החיפוש אחר המשרד המושלם התגלה כמשימה בלתי אפשרית - עסקים קטנים - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החיפוש אחר המשרד המושלם התגלה כמשימה בלתי אפשרית

"איפה זה?" שאלתי - נלקחתי לממ"ד זעיר בלי חלונות

תגובות

חיפשתי לשכור לעצמי משרד עורכי דין מרווח ונוח. המקום הראשון אליו הגעתי היה במרומי מגדלי עזריאלי. מישהו מהצוות שם לחץ את ידי. תל אביב נראתה נהדר מבעד לחלונות המשרד. שופעת הזדמנויות. חייכנית. טובת לב.

"איפה זה?", שאלתי אותו. "בוא אחריי", הוא ענה ולקח אותי לממ"ד זעיר בלי חלונות, בלי אויר, בלי חיים. חשבתי שזה החדר בו מאחסנים את שואב האבק, הדלי והמגב. נשאר רק הסמרטוט שייקח את התא הזה, במחיר מופקע. "למה כל כך הרבה?", שאלתי אותו. "זה מה שזה עולה לי, אני לא מרוויח עליך", הוא ענה. אוקיי, הלאה.

המקום השני היה מהודר. פרקטים. ספרי חוק אמריקאיים. דגם מוקטן של ספינת מפרשים בתוך נישה בקיר. האיש היה כסוף שיער, בחליפה מצויינת ונראה כמו איל נפט מטקסס. הוא תקע לי יופי של מחיר. "אני מבין שזה כולל את כל ההוצאות?", שאלתי. "בהחלט", הוא ענה לי כשנפרדנו. בדרכי אל המעלית, שמעתי אותו אומר: "תיראה, אני אשמח אם מדי פעם תביא לנו מהבית חבילת נייר למדפסת". חייכתי אליו, ולעצמי. לא ראיתי אותו יותר.

קבעתי פגישה בעוד משרד. הוא עשה לי סיור בין החדרים. המקום התחיל למצוא חן בעיני. "יש כאן חדר ישיבות?", שאלתי אותו. "בחדר שלך יש שולחן גדול. אם אתה עושה ישיבות אתה יכול פשוט לסובב אותו". הוא המשיך לסובב אותי עוד קצת, עד שיצאתי משם.

עברתי לחפש במרכז העיר. הגעתי לבניין מעורר השראה, שנראה כמו אחד הראשונים שבנו שם. פתחתי את דלת הכניסה באיטיות. החריקה שלה הזכירה לי את מוטל הדרכים בסרט "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק. חיכיתי בדאגה שמישהו עם הסכין מסצנת המקלחת, יתנפל עלי וינסה לפחלץ אותי. מה שראיתי היה גבר כבן שמונים, יושב ומקלף קלמנטינה. "בוא תיכנס", הוא אמר לי. סגרתי את הדלת החורקת ונכנסתי לתוך מקום המזכיר מפעל למחזור נייר. ערימות של עיתונים ודפים ישנים כיסו את הכול. על שולחנו העתיק רבץ מסך מחשב כבוי, שנראה כמו מיקרוגל שיוצר בבנגלדש לפני שלושים שנה. הנוטריון הוותיק הבחין בפרצופי המוטרד. "יש לי נוסטלגיה לשולחן הזה, הוא היה של אבא שלי." הנהנתי לו בראשי ויצאתי מהמקום. בדקתי מדי פעם, אם לא עוקבים אחרי.

עברתי לחפש בסביבה כפרית יותר, בקומת קרקע. ראיתי כי מול דלת הכניסה יש מגרש ריק. חששתי שהוא משמש כמגרש חניה לבאי המסעדה ממול. בעל המקום ניסה להרגיע אותי. "אל תדאג, אם מישהו חונה ליד הדלת, אני ישר יוצא החוצה ומראה לו מה זה". דמיינתי מה קורה אם אני מאחר יום אחד, בתשלום שכר הדירה. ראיתי מולי איש אדום מכעס תופס בחולצתי, ומדביק אותי לקיר. למחרת קבעתי פגישה עם מנהל הבנק שלי.התחלנו לברר, כמה יעלה לי לקחת משכנתא.

הכותב הוא עורך דין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#