האינטרנט חוגג 30: תקציר לאלה שנולדו עם כבל אופטי ביד - קופסה שחורה - הבלוג של לביא לזרוביץ - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האינטרנט חוגג 30: תקציר לאלה שנולדו עם כבל אופטי ביד

מה השתנה מאותו יום ב-1996 בו שמנו קופסה חדשה על שולחן המחשב שמחברת אותנו לאינטרנט לקול צלילים מסתוריים ועד לחיבור האופטי של Gb/s 1 של היום?

Google Doodle - WWW 30th anniversary
Google

כשהייתי צעיר, אבא שלי סיפר לי שכשהוא היה ילד לא היתה טלוויזיה בכל בית, הילדים שיחקו בחוץ ומדי פעם הקשיבו לשידורי הכדורגל ברדיו.

היום כשאני אבא, אני כבר מכין את הסיפורים לילדיי על כך שכשאני הייתי ילד, לא בכל בית היה חיבור לאינטרנט. ולאלה שכן היה, החיבור היה תלוי על פס מאוד מאוד (מאוד) צר של 56kb/s. בעבר הלא רחוק, בסוף שנות ה-90, החיבור הביתי לאינטרנט הסתמך על חיבור באמצעות חייגן שאילץ (כך לפחות זה היה נשמע) את המודם להפוך אותות דיגיטליים – אותם ביטים שהמחשב מייצר לאותות אנאלוגיים (צלילים) שאפשר להעביר בטלפון. לכן החיבור לאינטרנט בזמנו היה נשמע כך:

צליל התחברות לאינטרנט - דלג
צליל התחברות לאינטרנט

הצלילים האלו שליוו אותנו בפרק הראשון של הסיפור האינטרנטי היו בעצם משא ומתן. משא ומתן בין המודם במחשב לבין שרת הגישה של ספק האינטרנט, שהסכימו בינם לבין עצמם מה תהינה מהירות החיבור ובאיזה תדרים הם ישתמשו.

החיבור לאינטרנט באמצעות חייגן איפשר שימוש ביתי נרחב לאור העובדה שלא נדרשה פריסה של תשתיות תקשורת חדשות. האותות האנלוגיים המתורגמים, פשוט רכבו על תשתית הטלפון הקיימת שהיתה זמינה ואפשרה כאמור, חיבורים של 56kb/s. לאלו מכם שלא חוו על בשרם 56kb/s – זמן הטעינה של עמוד החיפוש (הדל) של גוגל במהירות 56kb/s הוא בין 1 ל-2 שניות. זמן הטעינה של עמוד פייסבוק ממוצע הוא בין 25-30 שניות (אחרי דחיסה).

אחרי תקופה בה כל חיבור לאינטרנט היה משבית את הטלפון, הגיחה לעולם טכנולוגיית ISDN - Integrated Services Digital Network שאיפשרה בעצם לשלב את תקשורת האינטרנט הדיגיטלית על גבי תשתית הטלפון. הטכנולוגיה בעצם הרחיבה את פס התקשורת ואיפשרה תקשורת אנלוגית ודיגיטלית במקביל. עצם העובדה שתקשורת האינטרנט כבר לא הצריכה המרה לאותות אנלוגיים, איפשרה בעצם האצה של קצב העברת הביטים או במילים אחרות, מהירות האינטרנט הגיעה עד 128kb/s...וגם, הטכנולוגיה איפשרה לדבר בטלפון בזמן שמישהו אחר משוטט לו בין עמודי האינטרנט הראשונים ברחבי העולם.

המאמץ להרחבת הפס והאצת התקשרות התעצם וטכנולוגיות רוחב-פס נוספות פותחו. DSL - Digital Subscription Line ואינטרנט באמצעות כבלים (כמו זה של הוט למשל) הן דוגמה לטכנולוגיות שפותחו והוטמעו בארץ לאורך השנים ובעצם נמצאות בשימוש עד היום. טכנולוגיית DSL מייעלת את השילוב בין התקשרות הדיגיטלית והאנלוגית ועל ידי כך מאיצה את קצב התקשרות. לעומת זאת, אינטרנט באמצעות כבלים משלב את התקשרות של ספק האינטרנט עם זו של ספק שירותי הטלוויזיה. הטכנולוגיות הללו מאפשרות האצה של התקשורת למהירויות גבוהות של 100Mb/s ויותר. מהירויות אלו, שכבר נמדדות במגה ולא בקילו, מאפשרות הזרמת מדיה (streaming). שירותים כמו של נטפליקס וספוטיפיי שמזרימים מוזיקה ווידאו אלינו בזמן אמת, מסתמכות על הפס הרחב הזה.

ילד עם טאבלט אייפד ילדים
ניו יורק טיימס

הילדים של היום כבר נולדים עם טאבלט ביד ומהירויות שמגיעות ל-1Gb/s באמצעות כבל אופטי שמגיע עד הבית ומחליף את הקו הטלפוני או הכבל מספק התוכן לטלוויזיה. להם, כבר צריך לספר על מה היה כאן עד לא מזמן וש-100Mb/s זה לא נחשב חיבור איטי.

התשתית האופטית בארץ החלה להיפרס בשנים האחרונות וכרגע זמינה רק באזורים מסוימים בארץ. מעבר לכך, תשתיות מסוימות (מבלי לנקוב בשמות) מאוד לא יציבות ומתנתקות לעיתים די קרובות (אחת לשבועיים למשך מספר שעות) – זאת לפי החוויה האישית שלי בשנה האחרונה כלקוח של שני ספקי תשתית ומספר ספקי אינטרנט. על אף קשיי הקליטה, אין ספק שהתשתית האופטית ומהירויות האינטרנט שהיא מאפשרת תתרחב באופן משמעותי בשנים הקרובות ותאיץ את מהירות האינטרנט הממוצעת היום שעומדת בין  3.3Mb/s ל-7.6Mb/s (כך לפי המדד של נטפליקס).

תשתית האינטרנט היא זו שאיפשרה את המצאתה של רשת האינטרנט או ה-World Wide Web לפני שלושים שנה ב-1989, כפי שאנחנו מכירים אותה היום. חוקר ומדען אנגלי בשם טים ברנרס לי, שעבד בזמנו ב-CERN שבשוויץ, הוא זה שאחראי לכך. טים פיתח את הדפדפן הראשון שהתבסס על URL - Uniform Resource Locator שמגדיר את הכתובת של המשאב או האתר בו אנחנו מעוניינים – אותה כתובת הנמצאת בראש הדפדפן.

לחיי 30 שנים נוספות של רשת האינטרנט ושל תאוצה דיגיטלית.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#