מה אפשר ללמוד ממאו דזה-דונג על מיתוג - נדב אבידן - הבלוג של נדב אבידן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אפשר ללמוד ממאו דזה-דונג על מיתוג

איך מניעים עובדים למטרה משותפת מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפייה? ■ או שספר הערכים שתלוי במטבחון צריך להשתנות, כיוון שלא עומד במבחן המציאות, או שההתנהגות צריכה להשתנות, כי היא סטתה מדי מהמילה הכתובה ■ תהליך זה של יצירת דרייב משותף בצוות שלכם דורש לבנות אמון בעיקר בדרגי הביניים והשטח

תגובות
חיילים סינים בפתיחת האולימפיאדה בבייג'ין, 2008
רויטרס

"בכל מערכת שבה משמעת היא תוצר של כפייה חיצונית, המשמעות היא יחס של אדישות וחוסר אכפתיות ביחסי הדרג המנהל עם דרגי השטח ולהיפך. הרעיון שדרג ניהולי יכול להשתלח, במילים או במעשים, בדרגים נמוכים ממנו עומד בסתירה לתפישת המשמעת העצמית, ומשמעת כפויה שכזו תהרוס את אחדות הצוות ואת רוח הלחימה שלו. משמעת עצמית היא, לפיכך, התכונה הראשונה במעלה שיש לשאוף אליה בעת הקמת צוות".

את המילים האלו כתב מאו דזה-דונג. כן, אותו מאו ששם את כל הרודנים האחרים של המאה ה-20 בכיס הקטן. זה תרגום שלי לספר שכתב מאו, "לוחמת גרילה", שעוסק במקור באופן המיטבי שבו יש להקים צבא גרילה אפקטיבי. כך, לפני ההתאמות שערכתי דובר על דרג פיקודי, ולא ניהולי, וכן לא על "השתלחות" אלא על אלימות קיצונית מצד אותו דרג פיקודי. במילים אחרות, מאו טוען כאן שצבא (ונשליך תפיסה זאת לכל צוות שמטרתו לפעול יחד למען השגת מטרה משותפת) לא יכול להישען על משמעת כפויה – אנשים שמכריחים אותם לעשות דברים – אלא על משמעת עצמית – אנשים שבוחרים מרצונם החופשי לקחת חלק במאבק למען מטרה מסוימת.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

אבל לא התכנסנו כאן לשיעור בהיסטוריה של סין העממית. אז למה בכל זאת כדאי לנו לשים לב לציטוט זה? בעיקר מכיוון שאם לא היינו מסתכלים על הספר הזה ממרחק של כמאה שנים, זה היה יכול להיות ציטוט מקסים של מנהיג חכם ויודע כל. אפשר בקלות להסב אותו לתפיסה עסקית ניהולית, ולטעון שכל צוות מקצועי שמתאסף סביב מטרה מסוימת (החברה שלכם, למשל) הוא בעצם גרסה מודרנית של צבא גרילה. תמיד מדובר בקבוצת אנשים שחולקת שאיפה דומה לשינוי סדר קיים כלשהו, ונמצאת שם מתוך אמונה במוצר ורצון חופשי. ואז אפשר להמשיך ולטעון שאכן, משמעת עצמית כקטר מניע היא חיונית להצלחה של צוות כזה, וניסיון לשלוט בו באופן רודני וכוחני נדון מראש לכישלון.

ניתן לטעון את כל זה, ויש סיכוי סביר שהיינו כולנו מסכימים שיש בזה משהו.

ספר חוקים שנכתב על עור פרה ב-1363 מוצג במוזיאון ברייקיאוויק, החודש
Egill Bjarnason/אי־פי

הבעיה נעוצה בזהות הכותב. בצד מילים האלו, מאו אחראי באופן ישיר ועקיף לאחד המשטרים הרודניים האכזריים ביותר שידעה האנושות מאז ומעולם, ואולי האכזרי שבהם. בתקופת שלטונו נרצחו למעלה מ-70 מיליון אזרחי סין ומשטר העינויים שלו חצה כל גבול אפשרי.

המילים האלו אמנם ראויות לעיון, אבל כשמקשרים אותן לכותב, מקבלים תמונה די מעיקה שגובלת בטירוף. איך יכול אדם לכתוב את הדברים האלו ולהישמע כמו חכם סיני זקן, ואז ללכת ולעשות את ההיפך המוחלט בכל החלטה שקיבל בחיים האמיתיים?

ובכן, התשובה היא חלק מסיטואציה שקרובה אלינו הרבה יותר מכפי שנוח לנו להאמין. אנחנו כותבים דברים כאלו כי אנחנו יודעים מה נכון, ורוצים להיתפש כשואפים לטוב. אולם ברגע שאנחנו נתקלים במציאות, ברוב הפעמים יעלה ויבוא האופי האמיתי שלנו בצמתים של קבלת החלטות, ושם עלולה להיווצר סתירה כזו. וזה לא משהו ערטילאי – זה נוגע לאופן בו אנשים אצלכם בחברה מתייחסים אחד לשני ובעיקר לדרייב שלהם להשיג יחד מטרה משותפת.

אני מדבר על ספר המותג שלכם, ועל ההבטחות שפיזרתם בו. על ערכי החברה, אלו שתלויים במטבח עם הרקעים היפים של שאטר-סטוק סביבם. על התיאוריות הנהדרות שאתם הוגים בישיבות ההנהלה, בצוותי משאבי האנוש ובאופ-סייטים שלכם. התפישות שלכם על איך החברה צריכה להתנהל ולפי איזו רוח, הציפיות מדרגי הביניים וצוותי השטח בכל הנוגע ל"רוח החברה", ההתלהבות שאתם מצפים שיחלקו איתכם מעוד פעילות מלהיבה של חידון חברה לחנוכה (פרס ראשון – לביבה). על כל זה, ומנגד על מה שצוותי השטח שלכם חושבים על זה.

נכון, אתם כנראה לא דוגלים במשטר עינויים וכפייה, אבל מצד שני, עד כמה אתם פועלים אקטיבית כדי לוודא שמה שדוחף את הקטר קדימה זו משמעת עצמית, ושהעובדים שלכם באמת מבינים למה הם מתבקשים לעשות משהו, ויותר מזה, מזדהים עם המטרה? יודעים כמה פעמים יצא לי לשמוע סיפורים על דרגי שטח וניהול ביניים שאין להם מושג למה הם עושים את מה שהם עושים? מישהו מחברה גדולה ומוכרת בארץ סיפר לי לא מזמן שכל פעם שהוא מראיין עובד פוטנציאלי הוא סובל, כי מחלקת משאבי אנוש אצלם יצרה שאלון מקיף ומתיש עד מאוד שחייבים להעביר דרכו כל מועמד. למה? כי ככה. כי זה מתחבר לחזון, או משהו. והוא? בעיקר מה אכפת לו. למה לא אכפת לו? תסתכלו על מה שכתב מאו – משמעת חיצונית מובילה לאדישות בין הדרגים השונים בחברה.

זאת, אולי, הבעיה הגדולה ביותר של כל מותג שקיים היום כמעט. לא ב"איזו סוכנות נבחר", כולן סבבה. תהליך נכון מתודולוגית, שמבוצע על ידי אנשים בעלי ניסיון, יוביל לתוצאות ראויות בדרך כלל. הבעיה עם תהליך כזה היא שהמצב שאנחנו מתארים כאן מתחיל בשנייה שתהליך כזה נגמר, וזה קורה הרבה יותר מהר מכפי שנדמה לכם. זו הבעיה שמובילה לנציגי שירות שמוכרים טאבלטים בעלויות מופרעות לניצולי שואה, הבעיה שיוצרת תחלופה מטורפת של עובדים שלא מצליחים להחזיק יותר מכמה חודשים בתפקיד ומנתקת בין הדרג הניהולי הבכיר לכל היתר, נתק שרק הדרג הניהולי מופתע לגלות שקיים.

וכן, גם אצלכם הוא קיים.

איך מתמודדים עם זה? מדברים עם דרגי השטח והביניים. באים בראש פתוח ולא כדי לנהל ויכוח (ראיתם? יצא חרוז, העיקר שיגרום לכם לקום מהכסא ולהתחיל לזוז), מקשיבים במלוא הרצינות ומזהים את נקודות הפער בין המילה הכתובה בספר המותג או סביב לו לבין המציאות. ואז מקבלים החלטה, שיכולה להיות אחת משתיים: או שהמילה הכתובה צריכה להשתנות, כי היא לא ריאלית במבחן המציאות, או שההתנהגות צריכה להשתנות, כי היא סטתה מדי מהמילה הכתובה שדווקא נמצאת שם מסיבה מסוימת. וקחו בחשבון, זה לא תהליך של יומיים, שינוי כזה. זה דורש מכם לבנות אמון מחדש בכל הדרגים – וזה יכול לקחת זמן, אז לא להתייאש.

הערת אזהרה: אתם כנראה תופתעו מחלק גדול מנקודות הפער שייחשפו בתהליך, אם תבצעו אותו באמינות ובהגינות (שלא לומר, מתוך משמעת עצמית אמיתית). אל תתנו לזה לרפות את ידיכם. המסע הזה חיוני עבורכם ועבור החברה שלכם – בלעדיו, לא משנה כמה תתאמצו, ההיסטוריה תזכור אתכם בתור אלו שאמרו דבר אחד, אבל התנהגו אחרת לגמרי. אמנם לא בתור רוצחי המונים (אני מקווה), ועדיין – זו באמת המורשת הטובה ביותר שאתם יכולים להשאיר אחריכם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#