בחזרה לעתיד

לקראת 1 בספטמבר: 4 כישורים שיכינו את הילדים לאומת הסטארט-אפ

עד 2030 מרבית המקצועות שקיימים היום או שישתנו ללא ההיכר או שלא יתקיימו יותר ■ בתקופה בה ממליצים לנו בכל מקום להיות לומדי-עד (continuous learners) איך ניתן לחלחל את התפישה הזו לילדים שמבלים שנים רבות במערכת החינוך?

החל מ-2013 מעל ל-50 מאמרים ודו"חות מקצועיים מראים תמונה ברורה שעד 2030 מרבית המקצועות שקיימים היום או שישתנו ללא ההיכר או שלא יתקיימו יותר. אנחנו חיים בתקופה של המהפיכה התעשייתית הרביעית במאה ה-21, בעוד מערכת החינוך מכשירה את הילדים למהפיכה התעשייתית הראשונה של ראשית המאה ה-19.

מבנה השיעורים, הזמן המוקצה ללמידה, הצלצול, מבנה הכיתה, צמצום השונות (הפרדה על פי יכולות למידה) – הכל תוכנן כדי לעצב עובדי ייצור טובים, ולא אנשים חושבים, חופשיים ויצירתיים.

ASSOCIATED PRESS
להמשך הפוסט

ציד חוקי: על שיבוש חדשנות מצד ענקיות הטכנולוגיה

מצד אחד, כשחברות ענק רוכשות סטארט-אפים זה במטרה ליצור חדשנות בארגון, ולאפשר גם להן "ליהנות" מפירות הטכנולוגיה ועידן התאוצות ■ אך מצד שני, מהלך זה נועד למטרת שימור עצמי מפני שיבוש

עד לפני כשלוש שנים עולם החדשנות נסב סביב מילה אחת שהגדירה בתוכה כל כך הרבה. מילה זו הפכה להיות שאיפתם של יזמים רבים, סטארט-אפים ואף ארגונים מבוססים. חברות השקיעו בתהליכי חדשנות שלמים בניסיון ליישם אותה. מילה זו הינה שיבוש (disruption), אך איננה קיימת עוד.

השנים האחרונות מציגות לנו תמונה מדאיגה על מצב החדשנות בעולם. שילוב של דעיכה ועמידה במקום בתחומים רבים, ובפרט בעולם הטכנולוגי.

דגים במרכז ליד חצבה, בחודש שעבר. ניסוי חריג שנעשה בהם ב-2017 מסביר את הירידה החדה
אייל טואג
להמשך הפוסט

מציאות קדודה: כיצד הטכנולוגיה תקבל עבורנו החלטות מושכלות?

עולמינו ייהפך ליותר ויותר תלוי-תוכנה ובינה מלאכותית שיתווכו עבורנו את המציאות ללא אפשרות בחירה או שיקול דעת

בשנתיים-שלוש האחרונות החלו לפרוץ קדימה שתי טכנולוגיות מעשירות מציאות – מציאות מדומה (VR) ומציאות רבודה (AR). בעוד מציאות מדומה מחייבת התנתקות מהמציאות האמיתית, מציאות רבודה מוסיפה מידע ומעשירה את חוויית המציאות האמיתית. כשאנחנו עושים שימוש בטכנולוגיות אלה אנחנו עושים זאת מבחירה מודעת.

לאור אירועים והתפתחויות של השנה האחרונה, אך בעיקר של החודשיים האחרונים, בכתבה זו אציג כיצד אנחנו כבר היום נמצאים במציאות שמוכתבת לנו על ידי תוכנה. מציאות שאין לנו דרך לדעת אם היא אמיתית או לא, אלא אם כן היא תתנפץ לנו בפנים – כפי שקרה מספר פעמים בשנה האחרונה.

להמשך הפוסט

בלי לשאול אף אחד: למה תחבורה ציבורית בשבת זה רק עניין של זמן

סקירה שטחית מראה כי היהדות אוהבת לאפשר למאמיניה לבצע מעין "מיקור חוץ" לפעולות בשבתות ובחגים באמצעות גוי ובימינו באמצעות שעוני שבת ■ בעתיד הנראה לעין, גם נסיעה בתחבורה פרטית וציבורית, קנייה במרכולים ושימוש בטכנולוגיות נוספות, יתאפשרו בעזרת בינה מלאכותית

בשנה האחרונה עלה שוב הנושא של מדינת ישראל – יהודית ודמוקרטית. נושא הדת הוא בלתי נפרד מחיינו הפרטיים והציבוריים. מלחמות השבת מלוות את מדינת ישראל לאורך חייה. ברמת המדינה גדלנו והתחנכנו על כך שיום שבת זה יום מנוחה, שבתי עסק סגורים ושאין תחבורה ציבורית. גם למדנו שלא מתקיימות עבודות ציבוריות גדולות, אלא אם כן רוצים לגרום למשברים קואליציוניים, הצבעות אי אמון בממשלה והתפטרויות. לא פעם המשברים לוו במלחמות הקצנה בין המפלגות והפלגים החרדיים. טקס קבלת מטוסי F15, פרשת המשחן ואף כעת עם עלילות גשר יהודית בתל אביב. לאחרונה גם התוודענו למשבר עבודות הרכבת הקלה שהגיעו לעיר בני ברק שלווה בהפגנה של מאות חרדים. כל זאת למרות שהיה מדובר בעובדים סינים המנוהלים על ידי מנהלים סינים שמתפעלים ציוד סיני בעומק של 20 מטר מתחת לפני הקרקע ומבלי שניתן לשמוע בכלל.

איך זה קשור לבינה מלאכותית? בשביל לענות ולהבין צריך קודם כל לקחת צעד אחורה ולבחון את דרכה של היהדות להתמודד עם אורח החיים המודרני. סקירה שטחית מראה כי היהדות אוהבת לאפשר למאמיניה לבצע מעין "מיקור חוץ" לפעולות בשבתות ובחגים. הבולט שביניהם הוא אותו "גוי של שבת" שזמין להפעלה ולעבודות בשכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק, החל מנהיגה באמבולנס ועד להדלקת אורות ומזגנים. לדתיים ולשומרי מסורת מחמירים פחות מהחרדים ישנם פתרונות המאפשרים להם ליהנות מטכנולוגיות כמו מזגן, שעון שבת או שימוש במעלית המופעלת על ידי פיקוד שבת. אותם "התקני שבת" מאפשרים למעשה ליהודים לתת למכונה לעשות את העבודה עבורם ולהוות "גוי של שבת" מודרני. שעון השבת החל כמכשיר מכני, אך כיום קיים כבר שעון שבת חכם ודיגיטלי המאפשר לשלוט ולתפעל מספר רב של מכשירים.

ראש העיר טבריה רון קובי עם אוטובוס השבת
גיל אליהו
להמשך הפוסט

מי יבנה את המחשב החזק ביותר על פני כדור הארץ?

אבטחת המידע כיום מבוססת על מפתחות הצפנה, שכדי לפרוץ אותם עם מחשבים רגילים, האקרים יזדקקו לכ-3,000 שנים. אך בעזרת מחשוב קוונטי נוכל לעשות זאת בדקות בודדות ■ ואולם, ההשקעות בתחום הן אסטרונומיות, וכיום רק חברות ענק מסוגלות לבצען

כל ארגון וכל ממשלה מדברים על בינה מלאכותית והיכולת שלה לשנות את פני העולם. 2018 היתה שנת הפריצה של הבינה המלאכותית לתודעה הציבורית, ובעיקר של השפעתה על כמעט כל תחום בחיינו. אך, במקביל אליה מתפתחת לה טכנולוגיה נוספת שעתידה לשנות את העולם כולו, והיא המחשוב הקוונטי.

2019 נפתחה ב"סערה קוונטית" עם הצהרתה של חברת IBM על כך שהמחשב הקוונטי שלה, הראשון מסוגו בעולם, זמין לשימוש מסחרי. המירוץ הקוונטי נערך בין ארבע חברות ענק – אינטל, IBM, מיקרוסופט וגוגל.

מכל שבו מעבד קוונטי של יבמ
Seth Wenig/אי־פי
להמשך הפוסט

אומת הסטארט-אפ בדעיכה, ורשות החדשנות לא מצליחה לטפל בכך

במקום לפתח אסטרטגיה חדשה ושונה, הרשות ממשיכה לקדם פתרונות נקודתיים ומנותקים

באחרונה פירסמה הרשות לחדשנות את דו"ח הסיכום שלה ל-2018 ומבט לעבר 2019. לדעתי, הדו"ח הוא בראש ובראשונה קריאת השכמה ועזרה לעבר הממשלה, שאם לא תעשה משהו ובקרוב אז ישראל תמשיך להידרדר כאומת סטארט-אפ וכמובילת חדשנות עולמית. מאחר שכבר למעלה משלוש שנים שאני מתריע על כך שכמדינה אנחנו מידרדרים כמעט בכל מדד של היי-טק, חדשנות, יזמות וכדומה, אני מעוניין להציע לקוראים כאן קריאה ביקורתית של הדו"ח.

השפה שבה בחרו להשתמש כותבי הדו"ח רק מחזקת את תפישת המצוקה שבה הם וסקטור ההיי-טק נמצאים, ואף פונים ישירות לקובעי המדיניות בממשלה. מרבית הדו"ח מלווה במונחים כמו "פריצה", "אתגר", "איום ממשי", "מפגרת", "תיחום" ו"פערים". לאורך הדו"ח חוזרת האמירה ש"אקוסיסטם החדשנות הישראלי חייב לפרוץ את הגבולות שבתוכם הוא פועל כיום", ועל כך ש“החדשנות הישראלית תחומה במספר מימדים" בלבד. מעבר לטענת הצורך בפריצה נכתב כי "רובם המכריע של אזרחי ישראל לא מרגישים שהם חיים במדינה 'טכנולוגית' בתחומים המשפיעים על חיי היום יום שלהם".

משרד היי-טק
עמית גירון
להמשך הפוסט

הטרולים של הבחירות בדרך: כך תדעו לסנן את הפייק ניוז מהמדיה החברתית שלכם

תהליך הבחירות מורכב כמעין שרשרת אספקה המתחילה בקמפיינים והכנת דעת קהל הבוחרים ומסתיימת בפרסום התוצאות ■ על כל שלב בשרשרת ניתן יהיה לבצע התקפת סייבר ולשבש את ההליך הדמוקרטי ■ מאחר והחלטותינו מתבססות יותר ויותר על המידע המוצג לנו ברשתות החברתיות, חשוב לאתגר את עצמנו במניעת שיתופים של "יד קלה על ההדק" של תוכן במדיה, ולבדוק היטב את המקור המפרסם אותו

סקרים מהעולם מראים כי אנחנו צורכים יותר ויותר תוכן וחדשות דרך הרשתות החברתיות; אנחנו נחשפים ליותר מידע על הרבה יותר נושאים אבל בפועל יודעים פחות; אנחנו מאבדים את יכולת החקירה (enquiry) שלנו ופחות שואלים שאלות; המושג הטלת ספק הולך ונדחק לשוליים; אנחנו פחות מנסים לבסס את הדברים שאנחנו אומרים או מאמינים בהם; אנחנו מוכנים לקבל שהמנהיגים שלנו משקרים או מעוותים את המציאות וזה לא יפגע בתמיכתנו בהם, אנחנו מושפעים יותר ויותר על ידי גורמים עוינים חיצוניים. וכל זה, לפני שעוד התחילה מערכת הבחירות בישראל.

בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים להתערבות האלימה והאגרסיבית מאוד של רוסיה במערכות בחירות במדינות כמו בארה"ב, גרמניה ובצרפת. ידוע גם כי היא מתערבת במדינות ערב השוכנות מעבר לגבולות שלנו, ולכן סביר להניח שהיא כבר מתערבת, או תתערב, במהלך הבחירות התקין שלנו. ב-2011 אמר נשיא אקדמיית מדעי הצבא ברוסיה, הגנרל גאראייב, כי המדיה החברתית היא "טכנולוגיית מידע חתרנית של המערב", ושהיא המקור לכלל הבעיות במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא הוסיף ואמר כי על הרוסים "להסתכל לאמת בעיניים, ולהבין שזה התרחיש שהם מתכננים עבורנו, ועכשיו הם ינסו ביתר שאת לגרום לזה לקרות".

טרולים
DreamWorks Animation
להמשך הפוסט

צער בעלי-רכבים: כך נהפכו העומדים בפקקים לשק החבטות התחבורתי-לאומי

שרשרת המזון התחבורתית, כמו שרשרת המזון בטבע, מייצגת את סדר העדיפויות וזכות הקדימה שיש בכבישים לכל כלי רכב ■ כלי הרכב הפרטיים נמצאים בתחתית, כשמעליהם ממוקמים אף הקורקינטים החשמליים

מאז פרסומו של החלק הראשון של הפוסט, נחשפתי לנתונים רבים נוספים על מצב התחבורה והכבישים בישראל. אף לא נתון אחד שיפר את הרגשתי לגבי יכולתה או רצונה של המדינה לעשות משהו בנידון. את המצב החמור והמחמיר בכבישי ישראל מקבלים כמעין "גזירת שמיים" או "כוח עליון" שאין דרך להתמודד עמו.

ישראל היא המדינה הצפופה בעולם המערבי, ועם הפריון הנמוך ביותר. 3.8 מיליון ישראלים מחזיקים ברישיון נהיגה וישנם כ-2.9 מיליון רכבים על כבישי ישראל. בממוצע, הנהג הישראלי נמצא בפקק שעה ביום, אך בתוך חמש שנים נתון זה יכפיל את עצמו לכדי שעתיים ביום. לאלה שעובדים בתל אביב, נתון זה גבוה אף יותר, וכדאי לדעת שהמהירות הממוצעת של רכב בכניסות לתל אביב עומדת על 11 קמ"ש (למרות שכל הכבישים המובילים לתל אביב הם מהירים – 1, 2, 5 ו-20).

שר התחבורה ישראל כ"ץ
אילן אסייג
להמשך הפוסט

איך ייראו כבישי ישראל בעשור הקרוב?

התחבורה הציבורית בישראל לא מתפקדת ואין אופק או תכנית שמנסה לעשות משהו רציני בנידון ■ התחזית למתניידים ברכבים פרטיים היא שבעשור הקרוב תשבו ביותר ויותר פקקים וליותר זמן ■ חלק א'

העשור הבא בכבישי ישראל הולך להיות, כפי הנראה, לא פחות מגיהנום.

על מנת להבין את התמונה המאוד מורכבת של תשתיות התחבורה בישראל צריך לעקוב בזמן אמת אחר התרחשויות רבות. בתקופה האחרונה התפרסמו לא מעט כתבות על מצב התחבורה הציבורית הקשה בישראל, אך היא רק חלק אחד, חשוב מאוד, מהתצרף של מערכת התחבורה שלנו.

פקקים בתל אביב
דים שלייפמן
להמשך הפוסט

חבר מביא חבר: איך בונים תעשיית היי-טק אחת עבור ערבים ויהודים בישראל?

אקוסיסטם לא נוצר ב"איים" מרוחקים, מגודרים או באיזורי תעשייה מנותקים ■ המודל הקיים, בו ערבים ויהודים עובדים יחדיו בתעשיית ההיי-טק כשווים בין שווים, הוא המנצח ויש לקדם דרכים לעודד אותו, מאשר להקים שתי תעשיות נפרדות

בשנה האחרונה התפרסמו מספר כתבות העוסקות בהיי-טק במגזר הערבי בישראל ובחשיבות של הפיתוח והקידום שלה. בכתבה זו אני רוצה להציע הסבר לסיבה שבגללה לא מתפתחת תעשיית היי-טק אצל ערביי ישראל, ולתהות האם בכלל צריך לפתח אותה.

בבחינת הכתבות ניתן לראות כי היה זינוק משמעותי בכל הקשור למספר הערבים הלומדים את מקצועות ההיי-טק באוניברסיטאות. אך באותה הנשימה אנחנו רואים כי שיעור התעסוקה שלהם בהיי-טק נותר נמוך מאוד. עוד עולה מהכתבות כי הערבים שעובדים בחברות היי-טק בישראל, ובעיקר בחברות הרב-לאומיות, לא מרגישים את היותם בני מיעוטים בגלל מוצאם או דתם. חברות ההיי-טק הן הרבה יותר ליברליות, פתוחות ומקבלות מכל מגזר אחר.

עובדי הייטק בכנס מפתחים של גוגל
רויטרס
להמשך הפוסט