אומת הסטארט-אפ בדעיכה, ורשות החדשנות לא מצליחה לטפל בכך - בחזרה לעתיד - הבלוג של ד"ר תומר סיימון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אומת הסטארט-אפ בדעיכה, ורשות החדשנות לא מצליחה לטפל בכך

במקום לפתח אסטרטגיה חדשה ושונה, הרשות ממשיכה לקדם פתרונות נקודתיים ומנותקים

משרד היי-טק
עמית גירון

באחרונה פירסמה הרשות לחדשנות את דו"ח הסיכום שלה ל-2018 ומבט לעבר 2019. לדעתי, הדו"ח הוא בראש ובראשונה קריאת השכמה ועזרה לעבר הממשלה, שאם לא תעשה משהו ובקרוב אז ישראל תמשיך להידרדר כאומת סטארט-אפ וכמובילת חדשנות עולמית. מאחר שכבר למעלה משלוש שנים שאני מתריע על כך שכמדינה אנחנו מידרדרים כמעט בכל מדד של היי-טק, חדשנות, יזמות וכדומה, אני מעוניין להציע לקוראים כאן קריאה ביקורתית של הדו"ח.

השפה שבה בחרו להשתמש כותבי הדו"ח רק מחזקת את תפישת המצוקה שבה הם וסקטור ההיי-טק נמצאים, ואף פונים ישירות לקובעי המדיניות בממשלה. מרבית הדו"ח מלווה במונחים כמו "פריצה", "אתגר", "איום ממשי", "מפגרת", "תיחום" ו"פערים". לאורך הדו"ח חוזרת האמירה ש"אקוסיסטם החדשנות הישראלי חייב לפרוץ את הגבולות שבתוכם הוא פועל כיום", ועל כך ש“החדשנות הישראלית תחומה במספר מימדים" בלבד. מעבר לטענת הצורך בפריצה נכתב כי "רובם המכריע של אזרחי ישראל לא מרגישים שהם חיים במדינה 'טכנולוגית' בתחומים המשפיעים על חיי היום יום שלהם".

למעשה, בין השורות אפשר להבין שקיימת פה בועת היי-טק שאין לה השפעה על יתר הסקטורים במשק, שהיא מרוכזת בגיאוגרפיה אחת, שהיא לא עוסקת בטכנולוגיות עתידיות ומתקדמות, ולבסוף - שהיא בדעיכה.

הדו"ח מדגיש את טכנולוגיית הבינה המלאכותית ואת הצורך להשקיע בה, ומעלה את השאלה אם ישראל, שהיתה בין המובילות בגלי הטכנולוגיה הקודמים, תשכיל לסלול את דרכה להובלה גם בטכנולוגיה הזו. התשובה המצערת שלי היא שככל הנראה לא נצליח.

רוב הסטארט-אפים נמצאים במרכז הארץ

כאן מדגיש הדו"ח, שוב, את חשיבות הממשלה כבעלת תפקיד מפתח לקידום טכנולוגיות ותשתיות טכנולוגיות חדשות. כותבי הדו"ח מזהירים מפני התרפקות על הצלחות העבר ש"עלולות להביא למסקנה כי אקוסיסטם החדשנות הישראלי בהכרח יוביל בביטחה גם בגל החדשנות של הבינה המלאכותית, גם ללא פעילות מיוחדת מצד קובעי המדיניות. אנו סבורים כי עמדה פסיבית כזו היא הימור מסוכן על ההובלה הטכנולוגית הישראלית".

לאחר מכן, הדו"ח עובר להציג את ארבע הרגליים של אסטרטגיית הרשות עד ל-2022, שמתמקדות כולן בשיפור ביצועי ההיי-טק, הידע והעיסוק שלו, הגדלת רמת הפריון, וניסיון להטמיע את הטכנולוגיות המתקדמות בסקטורים האחרים כדי לשפר ולחזק את הכלכלה והפריפריה.

הרשות טוענת שישראל אינה "אומת סטארט-אפ" אלא "מטרופולין סטארט-אפ", ומנסה להעלות את הצורך שלנו בלהפוך מבועת סטארט-אפ במטרופולין איזור תל אביב ל"משק טכנולוגי חכם" ורחב.

לכותבי הדו"ח ישנה אי הבנה בבניית אקוסיסטם של היי-טק, וטוענים כי ערים כמו חיפה, ירושלים ובאר שבע כוללות בסיס טוב, מאחר שיש בהן אוניברסיטאות מחקר עם חוזקות במדעים ובהנדסה ובתי חולים אוניברסיטאיים. עובדתית זה נכון, אבל המציאות מראה אחרת.

אהרון אהרון, מנכ"ל רשות החדשנות
עופר וקנין

אם בוחנים את כמות החברות והסטארט-אפים השוכנים בצמידות לאוניברסיטאות ולבתי החולים האלה ניתן לראות כי הוא זניח עד כדי אפסי. וזאת לעומת מה שרואים בערים אחרות ומרכזיות בעולם כמו בוסטון, סן פרנסיסקו ולונדון. בישראל קיימת אנומליה מוחלטת לעומת העולם המערבי, שבה האקדמיה ובתי החולים מגודרים ומופרדים מסביבתם - בועות. כל מי שטייל והסתובב בעולם ראה כי הקמפוסים של האוניבריסטאות פתוחים ונגישים לכולם, שזה אחד מהעקרונות של ההשכלה הגבוהה. אותה נגישות ופתיחות מאפשרת החלפת רעיונות רציפה בינה לבין התעשייה, ומאפשרת את יצירתו של אקוסיסטם חי ונושם.

אנחנו חיים במדינה חרדתית שאוהבת ליצור "בועות" מנותקות מהמרחב, כמו ההשכלה הגבוהה, אך גם בדמותם של פארקי התעשיות הפזורים ברחבי ישראל. כך שעם כל הכבוד לניסיון לייצר את אותו אקוסיסיטם, ההמלצות בדו"ח ממשיכות בגישה של איינשטיין שאמר ש"אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות שלנו עם אותו סט של מחשבות שיצרו אותן". לא סתם באר שבע לא נהפכה ל"בירת הסייבר" של ישראל, וכך גם הגליל לא ייהפך ל"בירת האגריטק" שלה.

במקום לפתח אסטרטגיה חדשה ושונה, הרשות ממשיכה לקדם פתרונות נקודתיים ומנותקים בדמות פיילוטים של חברות סטארט-אפ עם התעשייה המסורתית - על ידי כך מייצרים עוד עשרות רבות של בועות במרחב. משרד התחבורה, אף הוא, נרתם למסע יצירת הבועות, ומתכנן להרחיב את כמות הניסויים בתחבורה חכמה ב-2019 לכ-150 (לעומת כ-20 ב-2018). הפיילוטים והניסויים הם בועות שברגע סיומם יתפוגגו להן והמציאות הנוכחית תמשיך.

הדו"ח, כמו המציאות, מציג כי מדינת ישראל, תושביה ואורח החיים בה אינו חדשני ואינו טכנולוגי. ניתן למצוא לכך המחשה נוספת בצורת "מכפיל ההיי-טק", מדד שאומר שעל כל משרת היי-טק אמיתית ייווצרו כחמש משרות בסקטורים צמודים. בבועת ההיי-טק הישראלית המכפיל עומד על 2 בלבד, כלומר השפעה הנמוכה בכ-60% מהעולם המערבי.

חלשים בלימודי מדעים וטכנולוגיה

בפרק האחרון מציינים שני חסמים עיקריים לדעתם. הראשון הוא כי ישראל היא כלכלת אי קטנה, מבודדת ומרוחקת גיאוגרפית. השני הוא העומס והעול הביורוקרטי והרגולטורי הקיים בישראל, המקשה על חברות לתפקד ולהיכנס לשוק הישראלי. ושוב, במקום להתמודד עם בעיית השורש, הרשות פיתחה "מגרש משחקים רגולטורי". כלומר, יצרו בועה נוספת, שבה חברות יוכלו לבדוק את שירותיהם ומוצריהם בתוך הבועה, ובסיום הבדיקה המציאות הרגולטורית הישראלית תתפוצץ להם בפנים. בשביל לסגור את הפער בין ישראל עולם, צריך לא רק לנסות ולשחק עם החוקים, אלא לשנות את מגרש המשחקים עצמו.

לסיכום, מהדו"ח עולה כי הרשות לחדשנות אינה יכולה לממש את מטרותיה, ובקצב הנוכחי כשלי השוק שבהם היא מנסה לטפל יחמירו אף יותר. אולי, לאחר שלוש שנות פעילות, כדאי לפתוח לדיון מחודש את מטרות הרשות לחדשנות והדרך להשיגן.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#