ההודעה לעיתונות מתה - תפנימו ותעברו לפורמט הבא - הבלוג של נדב אבידן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההודעה לעיתונות מתה - תפנימו ותעברו לפורמט הבא

העיתונות השתנתה, ובעצם מעולם לא היתה קיימת רק כדי לעוף עליכם ■ אז איך ניתן לעניין עיתונאים בסטארט-אפ שלכם? תתחילו בפיץ׳ ותיפטרו מהציטוטים של המנכ"ל

תגובות

ההודעה לעיתונות מתה, והגיע הזמן לדבר על זה.

כמעט כולם עושים את זה, כמעט כולם להוטים להשתתף בסבבי פידבק על זה, כמעט כולם מתייחסים לכל מילה שנכתבת בזה בחרדת קודש, כמעט כולם טועים.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

ההודעה לעיתונות מתה. יותר מסבתא חיה, יותר מאלביס, מתה. ההלוויה לא תצא כי למי איכפת, אבל זה לא מוריד מסופיות העניין. למה מתה? כי היא לא מעניינת אף אחד חוץ מכם. אפילו התמונות של הילדים שלכם בטקס חג השבועות מקבלות יותר לייקים מאשר ההודעה לעיתונות שלכם, אם תפרסמו אותה.

היא לא מעניינת כי העמסתם עליה מסרים שיווקיים. היא לא מעניינת כי התמקדתם בכם, ולא בקהל שלכם. כי העיתונות השתנתה, ובעצם מעולם לא היתה קיימת רק כדי לעוף עליכם. אפילו הביטוי עצמו נפוח מחשיבות עצמית: הודעה לעיתונות. אני, יש לי מה להודיע, והעיתונות, היא הרי צריכה להקשיב. כי אני מודיע הודעה. אני לא מספר, לא מייצר עניין, לא מביא ערך.

בואו נכיר בכמה עובדות: עיתונאים מקבלים המון דואר אלקטרוני מדי שבוע. שאלה פשוטה ששלחתי לכמה עיתונאים העלתה שכל אחד מהם מקבל בין 10-20 הודעות לעיתונות ביום. למה דווקא את שלכם הם הולכים לקרוא עד הסוף? אגב, זה בקנה מידה של תקשורת מקומית. רוצים שהסיפור שלכם יגיע לטק קראנץ׳? וונצ׳ר ביט? ניו יורק טיימס? תוסיפו מכפילי ערך מפה ועד נרניה.

כל הודעה כזו, באופן מסורתי, נכתבת באורך של עמוד A4 ומכילה: כותרת מרעישה/ פסקה עם המסר השיווקי / עד כמה אתם משנים סדרי עולם ומאז הלחם הפרוס לא התגלתה עוד המצאה כזו/ ציטוט מפי בכיר/ה שנרגשים מהחידוש הנ"ל/ סגיר אודות החברה/ פרטי איש קשר לפרטים נוספים. נוספים! כי אתם בכלל כאן לעניין את העיתונאי בנושא חדש לתזה שלו.

למה הציניות כלפי ההודעות האלו, תשאלו? גם כי הן מתו, אז הן לא מרגישות דבר ואפשר לצחוק עליהן וגם כי אני כותב את הטור הזה כתוצאה מניסוי שערכתי עם עיתונאי במדיה מוכרת בארה"ב. כשטענתי בפניו שאין דרך להעביר אליו את המידע שצריך להעביר (כן, בהתחלה עוד ניסיתי להגן על ההודעה לעיתונות), הוא הציע ניסוי: במשך שבוע, יעשה לי פורוורד של כל הודעה לעיתונות שיקבל. אני לא אעשה בהן שום שימוש פרט לקריאתן. פשוט, לא?

כמעט ארבעה ימים החזקתי. כמעט, כי אם הייתי סוחב עוד יומיים הייתי סוגר ארבעה בקלות. כמות ההודעות בלתי נתפסת וכל אחת יושבת על אותו שטנץ קבוע. אולי 5 מיילים מהסך הכולל שנחשפתי אליו הכילו מידע מועיל. הספיק לי לגמרי.

מהצד השני, זה של החברה שאותה הודעה נשלחת מטעמה, כולם בטירוף. מישהו כותב את ההודעה. לפחות 3-4 אנשים עוברים עליה, מוסיפים הערות, מתקנים ניואנסים, דנים בכותרות משל היו דוסטוייבסקי, ואז שולחים למנכ"ל בחרדת קודש כדי שיאשר את הציטוט שלו. למה הוא צריך לאשר ציטוט *שלו*, תשאלו? כי עוד לא נולד המנכ"ל שכותב את ציטוטיו בעצמו, אלא מה. כל האנרגיה הזו בשביל מה? בשביל להיות אחת מעשרים בזירה המקומית, או אחת ממאות בזירה הגלובלית? זה עוד יותר מתסכל כשמפנימים שדווקא במדיות המובילות לא באמת עושים העתק-הדבק להודעה שלכם, כי לא עובדים בשבילכם. אז לא הגיע הזמן להפסיק עם כל זה?

אקדח
ללא קרדיט

ההודעה לעיתונות מתה. מה עושים במקום?

תתחילו בפיץ׳ שלכם – איך הוא ישפיע על הקהל שלכם? איך הוא משנה את מה שהצעתם עד עכשיו? בעיקר, מה יש בו שאנשים ימצאו כבעל ערך עבורם? תבדקו אותו עם אנשים שאינם עובדי חברה ויהיו כנים איתכם. הם אלו שאמורים לקרוא על זה.

יש פיץ׳? מעולה. תמצתו אותו לפסקה. כלל אצבע: אם זה עובר חמישה משפטים, נסו להבין מאיפה אפשר לקצץ. תעזרו לעיתונאי שאתם עומדים לפנות אליו להבין ישר במה מדובר. בלי תעופה עצמית, בלי מילות תואר מפוצצות. תכל׳ס. והכי חשוב – אל תשאירו חלקים מהפיץ׳ מוסתרים בקובץ מצורף. למה אני מתכוון? לפיץ׳ הזה, שחייב להיות ממוען אישית לכתב ספציפי שהתוכן המוצע רלוונטי אליו, אתם יכולים לצרף מסמך.

אם ממש בא לכם כי אתם בקטע של נוסטלגיה ופרגון לאבות המייסדים, תקראו לו הודעה לעיתונות. במסמך הזה אתם מוסיפים, בנקודות, את כל חומר הרקע שרלוונטי לפיץ׳, את התימוכין והנתונים, כך שאם הפיץ׳ שלכם לכד את תשומת לב הכתב, יהיה לו בסיס איתן להתחיל לעבוד על הסיפור.\

לדוגמה: אם זה גיוס, תנו את המספרים כבר בפיץ׳ שבגוף המייל, את הברייקדאון של מי השקיע כמה אפשר לשמור למסמך. אבל פיץ׳ כמו "חברת כך וכך סוגרת סבב גיוס דרמטי בהיקפו" הוא לא משהו שיגרום לו לפתוח קובץ מצורף.

אתם לא חייבים להוסיף ציטוט, אגב. אני נזהר כאן, כי יהיה לכם קשה לשכנע את ההנהלה שלא צריך, אבל כמה מכם קראו כתבה כלשהי ועצרו במיוחד בציטוט כדי לא לפספס אף פרט? למי הציטוט הזה בעצם מועיל, חוץ מאשר למי שטוען שכתב אותו בעצמו? אם אתם מציעים ראיון, מעולה. ציטוטים יבואו משם גם ככה. אם אין הצעה כזו, וכל מה שיש לכם זו פסקה שתמציתה היא "מהחברה נמסר ציטוט גנרי", אז למה בעצם להתיש את הצדדים המעורבים?

על אותו משקל, גם לא חייבים כותרת. לכל עיתון יש עורכים, והם יודעים מלאכתם נאמנה. הסיכוי שהכותרת שלכם תהיה זו שתיבחר, הוא כמו הסיכוי שתאמינו לי ותוותרו על כותרת, לצערי. תפתיעו אותי? ימים יגידו.

אם אתם יזמים, אנשי שיווק או כל מה שבין לבין, אתם צריכים שהמדיה תדבר עליכם. קשה מאוד לפרוץ לתודעה בלי שיח רחב שכזה. אולי נוכל להסכים שתפקידכם במשוואה הוא להתבלט מעל ל-19 האחרים שנשלחו באותו יום?

*אני יודע, חלקכם יאמרו, ובצדק מסוים, שאם כולם יפעלו כך אז הסיפור שלכם לא יבלוט בין המתחרים. ובכן, בואו נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו. יש לי תחושה שההודעה לעיתונות הולכת לככב כרוח רפאים לזמן מה נוסף. קשה לשחרר אותה. האם תהיו מכסחי השדים, או הילד מ"החוש השישי" שמתבחבש במשך נצח עם גישתו למתים?

זה תלוי בכם. רק בבקשה, אין צורך לשלוח הודעות לעיתונות כשהחלטתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#