"לא נוכל לאבחן קורונה עם האייפון, זה לא קורה ולא יקרה"

ד"ר איל אוריון, אחד היזמים הבולטים בישראל בתחום המכשור הרפואי, מאמין שיש סיבה לכך שמגפת הקורונה תפסה אותנו "עם המכנסיים למטה", בלי מספיק מכונות הנשמה ועם פתרונות מלפני 300 שנה, ומסתייג מ"בריאות דיגיטלית" - הטרנד הנוכחי בהיי-טק הישראלי

אמיתי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ד"ר איל אוריון
ד"ר איל אוריוןצילום: עופר וקנין

במשרדים לא מפוארים, בקומת קרקע ברמת החייל, עובד אחד מיזמי המדיקל (מכשור רפואי) הבולטים בישראל. מאז 2009 הוא יזם ופעיל בחמש חברות מכשור רפואי, בתחומים שונים. אנג'לים מפורסמים כמו זוהר גילון והאחים יהודה וזהר זיסאפל נותנים בו אמון מלא וצ'קים על סכומים לא מבוטלים - וזאת אף על פי שהקבוצה טרם רשמה אקזיט אחד. סך הכל ההשקעות שקיבלו חמש החברות שתחת המטרייה הזאת מסתכמות ב-135 מיליון דולר. ליזם קוראים ד"ר איל אוריון. אנחנו תופסים אותו בדיוק במהלכה (או שמא בסופה?) של מגפה עולמית, שיוצרת עניין גדול בתחום יזמות הבריאות, בעיקר בכל מה שמכונה דיג'יטל הלת' - בריאות דיגיטלית.

"מגפת הקורונה חשפה במערומיה את הבריאות הדיגיטלית", הוא אומר בראיון ל-Markerweek. "הרי אתה יכול למצוא בארכיונים אינספור כתבות על איך הבינה המלאכותית תחזה מחלות, לאן הן מתפשטות, מי חולה וכן הלאה, הכל בזכות נתוני עתק וכוח מחשוב. ובסוף הגיע יום הדין, ומה אנחנו עושים? מה שעשו לפני 300 שנה: סגר, מסכות על הפנים וריחוק חברתי. אני חושב שהדיגיטציה של הרפואה היא כלי חשוב מאוד, היא תשתית. אבל בסופו של דבר, כדי לפתור מחלות צריך מחקר עמוק וטכנולוגיה עמוקה. החשיבות של הרפואה הדיגיטלית במשבר הנוכחי היא בשוליים, ומה כולם מחפשים? חיסון לקורונה, בדיקות לקורונה - טכנולוגיה אמיתית, עמוקה".

ואולי גם לאבחן את הנגיף באמצעות הטלפון הנייד.

אוריון: "לא נוכל לאבחן קורונה עם האייפון, זה לא קורה ולא יקרה. לכן אני חושב שבישראל צריך לבנות תעשיית מדיקל אמיתית. הרי נתפסנו עם המכנסיים למטה, בלי מספיק מכונות הנשמה, והחבר'ה מהצבא היו צריכים לארגן פתרונות. גם ערכות בדיקה ייבאנו מסין. אז ביקשנו מאלביט ומהצבא לספק מנשמים, אבל זה מה שחברות המדיקל היו צריכות לעשות. אם היו כאן 10 חברות מדיקל של 500 עובדים, לא היינו צריכים לבקש מהצבא. אני אגיד הפוך: אם המשבר העולמי הנוכחי היה קשור לסייבר או תוכנה, לא היינו צריכים לחפש פתרונות בחו"ל - כולם היו באים לכאן".

אז מה אנחנו צריכים?

"אנחנו צריכים תעשיית מדיקל הרבה יותר חזקה ובוגרת, דברים שנשענים על ידע עמוק וקניין רוחני חזק, דברים שקשה לשכפל. הטענה המוכרת, שהישראלים לא יודעים לייצר, לא נכונה. מה, לשטראוס אין מפעלים בדרום אמריקה ובאירופה? גם הטענה שאנחנו לא יודעים למכור לא נכונה. פשוט במשך שנים התפישה היתה: תתכנן איזה מודם קטן ובהזדמנות הראשונה תמכור אותו לסיסקו. אבל יש כמה חצופים, כמו איל וולדמן וגיל שויד, שאמרו 'אני לא בונה קופסה אחת - אני הולך למכור לכל העולם'.

האקזיטים הגדולים של חברות ישראליות בתחום המכשור הרפואי

"אין סיבה שזה לא יהיה ככה בתחום המכשור הרפואי. ההגנות שיש למוצר מדיקל חזקות מאוד, ברגע שאתה עובר את המשוכה. אלה מוצרים שמוגנים בפטנטים ואישור FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי; א"ז) וקשה לייצר אותם, אבל להגיע לשם זה תהליך של 15 שנה, וליזמים זה לעתים זמן ארוך מדי. כל כמה חודשים בא אלי איזה יזם סייבר שמתעניין במעבר למדיקל כי הוא רוצה לעשות אימפקט בעולם, ואני אומר לו: מצוין, אבל לא יהיה פה אקזיט תוך שלוש שנים, וגם לא חמש. אני מספר להם את האמת: במקרה הטוב זה מסע של עשר שנים, וזה מרתיע אותם".

בפארמה המצב טוב יותר?

"כן, בגלל הנוכחות של חברות התרופות בישראל והכיסים העמוקים שלהן. במדיקל חסר כסף, הון אנושי מיומן ואקו-סיסטם ככלל. איזה ייצוג יש למדיקל ברשימות האלה בעיתונות של הסטארט-אפים המבטיחים? כלום. זה הכל סממן של אקו-סיסטם שלא התפתח, שאין תעשייה בוגרת. ב-2010-2007 היו בישראל 15 קרנות של מכשור רפואי קלאסי ו-10 חממות. כיום אין כמעט מי שישקיע: כולם מתעסקים בבריאות דיגיטלית. אבל זאת שגיאה, כי תסתכל על סיפורי ההצלחה: החברה המובילה בעולם בצנתור היא Edwards Lifesciences, אבל הרבה ממה שהם עושים מבוסס על רכישה של PVT הישראלית, שפיתחה טכנולוגיה להחלפת שסתום לב ללא ניתוח.

"הקפסולה של גיוון אימג'ינג הונפקה ונמכרה ל-Covidien. אותה חברה רכשה את סופר דיימנשן, שפיתחה מכשור לאבחון מחלות ריאה, ב-300 מיליון דולר. נוירודרם, שפיתחה משאבה זעירה להולכת תרופה לדם דרך העור, נרכשה על ידי מיצובישי ב-1.1 מיליארד דולר. מזור רובוטיקס, שפיתחה מערכת שמסייעת למנתח בניתוחי עמוד שדרה, נמכרה ב-1.65 מיליארד דולר למדטרוניקס. ליזם אורי הדומי לקח 15 שנה להגיע להישג הזה עם מזור רובוטיקס, אבל זה הכל מכשור רפואי, לא בריאות דיגיטלית. שם תמצא אולי שלושה אקזיטים שמסתכמים ב-100 מיליון דולר".

אם יש סיפורי הצלחה, איפה המשקיעים?

"המשקיעים ברחו כי בישראל נוצרו אלטרנטיבות השקעה בתעשיית התוכנה ובסייבר, שאיפשרו להם לקבל כסף הרבה יותר מהיר. תחום המדיקל באמת מורכב, זה לא סטארט-אפ שבחור בן 25 יכול להקים כי דוד שלו רופא. צריך להבין איך העולם עובד וצריך יכולות וצריך דמיון".

דמיון?

"אתן לך דוגמה. שבץ מוחי, בעיה ענקית. עד 2009-2008 הטיפול היחיד היה תרופה שממיסה קרישי דם, שעובדת אולי ב-20% מהמקרים ועם בעיות נלוות נוראיות. אם החולה סובל מדימום פנימי, הוא מתפשט מיד בכל הגוף. אבל היו יזמים שבאו באותה תקופה ואמרו שעוד 10 שנים לא יהיה דבר כזה: נפתח צנתרים בגודל של מילימטר, שיגיעו מהמפשעה למוח ויוציאו את הקריש.

מחלקת קורונה בבית החולים איכילוב בתל אביב, באפריל
מחלקת קורונה בבית החולים איכילוב בתל אביב, באפרילצילום: אוהד צויגנברג

"ב-2010 גם אנחנו הקמנו חברה בתחום, בשם Perflow Medical. באו ואמרו לנו: אתם משוגעים, אין בישראל רופא אחד שיודע לצנתר במוח, וזה היה נכון. אבל כיום יש בישראל עשר יחידות צנתור מוח, וזה הסטנדרט האופקי בתעשייה עם צמיחה של 30% בשנה. אותו דבר קרה קודם עם צנתור לב. עולם הרפואה הוא עולם שמרני, עם מערכות היררכיות ופטריארכליות. במידה רבה מנהל המחלקה יקבע את העתיד המקצועי שלך, ואם הוא אומר איקס - אתה מאמין שזה איקס. לבוא ולהגיד שבעוד 15 שנה לא יפתחו בית חזה אלא יכניסו סטנט עם צינור מהווריד, למרות ההתנגדות והסקפטיות, זה מצריך דמיון".

התחיל ברפואה, עבר לעסקים

אוריון, 43, גרוש ואב לשניים, גדל ברמת אפעל, שם הוא חי עד היום. בצבא שירת בסיירת צנחנים, בשנים הקשות של מוצבי לבנון. בהשכלתו הוא רופא שבחר לא לעסוק ברפואה אלא ביזמות. ב-2018 ערך בנק ההשקעות גולדמן סאקס רשימה של 100 היזמים המבטיחים בעולם, שבה הופיעו רק שני ישראלים - הוא אחד מהם. "לא גייסתי מהם, לא הייתי מועמד להנפקה ולא נפגשתי עם בנקאי השקעות, כך שאני לא ממש יודע למה הם בחרו בי. יום אחד קיבלתי מהם מכתב, וזה בהחלט היה מחמיא". מלבד זה, אוריון הוא גם נציג ציבור בוועדת ההשקעות של זירת הצמיחה ברשות החדשנות, תפקיד שהתמורה בו מכסה את הנסיעות במקרה הטוב.

על הדרך הפתלתלה שלו לעולם היזמות הוא מספר: "אין לי רופאים במשפחה, והייתי אמור להיות הראשון. למדתי רפואה בטכניון, והשנים הראשונות היו מרתקות, אבל בשנה הרביעית עוברים לבית החולים ומתחילים להיחשף לרפואה בבית החולים ולעשייה היומיומית. ואז הבנתי שאני לא מוצא שום תחום ברפואה שמספיק בוער בי ושזה מה שאני רוצה לטפל בו. אסור להיכנס לתחום הזה בגלל האינרציה, או מפני שכבר למדת שבע שנים או שלא רוצים להגיד לאמא 'אני לא הולך להיות רופא'. ראיתי מקרים כאלה. העומס הנפשי בעבודה בבית חולים הוא עצום, בטח במדינה שלנו שבה מערכת הבריאות עברה הזנחה פושעת, ואתה חייב ממש לרצות את זה. לא היה לי את זה. לא ישנתי בלילות וחשבתי מה אעשה עם החיים שלי. אחותי בדיוק עשתה את בחינת GMAT ונרשמה ל-MBA בטכניון, והלכתי בעקבותיה. לא הגעתי לכל השיעורים, אבל היא העבירה לי את החומר. עד אז לא ידעתי כלום בכלכלה, לא ידעתי לקרוא עיתון כלכלי, דברים שמביך אותי להגיד.

"באחד הקורסים, הגיע המנכ"ל של חממת רד ביומד, ד"ר עידן טמיר. הוא נתן הרצאה ובסופה ניגשתי אליו ואמרתי לו 'אני רוצה לעבוד אצלך, בחינם. אני אעשה לך סיכומי פגישות או מה שתרצה'. הוא הסכים, וככה התחלתי לעבוד בחממה. ב-2006 סיימתי את הסטאז', ולמרבה הפתעתי גייסו אותי לחממה כדי לעבוד על הדיל פלואו (זרם החברות שמגיע לקרן או לחממה לבקש השקעה; א"ז) של רד ביומד. זאת תקופה שבה אתה יושב צמוד ליזמים, ואם אתה מספיק סקרן - אתה לומד".

מאז אותה אהבה ראשונה בחממת רד ביומד, אוריון נהפך בעצמו ליזם בחמש חברות מדיקל. "בשלוש מהן אני היזם והממציא, והשתיים האחרות הן חברות שפנו אלי כשהכל רק התחיל להתבשל, והייתי מעורב מהיום הראשון כחלק מהצוות שגייס את הכסף. כיום אני יושב בדירקטוריון של כל החברות ומעורב ברמות שונות בהתאם לצורך. כרונולוגית החברה הראשונה שהקמתי ומנהל עד היום בעצמי היא VGS".

VGS יצאה לדרך ב-2009. "כיום הניתוח הכי שכיח ברפואת כלי לב ודם הוא ניתוח מעקפים, שבו אתה לוקח וריד, מהרגל בדרך כלל, ומחליף עורק", מסביר אוריון. "הבעיה שהווריד לא בנוי ללחצים האלה, ועם הזמן הוא נהיה חולה. ב-VGS פיתחנו תומכן חיצוני לווריד, שנותן לו תכונות ביו-מכניות של עורק ומונע את התהליך הפתולוגי שעובר עליו. במלים אחרות: אנחנו הופכים וריד לעורק".

יהודה זיסאפל
יהודה זיסאפלצילום: ארן דולב

המוצר הזה הושתל עד כה ב-5,000 חולים, עבר חמישה ניסויים קליניים וקיבל אישור שיווק בישראל ובאירופה. אישור אמריקאי צפוי להתקבל ב-2021. VGS גייסה כבר 30 מיליון דולר.

החברה השנייה בקבוצה הוקמה ב-2010: Perflow Medical, שעוסקת בשיפור תהליך צנתור המוח במקרים של שבץ. החברה השלישית, שהוקמה ב-2011, היא Vectorious, שאותה מנהל אורן גולדשטיין. "פחות אנשים מתים היום מהתקפי לב, אבל הלב נשאר מצולק והמשאבה הזאת לא מתפקדת טוב", מתאר אוריון. "זאת מחלה כרונית שמובילה להצטברות נוזלים ברגליים, בריאות ובעוד מקומות בגוף. הבעיה היא שאין לרופא אומדן מדויק, כמו שיש בגלוקוז למשל, לנפח הנוזלים בגוף. כדי לנהל חולים כרונים כאלה, צריכים להתמקם בעלייה השמאלית בלב ושם למדוד נוזלים. אבל אי אפשר לבנות משהו גדול: זה מדור אחד בלב בגודל של כדור פינג פונג. אז יצאנו לדרך עם אתגר טכנולוגי עצום, והצלחנו לפתח את חיישן הלחץ הקטן בעולם, שגודלו 1.5 מ"מ, ואנטנה של 0.7 מ"מ. אין מה לעשות, יש המון מחלות כרוניות שצריכות אינדיקטורים מדויקים, ואתה לא יכול לנהל חולים עם תרופות מסוכנות בעזרת אפל ווטש. זה מסוכן וזה לא עובד".

המוצר של וקטוריוס הוא שתל אלחוטי זעיר, שמנטר את תפקוד הלב ומשדר את הנתונים החוצה. גם לאתגר הטעינה מצאה החברה פתרון יצירתי: מדי ערב החולה עונד מעין חגורת חזה, שבהשראה חשמלית (טעינת חשמל אלחוטית על בסיס שדה אלקטרומגנטי) טוענת את ההתקן, ותוך כדי מסנכרנת את הנתונים שהצטברו ביממה האחרונה.

"פתאום לרופא יש דאטה איכותי מתוך הלב והוא יכול לקבל החלטות, כמו לשנות את הקיצוב בקוצב הלב. האתגרים בדרך היו ענקיים, טכנולוגית וקלינית, והתקדמנו צעד צעד", מספר אוריון.

וקטוריוס גייסה עד היום 35 מיליון דולר, והשתל מותקן כבר בכ-15 אנשים, מגרמניה, איטליה וישראל. "קצת נתקענו בגלל הקורונה, היינו אמורים להיות כבר עם 25 אנשים".

"חדשנות לא מגיעה מהחברות הגדולות"

החברה הרביעית בקבוצה, למינייט, מעניינת ולא רק בגלל זהות העומדת בראשה: היזמת תמי גילון, שהיא גם הבת של זוהר גילון, שנחשב האנג'ל הטוב בהיי-טק הישראלי עם קרוב ל-60 אקזיטים. החברה פיתחה התקן שמשפר את נקודת הכניסה של העירוי למטופלי דיאליזה. "החיבור הזה של מכונת הדיאליזה לגוף נקרא פיסטולה, והוא בעייתי מאוד ונכשל בשיעורים מטורפים, 50% בשנה הראשונה. זאת בעיה שלא פתרו 40 שנה, ולמנייט יצרה התקן שמולבש על הפיסטולה ועושה אופטימיזציה לגיאומטריה של החיבור ולדפוס הזרימה. המוצר הראה 90% הצלחה".

זוהר גילון
זוהר גילוןצילום: אייל טואג

איך התחיל הקשר עם גילון?

"תמי היתה מהנדסת צעירה בחברת מכשור רפואי, בת 26 אני חושב, החלפנו רעיונות ונוצרה כימיה. אני חיפשתי שותף טוב למיזם הבא, ובחרתי בה. היא לקחה את הרעיון ופיתחה אותו, ומנהלת 25 עובדים. היא עצמאית ולא זקוקה לי, אבל אנחנו מדברים בטלפון כל יום".

החברה האחרונה בקבוצה היא Body Vision, שקרובה יותר לעולם התוכנה: מפתחת ומשווקת מערכת הדמיה וניווט בריאה לאבחון מוקדם של סרטן הריאה.

"המטרה שלנו בכל החברות היא לייצר סטנדרט אופקי - שככה יעשו דברים עוד כמה שנים. בעיני, התפקיד של הסטארט-אפים בתחום המדיקל הוא למעשה התפקיד של ההיי-טק בכל ענף אחר: לייצר חדשנות, כי חדשנות לא מגיעה מהחברות הגדולות. רק שבמדיקל זה חייב להיות מחובר למדע בסיסי מהאוניברסיטאות מצד אחד ולטיפול בבתי חולים מצד שני".

המשותף לכל החברות בקבוצה הוא שהן קטנות יחסית, עם כ-30 עובדים בכל אחת מהן ו-150 בקבוצה כולה. כמתבקש בחברות עם חומרה, חלק מהעובדים יוצאי 81 (היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין) ורק ב-Body Vision אפשר למצוא יותר יוצאי 9900 (יחידת הפענוח החזותי של אגף המודיעין). על אתגר גיוס כוח האדם אומר אוריון: "אני רואה תנועה של עובדים שבאים אלינו, אבל לא רואה תנועה בכיוון ההפוך, כי יש פה אתגר אישי ועסקי וטכנולוגי עמוק, שלא תמצא ברוב ההיי-טק - האינטראקציה בין הטכנולוגיה לביולוגיה. VGS מורכבת מ-20 עובדים אבל כולם בעשייה אינטנסיבית, אנשים שלא רואים את הבית והילדים וחלקם גם מתגרשים בסוף, כמוני, אבל הם הגיעו לאלפי חולים ברחבי העולם, והמוצרים שהם בונים יכולים להישאר לעד בעולם".

המכנה המשותף השני הוא המשקיעים: האחים זיספאל וזוהר גילון משקיעים בכל החברות בקבוצה. "אלה אנשים שהגיעו לשלב בחיים שבו לא רק הכסף מעניין אותם", אומר אוריון. גילון אמר בעבר שאוריון הוא יזם המדיקל הטוב בישראל, "הוא יהיה ידוע מאוד תוך שנתיים", הוסיף. זהר זיספאל אמר עליו לאחרונה בראיון ל-TheMarker: "יש השקעות שאני קורא להן השקעות רומנטיות. חברות שעוזרות לאנושות - יותר מאשר לפתח עוד מודם".

משקיעים מוכרים נוספים בחברות בקבוצה הם יובל טל (פיוניר), שי אגסי ומיקי בודאי. אבל את השמות של הקרנות המוכרות מגיוסי ההיי-טק "הרגילים" לא תראו שם. "ברוב החברות, לא מעט מהזמן ומהאנרגיה שלי הולך על גיוס הון", טוען אוריון, "כי אחד האתגרים הכי גדולים בשוק המדיקל הוא מיעוט המשקיעים, ולכן צריך לכתת רגלים בכל העולם. זאת תמונת ראי מול מה שקורה בהיי-טק, שמסתובבות פה 80 קרנות ומחפשות במי להשקיע. אנחנו מסתובבים בעולם ומחפשים משקיע".

זהר זיסאפל
זהר זיסאפלצילום: עופר וקנין

משקיעה עקבית נוספת בחברות מקבוצת אוריון היא רשות החדשנות. על הגוף הממשלתי הזה אוריון אומר רק דברים טובים: "כל החברות שלנו קיבלו מענק מדען, ובלי רשות החדשנות לא הייתי יושב אתך ומדבר. רשות החדשנות היא צינור החמצן שמחזיק את תעשיית מדעי החיים בישראל. אהרון אהרון בנה צוות חזק מאוד, אנשים רציניים שבדם לבם שהחברות יצליחו".

ועכשיו, בשל הקורונה, אתה רואה יותר התעניינות מצד משקיעים?

"אני לא אוהב לנכס את הקורונה שלא לצורך. פתאום מגיעות אלי מצגות של חברות שאני מכיר חמש שנים, וארבעה שקפים עוסקים בקורונה, וזה אף על פי שאיש לא יודע איך הנגיף הזה מתנהג ומה יהיה אתו עוד חצי שנה. אבל כן, קיבלתי יותר טלפונים מצד ההון בחודשים האחרונים, מאנשים שאומרים 'בוא תספר לנו מה אתה עושה, אולי נתעניין להשקיע'. זאת כן הזדמנות, כי זה מסוג המשברים שמבהירים לך מה יותר חשוב ומה פחות חשוב בחיים ומה אני רוצה לעשות עם הזמן המוגבל שיש לי בכדור הארץ, חוץ מכסף - שזה תמיד נחמד. ומכיוון שהמחולל של המשבר הוא בריאותי ומערכת הבריאות נחשפה במערומיה, אז פתאום צפים אנשים שמתעניינים בבעיות כאלה.

"כולם מדברים כל הזמן על לעשות 'אימפקט'. אז בלי לזלזל, אולי עם קצת כן לזלזל, בחברות כמו פייסבוק או אמזון שאומרות 'אנחנו נשנה את העולם', אני לא חושב שיש תחום שיש בו יותר אימפקט מהתחום שלי. אם חברה אחת שאני עושה תצליח, האימפקט על חיי אדם יהיה יותר ממה שענקית כמו מובילאיי עשתה. זאת המטרה שלי בראיון הזה: לספר על התעשייה שלנו. אם זה יצית מוחות של עוד 100 חבר'ה צעירים שיבואו למדיקל, אז אולי עוד כמה שנים יהיו פה 20 משקיעים במדיקל ולא אמון אחת (קרן aMoon של מריוס נכט בתחום הרפואה הדיגיטלית; א"ז) שתופסת את כל הכותרות. יש פה את ההון האנושי שיכול לעשות את הדבר הזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker