אני יודע מה חיפשת בקיץ האחרון

המוצר זה אני – על אובדן הפרטיות בעידן הביג-דאטה

יעקב רימר
ד"ר יעקב רימר
הפגנה נגד פייסבוק
צילום: Aaron Bernstein/רויטרס
יעקב רימר
ד"ר יעקב רימר

עד כה עסקתי בשיטות בעולם הביג-דאטה. הפעם אעסוק בנתונים עצמם (כלומר, בדאטה) ובשאלה האם עוד קיימת פרטיות בעולמנו (רמז: לא!).

אניח כי שמעתם על שערוריית פייסבוק האחרונה והעדות "הדרמטית" של צוקרברג. אז נפתח ב"סקופ" אדיר. אני לא חושב שיש מישהו שעוסק בביג-דאטה שהופתע מהפרשה הזו. כבר שנים רבות ידוע כי פייסבוק עושה שימוש בנתונים הפרטיים של משתמשיה וגם מוכרת אותם, בדרך זו או אחרת, לכל דכפין (בעל ממון כמובן) בעיקר לטובת פרסום. זה נכון עבור רוב השירותים שאנו מקבלים בחינם באינטרנט, כי כידוע אין ארוחות חינם. החברות האלו צריכות להתפרנס ממשהו, והמוצר שהם מוכרים הוא נתוני הלקוחות שלהם.

האם אנחנו מוכנים שימכרו אותנו במקום שנשלם עבור השירות בכספנו, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק (כלומר, לפני האינטרנט)? זאת שאלה מצוינת שנכתבו עליה מיליארדי מילים ואשאיר את החיפוש למתעניינים. מצטרפת לכך שאלה טובה לא פחות – מדוע כל הנורמות של שמירה על פרטיות והצורך לחנך את ילדינו להימנע מלשוחח עם זרים נעלמו באינטרנט. מידע שאנשים לא חלמו בעבר לשתף עם זרים, או אפילו עם קרובים להם, גלוי היום לעין כל. לא לחינם האינטרנט הוא גן עדן לנוכלים, פדופילים ושאר סוטים למיניהם. ומה יכול לעשות מי שמעוניין לשמור על פרטיות? לצערי, הוא במצב בעייתי ואסביר מדוע.

האם נגזר עלינו להשלים עם אובדן הפרטיות?

ראשית, חשוב להבין ולהפנים שכל מילה כתובה, תמונה או סרטון בפורמט דיגיטלי עלולים למצוא את דרכם אל הציבור הרחב. חברות שמספקות שירותים שונים אוגרות אצלהן מידע פרטי שלנו. אומנם הן מאפשרות לשלוט לכאורה בהגדרות האגירה והפרטיות, אבל מומלץ מאוד להתייחס אל ההגדרות האלו בחשדנות לכל הפחות. גם אם שמרתי את המידע רק במחשב או בטלפון הפרטי שלי, זה לא בהכרח יעזור. המכשירים יכולים להיגנב או להיפרץ במתקפת סייבר מרחוק, המידע עלול להיחשף בעת מסירה לתיקון או כשהמכשיר יושלך לפח או להישלף על ידי אדם קרוב ועוד.

בקיצור, מי שלא רוצה שתמונות אינטימיות שלו/שלה ידלפו לציבור, הדרך האחת ויחידה לוודא זאת היא לא לצלם אותן מלכתחילה. בכל מקרה אחר, זה עלול להיות רק שאלה של זמן. נכון, אפשר להצפין את המידע, אבל זהו פתרון חלקי שאינו תמיד יעיל.

אוקי, נניח שהשתכנעתם ואתם סוגרים את חשבון הפייסבוק ומוחקים את כל התמונות שלכם. האם זה יעזור? לא בהכרח. ראשית, יש באינטרנט רובוטי "העתקה" שעוסקים בשכפול ושמירת תכנים, גם תכנים שיימחקו בהמשך. שנית, לא בטוח שמחיקה שלכם הסירה בפועל את התכנים מהשרתים של החברות שאיחסנו אותם. לפעמים המחיקה היא למראית עין בלבד. ולסיום, מספיק חבר (או "חבר") אחד שהוריד, שיתף וכדומה. וגם אם לא, הוא יכול להעלות בעצמו תמונות שלכם ולתייג אתכם גם כשאין לכם חשבון פייסבוק, אולי קרוב שלכם יפתח עץ משפחה שיכיל פרטים רבים עליכם, גם מבלי שידעתם שהמידע הזה קיים והאפשרויות עוד רבות.

והנה שתי הדוגמות החביבות עליי - איך ניתן לעקוף גם את מנגנוני הפרטיות השונים באמצעות שיטות ביג-דאטה. נטפליקס פירסמה בעבר מאגר של דירוגי סרטים שבוצעו על ידי לקוחותיה. כדי לשמור על פרטיותם, היא כמובן דאגה להשמיט את הפרטים המזהים של הלקוחות. זה לא ממש עזר. צוות חוקרים[i] הראה כיצד ניתן לזהות לקוחות על ידי הצלבת הדירוגים שלהם עם דירוגים שהם ביצעו במאגר הסרטים הפתוח IMDB. הם הראו גם שניתן ללמוד על נטיות פוליטיות או העדפות מיניות, אפילו כאשר הם נמנעו מלהסגיר זאת במאגר הגלוי.

מקרה שני קשור לחברת AOL. החברה פירסמה רשימות של חיפושים שבוצעו על ידי לקוחותיה. שוב, הפרטים המזהים של הלקוחות הוסרו מהרשימות. הכוונה היתה טובה, למטרות מחקר, והרי מדובר רק במילות חיפוש. מה כבר יכול לקרות? עיתונאים הראו כיצד די במידע הזה לחשוף את הלקוחות[ii]. המקרה המפורסם ביותר הוא של הלקוחה תלמה ארנולד, אלמנה חביבה בת 62 (בשעתו) שחיפשה בין היתר "גברים פנויים בגיל 60" ומה לעשות עם "כלבים שמשתינים בכל מקום".

האם נגזר עלינו להשלים עם אובדן הפרטיות? שוב, שאלה רחבה מדי לבלוג הזה. יתכן שעוד יש סיכוי לשינוי, המתעניינים מוזמנים לקרוא את תקנות הפרטיות של האיחוד האירופי [iii]. לאחרים, אמליץ רק לחשוב פעמיים לפני שמשתפים מידע.

[i] מאמר אקדמי (ברובו לא קל לקריאה)

[ii] מאמר

[iii] תקנות הפרטיות של האיחוד האירופי - GDPR

יעקב רימר

ד"ר יעקב רימר | |מיסטר ביג ומר דאטה

יועץ בכיר ומרצה בנושאי סייבר, ביג דאטה ומדעים, בעל דוקטורט ממכון ויצמן למדע. עוסק בעשור האחרון במחקר מדעי במקביל לייעוץ לחברות היי-טק ומשרדי ממשלה. בעבר שימש בתפקידים בכירים בהיי-טק ובמשרד ראש הממשלה. מרצה משופשף ומנוסה, שמתמחה בהמחשת נושאי מדע וטכנולוגיה "קשים לעיכול" בגובה העיניים. משלב בכתיבתו והרצאותיו את הניסיון ארוך השנים בתעשיית ההיי-טק ובאקדמיה, יחד עם העברת מסרים ברורה והומור.

הבלוג ינסה להמחיש לקורא המתעניין (וגם הלא-מקצועי) מה כוחם האמיתי של ניתוח נתונים, למידת מכונה או ביג דאטה. מה אפשר (או אי אפשר) לעשות באמצעות שיטות אלו ואיך כל זה נוגע לפרטיות שלנו.

LinkedIn 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ