חבר מביא חבר: איך בונים תעשיית היי-טק אחת עבור ערבים ויהודים בישראל? - בחזרה לעתיד - הבלוג של ד"ר תומר סיימון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חבר מביא חבר: איך בונים תעשיית היי-טק אחת עבור ערבים ויהודים בישראל?

אקוסיסטם לא נוצר ב"איים" מרוחקים, מגודרים או באיזורי תעשייה מנותקים ■ המודל הקיים, בו ערבים ויהודים עובדים יחדיו בתעשיית ההיי-טק כשווים בין שווים, הוא המנצח ויש לקדם דרכים לעודד אותו, מאשר להקים שתי תעשיות נפרדות

עובדי הייטק בכנס מפתחים של גוגל
רויטרס

בשנה האחרונה התפרסמו מספר כתבות העוסקות בהיי-טק במגזר הערבי בישראל ובחשיבות של הפיתוח והקידום שלה. בכתבה זו אני רוצה להציע הסבר לסיבה שבגללה לא מתפתחת תעשיית היי-טק אצל ערביי ישראל, ולתהות האם בכלל צריך לפתח אותה.

בבחינת הכתבות ניתן לראות כי היה זינוק משמעותי בכל הקשור למספר הערבים הלומדים את מקצועות ההיי-טק באוניברסיטאות. אך באותה הנשימה אנחנו רואים כי שיעור התעסוקה שלהם בהיי-טק נותר נמוך מאוד. עוד עולה מהכתבות כי הערבים שעובדים בחברות היי-טק בישראל, ובעיקר בחברות הרב-לאומיות, לא מרגישים את היותם בני מיעוטים בגלל מוצאם או דתם. חברות ההיי-טק הן הרבה יותר ליברליות, פתוחות ומקבלות מכל מגזר אחר.

למרות זאת, בישראל נראה כי היכרות אישית היא כרטיס הכניסה הטוב ביותר לתעשיית ההיי-טק בצורת "חבר-מביא-חבר". ופה מתחיל, בין היתר, המעגל שמקשה על יותר ערבים להיכנס לתחום. בכתבה נוספת צוין כי "40% מהערבים נחשפו לתחומי ההיי-טק והיזמות, לעומת 90% מהיהודים. כמו כן, 20% בממוצע מהערבים מכירים באופן אישי מישהו מהתחום". חוסר ההיכרות הוא כמובן כפול, גם מצד הערבים אבל גם מצד היהודים שלא מכירים, או אין להם, מכרים וחברים ערבים כדי להביא אותם להיי-טק. לבסוף, עולה כי בעיקר למדינה ולרשויות אין תמונת מצב אמיתית של תעשיית ההיי-טק במגזר הערבי ושמשתמשים שוב ושוב בנתונים ומידע בין כתבות ולאורך שנים.

שרונה מרקט בתל אביב
אבישי פינקלשטיין

על אוכל, היי-טק ובניית אקוסיסטם

בכל מקום שאנחנו הולכים בתל אביב (והרצליה), או בכל ערוץ טלוויזיה, ניתן לראות שישראל משנה את תרבות האוכל והאכילה שלה ושנהפכנו לבירת קולינריה עולמית. זה לא קרה סתם, אלא קטר ההיי-טק הוא זה שמקדם את התחום. לתעשיית ההיי-טק ישנה תרומה ישירה על התפתחותם של עסקים קטנים באיזור הימצואתה. כדי לבחון את טיבה של אותה תרומה, בוצעו בשנים האחרונות מספר מחקרים על השפעת תעשיית היי-טק על תעשיות ותחומים משיקים. המספר המקובל, בעולם המערבי, עומד על 4.3 משרות. כלומר, על כל משרת היי-טק "אמיתית" (מהנדסים) יווצרו 4.3 משרות בתעשיית השירותים המשיקה להיי-טק – מסעדנות, עריכת דין, ניקיון, תיירות וכדומה. ב-2012 פורסם מחקר של MIT שטען שהמכפיל מגיע אף ל-5 משרות.

הנתונים מראים כי בישראל מועסקים בכל תעשיית ההיי-טק כ-300 אלף בני אדם, שהם כ-9% מסך שוק העבודה. אך, לא כל האנשים בהיי-טק עובדים במקצועות טכנולוגיים-הנדסיים, אלא רק בין 10 ל-12%. כלומר, כ-36 אלף הייטקיסטים "אמיתיים" עובדים בישראל, כשעל פי המכפיל יצרו בין 155-180 אלף משרות בתעשיות משיקות (במקביל, חברות היי-טק ישראליות מעסיקות עוד כ-30 אלף מהנדסים בהודו ובמזרח אירופה). מבחינים באפקט של ההיי-טק בצורתו המובהקת ביותר בתל אביב (רמת החייל, שרונה ואיזור רוטשילד) ובהרצליה פיתוח. מאות עסקים קטנים, כולל מסעדות, נפתחו בצמוד לבנייני המשרדים של חברות ההיי-טק. מרבית הסטארט-אפים, האקסלרטורים ומרכזי המו"פ של החברות הרב-לאומיות ממוקמים גם כן באותם האזורים, וכך נוצר האקוסיסטם של ההיי-טק הישראלי.

חשוב להבין שאקוסיסטם לא נוצר ב"איים" מרוחקים, מגודרים או באיזורי תעשייה מנותקים, ושלא קיימת בהם אותה "סצינת היי-טק" מפורסמת.

עובדים במשרדי אמדוקס בנצרת, למצולמים אין קשר למאמר
עופר וקנין

ההיי-טק זה "שם" ואנחנו "פה"

כעת, ניתן להתחיל להבין למה לא מתפתח אקוסיסטם של היי-טק אצל ערביי ישראל. למרות הכוונות הטובות של הממשלה לא מפתחים אקוסיסטם בפארקים מרוחקים ממרכזי הערים, גם אם סוללים אליהם כבישים חדשים. כמו מרכז ההיי-טק הגדול בנצרת שבכלל מגודר ומופרד מהעיר, כך שהוא לא נגיש או מזמין. פארקים מרוחקים אינם מאפשרים לעסקים קטנים לפרוח בהם, ובעיקר משאירים את ההיי-טק כמשהו רחוק ולא מוכר עבור האוכלוסיה הערבית. מנקודת מבטם של ערביי ישראל - ההייטק, המסעדות, המגדלים והחדשנות נמצאים "שם" אצל היהודים, כש"פה" ביישובים הערביים ישנה הזנחה. עבור מרבית ערביי ישראל המועסקים בהיי-טק זה כמו תיירות, בה נוסעים מהיישוב אל עבר היעד הנכסף. הפער הזה של "שם" לעומת "פה" מאוד משמעותי, והוא לא רק פער תרבותי, אלא גם פער סביבתי-התנהלותי.

אקוסיסטם של היי-טק צריך להיווצר בליבם של היישובים הערביים, ולא בפארקים מרוחקים או מגודרים. המהלך חייב להיות מלווה בהקלות במיסוי ועידוד חברות היי-טק לקיים פעילות ביישובים ואף להעבירה אליהם.

אבל, השאלה הנכונה היא האם באמת צריך ליצור תעשיית היי-טק ערבית בישראל? אין ספק שצריך למצוא ולייצר דרכים לשילובם של יותר ערבים בהיי-טק. המודל הקיים, בו ערבים ויהודים עובדים יחדיו בתעשיית ההיי-טק כשווים בין שווים, הוא מנצח ולכן נשאלת השאלה – מדוע לשנותו? להיפך – ראוי לעודדו. או אז נוצר היי-טק ישראלי אחד, ערבי ויהודי, ולא שתי תעשיות היי-טק נפרדות של "אנחנו" ו"הם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#