צביה ברון

אז הקמנו אקסלרטור, או האב או תכנית חדשנות להשקעה בסטארט-אפים. בנינו תכנית ואפילו קיבלנו תקציב קטן, אולי התקשרנו עם איזו חברת יעוץ שתלמד אותנו איך עובדים ארגונים עם סטארט-אפים. הגיע הזמן לפתוח את השערים.

דו"ח של חברת היעוץ Capgemini מ-2016, מלמד כי בכל שבוע מוקמות עשר מעבדות חדשנות בעולם. אולם, הנסיון מלמד, כך עפ"י Harvard Business review, כי רוב מרכזי החדשנות בארגונים נסגרים תוך שלוש שנים.

בזמן הבהלה לזהב במאה ה-19, הכורים, אנשים שהגיעו לאמריקה על מנת לשנות את גורלם, היו מחפשים נהרות ומכרות ומתחילים בכריה של חומר ובסינונו על מנת למצוא אבקת זהב. בעבודה מאומצת שנמשכה ימים וחודשים היו היזמים הללו אוספים גרם לגרם במטרה להתיך אותם לבסוף לגושי זהב ולמוכרם.

מטפורה זאת, מזכירה את הדרך בה אנחנו מחפשים חדשנות בחברה טכנולוגית. מו"פ (מחקר ופיתוח) הוא בתחומי הליבה של חברה הוא מוכר וזוכה לתקציבים מסודרים. אבל איך מזהים את ה"זנב", את המקרים שלא נופלים בשום סטטיסטיקה ומנצלים אותם לטובת הארגון?

אם הטרנד המוביל של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היה מנהיגות, הרי שבחמש השנים האחרונות, אולי קצת יותר, חדשנות מובילה בראש רשימת הבאזז. כמעט לא עובר יום מבלי שחברה מקומית או זרה, איגוד, מגזר או ענף, מכריזים על הקמה של מרכז חדשנות. פולקסווגן, רכבת ישראל, תגלית, איירבוס, עמותת מחשבה טובה, ויזה, הטכניון, AT&T, MindCET,  קוקפיט, מרק ואפילו מדינת ישראל - אלה רק חלק מן התוצאות שעולות בעמוד הראשון בגוגל כאשר מקישים את מילות החיפוש 'מרכז חדשנות', ורק חלק קטן מ-361 מיליון התוצאות שהחיפוש מניב בכלל.

חדשנות נהפכה למלה שכל ארגון מתהדר בה. תהליך ההקמה של מרכז חדשנות בארגון גדול הוא פשוט באופן יחסי, והאתגר הגדול טמון בניהול ובהפעלה מוצלחת של המרכז. צריך לזכור כי מטרת מרכז החדשנות איננה לשנות חברה באופן גורף, אלא להזריק לה זריקת חדשנות כמענה לכאבים שהיא חווה ולשפר באופן משמעותי את השורה התחתונה, הן באמצעות התייעלות וחיסכון והן באמצעות ערך מוסף ומוצרים חדשים. האתגר מורכב אף יותר כאשר מדובר בחברה גלובלית, לה תחומי פעילות מגוונים, קהלי יעד שונים ומפעלים באזורים שונים בעולם, שבאופן טבעי מביאים עימם תרבות ארגונית שונה.