בלוג זירת ההייטק

באחרונה פירסמה הרשות לחדשנות את דו"ח הסיכום שלה ל-2018 ומבט לעבר 2019. לדעתי, הדו"ח הוא בראש ובראשונה קריאת השכמה ועזרה לעבר הממשלה, שאם לא תעשה משהו ובקרוב אז ישראל תמשיך להידרדר כאומת סטארט-אפ וכמובילת חדשנות עולמית. מאחר שכבר למעלה משלוש שנים שאני מתריע על כך שכמדינה אנחנו מידרדרים כמעט בכל מדד של היי-טק, חדשנות, יזמות וכדומה, אני מעוניין להציע לקוראים כאן קריאה ביקורתית של הדו"ח.

השפה שבה בחרו להשתמש כותבי הדו"ח רק מחזקת את תפישת המצוקה שבה הם וסקטור ההיי-טק נמצאים, ואף פונים ישירות לקובעי המדיניות בממשלה. מרבית הדו"ח מלווה במונחים כמו "פריצה", "אתגר", "איום ממשי", "מפגרת", "תיחום" ו"פערים". לאורך הדו"ח חוזרת האמירה ש"אקוסיסטם החדשנות הישראלי חייב לפרוץ את הגבולות שבתוכם הוא פועל כיום", ועל כך ש“החדשנות הישראלית תחומה במספר מימדים" בלבד. מעבר לטענת הצורך בפריצה נכתב כי "רובם המכריע של אזרחי ישראל לא מרגישים שהם חיים במדינה 'טכנולוגית' בתחומים המשפיעים על חיי היום יום שלהם".

בפוסט הקודם דיברתי על בניית פרויקט תכנות עצמאי והסברתי איך פרויקט כזה יקדם אותך כמפתחת או מפתח: הוא יאפשר לך להציג לעולם את הכישורים ואת הידע שלך ויעזור לך ללטש אותם על הדרך. אבל כדי להרים פרויקט שלם מאפס בכוחות עצמך דרושים שני דברים שלא באים בקלות: רעיון ויכולת התמדה. בנוסף לכך יש צרכים לימודיים שעלולים להישאר ללא מענה: מפרויקט תכנות אישי לא תלמדו לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשי צוות אחרים (מפתחים, אנשי UX ועוד) או איך להתמודד עם סוגיות שעולות בעבודה אמיתית, כמו התנגשות בין גרסות. אם כך, אולי יותר יתאים לך להצטרף לפרויקט קיים שכבר יש מפתחים שעובדים עליו?

למרבה הנוחות, קיימים אינספור מיזמי קוד פתוח ותוכנה חופשית, ושיטת הפיתוח שלהם מאפשרת הצטרפות של מתנדבים ומתנדבות מכל רחבי הגלקסיה (לפחות מכל מקום בגלקסיה שיש בו אינטרנט). זו גם הזדמנות מצוינת למפגש עם קוד קיים וללמידה ממפתחים מנוסים. אז איך מתחילים? אז זהו, שגם במקרה הזה לא הכל ורוד ופלאפי - המציאות היא שזה לא כל כך פשוט, אבל זה יכול להיות מאוד מתגמל וזה בלי ספק כיוון ששווה בדיקה.

ב-9 בדצמבר 2004 נתן טרייסי מגריידי, שחקנה של יוסטון רוקטס, את אחת מההופעות המופרעות ביותר של שחקן כדורסל אי פעם. ב-33 השניות האחרונות של הרבע האחרון במשחק נגד סן אנטוניו ספרס, הוא מחק בעצמו הפרש של 10 נקודות ב-4 שלשות רצופות תחת שמירה כבדה, כולל אחת בשתי השניות האחרונות. הופעה זו של מגריידי היא אחת מהעדויות לתופעה הידועה של "יד חמה" – שחקן או שחקנית שמתעלים ברגע מסוים וקולעים באחוזים גבוהים מבדרך כלל.

חלק מהקוראים, בפרט יודעי הדבר שמעבירים את ארוחות השישי עם המשפחה וארוחות הצהריים במשרד בהפרכת אמונות מקובלות, כבר מכירים את המשך הסיפור. לכאורה. לאורך העשורים האחרונים התפרסמו מספר לא קטן של מאמרים מדעיים בנושא היד החמה, חלקם הגדול מפריך את עצם קיומה של התופעה ותולה אותה  בחוסר היכולת של בני אדם לעקוב אחר תבניות אקראיות. בפוסט הזה אני רוצה להיכנס לעומקו של הקרב על היד החמה ולמעורבות הישראלית העמוקה והמפתיעה בקרב הזה, משני צידי המתרס. ספוילר – אל תספידו את היד החמה מהר כל כך.

סקרים מהעולם מראים כי אנחנו צורכים יותר ויותר תוכן וחדשות דרך הרשתות החברתיות; אנחנו נחשפים ליותר מידע על הרבה יותר נושאים אבל בפועל יודעים פחות; אנחנו מאבדים את יכולת החקירה (enquiry) שלנו ופחות שואלים שאלות; המושג הטלת ספק הולך ונדחק לשוליים; אנחנו פחות מנסים לבסס את הדברים שאנחנו אומרים או מאמינים בהם; אנחנו מוכנים לקבל שהמנהיגים שלנו משקרים או מעוותים את המציאות וזה לא יפגע בתמיכתנו בהם, אנחנו מושפעים יותר ויותר על ידי גורמים עוינים חיצוניים. וכל זה, לפני שעוד התחילה מערכת הבחירות בישראל.

בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים להתערבות האלימה והאגרסיבית מאוד של רוסיה במערכות בחירות במדינות כמו בארה"ב, גרמניה ובצרפת. ידוע גם כי היא מתערבת במדינות ערב השוכנות מעבר לגבולות שלנו, ולכן סביר להניח שהיא כבר מתערבת, או תתערב, במהלך הבחירות התקין שלנו. ב-2011 אמר נשיא אקדמיית מדעי הצבא ברוסיה, הגנרל גאראייב, כי המדיה החברתית היא "טכנולוגיית מידע חתרנית של המערב", ושהיא המקור לכלל הבעיות במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא הוסיף ואמר כי על הרוסים "להסתכל לאמת בעיניים, ולהבין שזה התרחיש שהם מתכננים עבורנו, ועכשיו הם ינסו ביתר שאת לגרום לזה לקרות".

מי מאיתנו לא מכיר את הדילמת ה"לקנות או לא לקנות?" או בגרסתה האחרת: "את הכחולה או האדומה?" רגע לפני שמוציאים את הארנק ורוכשים את הפריט בקופה. ידוע שאם יש לצידך חבר או חברה, גם אם טלפוני, הסיכוי לבצע רכישה גבוהה בהרבה.

להאזנה לפרק לחצו על הנגן

בפוסט הפותח של בלוג זה עסקתי בנושא של אלגוריתמים לגילוי אנומליות. ציינתי בסופו שבהקשר של ניתוח הרגלים אנושיים הם יכונו לעיתים גם אלגוריתמים התנהגותיים (או Behavioral Analytics). בשנים האחרות זהו באזז-וורד חזק בעולמות שונים, לטעמי יותר בפן השיווקי. אסביר.

אפשר לחלק באופן גס את הנתונים בעולם הביג-דאטה לשתי קבוצות: סטטיים ודינמיים. בנתונים סטטיים הכוונה בדרך כלל לנתונים שמאפיינים (או מתארים) ישות מסוימת ועונים על השאלה "מי היא". אם מדובר באדם אז הכוונה למשל לשמו, גילו, שנת לידתו, מספר תעודת הזהות שלו וכדומה. בעולם הסייבר נתאר קובץ במחשב לפי הסוג שלו, שמו, אורכו ומאפיינים אחרים שנוכל למצוא עליו. לעומת זאת נתונים דינמיים בדרך כלל מאפיינים אירועים שהתרחשו בנקודת זמן מסוימת וקשורים לישויות האלו. הם עונים למשל על השאלה "מה הם עושים".

אז הגעתם להבנה כי 2019 תביא איתה צורך בתוכנית שיווק, אחרי שקראתם את הפוסט הקודם בסדרה? מעולה.

אצא מתוך נקודת הנחה שאתם בונים את התוכנית ללא איש שיווק שזה תפקידו היחידי בחברה בכתיבתי כאן. במידה ויש איש או אשת שיווק כאלו, מטרת הפוסט היא לאפשר לכם לנהל איתם שיח פורה בנוגע לתוכנית שיגישו, אבל קחו בחשבון שהם מכירים את החברה וצרכיה יותר מכותב טור ב-TheMarker, אז בהחלט כדאי להקשיב למה שיש להם לומר, גם אם הוא סותר משהו שנכתב כאן.

2018 היתה שנת מפנה ביחסים שלנו עם הטכנולוגיה מהרבה בחינות. חוקי הפרטיות האירופים נכנסו לתוקף וגרמו למהומה רבתי בעולם שבו כל חברת שרותים מחזיקה בהררי דאטה. פייסבוק התמודדה כמעט מדי חודש עם משברים מחמירים והולכים, ובראשם התפוצצות פרשיית קמברידג׳ אנליטיקה והמעורבות בהטיית מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב.

חלוץ הכלכלה הדיגיטלית, הביטקוין, פתח את השנה כשהוא נסחר בלמעלה מחמישה עשר אלף דולר, וכעת הוא בקושי מחזיק מעל שלושת אלפים דולר ולראשונה היינו עדים לתאונה קטלנית שהיה מעורב בה רכב אוטונומי לחלוטין. אפשר להגיד בבטחה ש-2018 תיזכר כציון דרך ביחסי אדם מכונה (HCI). הנה תיאור שני הימים במארס האחרון שנקבעו כרגעים החשובים של השנה מבחינה זו.

מאז פרסומו של החלק הראשון של הפוסט, נחשפתי לנתונים רבים נוספים על מצב התחבורה והכבישים בישראל. אף לא נתון אחד שיפר את הרגשתי לגבי יכולתה או רצונה של המדינה לעשות משהו בנידון. את המצב החמור והמחמיר בכבישי ישראל מקבלים כמעין "גזירת שמיים" או "כוח עליון" שאין דרך להתמודד עמו.

ישראל היא המדינה הצפופה בעולם המערבי, ועם הפריון הנמוך ביותר. 3.8 מיליון ישראלים מחזיקים ברישיון נהיגה וישנם כ-2.9 מיליון רכבים על כבישי ישראל. בממוצע, הנהג הישראלי נמצא בפקק שעה ביום, אך בתוך חמש שנים נתון זה יכפיל את עצמו לכדי שעתיים ביום. לאלה שעובדים בתל אביב, נתון זה גבוה אף יותר, וכדאי לדעת שהמהירות הממוצעת של רכב בכניסות לתל אביב עומדת על 11 קמ"ש (למרות שכל הכבישים המובילים לתל אביב הם מהירים – 1, 2, 5 ו-20).

איזו אחריות יש בתהליך התעדוף כמעצבים? איך מחליטים מה חשוב ומה יחכה לסבב הבא? כמה זמן להקדיש למחקר? כמה סקיצות זה "מספיק"? במיטאפWork methods של קהילת Startup Designers שהתקיים ב-Soluto Event Hub במשרדי סולוטו, דיברו כ-150 מעצבים בהיי-טק על לחיות בשלום עם הפרפקציוניזם שלנו כמעצבים ועדיין להוציא מוצרים טובים מבלי להתפשר על החוויה של המשתמשים שלנו.

עדי תמשס, Senior Product Designer בסולוטו סיפרה איך מוצאים את הסוויט ספוט של מינימום מאמץ ומקסימום ערך בעיצוב חווית משתמש.

2018 היתה שנה טובה להיי-טק הישראלי, שהמשיך גם השנה לשגשג ולהוות רכיב חיוני בכלכלה המקומית.

אך האם הגענו למקום שבו אנו רוצים להיות? ההיקף הממוצע של עסקת אקזיט בודדת נמצא בירידה מתמדת בשנים האחרונות. על פי דו"ח שבחן את מצב ההיי-טק במחצית הראשונה של 2018, ההיקף הממוצע של עסקת אקזיט עמד על סכום לא גדול של כ-32 מיליון דולר - אם לא מביאים בחשבון עסקות ענק בודדות וחריגות. תעשיית הסטארט-אפים הולכת ומבשילה, קרנות הון סיכון חדשות צצות כפטריות אחרי הגשם, חברות ענק מקימות כאן מרכזי חדשנות ועדיין עושה רושם שהתעשייה ממשיכה להיות מונעת מחלום האקזיט המהיר ולא חותרת לבניית חברות גדולות שיצמחו ויבשילו כאן בישראל. 

לא רבים מאיתנו גדלים להגשים את החלומות שלנו בתור ילדים, אך בתיה מך שפרד עשתה בדיוק את זה. היא חלמה בתור ילדה להיות מנהלת חברות, גדלה והגשימה. האזינו לפרק בלחיצה על הנגן:

ב-1978 סיימה קורס מפתחי תוכנה בממר"ם ולאחר שירותה הצבאי עבדה במגוון תפקידים החל ממנהלת מוצר, מנהלת חשבונות לקוח, מנהלת פיתוח, וב-2004 ניהלה את החברה הראשונה שלה - סקוראל (שילוב של סקוטלנד ישראל).

פוסט זה נכתב לציון יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה שחל השבוע. הפוסט שונה מהאחרים ובנימה אישית. בפוסט קודם כבר עסקתי באחד הצדדים האפלים של עולם הביג-דאטה – אובדן הפרטיות. אך כנראה שהשימוש הנורא מכל שנעשה בעיבוד נתונים ממוכן הינו מערכות הנתונים של הנאצים בתקופת השואה. 

התוודעתי לנושא בעקבות מחקר אישי שערכתי אודות קורותיו של אבי זלמן רימר ז"ל כנער בשואה. הוא עבר מספר מחנות החל מאביב 1944 ועד לשחרור מחנה טֶרֶזְיֶינְשְטָט באביב 1945. להפתעתי, גיליתי כי ניתן לאתר תיעוד אישי ממחנות הנאצים וכעת בידי כ-15 מסמכים מארבעה מחנות שונים. התיעוד המרגש ביותר הוא כרטיס האסיר האישי של אבי ממחנה בוכנוואלד שמכיל את תמונתו בעת הגיעו למחנה (תמונה 1). אין מילים שמסוגלות לתאר את ההתרגשות שחוויתי כשקיבלתי לידי את המסמך הזה.

שם הארוע - כוונת המשתמש באור הזרקורים ■ מקום - משרדי וובפאלס, ת"א ■ תאריך - 11.12.18 ■ דוברים - אבי בוכבינדר, ראש צוות SEO; ניר לוי, אנליסט מומחה אופטימיזציה

כ-80 אנשי שיווק דיגיטלי, התכנסו במשרדי קבוצת וובפאלס ברמת החייל למיטאפ בנושא "מסע המשתמש" והשפעתו על הקידום האורגני במנועי החיפוש.

בין סיום הקורס או התואר למציאת העבודה הראשונה יכול לעבור הרבה זמן. טיפוח תיק עבודות עם פרויקטים אישיים יעזור לך לשמור על קשר עם החומר ולהמשיך ללמוד ולתרגל לאחר התואר או הקורס, וגם יגדיל משמעותית את הסיכוי שיתרשמו מקורות החיים שלך ויזמנו אותך לראיונות. המדריך הבא מיועד למפתחת המתחילה המעוניינת ליצור תיק עבודות, אבל מתאים בחלקו גם למפתחת המנוסה שהמוטיבציה שלה לבניית פרויקט היא למידת טכנולוגיה חדשה. בואו נתחיל.

1. בחירת רעיון לפרויקט

העשור הבא בכבישי ישראל הולך להיות, כפי הנראה, לא פחות מגיהנום.

על מנת להבין את התמונה המאוד מורכבת של תשתיות התחבורה בישראל צריך לעקוב בזמן אמת אחר התרחשויות רבות. בתקופה האחרונה התפרסמו לא מעט כתבות על מצב התחבורה הציבורית הקשה בישראל, אך היא רק חלק אחד, חשוב מאוד, מהתצרף של מערכת התחבורה שלנו.

לכבוד סיכום השנה, סדרת הפוסטים הבאה (הנוכחי והבא אחריו) תעסוק בכל מה שקשור לתכנון שנתי בעולמות השיווק והמיתוג, עם דגש משמעותי על סטארט-אפים בתחילת דרכם (מצטער, נטפליקס, תצטרכו לסמוך על הצוות הפנימי שלכם שיכין תוכנית לבד גם השנה).

בפוסט הזה ננסה לענות על אחת השאלות שהכי מציקות ליזמים: מתי הזמן הנכון להתחיל להתעסק בשיווק? וב"להתעסק", הכוונה היא לא "לחשוב על זה", אלא להקציב לזה חלק מהכסף שגויס זה עתה. נסכם בכמה טיפים שיעזרו לכם להבין כיצד כדאי להגדיר תקציב שנתי שיווקי, איך יודעים אם המספר שהגעתם אליו ריאלי או לא ומתי כדאי לגייס מוביל או מובילה לתחום.

ההכרח הוא אבי ההמצאה

זוכרים את הפעם ההיא בה נתקלתם בבראד פיט במסיבה והוא לא זיהה אתכם? אל תיעלבו, אתם לא לבד. למעשה, פיט שייך לאחוז קטן מהאוכלוסיה (2.5%~) הסובלים מהפרעה נוירולוגית נדירה - "עיוורון פנים" - אשר מונעת ממנו לזהות פרצופים, כמוהו גם מבקר הקולנוע הישראלי דורון פישלר והפסיכיאטר הבריטי המנוח אוליבר זקס.

מיריים שוואב עלתה מקנדה עם משפחתה בכיתה ח' ישר לתוך מלחמת המפרץ. בעקבות הבדלי התרבות וחוסר ההשתלבות בבית הספר, החליטה לחזור לבדה לקנדה ולסיים שם את לימודי התיכון. עם סיום לימודיה חזרה לישראל, והפעם למרות הקשיים בחרה להישאר.

לחצו על הנגן להאזנה לפרק

בשנים האחרונות אלגוריתמים של בינה מלאכותית תופסים מקום ניכר בכל תחומי החיים שלנו - הם מסייעים לקבל החלטות בנוגע למתן הלוואות, קבלה לאוניברסיטה ואפילו שחרור אסירים. איך נדע אם ההחלטות האלו הוגנות? איך בכלל האלגוריתמים מקבלים את ההחלטות משנות החיים האלו?

לחצו על הנגן כדי להאזין לפרק