בלוג זירת ההייטק

נכשלים בראיונות עבודה? אל תמהרו להאשים את עצמכם

מה ההסתברות יכולה ללמד אותנו על סיכויי ההצלחה שלנו בחיים

אהלן חברים, היום נדבר על עובדה מרתקת שכולנו כמובן נתקלים בה בחיי היומיום, ונוגעת לחיים של כולנו, והיא: 10% מהאנשים יצטרכו לעבוד פי שניים יותר קשה, סתם בגלל שהיה להם מזל רע.

נסביר: יהי קסי משתנה מקרי מתפלג גיאומטרית עם פרמטר p, ותהי פסי התוחלת שלו. אזי..סתאאאם, צוחק איתכם. כאילו, בפוסט יש קצת מתמטיקה, אבל גם אם מדברים על מתמטיקה, אפשר לעשות את זה כמו בני אדם. התאמצתי ממש שהפוסט יהיה כמה שיותר נגיש לכם אוכלוסיית הקוראים שלי. אז בואו הישארו איתי גם כשאני חופר על הסתברויות, בסוף מגיעים לתובנה עמוקה על החיים.

ראיון עבודה
דרימסטיים
להמשך הפוסט

צדיק, יש לך דקה בשביל לשפר את הגנת הסייבר?

תגובות

בסוף השבוע קרה דבר משמח בענף הסייבר. יוזמת סייבר בינלאומית בשם Global Cyber Alliance, הוציאה לאוויר העולם שירות DNS חדש. מה זה DNS? בהפשטה, DNS הוא הספר טלפונים של האינטרנט. כשאנחנו מקישים כתובת בדפדפן, נשלחת שאילתא ל-DNS כדי לנתב אותנו לאתר הנכון. כל אחת מספקיות האינטרנט מחזיקה עץ DNS כזה, ואם לא שינתם הגדרות, הוא זה שיתן לכם מענה על השאילתא. אלא ששירות ה-DNS החדש ממוקד בהגנת סייבר. זאת אומרת, אם תנסו בטעות להיכנס לאתר שמכיל קוד זדוני, פוגענים או אתר שנוסד כדי לנסות לגנוב לכם פרטי הזדהות (פישינג), ה-DNS יזהה אותו וימנע מהאתר להיטען. שם השירות החדש Quad9, והוא לגמרי חינמי - כן גם ללקוחות עסקיים. החברה מ-Quad9 ממש רוצים שתשתמשו בשירות שלהם ולכן הם העלו שני סרטוני הדרכה להתקנה, אחד למחשבי ווינדוס ואחד למחשבי MAC. הפעולה היא פשוטה, ולמעשה יקח לכם בערך דקה להירשם לשירות החדש, גם אין לכם מושג ראשון בהגדרות רשת.

נראה כי Quad9 נבנתה היטב. כך נכתב באתר: "המערכת משתמשת במודיעין איומים של יותר מ-12 חברות סייבר מובילות על מנת פרספקטיבה בזמן אמת לגבי האם אתר הוא בטוח ואילו אתרים מכילים פוגענים או איומים אחרים". בראש הרשימה, מערכת מודיעין האיומים X-Force של IBM שהתייגסה למאמץ. בנוסף, החבר'ה מ-Quad9 מבטיחים לא לשמור שום מידע על הגרלי הגלישה שלכם ולא לסנן כלום מלבד אתרים זדוניים. אם אתם יודעים איך לשנות הגדרות DNS לבד, אז רק נספר שכתובת השירות החדש היא 9.9.9.9 (פשוט לא) וכתובת הגיבוי היא 149.112.112.122. אם לא, כאמור הנה הסרטונים.

Kacper Pempel / רויטרס
להמשך הפוסט

הפגישה במעלית עם מאריסה מאייר, ותמרור האזהרה של יאהו

בשונה מארבעת המנכ"לים שקדמו לה, מאריסה מאייר שאפה להיות גם חברת מדיה וגם חברה טכנולוגית. מה חברות שמתעלמות מאיומים יכולות ללמוד מהכישלון שלה?

לפני חמש שנים וחצי, ביום ניו-יורקי לח במיוחד, נכנסתי למעלית עם מאריסה מאייר, המנכ"לית החדשה דאז של יאהו. כאשר ראתה שאנחנו עולים לאותה קומה - אחת הקומות של החברה בבניין משרדים מהודר הצמוד לבראיינט פארק - הושיטה יד ובחיוך מעט נבוך אמרה: "היי, אני מאריסה". זה היה בשבוע השני בתפקידה החדש של הנסיכה בעלת מגע הזהב, שהגיעה בקול תרועה רמה מגוגל. באותה תקופה המשרד, ובעצם החברה כולה, היו כמרקחה. כוכבת הרוק הגדולה של עולם הטכנולוגיה הביאה עמה, כנדוניה, אופוריה חסרת תקדים.

כבר מיומה הראשון ביאהו הגדירה מאריסה שני יעדי פעולה  מרכזיים: האחד, להפוך את יאהו לחברה המשלבת מדיה וטכנולוגיה. השני, להצעיד את יאהו אל תוך עידן המובייל. יש להודות שמאריסה קלעה בול בזיהוי מקורות האיום על החברה אבל מאמציה הכבדים היו, לצערי, בבחינת too little, too late.

מנכ"לית יאהו מאריסה מאייר בקליפורניה, שנה שעברה
ELIJAH NOUVELAGE/רויטרס
להמשך הפוסט

דור המהפכה: מי אתם, מדעני הנתונים החדשים?

בתחום הפורח יש עוד מקום להרבה מצטרפים חדשים. לפני שהם קופצים לבריכה, הנה כמה מגמות שכדאי להם לשים לב אליהן, מסקר ענק שנערך באחרונה בקרב העוסקים בתחום

בפוסט הראשון שלי הזכרתי את האתר קאגל. מדובר בעיני באחת התחנות החיוניות בדרך המקצועית של מדעני נתונים (או דאטה-סיינטיסטים, שמישהו ימצא כבר עברות ראוי), לכל הפחות אם הם חדשים בתחום. קאגל התחילה כפלטפורמה לתחרויות, כשחברות, גופי מחקר או סתם אנשים פרטיים פירסמו נתונים וביקשו מהמשתמשים לכתוב אלגוריתמים לחיזוי על סמך הנתונים (ביחס למטרה מוגדרת כלשהי) - בין אם תמורת תשלום למנצח או רק תמורת הזכות להשתתף בתחרות וללמוד.

עם השנים קאגל התפתחה ואיפשרה למשתמשים להעלות מאגרי נתונים או לכתוב סקריפטים ללא מטרה מוגדרת מראש. קאגל נרכשה על ידי גוגל לפני מספר חודשים, וכיום מדובר בקהילה גדולה ושוקקת מאוד, שמתאימה גם למי שרק מתעניין בניתוחים סטטיסטיים כצופה, או מחפש נתונים על ספורט, פוליטיקה, תרבות ועוד (למעשה רק 24% מהמשתמשים כיום הם מדעני נתונים).

להמשך הפוסט

המהפכה הגדולה של עולם הרכב כבר כאן - וזו לא המכונית האוטונומית

כיצד ניתן לגנוב מכוניות ולהגן על חיי הנוסעים בהן דרך הענן?

לפני כשבוע התבשרנו על מכירת ארגוס, חברת סטארט-אפ ישראלית העוסקת באבטחת סייבר לרכבים - לחברת קונטיננטל הגרמנית, במאות מיליוני דולרים. העסקה הזו לא מפתיעה; ישראל נהפכה כבר מזמן למעצמה טכנולוגית גם בתחום הרכבים, בעיקר עם העלייה המטאורית של מובילאיי (אשר נמכרה לאינטל לפני מספר חודשים).

>> מרוץ החימוש הטכנולוגי של ענקיות הרכב העולמיות מוביל אותן לישראל

ארגוס, רכב בענן
ארגוס
להמשך הפוסט

סמארטפון סיני בזול - אבל מה המחיר?

9תגובות

לאחרונה התפרסמה, ודי ברעש, פרשה לפיה מכשירי הטלפון של חברת OnePlus, או ליתר דיוק מערכת ההפעלה של המכשיר (גרסת אנדרואיד בשם OxygenOS) אוספים מידע רב על הרגלי השימוש של מי שאוחז במכשיר. המידע כולל את רשימת אנשי הקשר במכשיר כמו גם רשתות אלחוטיות אליהם המשתמש מתחבר. איסוף המידע הזה מתרחש כבר שנים, החל מדגם OnePlus 2 (היום נמכר בשוק כבר הדגם החמישי בסדרה) ולפחות חלק מהמידע נשלח לשרתי יצרנית המכשיר בסין. OnePlus, ודאי לא תופתעו לשמוע, היא חברה סינית, מותג משנה מתחת לחברת oppo הגדולה.

אלא שפרשיית OnePlus מצטרפת לרשימה ארוכה של מקרים דומים באופיים מצד חברות טכנולוגיה סיניות. לפני כחודש חשפה צ'ק פוינט הישראלית כי האנטי-וירוס הסלולרי DU, תחת מקונצרן באידו, אוסף מידע ומזליג מידע אחורה לשרתי החברה. בין המידע שנשלח גם אנשי קשר והיסטוריית השיחות בטלפון. עקב הגילוי גוגל הסירה את האפליקציה מחנות הפליי סטור אך היא עלתה מחדש בגרסה "נקייה" שלה.

רויטרס
להמשך הפוסט

משחקי המוח

ד"ר סון פרמינגר שילבה לקחים מהליך השיקום של אביה וידע אקדמי, והקימה מיזם לאימון קוגניטיבי של פגועי ראש

סון פרמינגר הייתה בעיצומם של לימודי דוקטורט במדעי המוח במכון ויצמן כאשר אביה נפגע מוחית בתאונת עבודה. היא נחשפה לעולם השיקום ולבעיותיו והבחינה שמצד אחד, המטופלים משוחררים לביתם לאחר תהליך שיקום קצר ומצד שני למטפלים במוסדות השיקומיים יש המון רצון טוב אך חסרים להם כלים טובים לטיפול.

ב-2012 הקימה סון את Intendu, חברת אימפקט, המאפשרת שיקום טוב, מהיר וזול יותר של פגועי ראש בבתי החולים השיקומיים ולאחר מכן גם בביתם. הפתרון החדשני שהחברה מציעה מבוסס טכנולוגיה, ומשלב אימון קוגניטיבי ותנועה בעזרת קונסולת מצלמה חכמה.

סון פרמינגר
הילה מרסל קוק
להמשך הפוסט

פעמיים כי טוב

עשר שנים ושני אקזיטים, אורנה מינץ-דב מתארת בכנות מרשימה את המסע הקשה מאחורי המילה אקזיט

זוכרים את אתי אלון, הבנקאית שבמשך שנים מעלה בבנק למסחר, בהיקפים כה גדולים, עד שלבסוף מוטטה אותו? שאלתם את עצמכם איך דבר כזה יכול היה לקרות, לאורך זמן כה רב, מבלי שיעלו עליו? התשובה פשוטה: חוסר במערכות לניתור והתראה על פעולות חריגות של עובדים בתוך האירגון. ארנה מינץ-אהרון ושותפיה זיהו את הבעיה, פתרו אותה והקימו את Intellinx.

בשנת 2000, בעיתוי לא פשוט של התפוצצות בועת הדוט-קום, הצטרפה ארנה כשותפה שלישית לחברת Sabratec, ששניים מחבריה, בועז קרלבאום ופיני כהן הקימו, במטרה למנכ״ל אותה ולגייס עבורה כספים. החברה איפשרה אינטגרציה בין מערכות ישנות למערכות חדשות. שלוש שנים לאחר מכן עם גיוס של 4 מיליון דולר ומספר לקוחות משמעותי, הבינו השלושה כי יש להם מוצר טוב אך לא כזה שיביא לפריצה הגדולה, והתחילו לחשוב על רעיונות נוספים. לאחר פגישה עם לקוח שביקש מוצר אוטומטי שינטר באופן קבוע את הפעילות בארגון לזיהוי חריגות שעלולות לגרום נזק, נדלקה הנורה אצל החברים ותוך שבועיים עמד אב-טיפוס למוצר חדש בשם Intellix.

intellinx
להמשך הפוסט

העגורן החכם

מירב אורן מספרת על ילדות בתוך ענני אבק וחשיבה יצירתית-טכנולוגית, ומשנה את אתרי הבנייה של היום

אומרים שרוב הסטארט-אפים קמים כדי לפתור כאב אישי של היזמים. במקרה של מירב אורן, שלמדה משפטים, כלכלה ומינהל עסקים ועבדה עשור באינטל, הזיקה למיזם בתחום הבנייה לא לגמרי ברורה, על פניו. אולם, משיחה קצרה על ילדותה ומשפחתה מתברר מהר מאד ההקשר.

אביה של מירב הוא קבלן בניין וחלק ניכר מילדותה היא בילתה עמו באתרי בנייה. על הדרך, היא הספיקה להתאהב ברעש המכונות, באבק ובעגורנים - אותם מנופים שרואים בכל אתר בניה, המהווים את הציר המרכזי וגם, לרוב, את צוואר הבקבוק של כל פרויקט. למרות שעברו מאז אי אילו שנים, הקשיים, המכשולים והכשלים עליהם דובר סביב השולחן בבית המשפחה, נשארו זהים. פרויקטים לא עומדים בזמנים, חורגים מתקציב ולא פעם זה גם בא לכדי ביטוי בבטיחות. ההבנה שקיים קושי אמיתי לראות בכל נקודת זמן את התמונה הגדולה של המתרחש באתר הבנייה, בשל מחסור בכלים מתאימים, הולידה סטארט-אפ.

Versatile Natures
להמשך הפוסט

על אנדרואידים, כבשים חשמליות ופרסום מקוון

מה הסיבה לכך שאנחנו, כצרכנים, עדיין לא מקבלים פרסומות המציגות אך ורק מוצרים או שירותים שמייצרים עבורנו ערך אמיתי?

לפני שבוע יצא לאקרנים סרט ההמשך ל"בלייד ראנר", סרטו המיתולוגי של רידלי סקוט. כמו קודמו, הסרט לא הצליח בקופות אבל הצליח לשרטט ויז'ואל מרשים (וקודר) של העתיד. שנתיים לפני 2019, השנה שבה מתרחשת עלילת הסרט המקורי, המציאות נראית קצת רחוקה מהעתיד שדומיין על ידי סקוט ב-1982 (או בעצם על ידי פיליפ ק. דיק בספרו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" מ-1968).

אחד התחומים שבהם מתבטא מרחק זה, לפחות עבורי, הוא תחום הפרסום המקוון. כבר בימיו הראשונים של האינטרנט, לפני כ-20 שנה, דיברו נביאי הטכנולוגיה על הגביע הקדוש של עולם הפרסום - פרסומות שיותאמו אישית לאופיו ולצרכיו של כל משתמש. המציאות היא, שרוב הפרסומות שבהן אנו נתקלים כיום בעת השיטוט במרחב המקוון, אינן שונות מהותית מאותן פרסומות בשנות ה-90' המאוחרות, לפחות בכל הנוגע להתאמה אישית. מה הסיבה לכך שאנחנו, כצרכנים, עדיין לא מקבלים פרסומות המציגות אך ורק מוצרים או שירותים שמייצרים עבורנו ערך אמיתי?

ראיין גוסלינג ב"בלייד ראנר 2049". משרטט דיוקן משובח של ניכור אנושי
Stephen Vaughan/אי־פי
להמשך הפוסט

יתרון הביתיות 2: באילו מדינות הקהל גורם לקבוצה האורחת לשקשק באמת?

רוב המחקרים מצאו שיתרון הביתיות הוא לא חזק כמו שכולם חושבים. עם יוצאי דופן

ברשומה הקודמת דיברנו על יתרון הביתיות וסקרנו את ההסברים המקובלים לו: אפקט הקהל, שיפוט ביתי, היכרות עם המגרש ותחושת טריטוריאליות, ומנגד - עייפות המסע של הקבוצה היריבה.

עם זאת ראינו שבניגוד לחוכמה המקובלת, הקהל אינו גורם מאוד דומיננטי על ההתרחשות במגרש. אני לא טוען כמובן שאין לקהל שום חשיבות – למעשה כמה מחקרים הראו בדיוק את ההיפך – אבל החשיבות הזו פחותה ממה שלפחות אני ציפיתי כשניגשתי לנושא. בפוסט הזה נתייחס לשאר הגורמים, ונראה מה עשרות שנות מחקר העלו לגביהם.

אולימפיאקוס
אי־פי
להמשך הפוסט

סטארט-אפים: אף אחד לא ימכור את המוצר שלך בשבילך

חברות קטנות נוטות להתמחות בבניית טכנולוגיות מעולות ומוצרים שהלקוחות אוהבים, אבל להימנע מהקמת מערך מכירות ושיווק ולהותיר את העבודה לערוצי הפצה חיצוניים ■ הגישה הזאת נכשלת פעם אחר פעם - ואלה הסיבות לכך

תגובות

בניית מכונת מכירות משומנת היא לעיתים קרובות בעיה מאתגרת עבור סטארט-אפים. חברה קטנה יכולה להרשות לעצמה צוות מכירות קטן ותקציב שיווק צנוע. יותר מכך, יזמים רבים - במיוחד בישראל - מגיעים מרקע טכנולוגי ולכן החוזקה הטבעית שלהם היא בבניית טכנולוגיות מעולות ומוצרים שהלקוחות אוהבים. מצד שני, הם מרגישים הרבה פחות בנוח כשהם נדרשים לבנות מערך מכירות ושיווק שיביא את המוצרים האלה לשוק.

לכן זה לא מפתיע כשסטארט-אפים עושים את הטעות הנפוצה של התמקדות בפיתוח המוצר בלבד, ובנייה על שותפויות עם ערוצי שיווק והפצה חיצוניים שימכרו את המוצר עבורם. קל מאוד לטעות ולחשוב שיש להתמקד בבניית מוצר מרשים, ולמנף את צוות המכירות הגדול של ערוצי ההפצה החיצוניים כדי לגדול מהר. למרבה הצער, בפועל, אנו רואים כי הגישה הזו נכשלת פעם אחר פעם.

פגישת סטראט אפ
Dreamstime
להמשך הפוסט

סטארט-אפ ניישן פינת אסיה

ככל שעובר הזמן אנו עדים יותר לחדשנות שמגיעה אלינו מן המזרח, אם זה באמצעות השקעות, חברות ותאגידי ענק, תרבות ועוד. לאחרונה קראתי מספר מאמרים ודו"חות בתחום ואני שמח לסכם לכם אותם כאן, בקצרה ולעניין.

תגובות

לאחרונה יצא לי לקרוא מספר דו"חות ומאמרים על התפתחות סצנת ההיי-טק באסיה, לא שיש משהו חדש בדברים, וגם בעבר פרטתי בנושא על התפתחות הסצנה האסייתית ובמיוחד טרנד ההשקעות הסיני שכבש את עולם ההון סיכון בארץ, אבל מלבד השקעות ותכניות האצה יש גם התפתחות מעניינת בכל הנוגע למדינות השונות ולהתפתחות סצנת הסטארט-אפים הפנימית בהם.

המגמה, כך מציינים העיתונים השונים היא שאסיה נהפכת מייבשת שהתבססה בעיקר על ייצור וחיקוי אל העולם המערבי לזירת פיתוח חדשנית טכנולוגית עולמית כך לדוגמא בדו"ח בלומברג הוצבה דרום קוריאה במקום הראשון במצב הכלכלות החדשניות ביותר בעולם (ישראל דורגה אז במקום ה-30 לא נרחיב בנושא הפעם). שמזכירים את דרום קוריאה אי אפשר שלא להזכיר את סמסונג, שמובילה את הכלכלה הטכנולוגית של הקוריאנים בחדשנות וכמובן את LG, יונדאי ואחרות. אחד המודלים עליהם מתבססת תעשיית החדשנות הדרום קוריאנית היא תאגידי ענק ויחד איתם סטרטאפים צעירים הרואים בתאגידים המקומיים הגדולים מודל לחיקוי. ובמיוחד מצד הממשלה התמקדות בעסקים הקטנים ליצירת מנועי חדשנות באמצעות יזמות ויצרתיות עם סביבה עסקית תומכת וללא עודף בירוקרטיה, בנוסף לכל הממשלה תומכת בויזה מיוחדת ליזמים ומשקיעים שמגיעים מחוץ למדינה ומאפשרת להם לפתח את המיזם עם סביבה ידידותית ותומכת.

טוקיו, יפן
freeimages.com/
להמשך הפוסט

הצפנה וקוץ בה

תסתכלו למעלה על שורת הכתובת בדפדפן - רואים את המנעול הירוק הזה? יופי. זה סימן שהתעבורה מוצפנת בין המחשב שלכם לשרת שאליו אתם ניגשים. זה אומר שאתם יכולים להרגיש (די) בטוחים לגלוש באתרים האלו, ואף למסור בהם פרטים אישיים, שם משתמש ופרטי כרטיס אשראי. ההצפנה מבטיחה שגם אם גורם זדוני ינסה להציץ לכם בתעבורה "מהצד" הוא יראה רק ג'יבריש.

לאחרונה, נחצה רף ה-50%: מרבית תעבורת האינטרנט היום מוצפנת. זהו גידול מהיר: לשם השוואה, על פי דו"ח של גרטנר מ-2013 רק 5% מתעבורת הרשת הייתה מוצפנת. זה קורה מכל מיני סיבות: ראשית, הפלטפורמות הגדולות, כמו פייסבוק או גוגל, עברו להצפנה מלאה של כל האתרים שלהן. שנית, גוגל דוחפת את ההצפנה: מצד אחד היא מענישה בתוצאות החיפוש אתרים לא מוצפנים, מצד שני היא מעניקה לאתרים מוצפנים שיפור בתוצאות החיפוש וגם גזר בדמות אפשרות לתת התראות Push לגולשים - דבר חשוב מאד לאתרי חדשות למשל. שלישית, בעבר הצפנה דרשה השקעת משאבים מצד בעל האתר. כעת, יוזמה בת שנה בשם Let`s Encrypt מאפשרת הצפנת אתרים בחינם.

כנס סייבר טק (אילוסטרציה)
אייל טואג
להמשך הפוסט

מתקפת הסייבר שעלתה לעולם מיליארד דולר

5תגובות

ביוני האחרון הכתה בעולם מתקפת סייבר ענקית שזכתה, על ידי חוקרי קספרסקי, לכינוי NotPetya. בתחילה התחזתה המתקפה ל"מתקפת כופר", היות והתוקפים דרשו תשלום כופר של 300 דולר לשחרור הקבצים, אך עד מהרה התברר שמדובר ב-Wiper, תוכנה שמצפינה את הדיסק והקבצים בלי יכולת אחזור או אפילו גביית הכופר. מטרת המתקפה הייתה הרס וכאוס - וזה בדיוק מה שהיא עשתה.

בלי להיגרר לדרמטיות, כפי הנראה NotPetya היא מתקפת הסייבר שגרמה את הנזק הכלכלי הגדול אי פעם וזאת אנחנו יודעים מדו"חות ציבוריים שפרסמו חברות ענק שנפגעו מהמתקפה. חברת השליחויות TNT אקספרס מקבוצת FedEx דיווחה בשבוע שעבר את תוצאותיה הרבעוניות והודתה כי מתקפת הסייבר עלתה לקבוצה באובדן הכנסות של 300 מיליון דולר.     

להמשך הפוסט

חולצה מכופתרת אולי אפילו תיצור רושם פחות טוב - כך תתכוננו לראיון עבודה בהיי-טק

הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון, באופן מילולי ולא-מילולי, תקבע את הרושם הראשוני שתותירו אצל המראיינת

שוב שלום :-) זהו פוסט 2 מתוך N בנושא התנהלות בין-אישית בראיונות. בפוסט הקודם דיברנו על שפת גוף בראיון, והסברנו למה ההתנהלות שלכם בנושאים בין-אישיים בזמן הראיון בכלל משחקת תפקיד. הפעם נדבר על הרושם ראשוני שאתם יוצרים.

הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון, באופן מילולי ולא-מילולי, תקבע את הרושם הראשוני שתותירו אצל המראיינת. אני מניח שבמהלך חייכם חפרו לכם מספיק שכדאי ליצור רושם ראשוני חיובי, אז אסתפק בשני משפטים: אנשים הם חיות חברתיות שפיתחו במשך שנים אינסטינקטים של שיפוט ותפיסה של אנשים אחרים, על בסיס מילולי ולא-מילולי. תחילת הראיון היא הזדמנות להציג את עצמכם באופן ש"בא בטוב" לאינסטינקטים הללו של המראיינת, ו"להרוויח נקודות בחינם".
הרושם הראשוני מתחלק לשני חלקים: הרושם הלא-ורבאלי ששפת הגוף שלכם יוצרת, והרושם המילולי שנוצר ע"י הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון. על החלק הלא-מילולי דיברנו בפוסט הקודם, ועכשיו נדבר על החלק המילולי.

צעירים.ות מחכים לראיון עבודה
shutterstock
להמשך הפוסט

המעבר של דריה הניג שקד אל מעבר להררי החושך

בעקבות הצלחת משלחת היזמות לעמק הסיליקון, 12 נשות המשלחת השנייה כבר מתכוננות ל"טירונות" שלהן בעמק הסיליקון, שם יזכו למנטורינג מותאם אישית, הרבה נטוורקינג, וסיקור מקומי של רשתות תקשורת מובילות

דריה הניג שקד עברה בסוף 2015 מישראל לעמק הסיליקון, עם ניסיון רב שנים ב- Vital Capital‏, קרן אימפקט, שמשקיעה באפריקה, בה בחנה את מידת השפעתן של השקעות חברתיות, לא ידעה מה מצפה לה ומה תעשה בוואלי. ואולם, תוך שלושה חודשים נפגשה עם למעלה מ-200 איש מהקהילה המקומית, והבינה את הפוטנציאל הקיים שם ליזמות.

בביקורה הראשון בארץ כחצי שנה לאחר המעבר, שמעה מחברותיה היזמות שהן לא מגיעות לעמק הסיליקון כי מבחינתן זה מרגיש כ"מעבר להררי החושך". ההזדמנויות המפוספסות הדליקו לה נורה, ועוד באותו היום החליטה לעשות מעשה ולשנות את המצב. כך, ביום אחד הפכה דריה בעצמה ליזמת חברתית.

דריה הנינג שקד
תצלום: Erika Pino
להמשך הפוסט

יתרון הביתיות בספורט: האם הקהל הוא הגורם המשמעותי ביותר?

אף מחקר לא הצליח למצוא הבדלים בין ביצועי קבוצות שונות באותה הליגה כתלות בגודל הקהל

תגובות

יתרון הביתיות בספורט הוא פקטור שרובנו לוקחים כמובן מאליו. כל-כך מובן מאליו, שברוב ענפי הספורט הוא נלקח בחשבון בחוקי המשחק. למשל, בגמר פלייאוף ה-NBA יתרון הביתיות יינתן כפרס לקבוצה שסיימה את העונה הסדירה עם מאזן טוב יותר (וכך, בתקווה, לשפוך מעט עניין לעונה הארוכה והמייגעת). אולם, לא מעט מהדברים שרובנו לוקחים כמובן מאליו מתבררים, בעדינות, כלא מדוייקים עד הסוף. למרות מה שאבא או סבתא אומרים, לקנות דירה זו לא תמיד ההשקעה הטובה ביותר. ובניגוד למיתוס, אנחנו משתמשים בהרבה יותר מ-10% מהמוח שלנו. למעשה, בשנים האחרונות למדתי שהמקרים בהם החכמה המקובלת שגויה רבים כל כך, שהספקנות שלי כמעט והפכה לניהיליזם מוחלט.

בניגוד למיתוסים רבים, יתרון הביתיות הוא חדשות רעות לספקנים – מדובר בתופעה מובהקת ומתועדת היטב. יחד עם זאת, אף פעם לא הצלחתי להבין עד הסוף למה. כששחקן NBA שמקבל 20 מליון דולר בשנה בעונה העשירית שלו משחק בחוץ בפעם המי יודע כמה, במגרש שמימדיו זהים לחלוטין למגרש האימונים שלו, ניגש לקו העונשין – באמת אכפת לו מהילד ששורק בוז? הוא מועד כי הוא לא מכיר את הבליטה על קו הבסיס? לא מעט חוקרים ניסו לענות על השאלה הזו. ברשומה הזו אנסה לתת כמה תשובות משלי, בהתאם למה שהנתונים יראו.

יתרון ביתיות ב-NBA
להמשך הפוסט

התנהלות בין-אישית בראיון עבודה – שפת גוף

שוב שלום 🙂 כמובטח, הגיע הזמן לדבר על התנהלות בראיון סביב נושאים לא טכניים, כמו שפת גוף וההצגה הראשונית שלכם. חשוב לי להבהיר שאני לא מומחה לתקשורת או שפת גוף, ומבחינתי מטרת הפוסטים בנושא היא בעיקר יישור קו סביב הבייסיקס, וכיסוי טעויות בסיסיות שלא כדאי לעשות. הפוסט הזה מתמקד בשפת גוף, ובפוסטים הקרובים נכסה נושאים דומים נוספים.

לפני שאנחנו צוללים לכללי עשו-ואל-תעשו, כדאי לשאול את עצמנו: למה בכלל ההתנהגות בראיון משנה? לכאורה, היא משנה כי המראיינת רוצה להעריך במידה סבירה שיהיה נחמד לעבוד עם המועמד, וחשוב מכך, שהוא לא יצור תקריות בין-אישיות שמחרבות את הפרודוקטיביות במקום העבודה. אבל את הניפוי הזה אפשר להעביר למכון אבחון חיצוני שמתמחה בזה, ולא צריך להקדיש עבורו את הזמן היקר של ראשת צוות פיתוח. גם ככה רוב המועמדים הם אנשים נורמטיביים, שמסוגלים להעביר ראיון בלי ליצור אנטגוניזם עז אצל המראיין, אז בשביל מה בכלל צריך את הטקס הזה? שימרו על קשר עין, הפגינו שפת גוף כזו וכזו… מה זה פה, תהליך עסקי לשכירת מתכנתים, או סטודיו למשחק?

ראיון עבודה. למצולמים אין קשר לכתבה
עופר וקנין
להמשך הפוסט

קולקציה קולקטיבית - מיזם האופנה שבו הלקוחות הופכות לשותפות

צפרא פרלמוטר ודליה קפוזה מדברות על היתרונות והחסרונות של הקמת סטארטאפ בגיל חמישים ועל האתגרים בסטארט-אפ חברתי בתחום האופנה

צפרא פרלמוטר התחילה את דרכה המקצועית כמעצבת אופנה, עברה לתפקידי ניהול בתחום ועם פרוץ המחאה החברתית ב-2011 החלה לחוש שהעולם הזה שבור. הפריע לה שהצלחה בתחום הלא-פשוט של אופנה, משמעותה שהמעצב מרוויח המון אך הצרכנים שקונים ממנו וגורמים להצלחתו, נשארים באותו מצב כלכלי. כיוצאת קיבוץ רצתה לתקן את העיוות והקימה עם שותפתה, המעצבת דליה קפוזה, את Co Co, Collective Collection‏ עם מודל עסקי חדש.

הן ידעו שהן רוצות להרים עסק חברתי בו תתקיים תרומה לקהילה לצד היותם עסק רווחי. לקח להן חצי שנה ומפגש מקרי עם רואה חשבון כדי לבנות את המודל העסקי בו הלקוחות יכולו ליהנות יחד איתן מהרווחים ולמעשה להפוך לשותפות בחברה. את גיוס הכסף הראשוני בצעו מכספי FFF‏ ומעוד 25 נשים ראשונות שהיו מוכנות להשקיע עשרת אלפים שקלים תמורת ביגוד עתידי והנחה של 10% לכל החיים.

צפרא פרלמוטר, Co Co - Collective Collection‏
לירון ויסמן
להמשך הפוסט