"תומכי הלחימה" של הסטארט-אפים הישראליים: למה לא לעשות מיקור חוץ לכרמיאל במקום לפיליפינים? - נעם ענבר - הבלוג של נעם ענבר - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"תומכי הלחימה" של הסטארט-אפים הישראליים: למה לא לעשות מיקור חוץ לכרמיאל במקום לפיליפינים?

כשעוסקים בשיתוף חלק גדול יותר מהאוכלוסייה בתעשיית ההיי-טק, זה לא צריך להסתיים בהרחבת המקורות לכוח אדם טכנולוגי ■ אחד החסמים להשתלבות במקצועות לא טכנולוגיים בהיי-טק הוא שליטה באנגלית

נשים וגברים עובדים מול מחשבים ניידים במתחם של האקסלרטור מאס צ'לנג'

2018 היתה שנה טובה להיי-טק הישראלי, שהמשיך גם השנה לשגשג ולהוות רכיב חיוני בכלכלה המקומית.

אך האם הגענו למקום שבו אנו רוצים להיות? ההיקף הממוצע של עסקת אקזיט בודדת נמצא בירידה מתמדת בשנים האחרונות. על פי דו"ח שבחן את מצב ההיי-טק במחצית הראשונה של 2018, ההיקף הממוצע של עסקת אקזיט עמד על סכום לא גדול של כ-32 מיליון דולר - אם לא מביאים בחשבון עסקות ענק בודדות וחריגות. תעשיית הסטארט-אפים הולכת ומבשילה, קרנות הון סיכון חדשות צצות כפטריות אחרי הגשם, חברות ענק מקימות כאן מרכזי חדשנות ועדיין עושה רושם שהתעשייה ממשיכה להיות מונעת מחלום האקזיט המהיר ולא חותרת לבניית חברות גדולות שיצמחו ויבשילו כאן בישראל. 

המחסור בכוח אדם טכנולוגי מיומן גבוה מאי פעם, ולא ניכרת מגמת שיפור. מספר עובדי ההיי-טק מהווה כ-8% בלבד מכלל המועסקים במשק. אחוז מזערי זה אחראי ל- 43% מהייצוא במדינה ועל כן התלות בו אדירה. בעיקר לאור העובדה שעיקר כוח האדם הטכנולוגי מגיע מהיחידות הטכנולוגיות בצה"ל, יש צורך בוער לייצר מקורות חדשים למומחיות טכנולוגית, ולמנף את הפוטנציאל בערי הפריפריה, במגזר הערבי והחרדי ובקרב נשים.

אך כשעוסקים בשיתוף חלק גדול יותר מהאוכלוסייה בתעשיית ההיי-טק, אני מרגישה שזה לא צריך להסתיים בהרחבת המקורות לכוח אדם טכנולוגי. כשמדובר באקזיטים מהירים שעיקרם מכירת טכנולוגיה, אכן כוח האדם העיקרי הנדרש הוא טכנולוגי. אך אולי יש כאן הזדמנות גדולה יותר, לייצר חדשנות צומחת ומיושמת, באמצעות סטארט-אפים שיצמחו לחברות טכנולוגיה מבוססות. היות ומדובר על עתיד הכלכלה הישראלית אני מרשה לעצמי להשתמש במטאפורה משדה הקרב, שהרי גם יחידת הקומנדו המיומנת ביותר זקוקה למערך איכותי של תומכי לחימה בשביל לנצח.

סא"ל יניב אוסי, מפקד בסמ"ח עם עידן דדון ולי מאירי, מדריכים בקורס תכנות
אייל טואג

התפישה הרווחת כיום היא שהפונקציות התומכות חייבות לשבת מעבר לים. רוב הסטארט-אפים שמגייסים סכום משמעותי יפנו מיד לפתוח משרד אמריקאי ובו שלל פונקציות החל משיווק וניהול מוצר וכלה במכירות, תמיכה, ניהול לקוחות ועוד תפקידי תפעול. יזמים רבים מאמינים כי זו עובדה אבסולוטית ומוכחת שכל מה שקשור במגע עם השוק חייב להיות ממוקם בשוק המטרה.

כאשר מדובר במכירות אנטרפרייז, הדורשות מפגשים פיזיים עם הלקוח, אני מבינה ומסכימה עם הצורך לבסס כוח מכירות בשוק המטרה. אך כשמדובר בשיווק, שירות לקוחות, תפעול ואפילו מכירות וירטואליות, אני חושבת שעם הכשרה נכונה וניהול נכון ניתן להפיק ערך רב  מפיתוח מומחיות בתחומים "תומכי הלחימה" כאן בישראל.

המשרות הטכנולוגיות מהוות כ-30% מכוח האדם בסטארט-אפים, אך אם מחברים את המקצועות התומכים, לא כולל מכירות, נגיע לכ-53% - ללא ספק הזדמנות גדולה מספיק בשביל לבחון אותה. כשמסתכלים על חברות כמו וויקס, פאנאיה ונייס, המעסיקות בישראל בהצלחה עובדים בשלל תחומים, זה בהחלט נראה אפשרי.

ניקח כדוגמה את תחום השיווק, שעבר בשנים האחרונות מהפכה. השיווק העכשווי מצריך מערך שלם של כישורים ומיומנויות שלא היו קיימים בעבר – טיוב של קמפיינים דיגיטליים, ניהול לידים, ניתוח ושימוש בדאטה, מדידה נכונה, שימוש בכלי אוטומציה, ניהול תוכן, רשתות חברתיות ועוד. המשותף לכל המקצועות האלו הוא שאת כולם ניתן לבצע מרחוק ואין חשיבות למיקום הפיזי של העובד. הביקוש העולמי למקצועות חדשים אלו הולך וגובר, ולאור העובדה שחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם משקיעות בין 10%-60% מהכנסותיהן על שיווק ומכירות, מדובר בהזדמנות שיכולה לעבוד במספרים גדולים. טכנולוגיות רבות בתחום פתרונות השיווק נבנו בישראל , כך שיש כאן ידע שיכול לסייע בהכשרת דור חדש של מומחי שיווק.

מוקד שירות לקוחות
אייל טואג

פתרון נוסף שמאומץ על ידי חברות טכנולוגיה הוא מיקור חוץ של פונקציות התמיכה ושירות הלקוחות למרכזי שירות טלפוני מעבר לים – בפיליפינים, הודו ואחרות. ברור שהמניע העיקרי במהלך זה הוא חיסכון בעלויות, אך אני מאמינה שניתן להקים מרכזי שירות טלפוני ברמה זהה גם בארץ, ולאפשר לסטארט-אפים לעשות מיקור חוץ לבאר שבע וכרמיאל, ולא לפיליפינים. בעזרת הטבות מס ורוח גבית מצד המדינה, ייתכן וזה יכול להיות כדאי גם מבחינה כלכלית.

אז למה זה לא קורה כבר היום? אני מאמינה שרוב המיומנויות שציינתי הינן ברות למידה באמצעות הכשרה נכונה. חסם הכניסה העיקרי בהקשר זה הינו השליטה באנגלית. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9% מהצעירים בני 16-34 לא יודעים אנגלית כלל (דיבור, קריאה או כתיבה). רק 24% מהמשיבים מעידים כי רמת הכתיבה שלהם באנגלית היא טובה מאוד. אמנם זה לא מצב אופטימלי אך בהחלט נראה שכבר בטווח הקצר יש עם מה לעבוד. בטווח הרחוק, לימוד אנגלית מדוברת בצורה מעמיקה מגיל צעיר, כמקצוע חובה, עשוי להוות זרז משמעותי.

אני מקווה שב-2019 נצליח לשתף אוכלוסיות נוספות במנוע הצמיחה המדהים הזה – ההיי-טק הישראלי. באמצעות יצירת מקורות חדשים ומגוונים לכוח אדם טכנולוגי מיומן, וכן באמצעות בניית מומחיות מקומית חדשה בתחומים שיאיצו את האימוץ של הטכנולוגיות היוצאות מישראל, ויצירת מקומות עבודה בתחומים הדורשים סט מיומנויות ויכולות שונה לחלוטין מאלו הנדרשות בשביל להתמחות במקצוע טכנולוגי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#