מטריה של מעצבים - עסקים קטנים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מטריה של מעצבים

חנות חדשה בתל אביב מאגדת תשעה מעצבי אופנה, ומאפשרת להם מכירה ישירה באמצעות חלוקת העלויות

תגובות

בשנים האחרונות הציפו את הארץ מעצבי אופנה צעירים בתחומי הביגוד, ההנעלה והאקססוריז. כדי למכור את המוצרים שלהם נמצאים רוב המעצבים בתנועה מתמדת בין ירידי מעצבים קבועים או חד-פעמיים לבין מכירה דרך חנויות אופנה קיימות או אתרים ישראלים ובינלאומיים. פתיחת חנות עצמאית נשארת לרוב בגדר שאיפה, מאחר והדרך לממשה אינה קלה. לפני כשלושה חודשים נפתחה בת"א חנות שבאה לתת מענה למצב זה- אמברלה. החנות מאגדת תחת קורת גג אחת תשעה מעצבים, ופועלת כמעין קואופרטיב.

 

אלן רובין, בת 40, מעצבת תיקים ונעליים מעור, ומי שיזמה והקימה את החנות, מספרת כי הרעיון לפתיחת החנות עלה מתוך שיחות רבות על קשיי מכירה שקיימה עם עמיתים וחברים מעצבים. "מעצבים מוצאים את עצמם נאנסים לעבוד עם חנויות בשיטת הקונסיגנציה (שיטה במסגרתה מקבל היצרן תשלום רק לאחר מכירת המוצרים בפועל ללקוח, ע.פ), נאלצים לספוג עליות רבות ולהמתין להכנסות שמגיעות לעיתים בצורת השוטף פולס 60, ומצד שני לא יכולים לעמוד בעליות של פתיחת חנות עצמאית", מסבירה רובין.

מילי בר יונה


היא החלה לעצב לפני כעשר שנים בניו-יורק, לשם הגיעה לאחר שעבדה כעורכת וידאו בטלוויזיה. במהלך שש השנים בהן שהתה בעיר למדה עיצוב נעליים ואביזרים בבית הספר לעיצוב פרסונס, מכרה תיקים מעור שעיצבה. לפני שש שנים חזרה לישראל והופתעה לגלות את מפת האופנה שהשתנתה. "היה לי חשש, כי מה שזכרתי על ישראל היה שונה ולא חשבתי שהדברים שלי יוכלו להימכר כאן ולהפתעתי קיבלתי פידבקים טובים". המעצב יוסף היה מבין הראשונים שקנה ממנה תיקים למכירה בחנותו. "הוא גם עודד אותי ועזר לי, כי ההתחלה לא היתה קלה, ולאט התחלתי לעבוד עם עוד חנויות".

 

"אף פעם לא הסכמתי למכור בקונסיגנציה, בגלל הקושי להתפרנס כך, וכששמעתי את הקשיים חוזרים ועולים בשיחות עם עוד מעצבים הבנתי שצריך למצוא פיתרון", היא מספרת. "ברור שחנות היא הפתרון הטוב ביותר עבור מעצב מאחר ואין מתווך אמצע שגוזר קופון, אך מכיוון שלמעצב יחיד, ובמיוחד מעצב מתחיל, עליות אחזקת החנות גבוהות מדי- הרעיון של חנות שתאפשר מכירה ישירה, אך תאגד כמה מעצבים שמתחלקים בעלויות- נראה כפתרון לבעיה".

 

המעצבים בחנות מוכרים בגדים, נעליים, תיקים, תכשיטים ואקססוריז. לדברי רובין החנות ממותגת בהתאם למיקומה- צפון דיזנגוף. "זה מיקום המקושר ומיועד לחנויות בגדי ערב", היא מסבירה. בנוסף להיותה אחת מהמעצבים להם נקודת מכירה בחנות, רובין היא גם בעלת העסק והמנהלת. "ההשקעה הראשונית ושכירת הנכס הם דברים שבאחריותי, וגם העסק רשום על שמי, אבל מלכתחילה פתחתי את החנות בידיעה שיש לי שמונה שותפים".

 

מודל ניהול החנות פועל בצורה זו: לכל מעצב יש פינת תצוגה בחנות המיועדת למותג שלו, "ואנחנו שומרים על הפרדה מובהקת ולא מטמיעים את המוצרים", מציינת רובין. המעצב או המעצבת הם האחראים על השליטה בפינת התצוגה – מה ואיך להציג, מתי לקיים מבצעים וכדומה. כל מעצב משלם סכום חודשי קבוע לכיסוי הוצאות ההפעלה של החנות, בהתאם לשטח פינת התצוגה שלו באופן יחסי.

 

את התשלום שמשלם הלקוח עבור המוצרים מקבל כל מעצב באופן מלא, ללא עמלות, וישירות לקופה משלו. אופן עבודה זו מתאפשר על ידי שימוש בתוכנת תשלומים שהותאמה לחנות, בה מוקצה מסוף סליקה נפרד לכל אחד מהמעצבים בחנות, דרכם עובר התשלום בעת המכירה.

 

ההשקעה הראשונית הסתכמה בכ-150 אלף שקל, הלוואה שלקחה רובין בחלקה מהבנק ובחלקה ממשפחתה. הצפי להחזר ההשקעה הוא שנתיים. את המחזורים עדיין קשה להעריך, לאחר שלושה חודשי פעילות ראשונים, אך לדברי רובין הם מכסים עלויות וחלק מהמעצבים אף רואים כבר רווח. "פתחנו את החנות בתקופת החורף וסוף-העונה, זמן פחות טוב, אבל עם חידוש הקולקציות לקראת הקיץ נהיה בסימן עלייה", היא אומרת.

 

לצורך הקמת העסק נעזרה רובין ביועץ עסקי בשלבים הראשונים, אך שיתוף הפעולה נפסק, "הקשר לא ענה על הציפיות", היא מסבירה. כעת היא בודקת אפשרויות אחרות, "אני כבר מתכננת לפגוש יועצת שהמליצו לי עליה, כי חנות כזו חייבת ליווי עסקי ולהתחיל בפעולות שיווק".

 

בין פעולות השיווק שכבר החלו בונים בחנות מועדון לקוחות וניוזלטר שנשלח אליהם, מתכננים אירועים ומתחזקים עמוד בפייסבוק. רובין מספרת שישנן כבר פניות ממעצבים שמתעניינים בהצטרפות לחנות. "אנחנו בונים רשימת המתנה, למקרה שאחד המעצבים יפרוש מהחנות", היא אומרת, "החלום הוא לפתוח עוד חנויות, אמברלות, שיאגדו כמה מעצבים כל אחת, בסגנון המיני-רשתות של בוטיקים באירופה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#