נדב אבידן

אסטרטגיה של גיבורי על: מארוול כמקרה מבחן למתודת שיווק מוצלחת

הצורך בבניית אסטרטגיה הוא חיוני לכל יזם, יזמת וחברה, אך לא מעט פעמים הוא מייצר שני מצבי קיצון מאוד לא רצויים: האחד, "שיתוק אל מול קבלת החלטות" (analysis paralysis), שמשמעו חברה תקועה כי אף אחד לא מעז להסתכל קדימה אל מעבר לרבעון הקרוב, והשני, "טקטיקה כאסטרטגיה", שמשמעו בלבול מושגי בין טקטיקה, אסטרטגיה ומה שביניהן.

שני הקצוות האלו מייצגים קושי משותף: אני לא יודע מאיפה להתחיל, ולכן או שאיני מתחיל כלל או שאני מתחיל מהמקום הלא נכון. איך נמנעים מזה? טוב שבאתם.

ת'ור ראגנארוק
/אי־פי
להמשך הפוסט

מוכנים לעשות קצת דרמות?

יצירת איזון בין ההיבט הרציונלי לאמוציונלי חשוב כדי ליצור סיפור לא-טרחני שיעורר רגשות בקהל היעד שלכם ■ הסיגנל המרכזי של סיפור אפקטיבי הוא איך הקהל שאליו הוא מיועד מגיב אליו. אם התגובה לא דומה אפילו בקצת לזו שתוכלו לראות בקולנוע, בזמן הקרנת סרט טוב, משהו התפספס בדרך

לא מעט נאמר על הצורך בחיבור רגשי של הקהל שלכם אל המותג שבניתם, ולא מעט נאמר בתגובה על הצורך היזמי שאותו הקהל יבין את המוצר או הפלטפורמה שיצרתם. "זה יופי שיהיה להם איכפת," אני שומע אתכם אומרים, "אבל בלי שיבינו, איך נוכל לצפות מהם שידעו לקבל החלטה נכונה?"

שני הצדדים צודקים. סיפור בלי חיבור רגשי הוא ההרצאה הכי יבשה שנכחתם בה באקדמיה (ואני בכוונה אומר "נכחתם" ולא "הקשבתם", כי רוב הסיכויים שגם אם ממש ניסיתם, לא הצלחתם להקשיב); סיפור שהוא רק רגשי יזכה לבוז וייחשב כנחות בעיני רוב הקהל (חשבו על מלודרמה הוליוודית, סרט שמטרתו היחידה היא לגרום לכם לבכות).

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

מה בין אילון מאסק, פול ניומן והסטארט-אפ שלכם?

החשיבה של "עקרונות ראשוניים" (first principles) שייכת בעיקר לתחומים טכניים, ובטור הזה נפצח את שאלת הרתימה שלה לנושאים יותר "רכים", כמו הנרטיב, המותג, ואסטרטגיית יחסי הציבור שלכם

אוטו פרמינגר היה במאי ומפיק ידוע, שסיפור ידוע עליו מתמצת את הסיבה לכתיבת הטור הזה. זה הולך ככה:

במהלך צילומי הסרט "אקסודוס" (עם השחקן פול ניומן ופסקול הבר מצווה של כולנו), הגיעו אוטו וצוותו לקטע שבו צריך לצלם את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בירושלים. אם אתם זוכרים את הסרט, אתם ודאי זוכרים שבסצנה הזו משתתפים כעשרת אלפים ניצבים, והימים הם ימי טרום ת'אנוס, כלומר אין עדיין חיה כזו, CGI. כדי לצלם עשרת אלפים אנשים בכיכר, צריך להביא עשרת אלפים אנשים אל הכיכר. וזה, רבותיי, כבר נעשה עסק יקר מאוד.

פול ניומן מתוך הסרט "אקסודוס"
Photo12 / Collection Cinema
להמשך הפוסט

קיבלתם ביקורת שלילית על המיתוג שלכם? אל תמהרו לחזור לשולחן השרטוטים

רמת האמנות הגבוהה ביותר בעיצוב המותג, היא לעשות מה שנכון לקהל שלכם – ולא לספור את כל היתר

לאורך השנים נתקלתי בלא מעט סיטואציות שבהן מספיקה ביקורת שלילית, או אפילו פושרת, אחת על סיפור של סטארט-אפ זה או אחר כדי להחזיר את כולם לשולחן העבודה.

ההנחה המובלעת בתפישה הזו היא שיש דרך להגיע לסיפור (תוצאה) שיעבוד "נכון" באופן אובייקטיבי, כלומר, שיענה על איזשהו צ'ק ליסט נשגב שיהפוך אותו לקביל על כל אדם שייתקל בו.

וורן באפט
KEVIN LAMARQUE / רויטרס
להמשך הפוסט

והאוסקר הולך לכם: תובנות מהטקס שסטארט-אפיסטים יכולים ליישם

סיפור הוא יותר מסך כל המילים שמרכיבות אותו. הוא החוויה שנשארת איתך – הצופה, הלקוח, העובד – הרבה אחרי שהסרט או המפגש עם המותג מסתיים

זה לא סוד שמשנה לשנה, טקס האוסקר הופך לפחות ופחות מסעיר עבור רובנו. הוא כבר לא מגדיר את רשימת הצפייה שלנו, ולא משמש כמעין מקרא לסרטים הטובים ביותר של השנה, כמו שהיה בעבר. ועם זאת, מדובר בפרס החשוב ביותר של תעשיית הבידור המשמעותית ביותר של המאה האחרונה, כך שכבודו של הפסלון המוזהב במקומו מונח.

למה אנחנו מדברים על האוסקר? אם תשימו לב, גם השנה זכה באוסקר סרט שלא באמת הצטרך תקציבי הוליווד כדי לכבוש את דעת המבקרים והקהל. "ספר ירוק", בדיוק כמו "אור ירח", "ספוטלייט", "נאום המלך", "מיליון דולר בייבי", "נפלאות התבונה" ועוד רבים אחרים, לא מסתמך על אפקטים מיוחדים או תקציבי ענק כדי לבלוט. הדבר האחד שיש לו להציע לנו הוא פשוט – סיפור טוב.

אוסקר 2019: יוצרי ומשתתפי "הספר הירוק" עם הפרס לסרט הטוב ביותר
AFP
להמשך הפוסט

האפונים הקסומים או: כמה רחוק תלכו כדי להיות אותנטיים?

סוד הקסם של האותנטיות – לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, ולאהוב את התוצאה

אחד הניוזלטרים האהובים עליי הוא ללא ספק זה של מרגו אהרון (Margo Aaron), קופירייטרית ואשת שיווק מניו יורק. היא זו שגילתה לי את דבר קיומה של מנג'ולה, ומאז, כמו שאומרים, חיי אינם חיים.

מי זו מנג'ולה, תשאלו? מנג'ולה היא אישה ממוצא הודי, שהעלתה סרטון ליוטיוב בו היא מלמדת איך להכין אפונה ירוקה חריפה. נשמע כמו פתיח לטור מבטיח, נכון? מעולה. כי מה שמעניין אותנו הם לא האפונים, טעימים ככל שיהיו, אלא הוידאו עצמו, ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו על איך "נכון" לעשות משהו.

דן פרץ
להמשך הפוסט

בניית תוכנית שיווק שנתית ל-2019: מדריך יסודי ב-4 שלבים

אל "תהרגו" רעיונות מוקדם, גם אם הם נשמעים שאפתניים מבחינה תקציבית. יכול להיות שלא תוכלו להגיע לבמה המרכזית של כנס "ווב סאמיט" השנה, אבל תמיד אפשר לתכנן לטווח ארוך או למצוא חלופות בתקציב סביר, כל זמן שאתם משאירים את הצורך בתודעה

אז הגעתם להבנה כי 2019 תביא איתה צורך בתוכנית שיווק, אחרי שקראתם את הפוסט הקודם בסדרה? מעולה.

אצא מתוך נקודת הנחה שאתם בונים את התוכנית ללא איש שיווק שזה תפקידו היחידי בחברה בכתיבתי כאן. במידה ויש איש או אשת שיווק כאלו, מטרת הפוסט היא לאפשר לכם לנהל איתם שיח פורה בנוגע לתוכנית שיגישו, אבל קחו בחשבון שהם מכירים את החברה וצרכיה יותר מכותב טור ב-TheMarker, אז בהחלט כדאי להקשיב למה שיש להם לומר, גם אם הוא סותר משהו שנכתב כאן.

שטרות כסף
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

2019 בפתח: כך תבנו תוכנית שיווק יעילה וריאלית לסטארט-אפ שלכם

אין צורך להריץ קמפיין אדוורדס בגוגל לפני שיש מוצר, כדאי לבחון תאריכי השקה שיתאימו לכנס טכנולוגי ולפני שמשקיעים את הדולר הראשון בשיווק, ודאו שיש לכם את היכולת לסגור מעגל עם כל לקוח פוטנציאלי ■ עצות לאופן בניית התכנית השיווקית בתחילת דרכו של המיזם

לכבוד סיכום השנה, סדרת הפוסטים הבאה (הנוכחי והבא אחריו) תעסוק בכל מה שקשור לתכנון שנתי בעולמות השיווק והמיתוג, עם דגש משמעותי על סטארט-אפים בתחילת דרכם (מצטער, נטפליקס, תצטרכו לסמוך על הצוות הפנימי שלכם שיכין תוכנית לבד גם השנה).

בפוסט הזה ננסה לענות על אחת השאלות שהכי מציקות ליזמים: מתי הזמן הנכון להתחיל להתעסק בשיווק? וב"להתעסק", הכוונה היא לא "לחשוב על זה", אלא להקציב לזה חלק מהכסף שגויס זה עתה. נסכם בכמה טיפים שיעזרו לכם להבין כיצד כדאי להגדיר תקציב שנתי שיווקי, איך יודעים אם המספר שהגעתם אליו ריאלי או לא ומתי כדאי לגייס מוביל או מובילה לתחום.

רעיון, סטארט אפ, מחשבה
Peshkova | Dreamstime.com
להמשך הפוסט

הסוד הנעלם של המוניטין

המוניטין שלכם הוא, למעשה, הרושם שאתם משאירים עוד לפני שאתם מקבלים הזדמנות לרושם ראשוני ■ כדאי להגדיר את החברה שלכם כך שתשויך אינטואיטיבית לורטיקל בעל מוניטין חיובי

בפוסט הראשון שכתבתי כאן, הגדרתי מותג כ"מה שאחרים אומרים לאחרים עליך או על העסק שלך". כלומר, איך מדברים עליכם כשאתם לא בחדר. המסקנה הטריוויאלית (למי שקרא את הטורים האלו עד כה, לפחות), היא שאם כך, לא משנה מה אומר על עצמי, משנה רק איך אתנהג – וההתנהגות שלי היא זו שתיצור עליי את הסיפורים הנכונים בקרב קהל היעד שלי.

שזה נכון, אבל מגיע רק עד חצי הדרך. כי יש כוח אחד בלבד שכוחו גדול מכוחה של ההתנהגות שלכם, וזה כוחו של המוניטין שלכם.

שואב אבק דייסון
בלומברג
להמשך הפוסט

מה אפשר ללמוד ממאו דזה-דונג על מיתוג

איך מניעים עובדים למטרה משותפת מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפייה? ■ או שספר הערכים שתלוי במטבחון צריך להשתנות, כיוון שלא עומד במבחן המציאות, או שההתנהגות צריכה להשתנות, כי היא סטתה מדי מהמילה הכתובה ■ תהליך זה של יצירת דרייב משותף בצוות שלכם דורש לבנות אמון בעיקר בדרגי הביניים והשטח

"בכל מערכת שבה משמעת היא תוצר של כפייה חיצונית, המשמעות היא יחס של אדישות וחוסר אכפתיות ביחסי הדרג המנהל עם דרגי השטח ולהיפך. הרעיון שדרג ניהולי יכול להשתלח, במילים או במעשים, בדרגים נמוכים ממנו עומד בסתירה לתפישת המשמעת העצמית, ומשמעת כפויה שכזו תהרוס את אחדות הצוות ואת רוח הלחימה שלו. משמעת עצמית היא, לפיכך, התכונה הראשונה במעלה שיש לשאוף אליה בעת הקמת צוות".

את המילים האלו כתב מאו דזה-דונג. כן, אותו מאו ששם את כל הרודנים האחרים של המאה ה-20 בכיס הקטן. זה תרגום שלי לספר שכתב מאו, "לוחמת גרילה", שעוסק במקור באופן המיטבי שבו יש להקים צבא גרילה אפקטיבי. כך, לפני ההתאמות שערכתי דובר על דרג פיקודי, ולא ניהולי, וכן לא על "השתלחות" אלא על אלימות קיצונית מצד אותו דרג פיקודי. במילים אחרות, מאו טוען כאן שצבא (ונשליך תפיסה זאת לכל צוות שמטרתו לפעול יחד למען השגת מטרה משותפת) לא יכול להישען על משמעת כפויה – אנשים שמכריחים אותם לעשות דברים – אלא על משמעת עצמית – אנשים שבוחרים מרצונם החופשי לקחת חלק במאבק למען מטרה מסוימת.

חיילים סינים בפתיחת האולימפיאדה בבייג'ין, 2008
רויטרס
להמשך הפוסט

לדבר עם התקשורת: איך עושים את זה נכון?

נסחו את תחילת התשובה שלכם בצורה שמזמינה שאלת המשך, אל תתנגחו עם המראיינים וככל שתחפרו פחות, המילים שלכם יקבלו יותר משקל ■ הראיון עצמו איננו מטרת העל, אלא כלי ליצירת מערכת יחסים עם התקשורת לטווח הארוך

זה לא עוד מאמר לינקדאין בנושא, ונסכים שאין טעם לחזור על מסרים שחוקים בסגנון: לבוא רגוע, להקרין ביטחון וכולי. ולמרות שכולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה – עדיין ישנן לא מעט תחושות בקרב מרואיינים שהריאיון שהתפרסם איתם חוטא לאמת כפי שהם חוו אותה במהלך הריאיון.

אז למה זה בכל זאת קורה? נשחרר את החשודים המיידיים, לפני שנעלה אלטרנטיבה: העיתונאי/ת שראיינו אתכם הם לא נגדכם. הם לא מבלים את ימיהם בהמצאת ציטוטים ולא מתעקשים מאוד להבין אתכם שלא כהלכה כדי לייצר כותרת. קחו את המדור של ניר גונטז׳ ב"הארץ" כדוגמה: אני לא בהכרח מחסידי השיטה, אבל אין עוררין על כך שמדובר בתמלול של הקלטה, ואיכשהו אף מרואיין (כמעט) לא יוצא בה טוב.

ילד עומד מול גרם מדרגות
להמשך הפוסט

ההודעה לעיתונות מתה - תפנימו ותעברו לפורמט הבא

העיתונות השתנתה, ובעצם מעולם לא היתה קיימת רק כדי לעוף עליכם ■ אז איך ניתן לעניין עיתונאים בסטארט-אפ שלכם? תתחילו בפיץ׳ ותיפטרו מהציטוטים של המנכ"ל

ההודעה לעיתונות מתה, והגיע הזמן לדבר על זה.

כמעט כולם עושים את זה, כמעט כולם להוטים להשתתף בסבבי פידבק על זה, כמעט כולם מתייחסים לכל מילה שנכתבת בזה בחרדת קודש, כמעט כולם טועים.

להמשך הפוסט

אנשי המניפולציות

אם נצליח להפנים את ההבנה שזה המקצוע שלנו, ושהטובים ביותר בו הם למעשה אשפי מניפולציות, נבין שכדי להתפתח בו כל פעולה שלנו צריכה להיות מכוונת לפי היכולת שלה להשפיע על התנהגות של אחר

תפסיקו לפחד ותכירו בזה. מה שאנחנו עושים למחייתנו זו מניפולציה. המילה הזו סובלת משנים של יחסי ציבור רעים, ובעקבותיה המצאנו לעצמנו שלל מילים שמרככות את מה שאנחנו עושים למחייתנו – הכל כדי לא להרגיש שזה המקצוע.

ובכן, זה כן. ורוצים לשמוע משהו? מניפולציה, אם נגדיר אותה כ"השפעה על אחרים כדי שיפעלו כפי שאנחנו רוצים", נמצאת בכל שלב בחיינו. מנהלים? ברכותינו, תפקידכם המרכזי הוא להשפיע על העובדים ולגרום להם לעשות את מה שצריך. הורים? השם ישמור, הרי זה כל מה שאתם עושים כשאתם מנסים לשכנע את הזאטוטים שהגיע הזמן להתקלח ולישון. בני זוג עם טעם שונה בסרטי קולנוע? הבנתם את הקטע.

מתוך "מד מן". סיפור ההטרדה של תסריטאית הסדרה הוא מהסיפורים שמעצבים את הנורמות החדשות
אי־פי
להמשך הפוסט

מדריך: בין יח"צ לשיווק - איך לבנות סיפור שיעניין את המדיה?

נקו את הנרטיב מסופרלטיבים עצמיים ושלחו טיוטא לחברים מחוץ לתעשייה כדי לוודא שהטקסט נהיר לעוד אנשים חוץ מכם

יש לא מעט דיונים על ההבדל בין יחסי ציבור לשיווק. האם מדובר בשני תחומים משלימים? האם האחד מכיל את השני? האם אין ביניהם כל קשר?

אם נסתכל על חברות כמו אפל, אמאזון וגוגל, הרי שבכולן תחום יחסי הציבור לא נמצא בכפיפה לתחום השיווק. וזה, אולי, הרמז הראשון שלנו בניסיון להבין מה קורה פה. יחסי ציבור הרי אמורים לתרום לתדמית החברה, להביא לגידול בצמיחה האורגנית שלה (כן, יח"צ קשה למדוד, לא חידשתי פה הרבה), וכל אלו תחומים שנשמעים קשורים לשיווק, לא? 

המעבדים באולפן
באדיבות אינטל
להמשך הפוסט

איך עובדים מול אנשי קריאייטיב או: מדוע תחושות בטן לא עושות טוב למותג?

אלו כללי ההתנהלות מול אנשי קריאייטיב שיספקו את התוצר הטוב ביותר עבור המותג שלכם

דיברנו לא מעט כאן על מיתוג, סיפור (סליחה, פספסתי באזוורד - סטוריטלינג) ושיווק. אחד הדברים המשותפים לכולם הוא הצורך באנשי קריאייטיב שיהיו מעורבים בתהליך.

עקב שאלות לא מעטות שאני מקבל לאחרונה מחלק מכם, אני מוצא לנכון להתייחס לשאלה לא פחות חשובה מכל אלו שעלו כאן עד היום - איך מתנהלים מול אנשי קריאייטיב, ואיך מנהלים אותם כעובדים או כפרילאנסרים?

כדאי להיות מודעים לנטייה שלנו לחשיבה אוטומטי ת
Getty Images ISRAEL
להמשך הפוסט

האם הקהל שלכם באמת רוצה סיפור שכולו חדשנות?

על פניו, כולנו רוצים לשמוע משהו חדש, אך אל תחששו לשייך עולמות מוכרים לסיפור החדשני שלכם ■ ככה המוח שלנו עובד, ולכן כולנו מרגישים מאוד נוח כשמספרים לנו דברים דרך אנלוגיות ■ עיקרון ה-MAYA מציע לנו למתוח את הגבולות, ולמצוא את הדרך הכי חדשנית לבטא רעיון מבלי לאבד את העוגן שיקל על אותו סיפור להתקבל אצל הקהל שלו

כולנו מכירים את זה כצרכנים, היות ורוב התכנים סביבנו נענים להגדרה הזו: סרטי קולנוע שמרגישים כאילו ראינו משהו דומה להם בעבר (ואולי יותר מפעם אחת), ספרים שנשענים על "שטאנץ" מוכר, שירים שנשמעים בדיוק כמו שירים שלפני רגע היו להיטים ועוד ועוד.

גם עולם הטכנולוגיה לא חף מפשע – תסתכלו סביב, כמה חברות אתם רואים ורואות סביבכם, שמגדירות עצמן כ"אובר של המה-שזה-לא-יהיה", או משהו בסגנון?

ריקשה מלאה בבלונים בהודו
אי־פי
להמשך הפוסט

המוזיקה של המילים – מה גורם למסרים מסוימים לחלחל עמוק יותר?

כשהמוח מתייג משהו ששמענו כמוזיקה, אז רק לאחר מכן נחפש הגיון במסר – וכאן רבים מאיתנו נופלים באמונה עיוורת שכבר לא טורחת בבדיקת עובדות וזוכרים את אותו המסר ליותר זמן ■ קיימים מספר כלים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הפיץ' שלכם ולהפוך אותו למוזיקלי יותר - אבל זכרו שבסופו של יום, זה הנואם שעושה את הטריק

לרבים מאיתנו קל יותר לזכור מילים, כשהן משויכות למקצב או מנגינה כלשהי. זו הסיבה לכך שאנחנו מתקשים ללמוד פסקה או שתיים בעל פה לפני נאום חשוב, אבל אין לרובנו בעיה לזכור בעל פה את המילים לשיר כלשהו שהיה להיט בשנות ה-90, כל עוד נשמע את הלחן בסביבה (כן, אני מסתכל עליכם, אלו שיגבירו את הרדיו ברכב גם היום אם ינגנו את "אינפורמר" או את "gangsta's paradise", וישירו את כל המילים – בתים ופזמון). זו גם הסיבה לכך שתרפיה באמצעות מוזיקה היא כלי משמעותי וחשוב בעבודה עם אנשים שאיבדו את יכולת הדיבור בעקבות שבץ או פגיעה אחרת.

בצד הרפואי, הדבר נובע מכך שמרכז הדיבור נמצא בצד השמאלי של מוחנו, ומוזיקה נמצאת בשני צידי המוח, וכך מצליחה לחבר ביניהם. אבל אני לא חוקר מוח, ולא לשם כך הגעתם לקרוא את הטור הזה היום. אז אשתדל להימנע מכתיבת סמינריון ולהתרכז במה שאנחנו יכולים לקחת מההבנה הזו – ובעיקר, איך היא יכולה לשפר משמעותית את יכולתנו ליצור מסרים באופן שיהיה זכיר ומשכנע הרבה יותר.

פסנתר
Jocelyn Baker | Dreamstime.com
להמשך הפוסט

טור חירום: סקס – מוכר או לא מוכר?

כאשר תקופה משתנה, יש צורך לעצור ולחשב מסלול מחדש ■ שאלו את עצמכם איזה מן מותג אתם רוצים לבנות בעולם שהולך ומתהווה סביבנו, עולם בו שימוש במיניות נשית באופן מחפיץ כבר אינו לגיטימי ■ מותגים חייבים לעשות בחירה באשר לעמדתם בנושא - תהיה אשר תהיה

*הטור הזה נכתב באופן קצת שונה מהרגיל, היות ואני נוכח בלא מעט שיחות בנושא זה לאחרונה, ולתחושתי מותגים חייבים לעשות בחירה באשר לעמדתם בנושא - תהיה אשר תהיה.

את הפרדיגמה שסקס מוכר לא אנחנו המצאנו, וגם לא האינטרנט. עוד בימים שקדמו לו, השימוש במוטיבים מיניים (בעיקר נשיים) והחפצה היו כמעט ברירת המחדל של מותגים רבים מאוד. זה בא לידי ביטוי בליהוקים לפרסומות, אבל גם ב"עלילה" שלהן (מוכרים אפליקציה? טרקטור? מרית למטבח? סיגריות? התשובה לכל אלו היא, כמובן, דוגמנית בביקיני!). וזה לא עוצר בפרסומות – יש חברות שעיקר עיסוקן הוא התאמת "דיילות" (נשים לבושות בביגוד חושפני) לאירועים שונים, מכנסי טכנולוגיה מובילים ועד תערוכות רכב שונות ומשונות, והן קיימות כי יש דרישה בלתי פוסקת לדיילות כאלו.

צעדת הנשים בארה"ב
Whitney Curtis/אי־אף־פי
להמשך הפוסט

על ערכים וערכים מוספים, או: איך יוצרים צמיחה אורגנית ללא קמפיין שיווקי

אנשים נוטים לשתף עם זולתם מקרים של ערך מוסף יותר מאשר מקרים של ערך שהם כבר מצפים לו ■ חשבו על הדברים שאתם מספקים במכלול החוויה המוצרית שלכם, שאין להם אזכור או הבטחה מקדימה

כשמדובר במסים, כולנו יודעים לעשות ניים דרופינג לערך מוסף, ומבינים בגדול למה הכוונה (זה הזה שאין באילת, אבל בגללו הטיסה לאילת יקרה מדי אז נקנה במרכז בכל זאת, לא?). ההבנה הזו משתנה כשזה מגיע לשיח מותגי, ובטח ובטח למותג שלכם.

אז נתחיל, כפי שנהוג, בהתחלה: הגדרה ראשונית למען יישור קו. אם כך, "ערך" הוא הבטחת המותג שלכם שמתממשת עם החוויה, "ערך מוסף" הוא מה שחורג מאותה הבטחה ראשונית, לא בהכרח משתמע ממנה, ובהכרח מוסיף לחוויה חיובית כוללת של לקוח קצה עם המותג שלכם.

פסטיבל לגו
© Mayerberg | ID 52639395
להמשך הפוסט

התוכן הוא המלך – אז למה רובנו לא מצליחים להשתמש בו נכון?

כל אנשי השיווק עסוקים בדבר אחד, להצליח להביא כמה שיותר לקוחות איכותיים בכמה שפחות כסף ■ ההבנה הבסיסית שצריכה ללוות אותם היא ששביעות הרצון של מי שנחשף אל המוצר מסתתרת בפער שבין ההבטחה לחוויה עצמה

הבעיה המרכזית עם הקביעה שהתוכן הוא המלך, היא שמהמשפט הזה נשמע כאילו התוכן מנהל את העניינים וכולנו רק שחקני משנה. אבל האמת היא שתוכן הוא טוב רק כמו בני האדם שיוצרים אותו, וכאן יש לא מעט פספוסים ששווה להתעכב עליהם.

כדי ליישר קו מבחינת עולם המושגים בהם אשתמש, "תוכן" הוא כל דבר שמיוצר על ידי החברה שלכם. כן, גם עולמות המילה הכתובה, אבל גם האימג'ים שאתם בוחרים להשתמש בהם (שלום, שאטרסטוק!) ואפילו חוויית המוצר שאתם מספקים. הכל מתכנס לתוך הסל הגדול הזה שנקרא תוכן. בדיוק כמו שמי שאתם זה תמהיל של האופי שלכם, המראה שלכם, השפה שלכם ועוד, כך גם התוכן שלכם כחברה הוא הכלי הטוב ביותר שתוכלו לספק ללקוחות קיימים או פוטנציאליים, מועמדים לעבודה או עובדים קיימים, אנשי מדיה ועיתונות  כדי לעזור להם להבין מי ומה אתם.

כוסות בירה
Michael Dalder/רויטרס
להמשך הפוסט