נדב אבידן

בניית תוכנית שיווק שנתית ל-2019: מדריך יסודי ב-4 שלבים

אל "תהרגו" רעיונות מוקדם, גם אם הם נשמעים שאפתניים מבחינה תקציבית. יכול להיות שלא תוכלו להגיע לבמה המרכזית של כנס "ווב סאמיט" השנה, אבל תמיד אפשר לתכנן לטווח ארוך או למצוא חלופות בתקציב סביר, כל זמן שאתם משאירים את הצורך בתודעה

אז הגעתם להבנה כי 2019 תביא איתה צורך בתוכנית שיווק, אחרי שקראתם את הפוסט הקודם בסדרה? מעולה.

אצא מתוך נקודת הנחה שאתם בונים את התוכנית ללא איש שיווק שזה תפקידו היחידי בחברה בכתיבתי כאן. במידה ויש איש או אשת שיווק כאלו, מטרת הפוסט היא לאפשר לכם לנהל איתם שיח פורה בנוגע לתוכנית שיגישו, אבל קחו בחשבון שהם מכירים את החברה וצרכיה יותר מכותב טור ב-TheMarker, אז בהחלט כדאי להקשיב למה שיש להם לומר, גם אם הוא סותר משהו שנכתב כאן.

שטרות כסף
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

2019 בפתח: כך תבנו תוכנית שיווק יעילה וריאלית לסטארט-אפ שלכם

אין צורך להריץ קמפיין אדוורדס בגוגל לפני שיש מוצר, כדאי לבחון תאריכי השקה שיתאימו לכנס טכנולוגי ולפני שמשקיעים את הדולר הראשון בשיווק, ודאו שיש לכם את היכולת לסגור מעגל עם כל לקוח פוטנציאלי ■ עצות לאופן בניית התכנית השיווקית בתחילת דרכו של המיזם

לכבוד סיכום השנה, סדרת הפוסטים הבאה (הנוכחי והבא אחריו) תעסוק בכל מה שקשור לתכנון שנתי בעולמות השיווק והמיתוג, עם דגש משמעותי על סטארט-אפים בתחילת דרכם (מצטער, נטפליקס, תצטרכו לסמוך על הצוות הפנימי שלכם שיכין תוכנית לבד גם השנה).

בפוסט הזה ננסה לענות על אחת השאלות שהכי מציקות ליזמים: מתי הזמן הנכון להתחיל להתעסק בשיווק? וב"להתעסק", הכוונה היא לא "לחשוב על זה", אלא להקציב לזה חלק מהכסף שגויס זה עתה. נסכם בכמה טיפים שיעזרו לכם להבין כיצד כדאי להגדיר תקציב שנתי שיווקי, איך יודעים אם המספר שהגעתם אליו ריאלי או לא ומתי כדאי לגייס מוביל או מובילה לתחום.

רעיון, סטארט אפ, מחשבה
Peshkova | Dreamstime.com
להמשך הפוסט

הסוד הנעלם של המוניטין

המוניטין שלכם הוא, למעשה, הרושם שאתם משאירים עוד לפני שאתם מקבלים הזדמנות לרושם ראשוני ■ כדאי להגדיר את החברה שלכם כך שתשויך אינטואיטיבית לורטיקל בעל מוניטין חיובי

בפוסט הראשון שכתבתי כאן, הגדרתי מותג כ"מה שאחרים אומרים לאחרים עליך או על העסק שלך". כלומר, איך מדברים עליכם כשאתם לא בחדר. המסקנה הטריוויאלית (למי שקרא את הטורים האלו עד כה, לפחות), היא שאם כך, לא משנה מה אומר על עצמי, משנה רק איך אתנהג – וההתנהגות שלי היא זו שתיצור עליי את הסיפורים הנכונים בקרב קהל היעד שלי.

שזה נכון, אבל מגיע רק עד חצי הדרך. כי יש כוח אחד בלבד שכוחו גדול מכוחה של ההתנהגות שלכם, וזה כוחו של המוניטין שלכם.

שואב אבק דייסון
בלומברג
להמשך הפוסט

מה אפשר ללמוד ממאו דזה-דונג על מיתוג

איך מניעים עובדים למטרה משותפת מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפייה? ■ או שספר הערכים שתלוי במטבחון צריך להשתנות, כיוון שלא עומד במבחן המציאות, או שההתנהגות צריכה להשתנות, כי היא סטתה מדי מהמילה הכתובה ■ תהליך זה של יצירת דרייב משותף בצוות שלכם דורש לבנות אמון בעיקר בדרגי הביניים והשטח

"בכל מערכת שבה משמעת היא תוצר של כפייה חיצונית, המשמעות היא יחס של אדישות וחוסר אכפתיות ביחסי הדרג המנהל עם דרגי השטח ולהיפך. הרעיון שדרג ניהולי יכול להשתלח, במילים או במעשים, בדרגים נמוכים ממנו עומד בסתירה לתפישת המשמעת העצמית, ומשמעת כפויה שכזו תהרוס את אחדות הצוות ואת רוח הלחימה שלו. משמעת עצמית היא, לפיכך, התכונה הראשונה במעלה שיש לשאוף אליה בעת הקמת צוות".

את המילים האלו כתב מאו דזה-דונג. כן, אותו מאו ששם את כל הרודנים האחרים של המאה ה-20 בכיס הקטן. זה תרגום שלי לספר שכתב מאו, "לוחמת גרילה", שעוסק במקור באופן המיטבי שבו יש להקים צבא גרילה אפקטיבי. כך, לפני ההתאמות שערכתי דובר על דרג פיקודי, ולא ניהולי, וכן לא על "השתלחות" אלא על אלימות קיצונית מצד אותו דרג פיקודי. במילים אחרות, מאו טוען כאן שצבא (ונשליך תפיסה זאת לכל צוות שמטרתו לפעול יחד למען השגת מטרה משותפת) לא יכול להישען על משמעת כפויה – אנשים שמכריחים אותם לעשות דברים – אלא על משמעת עצמית – אנשים שבוחרים מרצונם החופשי לקחת חלק במאבק למען מטרה מסוימת.

חיילים סינים בפתיחת האולימפיאדה בבייג'ין, 2008
רויטרס
להמשך הפוסט

לדבר עם התקשורת: איך עושים את זה נכון?

נסחו את תחילת התשובה שלכם בצורה שמזמינה שאלת המשך, אל תתנגחו עם המראיינים וככל שתחפרו פחות, המילים שלכם יקבלו יותר משקל ■ הראיון עצמו איננו מטרת העל, אלא כלי ליצירת מערכת יחסים עם התקשורת לטווח הארוך

זה לא עוד מאמר לינקדאין בנושא, ונסכים שאין טעם לחזור על מסרים שחוקים בסגנון: לבוא רגוע, להקרין ביטחון וכולי. ולמרות שכולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה – עדיין ישנן לא מעט תחושות בקרב מרואיינים שהריאיון שהתפרסם איתם חוטא לאמת כפי שהם חוו אותה במהלך הריאיון.

אז למה זה בכל זאת קורה? נשחרר את החשודים המיידיים, לפני שנעלה אלטרנטיבה: העיתונאי/ת שראיינו אתכם הם לא נגדכם. הם לא מבלים את ימיהם בהמצאת ציטוטים ולא מתעקשים מאוד להבין אתכם שלא כהלכה כדי לייצר כותרת. קחו את המדור של ניר גונטז׳ ב"הארץ" כדוגמה: אני לא בהכרח מחסידי השיטה, אבל אין עוררין על כך שמדובר בתמלול של הקלטה, ואיכשהו אף מרואיין (כמעט) לא יוצא בה טוב.

ילד עומד מול גרם מדרגות
להמשך הפוסט

ההודעה לעיתונות מתה - תפנימו ותעברו לפורמט הבא

העיתונות השתנתה, ובעצם מעולם לא היתה קיימת רק כדי לעוף עליכם ■ אז איך ניתן לעניין עיתונאים בסטארט-אפ שלכם? תתחילו בפיץ׳ ותיפטרו מהציטוטים של המנכ"ל

ההודעה לעיתונות מתה, והגיע הזמן לדבר על זה.

כמעט כולם עושים את זה, כמעט כולם להוטים להשתתף בסבבי פידבק על זה, כמעט כולם מתייחסים לכל מילה שנכתבת בזה בחרדת קודש, כמעט כולם טועים.

להמשך הפוסט

אנשי המניפולציות

אם נצליח להפנים את ההבנה שזה המקצוע שלנו, ושהטובים ביותר בו הם למעשה אשפי מניפולציות, נבין שכדי להתפתח בו כל פעולה שלנו צריכה להיות מכוונת לפי היכולת שלה להשפיע על התנהגות של אחר

תפסיקו לפחד ותכירו בזה. מה שאנחנו עושים למחייתנו זו מניפולציה. המילה הזו סובלת משנים של יחסי ציבור רעים, ובעקבותיה המצאנו לעצמנו שלל מילים שמרככות את מה שאנחנו עושים למחייתנו – הכל כדי לא להרגיש שזה המקצוע.

ובכן, זה כן. ורוצים לשמוע משהו? מניפולציה, אם נגדיר אותה כ"השפעה על אחרים כדי שיפעלו כפי שאנחנו רוצים", נמצאת בכל שלב בחיינו. מנהלים? ברכותינו, תפקידכם המרכזי הוא להשפיע על העובדים ולגרום להם לעשות את מה שצריך. הורים? השם ישמור, הרי זה כל מה שאתם עושים כשאתם מנסים לשכנע את הזאטוטים שהגיע הזמן להתקלח ולישון. בני זוג עם טעם שונה בסרטי קולנוע? הבנתם את הקטע.

מתוך "מד מן". סיפור ההטרדה של תסריטאית הסדרה הוא מהסיפורים שמעצבים את הנורמות החדשות
אי־פי
להמשך הפוסט

מדריך: בין יח"צ לשיווק - איך לבנות סיפור שיעניין את המדיה?

נקו את הנרטיב מסופרלטיבים עצמיים ושלחו טיוטא לחברים מחוץ לתעשייה כדי לוודא שהטקסט נהיר לעוד אנשים חוץ מכם

יש לא מעט דיונים על ההבדל בין יחסי ציבור לשיווק. האם מדובר בשני תחומים משלימים? האם האחד מכיל את השני? האם אין ביניהם כל קשר?

אם נסתכל על חברות כמו אפל, אמאזון וגוגל, הרי שבכולן תחום יחסי הציבור לא נמצא בכפיפה לתחום השיווק. וזה, אולי, הרמז הראשון שלנו בניסיון להבין מה קורה פה. יחסי ציבור הרי אמורים לתרום לתדמית החברה, להביא לגידול בצמיחה האורגנית שלה (כן, יח"צ קשה למדוד, לא חידשתי פה הרבה), וכל אלו תחומים שנשמעים קשורים לשיווק, לא? 

המעבדים באולפן
באדיבות אינטל
להמשך הפוסט

איך עובדים מול אנשי קריאייטיב או: מדוע תחושות בטן לא עושות טוב למותג?

אלו כללי ההתנהלות מול אנשי קריאייטיב שיספקו את התוצר הטוב ביותר עבור המותג שלכם

דיברנו לא מעט כאן על מיתוג, סיפור (סליחה, פספסתי באזוורד - סטוריטלינג) ושיווק. אחד הדברים המשותפים לכולם הוא הצורך באנשי קריאייטיב שיהיו מעורבים בתהליך.

עקב שאלות לא מעטות שאני מקבל לאחרונה מחלק מכם, אני מוצא לנכון להתייחס לשאלה לא פחות חשובה מכל אלו שעלו כאן עד היום - איך מתנהלים מול אנשי קריאייטיב, ואיך מנהלים אותם כעובדים או כפרילאנסרים?

כדאי להיות מודעים לנטייה שלנו לחשיבה אוטומטי ת
Getty Images ISRAEL
להמשך הפוסט

האם הקהל שלכם באמת רוצה סיפור שכולו חדשנות?

על פניו, כולנו רוצים לשמוע משהו חדש, אך אל תחששו לשייך עולמות מוכרים לסיפור החדשני שלכם ■ ככה המוח שלנו עובד, ולכן כולנו מרגישים מאוד נוח כשמספרים לנו דברים דרך אנלוגיות ■ עיקרון ה-MAYA מציע לנו למתוח את הגבולות, ולמצוא את הדרך הכי חדשנית לבטא רעיון מבלי לאבד את העוגן שיקל על אותו סיפור להתקבל אצל הקהל שלו

כולנו מכירים את זה כצרכנים, היות ורוב התכנים סביבנו נענים להגדרה הזו: סרטי קולנוע שמרגישים כאילו ראינו משהו דומה להם בעבר (ואולי יותר מפעם אחת), ספרים שנשענים על "שטאנץ" מוכר, שירים שנשמעים בדיוק כמו שירים שלפני רגע היו להיטים ועוד ועוד.

גם עולם הטכנולוגיה לא חף מפשע – תסתכלו סביב, כמה חברות אתם רואים ורואות סביבכם, שמגדירות עצמן כ"אובר של המה-שזה-לא-יהיה", או משהו בסגנון?

ריקשה מלאה בבלונים בהודו
אי־פי
להמשך הפוסט

המוזיקה של המילים – מה גורם למסרים מסוימים לחלחל עמוק יותר?

כשהמוח מתייג משהו ששמענו כמוזיקה, אז רק לאחר מכן נחפש הגיון במסר – וכאן רבים מאיתנו נופלים באמונה עיוורת שכבר לא טורחת בבדיקת עובדות וזוכרים את אותו המסר ליותר זמן ■ קיימים מספר כלים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הפיץ' שלכם ולהפוך אותו למוזיקלי יותר - אבל זכרו שבסופו של יום, זה הנואם שעושה את הטריק

לרבים מאיתנו קל יותר לזכור מילים, כשהן משויכות למקצב או מנגינה כלשהי. זו הסיבה לכך שאנחנו מתקשים ללמוד פסקה או שתיים בעל פה לפני נאום חשוב, אבל אין לרובנו בעיה לזכור בעל פה את המילים לשיר כלשהו שהיה להיט בשנות ה-90, כל עוד נשמע את הלחן בסביבה (כן, אני מסתכל עליכם, אלו שיגבירו את הרדיו ברכב גם היום אם ינגנו את "אינפורמר" או את "gangsta's paradise", וישירו את כל המילים – בתים ופזמון). זו גם הסיבה לכך שתרפיה באמצעות מוזיקה היא כלי משמעותי וחשוב בעבודה עם אנשים שאיבדו את יכולת הדיבור בעקבות שבץ או פגיעה אחרת.

בצד הרפואי, הדבר נובע מכך שמרכז הדיבור נמצא בצד השמאלי של מוחנו, ומוזיקה נמצאת בשני צידי המוח, וכך מצליחה לחבר ביניהם. אבל אני לא חוקר מוח, ולא לשם כך הגעתם לקרוא את הטור הזה היום. אז אשתדל להימנע מכתיבת סמינריון ולהתרכז במה שאנחנו יכולים לקחת מההבנה הזו – ובעיקר, איך היא יכולה לשפר משמעותית את יכולתנו ליצור מסרים באופן שיהיה זכיר ומשכנע הרבה יותר.

פסנתר
Jocelyn Baker | Dreamstime.com
להמשך הפוסט

טור חירום: סקס – מוכר או לא מוכר?

כאשר תקופה משתנה, יש צורך לעצור ולחשב מסלול מחדש ■ שאלו את עצמכם איזה מן מותג אתם רוצים לבנות בעולם שהולך ומתהווה סביבנו, עולם בו שימוש במיניות נשית באופן מחפיץ כבר אינו לגיטימי ■ מותגים חייבים לעשות בחירה באשר לעמדתם בנושא - תהיה אשר תהיה

*הטור הזה נכתב באופן קצת שונה מהרגיל, היות ואני נוכח בלא מעט שיחות בנושא זה לאחרונה, ולתחושתי מותגים חייבים לעשות בחירה באשר לעמדתם בנושא - תהיה אשר תהיה.

את הפרדיגמה שסקס מוכר לא אנחנו המצאנו, וגם לא האינטרנט. עוד בימים שקדמו לו, השימוש במוטיבים מיניים (בעיקר נשיים) והחפצה היו כמעט ברירת המחדל של מותגים רבים מאוד. זה בא לידי ביטוי בליהוקים לפרסומות, אבל גם ב"עלילה" שלהן (מוכרים אפליקציה? טרקטור? מרית למטבח? סיגריות? התשובה לכל אלו היא, כמובן, דוגמנית בביקיני!). וזה לא עוצר בפרסומות – יש חברות שעיקר עיסוקן הוא התאמת "דיילות" (נשים לבושות בביגוד חושפני) לאירועים שונים, מכנסי טכנולוגיה מובילים ועד תערוכות רכב שונות ומשונות, והן קיימות כי יש דרישה בלתי פוסקת לדיילות כאלו.

צעדת הנשים בארה"ב
Whitney Curtis/אי־אף־פי
להמשך הפוסט

על ערכים וערכים מוספים, או: איך יוצרים צמיחה אורגנית ללא קמפיין שיווקי

אנשים נוטים לשתף עם זולתם מקרים של ערך מוסף יותר מאשר מקרים של ערך שהם כבר מצפים לו ■ חשבו על הדברים שאתם מספקים במכלול החוויה המוצרית שלכם, שאין להם אזכור או הבטחה מקדימה

כשמדובר במסים, כולנו יודעים לעשות ניים דרופינג לערך מוסף, ומבינים בגדול למה הכוונה (זה הזה שאין באילת, אבל בגללו הטיסה לאילת יקרה מדי אז נקנה במרכז בכל זאת, לא?). ההבנה הזו משתנה כשזה מגיע לשיח מותגי, ובטח ובטח למותג שלכם.

אז נתחיל, כפי שנהוג, בהתחלה: הגדרה ראשונית למען יישור קו. אם כך, "ערך" הוא הבטחת המותג שלכם שמתממשת עם החוויה, "ערך מוסף" הוא מה שחורג מאותה הבטחה ראשונית, לא בהכרח משתמע ממנה, ובהכרח מוסיף לחוויה חיובית כוללת של לקוח קצה עם המותג שלכם.

פסטיבל לגו
© Mayerberg | ID 52639395
להמשך הפוסט

התוכן הוא המלך – אז למה רובנו לא מצליחים להשתמש בו נכון?

כל אנשי השיווק עסוקים בדבר אחד, להצליח להביא כמה שיותר לקוחות איכותיים בכמה שפחות כסף ■ ההבנה הבסיסית שצריכה ללוות אותם היא ששביעות הרצון של מי שנחשף אל המוצר מסתתרת בפער שבין ההבטחה לחוויה עצמה

הבעיה המרכזית עם הקביעה שהתוכן הוא המלך, היא שמהמשפט הזה נשמע כאילו התוכן מנהל את העניינים וכולנו רק שחקני משנה. אבל האמת היא שתוכן הוא טוב רק כמו בני האדם שיוצרים אותו, וכאן יש לא מעט פספוסים ששווה להתעכב עליהם.

כדי ליישר קו מבחינת עולם המושגים בהם אשתמש, "תוכן" הוא כל דבר שמיוצר על ידי החברה שלכם. כן, גם עולמות המילה הכתובה, אבל גם האימג'ים שאתם בוחרים להשתמש בהם (שלום, שאטרסטוק!) ואפילו חוויית המוצר שאתם מספקים. הכל מתכנס לתוך הסל הגדול הזה שנקרא תוכן. בדיוק כמו שמי שאתם זה תמהיל של האופי שלכם, המראה שלכם, השפה שלכם ועוד, כך גם התוכן שלכם כחברה הוא הכלי הטוב ביותר שתוכלו לספק ללקוחות קיימים או פוטנציאליים, מועמדים לעבודה או עובדים קיימים, אנשי מדיה ועיתונות  כדי לעזור להם להבין מי ומה אתם.

כוסות בירה
Michael Dalder/רויטרס
להמשך הפוסט

הזמן הממוצע שייקח לכם לקרוא את הפוסט גדול מ...או: איך להשתמש בדאטה בסיפור שלכם?

השוואות לא שגרתיות בין נתונים סטטיסטיים מניעות את הקהל שלכם לפעולה, היות והן נחקקות לו בזיכרון ■ בחרו נתון עיקרי בסיפור המוצר שלכם שהוא הקריטי ביותר שהלקוח\משקיע ייקח עמו הביתה - והעצימו אותו

אין ספק שדאטה, וחברתה הטובה ביג דאטה, הפכו לשם נרדף לאמינות הסיפור (והמותג. והעסק. ובכלל) היום. אם נשים בצד את מארק טוויין ומשפטו האלמותי על שלושת סוגי השקרים (שקרים קטנים, שקרים גדולים ומעל כולם סטטיסטיקה), זה גם נשמע הגיוני לגמרי. צריכים לשכנע מישהו במשהו? מה הבעיה, תביאו נתונים שתומכים בטיעון שלכם, ואז אי אפשר יהיה להתווכח איתו. נכון? אולי. אבל יש כאן גם בעיה – אנשים נוטים לשכוח מספרים מהר מאוד (מאוד!), פרט לכאלו שהשאירו עליהם רושם "אחר", שאינו מספרי ביסודו.

ארשה לעצמי להניח שיצא כמעט לכם לשמש כקהל בכנס זה או אחר, ובו הוצגו בפניכם, דובר אחרי דובר, שקפים עמוסי טבלאות, גרפים ונתונים. עם יד על הלב, כמה מתוכם אתם זוכרים היום? עזבו היום, כמה אתם זוכרים יום אחרי הכנס? שעה אחרי ההרצאה? חמישה שקפים אחרי?

שעון אפל
ISSEI KATO/רויטרס
להמשך הפוסט

לא ניתן לזיוף: איך יוצרים התלהבות אמיתית סביב המותג שלכם?

כל מה שמשנה כשאתם מספרים על המותג שלכם, זה הרגש שנותר אצל המאזין - ואין לכם שליטה אמיתית על הרגשות שהסיפור יעורר בו

חיבור רגשי מוביל לנאמנות, נאמנות מובילה לקהל חוזר/שבוי, וזה בתורו מוביל לרווחים – כל זה ידוע ומוכר, ועדיין רוב המותגים שתמצאו סביבכם לא מצליחים להפוך את הרגש למשהו שפועל לטובתם בטווח הארוך.

למה זה קורה? בעיקר מכיוון שכשאנחנו מספרים את הסיפור שלנו, אנחנו נוטים להתעלם משני עקרונות מפתח חשובים, והם אלו שאתמקד בהם בטור הזה:

מג ראיין בסרט "כשהארי פגש את סאלי"
Nelson Entertainment\AFP
להמשך הפוסט

הרוצח השקט של המותג שלכם

העובדים שלכם, ובמיוחד אלו שהם "לשעבר", הם אלו שישימו מראה אמיתית מול המותג שיצרתם. תנו להם תהליך מכבד כשאתם נפרדים מהם, ולא משנה מצד מי באה ההחלטה, והם ימשיכו לכבד אתכם גם אחר כך. תנסו לרמוס אותם, ותראו איך המותג שלכם נרמס, בלי שיש לכם משהו לעשות בנידון

לא מעט נכתב על איך בונים מותג, גם ע"י כותב שורות אלו. נכתב לא מעט על איך בונים מותג, אבל נראה, לכאורה לפחות, שהרבה פחות נכתב על איך הורסים אחד.

החשודים המידיים (מותג "שבור" שאין בו אחידות, מותג פוגעני או מותג שאף אחד לא מבין) הם מידיים מדי, לכן אתעכב עליהם פחות. אני רוצה לדבר דווקא על מה שאני מכנה "הרוצח השקט של המותג" – העובדים שלכם. וליתר דיוק, העובדים שלכם לשעבר.

חפרפרת
להמשך הפוסט

אנשי שיווק? זה הזמן למצוא את הטריגר שלכם!

המוח שלנו מייצר קישורים בין שתי פיסות מידע שלאו דווקא קשורות, באופן שיגרום לנו להיזכר באחת כשאנחנו חושבים על השנייה ■ כשאתם בונים את הסיפור של המוצר שלכם, נסו למצוא בו מקומות שיכולים לספק עוגן להתרחשות תדירה אצל קהל היעד שלכם

לפני כמה שנים עלה ביוטיוב שיר שכולנו מעדיפים לשכוח. קראו לו Friday, ושרה אותו ילדה בשם רבקה בלאק. רבקה, אמריקאית בת 13 כמו שרק אמריקאית בת 13 יכולה להיות, שרה על התרגשותה מיום השישי שמגיע, בו היא תוכל לבלות עם חברים ולעשות את מה-שזה-לא-יהיה שילדים בני 13 בארה"ב עושים בימי השישי שלהם.

השיר (כמו הקליפ) היה, בהיעדר מילה אחרת, מחריד. גם המלעיזים הגדולים ביותר נגד סטטיק ובן-אל יעדיפו לשמוע אותם בלופ ולא לשמוע את השיר הזה. אבל עם כל זה, השיר הפך למשהו שכולנו חולמים שהסיפור שלנו יהפוך להיות – ויראלי. עם קרוב ל-116 מיליון צפיות, נכון לכתיבת שורות אלו, השיר הזה עקף רבים וטובים ממנו בסיבוב.

כפתור אדום
להמשך הפוסט

אסטרטגיית יחסי ציבור גלובלית – כך עושים זאת נכון

שלושת היסודות לבניית יחסי ציבור, שיעזרו ליזמים ישראלים להצליח בשווקים העולמיים

ישראל היא שוק קטן, על זה (כמעט) אין ויכוח. נוסיף לכך את העובדה שלא מעט פתרונות שיוצאים מהסטארט-אפ ניישן מכוונים מראש לפתרון בעיות שקיימות ביתר שאת בשווקים אחרים, ונבין שחשיפה תקשורתית לשווקים הגלובליים היא בעיה שמטרידה את מנוחתם של לא מעט יזמים מקומיים.

>>איך להקים סטארט-אפ - המדריך המלא

השקת מרכז חדשנות ישראל
יאיר שגיא
להמשך הפוסט

המדריך המלא למיתוג סטארט-אפ

מסע של 7 צעדים שבסופו תבנו לכם מותג

האפשרות לבנות את יסודות המותג והסיפור שלכם בעצמכם היא ריאלית לגמרי – רק שכמו כל תחום, צריך לדעת מה אתם עושים, ולוודא שאתם מדברים באותה השפה לאורך התהליך. אנסה לכסות כאן את רוב האלמנטים שכדאי לכם לכלול במסע כזה, מתוך הנחה שהם יהוו תשתית ראויה עבורכם להתחלת המסע.

לפני שנצלול פנימה, כדאי ליישר קו על כמה מושגי יסוד מעולם המיתוג, שיעזרו לכם לוודא שאתם מדברים באותה השפה, וימקדו אתכם בכל שלב בתהליך ואף במעבר ביניהם:

להמשך הפוסט