"באים אלי מועמדים עם 4-5 הצעות עבודה": כך זינק מספר ההיי-טקיסטים הערבים - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"באים אלי מועמדים עם 4-5 הצעות עבודה": כך זינק מספר ההיי-טקיסטים הערבים

כבר לא בשוליים: ההיי־טקיסטים הערבים תורמים 2 מיליארד שקל לתוצר הישראלי ■ 6,600 מהנדסים ערבים מועסקים בתעשיית ההיי־טק - 25% מהם נשים ■ מספר הסטודנטים הערבים במקצועות הטכנולוגיה הוכפל בתוך שש שנים

73תגובות
הנס שקור, יועץ בכיר לארגון צופן (מימין), וולאא' איברהים, מנהלת פיתוח ההון האנושי בצופן וסאמי סעד, מייסד ומנכ"ל צופן
גיל אליהו

אם יש שינוי טקטוני עצום בתעשיית ההיי־טק הישראלית, זוהי מגמת השתלבות הערבים בתעשייה. השינוי הזה, שמקבל תאוצה בארבע השנים האחרונות, נוגע לענף ההיי־טק ולחברה הערבית, אך מסתמן שיש לו גם השלכות מאקרו על המשק והחברה כולה.

"עד לפני כמה שנים, החברה הערבית כלל לא היתה חלק מתעשיית ההיי־טק הישראלי", מספר סאמי סעדי, מייסד ומנכ"ל ארגון צופן, שעוסק בחיבור ההיי־טק לאוכלוסייה הערבית. "ב–2008, כשהתחלנו לעסוק בתחום, עוד לא היו ממש נתונים. עברנו מיישוב ליישוב ושאלנו 'איפה המהנדסים הערבים?' ומצאנו כ–350 איש שעבדו בתעשייה. זאת, אף שהיו 3,000 בוגרי אוניברסיטאות במקצועות רלוונטיים. כשניסינו לאתר אותם, מצאנו אותם במאפייה משפחתית בשפרעם, בתחנת דלק בראמה או בחנות מחשבים שפתחו ביישוב שלהם. הבנו שיש פה פוטנציאל אדיר שאינו מנוצל". על נשים ערביות בענף בכלל לא היה על מה לדבר, שיעורן היה אפסי.

ואולם הדברים משתנים — לאט, אך בקצב גובר. אם ב–2008 היו 350 מהנדסים בהיי־טק הישראלי, כיום אנחנו מדברים על 6,600, ו–25% מהם נשים, כך על פי נתוני צופן. ההערכה היא שבכל שנה מצטרפים עוד 700 ערבים לתעשיית היי־טק. בהנחה של שכר ממוצע בהיי־טק של 24 אלף שקל, המהנדסים הערבים מוסיפים לתוצר של ישראל עוד כ–200 מיליון שקל מדי שנה, והקצב גדל. סך הכל, תורמים המהנדסים הערבים יותר מ–1.9 מיליארד שקל לתוצר.

שיעור המועסקים בהיי־טק, לפי אוכלוסייה

השינוי הבולט ביותר הוא באקדמיה, עם עלייה מתמדת בקצב ההצטרפות לחוגים הרלוונטים להיי־טק. על פי נתוני צופן, נכון להיום יש 5,600 סטודנטים ערבים במקצועות היי־טק (4,500 בישראל, והיתר בחו"ל). עדיין מדובר ב–10% בלבד מכלל הסטודנטים במקצועות האלה, אך הגידול מהיר. על פי המל"ג, מספרם של הסטודנטים מהחברה הערבית הלומדים תואר ראשון במסלולי ההיי־טק הוכפל תוך שש שנים. גם קצב ההצטרפות של ערבים למקצועות גדול מיחסם באוכלוסייה: בשנת הלימודים הקודמת, 2017–2018, גדל מספר הסטודנטים במקצועות ההיי־טק ב–1,477, כאשר מספר הערבים מתוכם היה 544, 36% יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה.

לדברי סעדי, "במשך 30 שנה, בין 1984 ל–2014, סיימו 1,598 סטודנטים ערבים תואר באחד ממקצועות ההיי־טק, כלומר בערך 50 בשנה. בשנת הלימודים הנוכחית, 2018–2019, התחילו את לימודי ההיי־טק 4,553 סטודנטים ערבים באוניברסיטאות ובמכללות המתוקצבות".

סעדי אינו מהנדס בהכשרתו, כי אם רואה חשבון. דרך המשקפיים שלו הוא מסתכל על המשמעות הכלכלית: "אם מדברים על תוצר לאומי גולמי של 350 מיליארד שקל, והחברה הערבית היא 20% במונחי אוכלוסייה, אך התרומה שלה היא 9% — בערך 32 מיליארד שקל — ברור שאפשר להגיע לתרומה של כ–70 מיליארד שקל. כלומר, כיום המשק מפסיד 30–40 מיליארד שקל בשנה מזה שהחברה הערבית אינה משולבת לגמרי בכלכלה". הנתון שסעדי מציג דומה לזה שהציג בנק ישראל בדו"ח שלו, שמדבר על "פוטנציאל כלכלי אבוד של 30 מיליארד שקל".

פאוזי שקור, מנהל מרכז הפיתוח של Personetics בנצרת (עומד), עם עובדי המרכז
גיל אליהו

לגנוב עובד מאפל

מה קורה פה? ראשית, ההיי־טק נמצא בפריחה וצמא לאנשים. התעשייה אינה מפלה בעיקרה, ואדישה יחסית לשפה — צריך לדעת לכתוב קוד. ואולם השינוי הוא גם תרבותי.

"אצל האמא הערביה מתחיל שינוי, וחוץ מלראות את הילד שלה בתור עורך דין, רואה חשבון, רוקח או רופא, היא מבינה שהוא יכול להיות גם בהיי־טק. אני לא רוצה להשתמש בביטוי המושמץ של ראש הממשלה, אבל אנחנו רואים נהירת ערבים להיי־טק, הנושא הזה מתחיל להיות מקובל" — כך אומר פאוזי שקור, מנהל מרכז הפיתוח החדש של Personetics, סטארט־אפ בוגר בתחום הפינטק, שפתח באחרונה שלוחה נצרתית.

סטודנטים ערבים

"ב–2008 לא היו כמעט בוגרי הנדסה שמועסקים בתחומם, אז המצב הרתיע אחרים להצטרף לתחום, כי פחדו שאין אופק תעסוקתי", את הדברים אומר הנס שקור, בן דודו של פאוזי שקור, יועץ בכיר לצופן, "אבל אנחנו יודעים מה קרה כשהערבים 'נהרו' לרפואה, שם זה 20% מהסטודנטים וברוקחות זה כבר יותר מ–50%. ככל שנוצרו יותר סיפורי הצלחה, התחילה לחלחל ההבנה שיש פה משהו".

"ברור לנו שהחברה הערבית עוברת טרנספורמציה", מוסיף סעדי, "היסטורית, זו היתה חברה חקלאית שנהפכה חברת שירותים. כיום אנחנו יודעים שהיי־טק הוא קטר הצמיחה של המשק. הנתיבים בחברה העברית משתנים".

בירת ההיי־טק הערבי, ללא תחרות, היא נצרת. באזור המוסכים המכונה ואדי אל־חאג' ניתן למצוא במרחק כמה מטרים אלה מאלה את משרדי ארגון צופן; חברת הפיתוח במודל מיקור חוץ "גליל סופטוור", עם 200 עובדים; וחממת ההזנק NGT3, שמשקיעה במיזמי מדיקל בשלבים מוקדמים. מעט למעלה משם, חלל העבודה המשותף של ריג'ס (חברת חללי עבודה מתחרה ב–WeWork), שבו אפשר למצוא את מהנדסי פרסונטיקס, וכן מרכז פיתוח קטן של Salesforce (בעקבות הרכישה של דאטורמה). קומה מעל באותו הבניין — משרדים של מיקרוסופט. עוד למעלה משם, במעלה ההר, סמוך להר הקפיצה, גן התעשייה של סטף ורטהיימר, שם ניתן למצוא סניף גדול של אמדוקס (200 עובדים, רובם ערבים), משרדים צפוניים של ענקית השבבים ברודקום ועוד כמה סטארט־אפים. בסך הכל, פועלות בעיר כ–50 חברות היי־טק המעסיקות כ–1,300 מהנדסים. כולם מתלוננים על הפקקים בעיר, אבל זה עדיין טוב בהרבה לתושבי האזור מיוממות להרצליה או תל אביב.

חתאם יזבק, מנהל סניף ברודקום בנצרת
גיל אליהו

"אתמול חזרתי מהמשרדים שלנו בהרצליה הביתה לנצרת, וזה לקח לי שעה ו–45 דקות; מהמשרדים שלנו ביקום זה לוקח רק טיפה פחות", מספר חאתם יזבק, מנהל סניף הפיתוח של ברודקום בגן התעשייה. "חלק לא קטן מהצוות שלי זה אנשים מנצרת ומכפרי הסביבה, שנמאס להם לנסוע כל בוקר לחיפה. הצלחתי להביא ככה עובד מאפל, עובדים מאד חזקים. כאן הוא מסיים יום עבודה בשעה 18:00 בערב, וכעבור רבע שעה הוא כבר בבית. הוא יכול גם לקפוץ להוציא את הילד מהגן באמצע היום ולחזור".

"אנשים מוכנים לעבוד עם משכורת נמוכה יותר מהמרכז, אבל ליד הבית", מחזק פאוזי שקור את דבריו. "במשך שנים, הדילמה של המהנדס הערבי היתה אם לשרוף את החיים על הכביש, או לשרוף את המשכורת על שכירות במרכז. לפני שהסניף כאן קם, גם אני נסעתי במשך שישה חודשים לגבעתיים יום־יום, שלוש שעות על הכביש. זה מעיק".

גיוון תעסוקתי מאפשר לספק תפוקות כל השנה

היתרונות לחברות היי־טק לפתוח סניף נצרתי הם ברורים. המשכורות נמוכות במעט מבמרכז ודמי השכירות נמוכים משמעותית. בנוסף, החברה מרוויחה צוות נאמן יותר וגם גיוון תעסוקתי: גם בבורדקום וגם באמדוקס מעסיקים שליש יהודים, שליש מוסלמים ושליש נוצרים. זה מאפשר לחברה לספק תפוקות ברצף לאורך השנה, גם בזמני החגים. גם זמן הגיוס אינו בר השוואה. שקור מספר שאת הצוות של פרסונטיקס בן 11 אנשים (60% נשים), הוא גייס תוך חודשיים. "במרכז יש תחרות קטלנית על כל מהנדס. היתה משרה שניסינו לאייש במשך שנתיים, עד שבסוף ויתרנו עליה".

ואולם יש גם חשיבות כלכלית לכך שמרכזי התעסוקה יהיו בגבולות היישובים הערבים. סעדי: "מבחינה כלכלית, תעסוקת היי־טק תורמת לפיתוח העיר. הארנונה הולכת לרשות, ואומרים שכל משרת היי־טק מייצרת סביבה 2.5 משרות אחרות".

ערבים היי טק

ואולם בפועל, המספרים עדיין נמוכים. בגן התעשייה על ראש ההר, משרדים מפוארים עם נוף עוצר נשימה, עדיין יש שפע מקום פנוי. הגן הוקם ב–2013 כגן התעשייה השישי והאחרון (לפי שעה) של סטף ורטהיימר, אבל הוא עדיין ב–60% תפוסה בלבד. "כאשר חברת היי־טק פותחת שלוחה בנצרת זה עדיין צעד נדיר", מספר שלומי אסייג, סמנכ"ל פיתוח עסקי בגני התעשייה (של ורטהיימר), "החברות מזהות את הפוטנציאל, מגששות לגבי כוח אדם, אבל הן יותר מדי מפונקות. בסוף הן פותחות משרדים במזרח אירופה, וזה חבל".

אתגר נוסף הוא הרחבת המהפכה (האטית) מעבר לגבולות נצרת, בעיקר לאזורי המשולש והנגב. בארגון צופן זיהו כי בישראל יש 15 פארקי היי־טק, מבאר שבע ועד תל חי, אך אף אחד מהם אינו בתחומי יישוב ערבי. הארגון עבד מול הממשלה, ובאפריל 2018 התקבלה החלטת ממשלה 3780, שמקצה תקצוב ממשלתי של 25 מיליון שקל להקמת שני פארקי היי־טק ודרכי גישה אליהם, בנצרת ובכפר קאסם.
לפני כחודש נסגר המכרז הממשלתי על הקמת הפארק בכפר קאסם. בצפון תולים בפארק תקוות רבות, אף שהאכלוס שלו צפוי בעוד שלוש שנים, גם בגלל הקרבה היחסית למרכז הארץ.

עם יציאת הממשלה למכרז על שני הפארקים נמסר מהארגון: "אנו מברכים את הממשלה על המהלך ההיסטורי. המשמעות היא פתיחת כ–3,000 משרות פיתוח תוכנה למהנדסים ערבים ויהודים, ואלפי משרות נוספות בתחומי השירותים, בערים ערביות".

ויש עוד היבט להשתלבות ערבים בהיי־טק, שסעדי מדבר עליו בלי למצמץ: "אחת המטרות של צופן היא לבנות חברה משותפת דרך היי־טק. אנחנו דוגלים בחברה משותפת שחיים ביחד ועובדים ביחד אזרחים שמוכיחים שאפשר אחרת". מול זה, לא היה מרואיין אחד שלא הזכיר את חוק הלאום בתור גורם מטלטל, מזעזע ומעכב השתלבות בקרב החברה הערבית.

"כשזימנו אותי לראיון ראשון, עשיתי מסיבה"

במידה רבה, המרואיינים בכתבה זו הם החלוצים של החברה הערבית בהיי־טק, ודרכם להשתלבות לא היתה קלה. "כשסיימתי את הלימודים בטכניון בהצטיינות ב–1989, לא מצאתי עבודה בישראל", מספר יזבק. "המקום עבודה היחיד בישראל שהיה ידוע בכך שהוא מעסיק ערבים היה אינטל, אבל לא התמזל מזלי בראיון. במקום זה, בחרתי להמשיך באקדמיה, ללימודי תואר שני בג'ורג'יה, אטלנטה, על מלגת פולברייט מלאה (מענק לחילופי סטודנטים מטעם הממשל האמריקאי; א"ז), וזה מה שפתח לי את הדלת להיי־טק".

למעשה, יזבק היה צריך להגר, להתקבל לעבודה בסטארט־אפ אמריקאי שנמכר לאינטל, רק כדי לחזור לעבוד באינטל ישראל במשך כמה שנים טובות. "היינו עשרה ערבים שסיימו אז את התואר, וכיום חוץ ממני כולם מורים", הוא מספר. "כיום כשאני עורך ראיונות עבודה למועמדים ערבים, המצטיינים באים אלי עם ארבע־חמש הצעות מתחרות. בזמנים שלי, אם רק היית מוצא עבודה — היית צריך לקחת אותה בשתי ידיים".

"ב–1995, לקראת סוף השנה השנייה שלי ללימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה, הלכתי עם חבר לכיוון לוח הציונים של הפקולטה", משחזר פאוזי שקור, "ואז, ראיתי פתק קטן: 'חברה בינלאומית מחפשת עובדים בוגרי מדעי המחשב'. מיד אמרתי לו שאנחנו מגישים קורות חיים. 'במילא לא יקבלו אותנו, אז מה יש לנו להפסיד'".

שקור מספר כי השניים הגישו מועמדות למשרה, וכעבור שבועיים זומנו לראיון עבודה באמדוקס ברמת גן. "עשינו מסיבה רק על זה שהזמינו אותנו לראיון, ולבסוף זו היתה המשרה הראשונה שלי בתחום". כיום, כל אחד מהם אחראי לצוות מהנדסים משלו.

"מחכים לאקזיט הערבי הראשון"

קיימים עוד אתגרים רבים לשילוב ערבים בהיי־טק. אם מדברים על 6,600 מהנדסים ערבים בהיי־טק, הם עדיין 4.5% בלבד מכלל המהנדסים בהיי־טק, מספר שמוערך ב–150 אלף.

גם שיעור ההשמה של ערבים בהיי־טק בעייתי. "ב–2008 פחות מ–20% הבוגרים היו משתלבים בהיי־טק. כיום שיעור ההשמה הוא 58%, אך 42% לא מוצאים עבודה בפרק זמן סביר", אומר הנס שקור.

למה זה קורה? הבעיה היא בשני הצדדים, המועמד והחברה, כפי שמסבירה וואלאא׳ איברהים, מנהלת פיתוח ההון האנושי בצופן: "בחלק מהחברות לא יודעים איך לאכול את המועמד הערבי. כך, מפספסים בוגר טכניון עם ממוצע ציונים גבוה, שעובר את הראיון הטכני, אבל נופל בראיון האישי משלל סיבות — הוא רק בן 21, בלי ניסיון מהצבא, זו העבודה הראשונה שלו או שהוא נתפש מופנם. לפעמים, בראיון טכני יש צורך לשאול את הבוחן שאלות כדי לפתור את הבעיה, אבל מועמד ערבי לא ייעזר במראיין. לפעמים, זה אפילו נופל על ציפיות שכר, כי הוא מבקש מעט מדי. שמענו גם על 5,000 שקל פחות מהשכר המקובל".

לדברי סעדי, "מועמד ערבי מגיע עם נטוורק מצומצם מהמשפחה והסביבה הקרובה, הם לא יודעים מה זה היי־טק", מספר סעדי. צופן גילתה שגם מקרב תלמידי תיכון ערבים שלומדים מתמטיקה ופיזיקה, 60% לא יודעים מה זה היי־טק "לעומת צעיר יהודי שכבר יודע איזה סטארט־אפ הוא יקים". לאור זאת, פתחה העמותה תוכנית שנקראת "שיעורים בהיי־טק" הכוללים סיורים לתלמידי תיכון ערבים בכמה סטארט־אפים וחברות רב־לאומיות. "בסיורים האלה אפילו המורים מתלהבים. מסקר שערכנו, 51% מהמשתתפים בסיורים הביעו רצונם ללמוד מקצועות ההיי־טק באוניברסיטה", מספר סעדי.

אתגר נוסף הוא בתחום היזמות הערבית. למה ערבים עובדים כמעט רק כשכירים? "סטארט־אפים לא נוצרים רק מרעיונות", מסביר הנס שקור, "הוא מתחיל בעבודה בארגון וצבירת ידע וקשרים. אלה תהליכים ארוכים, שאי־אפשר לדלג מעליהם. כיום יש כ–100 סטארט־אפים ערביים, רובם בשלבי סיד, אבל יש כבר כמה שהשלימו ראונד A. גם הקרנות עוד לא יודעות איך להתייחס לסטארט־אפיסטים ערבים, וגם אין משקיעי הון סיכון ערבים. יש שלושה עמודי תווך לחברה הערבית: השכלה, תעסוקה ומשפחה. אתה לא רוצה לסכן את הביטחון שלך ולצאת לדרך יזמית, כשאתה יודע מראש שרוב הסטארט־אפים נכשלים. אנחנו עוד מחכים לאקזיט הערבי הראשון ואז אנשים יחשפו למודל הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#