המוזיקה של המילים – מה גורם למסרים מסוימים לחלחל עמוק יותר?

כשהמוח מתייג משהו ששמענו כמוזיקה, אז רק לאחר מכן נחפש הגיון במסר – וכאן רבים מאיתנו נופלים באמונה עיוורת שכבר לא טורחת בבדיקת עובדות וזוכרים את אותו המסר ליותר זמן ■ קיימים מספר כלים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הפיץ' שלכם ולהפוך אותו למוזיקלי יותר - אבל זכרו שבסופו של יום, זה הנואם שעושה את הטריק

נדב אבידן
נדב אבידן
פסנתר
צילום: Jocelyn Baker | Dreamstime.com
נדב אבידן
נדב אבידן

לרבים מאיתנו קל יותר לזכור מילים, כשהן משויכות למקצב או מנגינה כלשהי. זו הסיבה לכך שאנחנו מתקשים ללמוד פסקה או שתיים בעל פה לפני נאום חשוב, אבל אין לרובנו בעיה לזכור בעל פה את המילים לשיר כלשהו שהיה להיט בשנות ה-90, כל עוד נשמע את הלחן בסביבה (כן, אני מסתכל עליכם, אלו שיגבירו את הרדיו ברכב גם היום אם ינגנו את "אינפורמר" או את "gangsta's paradise", וישירו את כל המילים – בתים ופזמון). זו גם הסיבה לכך שתרפיה באמצעות מוזיקה היא כלי משמעותי וחשוב בעבודה עם אנשים שאיבדו את יכולת הדיבור בעקבות שבץ או פגיעה אחרת.

בצד הרפואי, הדבר נובע מכך שמרכז הדיבור נמצא בצד השמאלי של מוחנו, ומוזיקה נמצאת בשני צידי המוח, וכך מצליחה לחבר ביניהם. אבל אני לא חוקר מוח, ולא לשם כך הגעתם לקרוא את הטור הזה היום. אז אשתדל להימנע מכתיבת סמינריון ולהתרכז במה שאנחנו יכולים לקחת מההבנה הזו – ובעיקר, איך היא יכולה לשפר משמעותית את יכולתנו ליצור מסרים באופן שיהיה זכיר ומשכנע הרבה יותר.

כוח העל של הדוברים הגדולים

כדיסקליימר, כשאתם כותבים נאום או פיץ', הטכניקות שנדבר עליהן היום אינן מחליפות את שאלות היסוד שאמורות להנחות אתכם: מיהו הקהל שלי? מאיפה הוא מגיע? מה בסיס הידע שלו? איך אנחנו מתחברים אליו, ובאותו זמן גם "דוחפים" אותו מעט כלפי מעלה? השאלות האלו, ותשובה כנה להן, צריכות להיות התשתית שעליה אתם נשענים כשאתם בונים פיץ' – בין אם אתם מתכוונים לדבר בכנס, בפאנל, מול משקיעים או מול עובדי החברה בכינוס השבועי/ חודשי/ רבעוני/ שנתי (מחקו את המיותר).

כולנו מכירים דוברים גדולים, מהארץ ומהעולם. ג'ון פ. קנדי, אובמה, צ'רצ'יל, ורבים אחרים (אמנע משימוש בדוגמות מקומיות כדי לא למשוך-ואפילו שלא במכוון- לכיוון פוליטי כזה או אחר, אבל מניח שתוכלו להשלים אותן לבד עם סיום הקריאה). מעבר להיותם דוברים שהכניסו את מה שמכונה "סאונד בייטס" לשפת הדיבור היומיומית של כולנו (דוגמות בהמשך), הם דוברים שקשה מאוד להתווכח עם הלוגיקה שנדמה שעולה מדבריהם כשהם נואמים. וזה, בקונטקסט הנכון, חתיכת כוח על שכדאי להבין את התשתית שעליה הוא מונח.

קחו למשל את ה-8 לינואר, 2008. ברק אובמה נושא בפני ארה"ב את מה שיהפוך ברבות השנים לנאום הזכיר ביותר שלו: נאום ה"yes, we can". הביטוי הפשוט הזה (שאובמה עצמו אף פסל תחילה עקב היותו נדוש מדי לדעתו, ורק לאחר שאשתו מישל התערבה הסכים להחזירו אל הנאום) הוא לא משהו שקשה לנו להתחבר אליו. למען האמת, הוא ביטוי שכנראה שיצא לנו לומר או לשמוע פעמים רבות בחיינו לפני שאובמה אמר אותו מעל אותה במה. אבל אובמה וכותב הנאומים שלו הלכו צעד אחד מעבר לשימוש בביטוי שיהיה קל לאנשים לקלוט. הם בנו את סוף הנאום, שמראש נועד להיות זכיר יותר, כפסקות קצרות שמסתיימות כולן באותו הביטוי: yes, we can. הפעילו את הסרטון ותשמעו מה זו מוזיקה.

קרדיט: BarackObamadotcom

שימו לב שכאשר הוא אומר אותו בפעם הראשונה, הוא חוזר עליו שלוש פעמים – בפעם הראשונה באותו נאום, הוא חוזר על רצף המילים שוב ושוב. המהלך הזה נועד לסמן למוח שלנו שיש כאן אלמנט מוזיקלי שצריך לקלוט, ולא רק מילולי; ושימו לב איך הקהל מגיב לזה מיד.

הטכניקה הזו היא חלק ממאגר כלים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הפיץ' שלכם, או (ובעיקר) באופן בו אתם מגישים אותו. היות ולכל הכלים האלו יש שמות יווניים מעייפים להפליא, נדלג על השמות ונתייחס רק לכלים עצמם (בכל זאת, אין מבחן בסוף), שהם מה שחשוב לנו באמת:

הטכניקה הזו של אובמה נוגעת לסגירת פסקות בביטוי חוזר, ועל ידי כך נותנת קצב מוזיקלי לפסקות עצמן, כל עוד אורכן לא משתנה באופן קיצוני בין אחת לשנייה. אל תשכחו, אובמה עצמו התנגד תחילה לשימוש בביטוי הזה! לא מעט פעמים השימוש בכלים האלו מרגיש מעושה ומתאמץ בתחילה, אל תיבהלו מזה - אבל אל תשכחו שהם כלים ביד דובר מיומן, ולא מה שיהפוך אתכם לדובר מיומן.

פתיחת פסקות בביטוי חוזר; וכאן אפנה אתכם לצ'רצ'יל: "we shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields".

חזרה משולשת, כמו זו של לינקולן: a government of the people, by the people, and for the people".

חזרה על ביטוי או מילה במסגרת אותו המשפט, כמו רוזוולט שאמר "the only thing we have to fear is fear itself".

אבל מעל כל אלו (ויש עוד הרבה, אבל נראה לי שהרעיון ברור, וכמו שסיכמנו, אין מבחן בסוף), ניצב בגאון ה-טריק של כותבי הנאומים ודוברי הנאומים: Chiasmus או antimetabole. הכוונה כאן היא לשני חלקי משפט שבנויים בצורה הופכית זה לזה, כמו למשל ג'ון פ. קנדי, שאמר "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך, אלא מה אתה יכול לעשות עבור המדינה".

קנדי באפריל 1963, מחוץ לבית הלבןצילום: William J. Smith/אי־פי

איך מרכיבים "סאונד בייטס"?

יש הרבה סיבות באשר למדוע דווקא הטכניקה הזו (שלא הצלחתי למצוא לה שם בעברית. לכו תסמכו על גוגל טרנסלייט) תפסה את הכס. ראשית, זה נשמע מספיק מתוחכם כדי שהקהל לא בהכרח ישים לב שמדובר בנוסחה. שנית, זה עוזר להעביר רעיון בצורה שמטילה אחריות על הצד הפחות טריוויאלי במשוואה. ושלישית, יש לזה ניגון טוב בדרך כלל, היות והחזרתיות של המילים עצמן מוסווית על ידי סידורן מחדש במשפט. יש לטכניקה זו לא מעט דוגמות לאורך השנים:

■ "בין אם נביא את אויבינו לצדק, או נביא צדק אל אויבינו, הצדק ייעשה". (בוש)

■ "האדם הוא לא יציר של נסיבות. הנסיבות הן יציר של האדם" (ד'יזראלי)

■ "זכויות אדם הן זכויות נשים, וזכויות נשים הן זכויות אדם" (הילארי קלינטון)

■ "האדם חייב לשים קץ למלחמה, או שהמלחמה תשים קץ לאדם" (ג'ון פ. קנדי)

■ "כל עלייה במתח מובילה לעלייה בחימוש; וכל עלייה בחימוש מובילה לעלייה במתח" (גם ג'ון פ. קנדי – ובל נשכח את הדוגמה הזכורה ביותר שלו, זו שהובאה בסוף הפסקה הקודמת).

יכול להיות שבשלב הזה אתם כבר משוכנעים שפוליטיקאים משתמשים בכלים כאלו כשהם בונים נאומים, אבל עוד לא משוכנעים שיש לזה קשר הדוק גם לאיך שאתם מדברים. אז בואו ניקח את השיח לכיוון אחר: האם חריזה, לדעתכם, יכולה להשפיע באופן ישיר על מידת השכנוע שלכם ממה ששמעתם זה עתה?

>> לדבר על כל מה שחם בהיי-טק: הצטרפו לאקוסיסטם

יש ביטוי שאנסה לתרגם כאן כאומר "מה שהצלילות עוטפת, הבירה חושפת". זה אחד הסלוגנים המזוהים ביותר נגד אלכוהול בארה"ב, והיו המון דרכים לנסח את אותו המסר, ללא ספק, אבל זו שנבחרה נהנית מיתרון על האחרות: החריזה מאפשרת לה להיחרט בזיכרון זמן רב אחרי ששמעתם אותה. אפילו הביטוי bros before hoes הוא זכיר בהרבה מאשר mind your friends even when you date. ואלו לא רק משפטי חוכמה שנוסחו כפתגם מחוכם יותר או פחות:

An apple a day keeps the doctor away, למשל, זה משפט שפשוט אינו נכון עובדתית. והוא לא משנה את העובדה שתפוחים נתפשים כפרי בריא הרבה יותר מפירות וירקות אחרים, בהינתן הבחירה. If it doesn't fit, you must acquit, המשפט המפורסם של עורך דינו של או.ג'יי סימפסון, הוא זכיר באותה מידה שהוא מטעה. אבל ברגע שאנחנו שומעים חריזה, המוח מתייג אותה כמוזיקה (כדאי לזכור) ורק לאחר מכן מחפש הגיון – וכאן רבים מאיתנו נופלים באמונה עיוורת שכבר לא טורחת בבדיקת עובדות.

לסיכום, הטכניקות האלו נועדו לסייע לכם לבנות "סאונד בייטס". קטעים זכירים שאתם רוצים שהקהל שלכם ייקח עמו הלאה. חלקן יישמעו מוזר בהתחלה, עד שתתרגלו, וחלקן ירגישו טבעי מיד. מה שחשוב הוא שתזכרו תמיד, זה לא הטריק שעושה את הנואם, זה הנואם שעושה את הטריק. או, אם תרצו לסיים בחריזה במקום ב-antimetabole, "כדי שטכניקה תעבוד - לשלוט בה עליכם ללמוד".

כן, יצא לי קצת יודה ממלחמת הכוכבים שם בסוף. מי אמר שהוא לא היה דובר גדול?

כתבות מומלצות

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

עומסים בנתב"ג

מבחינת חברות התעופה, השאלה אם תגיעו ליעד עם המזוודה היא "בעדיפות אחרונה"