מעסיק שים לב: רוב העובדים שלך מרמים אותך - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעסיק שים לב: רוב העובדים שלך מרמים אותך

מסדרת מחקרים שערך ד"ר שחר אייל עולה כי 50%-70% מהעובדים יעברו בשלב זה או אחר על כללי האתיקה של הארגון, אך יצליחו להשתיק את ייסורי המצפון

34תגובות

מחלקת משאבי האנוש בחברה גדולה דאגה לתלות על קיר המשרדים קוד אתי מסוגנן. הסמנכ"ל, הוגה הרעיון, היה מרוצה ממעשה ידיו, אלא שניסיונם של העובדים להיזכר במשפט אחד מתוכו עלה בתוהו. את ד"ר שחר אייל מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, זה לא מפתיע. מסדרת מחקרים שערך עולה כי אנשים נוטים לשכוח לאורך זמן כללי אתיקה שונים, ולבצע ביודעין עבירות קלות בלי להרגיש שחצו את גבולות המוסר.

"רמאות היא לא תכונת אישיות", אומר אייל. "הציבור לא מתחלק לרמאים וללא רמאים. שיעור זניח מרמה עד למקסימום האפשרי, אבל רוב האנשים רוצים לתפוש את עצמם כישרים. עם זאת, המחקר מוכיח כי 50%-70% יעגלו פינות בסיטואציות שבמהלכן ירגישו שהם יכולים להרוויח, אבל עדיין להישאר בגבולות המוסר כפי שהם תופשים אותם".

מדובר במספרים גדולים מאוד.

"נכון, אבל חשוב לזכור שהם תלויי סיטואציה. אנשים מרמים יותר במצבים מסוימים, ופחות באחרים. ארגון שרוצה לשמור על כללי האתיקה לאורך זמן צריך להכיר את המצבים האלה ולהפחית אותם כך שההצדקה לפעולה לא אתית תקטן".

בכר דודו

תן דוגמה לסיטואציה שמעודדת עיגול פינות ולפתרון.

"דוגמה מפורסמת היא המחקר על מכונת הקפה. במקום עבודה מסוים בכל פעם שעובד לקח כוס קפה מהמכונה הוא היה צריך לשים כסף בקופה באופן עצמאי. התברר שבכל יום נשתו הרבה יותר כוסות מסכום הכסף שהושאר. העובדים ידעו שהם צריכים לשלם - אבל בחרו שלא. סביר להניח שהם נתנו לעצמם הסבר טוב לפעולה הלא אתית הזו כדי להרגיש שאמנם עשו מעשה רע, אבל הם עדיין אנשים ישרים.

"בניסיון למגר את התופעה הוחלט על הצבת תמרור אזהרה מוסרי וציירו על המכונה זוג עיניים. היקף התשלום עלה מיד. מתברר שכשאנשים חושבים שרואים אותם - הם נוטים לרמות פחות. כדי לשמור על רמה אתית גבוהה נדרש הארגון לחשוב על תמרורי אזהרה מוסריים - לא בסגנון בוטה של האח הגדול, אבל שעדיין יעשו את העבודה בלי לעורר כעס או מרירות".

מחקר מעניין של דן אריאלי מבהיר עד כמה תמרור אזהרה מוסרי עושה את העבודה: קבוצת סטודנטים התבקשה לרשום מזיכרונם את עשרת הדיברות, ואחרת התבקשה לכתוב שמות של עשרה ספרים. בשלב הבא ענו כולם על שאלון מתמטי והתבקשו לדווח בעצמם על התוצאות. תוצאה טובה יותר העלתה את הסכום שהרוויח הנבחן. מתברר שהנבדקים בקבוצה שנזכרה בעשרת הדיברות (רובם זכרו שניים-ארבעה בלבד) נתנו דיווח הרבה יותר קרוב למציאות ביחס לנבדקים מהקבוצה האחרת. תמרור האזהרה עבד בלי שהנבחנים אפילו ידעו שהוא שם.

תליית הקוד המוסרי על קירות הארגון אמורה להצליח, אבל ההסתגלות המהירה שלנו הופכת מהר מאוד את התמרור ללא אפקטיבי. "בהתחלה זה עוזר, אבל לאורך זמן אנשים מתרגלים", אומר ד"ר אייל. "הם כבר לא רואים את הדפים האלה. באותה מידה סדנת אתיקה או הרצאה שניתנת אחת לשנתיים הן לא אפקטיביות כי הזיכרון האנושי קצר. תמרור האזהרה המוסרי נהפך ללא רלוונטי אם לא מזכירים אותו בעדינות שוב ושוב ושוב".

איך למשל?

"אם יבקשו מעובד שמגיש דו"ח הוצאות לחתום על הצהרת יושר בראש העמוד לפני שהוא ממלא אותו - הסיכוי שהוא ירמה במהלך הכנת הדו"ח יקטן".

ואם אחרי?

"התמרור יעבוד פחות טוב כי הדו"ח המנופח כבר מוכן - ואיתו מוכנות גם ההצדקות לעבירה".

צוותים מרמים יותר

עבודה בצוות היא נושא חשוב ומוערך אלא שמתברר שצוותים שבתוכם החברים מכירים זה את זה היטב ומרגישים בנוח, הם כר נרחב לפעילות לא אתית. ממחקרי המעבדה עלה כי זוגות או שלשות שענו על המבחנים עודדו לשוחח האחד עם השני רימו בדיווח העצמי הרבה יותר מאשר נבדקים בודדים או קבוצות שעבדו ללא דיבור.

אייל: "ההסבר פשוט: בעוד אדם אחד חושש שייתפס, הרי בצוות קשה יותר לגלות מי דיווח לא נכון. יותר מזה, הרציונליזציה קובעת כי הרמאי בעצם 'עוזר' לחברים האחרים בקבוצה להרוויח יותר. ובמושגים ארגוניים: לא מפתיע לגלות שחשבון הוצאות של שלושה עובדים שמדווחים במשותף יהיה גבוה יותר משלושת החשבונות בנפרד. הם לא צריכים להחליט לרמות את המערכת. די שזה שמכין את הדו"ח פשוט יתמקד בלצ'פר את חבריו שעבדו קשה עבור הארגון ומגיע להם. עבור עצמו אולי לא היה עושה את זה, אבל כשאתה יוצא חבר טוב, קל לך יותר לבצע מעשה לא מוסרי כלפי הארגון".

מה הפתרון?

"לבקש דו"חות נפרדים, כמובן. אבל יש פה מסר רחב יותר: כדי לעודד התנהגות אתית כדאי להפעיל צוותי עבודה רנדומליים במקום להגיד לעובדים להתחלק בעצמם. בחלוקה הרנדומלית יש פחות תמריץ לתגמל חבר צוות בדרכים עקלקלות. היא גם מאפשרת חשיבה רעננה וגילוי של עובדים שלא היית בוחר מלכתחילה".

מערכת חוקים אקראית או שרירותית גם היא תמריץ גדול לרמאות. במחקר שנערך במעבדה גילה אייל כי סטודנטים שענו על שאלון וקיבלו הודעה כי הכסף שיקבלו עבורו יעוגל כלפי מטה או מעלה, לפי החלטה שרירותית של מנהל הניסוי, נטו לרמות הרבה יותר.

"הם כעסו על ההחלטה השרירותית, במיוחד אלה שנפגעו ממנה", אומר אייל, "והיה להם קל יותר להצדיק לעצמם את הרמאות. זה מזכיר את הארגון שבו הוחלט לחייב את העובדים הזוטרים להחתים שעון נוכחות פעמיים ביום, עובדים בכירים יותר נדרשו להחתים רק פעם אחת, ומנהלים בכירים - בכלל לא. כך נוצר מצב שעובדים בכירים היו מגיעים, מחתימים, שולחים מייל אחד והולכים, העיקר שזה יירשם כיום עבודה. הרמאות הזו נובעת ממרירות כלפי המערכת שנתפשת על ידי העובדים כשרירותית ונטולת היגיון. העובדים הבכירים הרגישו שמתייחסים אליהם כמו אל ילדים, ולכן התנהגו כמו ילדים. לתפישתם הם קיבלו רישוי מוסרי לפגוע במערכת".

מה היה צריך לעשות כדי למנוע סיטואציה כזאת?

"מערכת כללים שוויונית מהמנהלים עד אחרון העובדים. במקרה הזה או שכולם מחתימים או שאף אחד לא".

רמאות מידבקת

האם רמאות בארגון מידבקת? האם עובד שמרמה בגלוי ולא נתפס יעלה באופן דרמטי את רמת הרמאות של אחרים בארגון? במחקר אחד של אייל ועמיתיו דן אריאלי ופרנצ'סקה ג'ינו שנערך במעבדה הופעל סטודנט שהיה משתף פעולה ונראה כמו כל הסטודנטים האחרים. הוא רימה במבחן בצורה גלויה, לקח את הכסף והלך. רמת הרמאות בקבוצה שהיתה עדה לרמאות עלתה פלאים ביחס לקבוצת הביקורת.

לעומת זאת, כשאותו משתף פעולה לבש חולצה של מוסד אקדמי מתחרה - רמת הרמאות ירדה באופן דרמטי. "עובדים בארגון יכולים להזדהות עם מעשיהם הלא טובים של הקולגות, אבל רוצים להרחיק את עצמם ממעשים מכוערים של עובדי ארגון מתחרה", אומר אייל. "באופן פרדוקסלי מעשה לא אתי של מתחרה מעלה את רמת האתיקה בארגון הראשון. המסקנה: כדאי למנהלים לטפח רוח ארגונית של גאווה אתית שחוזרת ומזכירה גם את חוסר האתיות של המתחרים".

לסיום מזכיר החוקר את חוזקה של הסליחה בארגון. מתברר שבמחקר שבו התבקשו הנבדקים לחשוב על פעולה לא אתית שעשו ולבקש סליחה בלב, היתה הנטייה לרמות נמוכה יחסית לקבוצות אחרות, לפחות בטווח הקצר.

"ארגון שרוצה לשמור על סטנדרטים גבוהים של יושר חייב להגיב לכל פעולה לא אתית, לסמן אותה בבהירות ולהוקיע אותה", אומר אייל. "עובדים צריכים לדעת שהם ישלמו מחיר, אבל שהוא יהיה מידתי ושבמקרים מסוימים יהיה ניתן לפתוח דף חדש. מעניין שאנשים לא יודעים להעריך את עוצמת ההתנצלות. יצחק רבין הודה בכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה בהתנהגות לא אתית, שילם מחיר אישי, אבל אחרי שנים נבחר שוב כראש ממשלה. לצערי, לאחרונה אנחנו עדים לשורה של מקרים שבהם בכירים שכשלו מקשיחים את העמדה הלא אתית ומנסים להצדיק אותה. על זה, הציבור לא יסלח".

ישראל: מכבסה של מושגים בתחום המוסר

שחר אייל מעיד על עצמו שתמיד ידע כי יחזור לישראל כדי לעשות פה שינוי. "מנגנון ההלבנה של החשיבה האתית בישראל חזק יחסית למקומות אחרים", הוא אומר. "אני מניח שהצבא תורם לכך מכיוון שצעירים נדרשים לעשות דברים שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם סט הערכים הפנימי שלהם, ומייצרים לעצמם הצדקות הכרחיות. התהליך הזה מחלחל גם לחשיבה האזרחית, הכלכלית והפוליטית.

"בארץ קיימת 'מכבסה' של מושגי מוסר. אנשים מכניסים למקומות העבודה שלהם קרובים לא מתאימים, חברים לסקטור או ליחידה - ולא מודעים לכך שביצעו מעשה לא אתי. הם נותנים או מקבלים שוחד - ומתרצים את זה בסיוע למגזר. המנגנון הפסיכולוגי שבעזרתו תופש האדם את עצמו כרובין הוד מקל את ביצוע העבירה. באווירה סלחנית עבירות מהסוג זה מתרבות במהירות והסכנה הגדולה היא שהן ייהפכו לנורמה המקובלת.

"מנגנון הצדקה נוסף שעוזר לאנשים להלבין את ההתנהגות שלהם הוא אימוץ קוד אתי קשיח ודרישת יתר מאחרים. אלא שלאורך זמן מתברר שאותו קנאי עושה בדיוק את מה שהוא יוצא נגדו: הלוחם בזנות משתמש בשירותים האלה (מקרה אליוט ספיצר) או דקאנית באוניברסיטה מפורסמת שהעיפה סטודנט על בעיית אמינות ואף כתבה ספר על יושר - והתברר שהיא התקבלה לעבודתה על סמך מסמך מזויף. ניתן לראות את זה גם בצבא: לא מעט קצינים גבוהים נתפסו בשנים האחרונות על בעיות אמינות - ומי יודע כמה פקודים נזרקו מקורסים וממסלולים שונים בשל בעיות אמינות בדיוק על ידי אותם אנשים".

nihul@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#