"הבנקים מרגישים בטוחים יותר לתת אשראי לטייקון אחד - מאשר לאלפי עסקים קטנים"

דו"ח חדש מסביר מדוע לקטר הצמיחה של המשק - העסקים הקטנים והבינוניים - קשה להישאר על הפסים

טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר
טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר

את התשובה לשאלה אם קיים מחנק אשראי בישראל, אפשר למצוא בסקר שערכה באחרונה התאחדות התעשיינים. כ-51% מהנשאלים אמרו שהתקשו מאוד במהלך השנה החולפת לשמור על מסגרת האשראי הקיימת - זאת בהשוואה ל-38% מהנשאלים שהתקשו לעשות זאת ברבעון האחרון של 2010.

הסקר, שפורסם בדו"ח שפירסם לפני כחודש מרכז המידע והמחקר של הכנסת - לבקשת ועדת הכלכלה - חושף נתונים מטרידים. הסובלים העיקריים ממחנק האשראי, לפי הדו"ח, הם בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, אלה שמעסיקים עד 100 עובדים ועם מחזור של עד 100 מיליון שקל בשנה, ומהווים כ-99.3% מכלל 480 אלף העסקים הפעילים בישראל.

עסקים קטניםצילום: לימור אדרי

הנה המספרים: ב-2010 היה סך האשראי העסקי שניתן על ידי הבנקים 409 מיליארד שקל. חלקו הקטן, כ-60 מיליארד שקלים, הגיע למגזר הגדול מכולם - העסקים קטנים. עוד כ-100 מיליארד שקל הוקצו לעסקים בינוניים. השאר, כ-264 מיליארד שקל, ניתן לעסקים גדולים המהווים, כאמור, 0.7% מכלל העסקים במשק. והנה הדובדבן שבקצפת: לא פחות מ-100 מיליארד שקל ניתנו לשש קבוצות לווים גדולות בלבד - מספר כפול מכלל האשראי שניתן למגזר הכולל עשרות ומאות אלפי עסקים קטנים.

"המספרים מבהירים יותר מכל עד כמה הבנקים מעדיפים להעניק אשראי של מיליארד שקל ליזם אחד - במקום לחלק אותו על כמה אלפי עסקים קטנים", אומר עמי צדיק, כותב הדו"ח (יחד עם אילנית בר) ומנהל המחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת. "מסיבה שאין לה הסבר טוב במציאות, הבנקים מרגישים בטוחים יותר כשהם נותנים אשראי עצום לטייקון אחד על פני כאב הראש שכרוך בבדיקת אלפי מבקשי אשראי אחרים. כך נוצרת ריכוזיות אשראי שלא מאפשרת לעסקים הקטנים לייצר השקעות נוספות ולהרחיב את תרומתם לתוצר ולשוק העבודה".

את גודל הריכוזיות אפשר לראות בשני מדדים חשובים שמפרט הדו"ח. מדד ג'יני לריכוזיות אשראי עלה מ-0.897 ב-2007 ל-0.902 ב-2010. מדד הרפינדל לריכוזיות האשראי העסקי עלה מ-0.174 ב-2007 ל-0.181 ב-2010. לפי סקר של בנק ישראל היה מדד הרפינדל לכלל האשראי לציבור בישראל 0.21 - מול 0.13 במדינות אירופה.

"נוצר פה מצב אבסורדי", ממשיך צדיק. "במגזר שבו הצורך באשראי גבוה יותר - זמינותו נמוכה במיוחד. אין פלא שמגזר העסקים הקטנים לא תופס את המקום הראוי לו, לעומת אותו מגזר במדינות אירופה".

הנתונים תומכים באמירה האחרונה. בישראל מועסק 55% מכלל כוח העבודה במגזר העסקים הקטנים, ואילו הממוצע המערב אירופי הוא 67%. וחשוב מזה: בישראל פחות ממחצית מן התוצר העסקי מיוצר על ידי עסקים קטנים - כ-48% בלבד, בעוד שבמדינות האיחוד האירופי מדובר ב-58%. הפוטנציאל קיים, אך התנאים הקיימים, שמציבים השוק הפרטי והממשלה, חונקים את יכולתם של עסקים קטנים לשרוד לאורך זמן.

ניסיונה של המדינה להתגבר על התלות בבנקים הביא להקמת שלוש קרנות בערבות המדינה, שתרומתן נסקרת גם היא במחקר החדש. על פי הנתונים, הסכום שיש בקרנות, 3.5 מיליארד שקל, הוא כאין וכאפס לעומת הצורך האמיתי שמייצר המגזר. העובדה שהקרנות אינן עובדות עם כל הבנקים בישראל, ושהן דורשות ביטחונות בשיעור של 25%-30% מגובה ההלוואה, יוצרת חסם קשה בפני עסקים קטנים.

כך נוצר מצב שבו הכלי שאמור לסייע לעסקים הקטנים אינו נגיש במידה הראויה, וזה, כנראה, ההסבר למספרים הלא-מחמיאים: מבין מאות אלפי עסקים קטנים רק כ-22 אלף ניגשו לקרנות מאז הקמתן, ורק מחצית מהם הגיעו לשלב ההגשה הסופית של הבקשה. מתוכם זכו כ-49% בערבות הנכספת. מבין העסקים הבינוניים שהגיעו לשלב המועמדות זכו להלוואה כ-60%. "שוב אנחנו רואים כיצד זה שזקוק ביותר לאשראי מתקשה לזכות בו, גם כשהמדינה מייצרת כלים שאמורים לעזור", אומר צדיק.

ההמתנה לתשלום פוגעת בתזרים

העובדה שהבנקים מעדיפים להעניק אשראי למעט עסקים גדולים במקום להרבה עסקים קטנים, ואי נגישותן של הקרנות בערבות המדינה, מונעים מהמגזר החשוב הזה לצמוח. אך קיימת גם סיבה שלישית: מוסר התשלומים הישראלי הלקוי בכל קנה מידה. מהמחקר של בר וצדיק עולה כי ב-2010 חיכו בעלי עסקים כ-98 ימים בממוצע עד קבלת התשלום עבור עבודה שעשו, מתוכם 91 יום בהסכמה, ושבעה ימי פיגור.

במדינות אירופה המערביות, לעומת זאת, מספר הימים הממוצע שבהם מחכה בעל העסק הוא 73 ימים, מהם 55 ימים בהסכמה ועוד 18 ימי פיגור. מוסר התשלומים הלקוי פוגע בכולם, אבל בעיקר בתזרים של בעלי עסקים קטנים, שמתקשים כאמור לקבל אשראי מהבנק, ומצד שני מממנים מכיסם את אשראי לקוחותיהם, בסכומי כסף שיכולים להכריע בין הישרדות להיפלטות מן השוק.

בעוד ש-98 יום הם הממוצע, מעניין לגלות כי קיים הבדל בין נכונותן של התעשיות השונות לקבל את רוע הגזירה. בהיי-טק, למשל, הרבה פחות סובלניים. שם ימי האשראי ללקוחות וספקים הם 76 "בלבד" - ירידה של יומיים לעומת 2007.

בתחומים אחרים המספרים שונים לגמרי. יצרני וקמעונאי משחקים ודיסקים, למשל, יחכו 109 ימים לתשלום - עלייה של שישה ימים לעומת 2007. בתחתית הרשימה נמצאת תעשיית הקרמיקה, שם מחכים לא פחות מ-118 יום לתשלום - הרעה של יומיים בהשוואה לשנים עברו. "מוסר התשלומים הזה לא מאפשר לעסק קטן להסתמך על תזרים מזומנים הגיוני", אומר צדיק. "אין לו כסף מהבנק, וקשה לו לגבות כסף מלקוחות בפרק זמן סביר. ההון החוזר מוגבל - מה שמכניס את העסק למצב של הישרדות במקום של התרחבות".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?