"בבית הסתכלו עלינו כעל אלילים"

קומץ מהנדסים ערבים בישראל של תחילת שנות ה-80 אזרו אומץ - ופתחו עבור מגזר שלם את הדלת להיי־טק הישראלי. כיום הם מספרים על קשיי ההסתגלות, תחושת הזרות והקשרים החמים עם הקולגות היהודים. "אחרי שעברתי את הראיון באינטל חגגנו בנצרת במשך שבוע"

שגיא כהן
שגיא כהן
פרויקט יום העצמאות
מימין: נביל סכראן, סלים דהמוש וזיאד חנא
שגיא כהן
שגיא כהן
פרויקט יום העצמאות

בסוף שבוע חם אחד בקיץ 1984, יצאו עובדי אינטל ישראל לחופשה קצרה בבית מלון בטבריה, לרגל יום השנה להקמת החברה. במהלכה, התקיים אירוע חגיגי שכלל מסיבה וארוחת ערב. סביב אחד השולחנות התקבצו ופיטפטו ארבעה חברים, העובדים כמהנדסים בחברה: פואד אבו נופל, סוהיל זעתרי, נביל סכראן וסלים דהמוש.

בצד עמדו כמה מלצרים, גם הם ערבים־ישראלים, והביטו בתימהון: הם שמעו את הארבעה משוחחים ביניהם בערבית, והתקשו להבין מיהם ומה מעשיהם בקבוצה הגדולה של המהנדסים היהודים בחברת ההיי־טק. רק בסוף הלילה העזו המלצרים לגשת אליהם. "בדיעבד, זו כבר נהפכה להיות בדיחה פנימית שלנו", נזכר דהמוש בשיחה עמנו, "הם פנו אלינו ושאלו אותנו אם אנחנו במקרה נהגי האוטובוסים".

תגובות