פרילנסרים: "ההכנסות נחתכו ב-90%; אתה מוצא את עצמך מהיום למחר בלי הכנסה"

בניגוד לעובדים שכירים, שגם בימי לחימה נהנים מביטחון תעסוקתי מסוים, בעבור הפרילנסרים ביטול עבודות ופרויקטים פירושו אובדן הכנסה ללא כל פיצוי: "אין שום יציבות, פתאום מתקדרים השמים ולחשבון הבנק לא נכנס שקל אחד" ■ תאורן, מדריך טיולים, די־ג'יי, צלמת אירועים, בעל מספרה, קבלן שיפוצים, עורך דין ושחקן תיאטרון מספרים על עתיד כלכלי לוט בערפל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

גלי רשף, תאורן במקצועו, הוזמן לעבוד במסגרת צילומי סדרת הדרמה האמריקאית DIG. עלילת הסדרה מתרחשת בירושלים, ובמרכזה ניסיון לפענח פרשת רצח של ארכיאולוגית אמריקאית וקונספירציה בת 2,000 שנה. לפני שלושה שבועות הופסקה הפקת הסדרה לרגל חופשה. בינתיים יצא לדרך מבצע צוק איתן בעזה, וכעת לא ברור מתי יחודשו הצילומים, ואם יחודשו, לא ברור אם זה יקרה בישראל, או שמא מפיקי הסדרה יעדיפו מדינה אחרת, שבה לא יופתעו ממצב ביטחוני בלתי יציב.

בעבור רשף, 54, השאלה אם המשך הצילומים יהיה בישראל חשובה, מאחר שהוא אינו שכיר המקבל משכורת קבועה אלא עובד עצמאי - פרילנסר. "תחילה הודיעו לנו שצילומי הסדרה יחודשו ב–20 ביולי, עכשיו מדברים על 3 באוגוסט, ולך תדע אם זו הדחייה האחרונה", מספר רשף. "מאחר שפיניתי לי את הזמן לסדרה ולא לקחתי פרויקטים חדשים, נוצר לי חור של שבועיים, שבו אני חסר תעסוקה. וזה מתבטא בהיעדר הכנסה. מכיוון שאני לא שכיר, אני לא יכול להתייצב בלשכת התעסוקה ולדרוש דמי אבטלה".

רשף, 26 שנה בתחום התאורנות, עבד בכמה מהסדרות המוצלחות ביותר בטלוויזיה, בהן "החמישיה הקמרית", ובכמה מהסרטים הישראלים האיכותיים, כמו "לילסדה" ו"אביבה אהובתי". אלא שבתחום עיסוקו אין שום ביטחון תעסוקתי וכלכלי. "אין שום יציבות. קשה לחזות מראש דברים. יש חודשים של תעסוקה רבה והכנסה טובה, ופתאום מתקדרים השמים ובאה תקופה רעה שבה לא נכנס שקל אחד לחשבון הבנק", הוא אומר.

רשף היה מעדיף להיות שכיר, ולא פרילנסר. "שכיר יודע בדיוק באיזו שעה ילך הביתה, ובעיקר מתי יקבל שכר. יש לו תנאים סוציאליים, החל בדמי חופשה, ביגוד והבראה, הפרשה לפנסיה ולעתים גם קרן השתלמות. במקרים רבים, המעסיק דואג שיהיה לו ביטוח חיים טוב. אני, לעומת זאת, צריך לדאוג לעצמי לבד, וכנראה שגם אחרי גיל הפרישה הרשמי אמשיך לעבוד לפרנסתי. הסכום שאני משתכר נשמע טוב, 1,000 עד 2,000 ליום עבודה של 12 שעות, אבל אני צריך לעבוד 250 ימים בשנה כדי להתקיים בכבוד.

צילום: ג'ראר אלון

"לפעמים מוסר התשלומים של מזמין העבודה נמוך, ואתה משתגע עד שהוא משלם לך. ואם אחלה, או שאחליט לצאת לחופשה, זה כבר יהיה על חשבוני, וזה עוד לפני שדיברנו על תקופות שפל בעבודה, שאז עלי לחפש מקורות פרנסה אחרים. להיות פרלינסר ומפרנס ראשי במשפחה זו בעיה כפולה".

רשף מודאג במיוחד ממצב שבו הלחימה בעזה לא תסתיים במהירות. "כבר עכשיו אני מתכוון להודיע לכל מי שמכיר אותי שאני פנוי. הבעיה היא שבעונת הקיץ ממילא יש ירידה בהיקף העבודה. תעשיית הסדרות והפרסומות נמצאת כעת בשפל בגלל חופשות, מה שמפחית עוד יותר את הסיכוי למצוא עבודה".

"לא כיף לטייל 
תחת איום"

העסק של יעקב גבע, מדריך טיולים בן 65, ספג פגיעה אנושה בשבוע האחרון, עם התגברות ירי הרקטות מעזה. "מחצית מהעבודה השנתית שלי בוטלה", אומר גבע. "אתה מוצא את עצמך מהיום למחר בלי עבודה, בלי הכנסה. השבוע למשל, הייתי צריך לעבוד, ואני לא עובד בכלל. שלושה ימי הדרכה שנקבעו מראש - אינם. טיולים בירושלים, ואפילו בתל אביב יפו, מבוטלים. אנשים אומרים לי: 'אנחנו בלחץ, מפחדים'. גם מטיילים ישראלים מבטלים, כי לא כיף לטייל תחת איום.

יעקב גבעצילום: עופר וקנין

"חשבתי להסיט כמה מהטיולים צפונה, לרמת הגולן ולטבריה, אך אז התחילו הקטיושות וגם זה ירד מהפרק. למזלי, אני מדריך טיולים גם בחו"ל בקיץ, אז יש לי גיבוי. החיסרון הגדול של העיסוק בתחום הוא היותו חשוף להשפעה של אירועים חיצוניים. אני מכיר מדריכי טיולים שהגיעו לפת לחם עקב ביטולים על רקע מצב ביטחוני. הרבה עושים הסבה לתחום ההסעות. יש כאלה שנהפכו לנהגי מוניות".

גבע מדבר על אפקט שרשרת בתחום הדרכות הטיולים — ביטול אחד גורר ביטול אחר, מה שמערער את תחום ההדרכות לתקופה ארוכה, גם אחרי שהלחימה שוככת. "קבוצות של צליינים מחו"ל, למשל, מגיעות לא פעם לטיול רחב במזרח התיכון. הן מתחילות ביוון ואז מגיעות לישראל. כשהן מבטלות, קבוצות נוספות מבטלות אחריהן. השמועה שלא כדאי לבוא לישראל מתפשטת, ואת הדימוי הזה לוקח זמן רב לתקן".

רז שמילוביץ', מדריך טיולים ממושב נתיב העשרה הסמוך לגבול רצועת עזה, מספר על קבוצה של אמריקאים שהיתה אמורים להגיע לישראל לטיול של שמונה ימים. בשבוע שעבר, שישה חודשים אחרי שהזמינו את הטיול, הודיעו על ביטולו. "ההכנסות שהיו אמורות להתקבל מהטיול, כ–5,000 דולר, הן השכר החודשי שעליו בניתי", אומר שמילוביץ'. "גם טיולי אוגוסט מתנדנדים. אנשים מתקשרים ושואלים: 'מה לעשות? לבטל?' אני משיב שמוקדם לדעת. לפני המבצע, היומן שלי היה מלא עד דצמבר, ועכשיו החודשים יולי־אוגוסט מתחילים להתרוקן. כל יום של לחימה דורש חודש וחצי של תיקון — העלאת המורל בקרב התיירים, הורדת הלחצים והחרדות וכו'. מבצע צבאי כמו צוק איתן, יכול לחתוך את ההכנסות ב–50%–60%".

התיירים מפצים אותך על הביטולים שנעשים בהתראה כה קצרה?

"הם חתומים על חוזים מול הסוכנים שאתם אני עובד, ולהבנתי במקרה של אירוע ביטחוני או אסון טבע הם לא מחויבים בפיצוי. ייתכן שהסוכן יפצה אותי, אפילו שהוא לא חייב לעשות זאת".

רז שמילוביץ', חקלאי מנתיב העשרהצילום: עופר וקנין

שמילוביץ' מעביר גם סיורים למטיילים סקרנים באזור קו העימות, אך כעת ברור שטיולים מסוג זה אינם יכולים לצאת לפועל. "אנשים דווקא מעוניינים לבוא", הוא אומר, "אבל האזור סגור למבקרים. אסור להיכנס".

אם ההכנסות יפחתו באופן דרמטי, מה תעשה?

"אני גם חקלאי; מגדל עגבניות שרי וירקות לזרעים. סביר להניח שאם אדרש לכך, אעורר את החממות שלי מתרדמתן".

דוני רפאלוב, בעלים של מספרה באשדוד, טוען כי הנזקים הכלכליים שהעסק סופג קשים מהנזקים בעמוד ענן. "במבצע הקודם הירי היה פחות אינטנסיבי", הוא אומר, "הפעם אין יוצא ואין בא. אם ביום רגיל נכנסים 20–30 איש למספרה, בימים האחרונים יש ירידה של 70%–90% בתנועת הלקוחות ובהכנסות. היום, לדוגמה, לקוחה קבעה אתי ל–17:00 ואז ביטלה כי בעלה קיבל צו 8 לשירות מילואים, והיא צריכה להיות בבית. כך גם אתמול ושלשום. זה מה יש. גם כשיסתיים המבצע, יעברו חודשיים־שלושה עד שאתאושש כלכלית".

הדיג'יי והמפיק המוסיקלי ג'וזף סטארצילום: דודו בכר

הדי־ג'יי ג'וזף סטאר מספר כי למרות האירועים הביטחוניים, חתונות ומסיבות בר מצווה אינן מתבטלות, וגם האורחים מקפידים להגיע. ואולם, אירועי חברות שאליהם הוזמן כדי־ג'יי נוטים להתבטל, ועקב כך ספג עד כה נזק כלכלי של כ–10,000 שקל. "בתקופות כאלה אני מצטער שאני לא שכיר", הוא אומר. "לא רק שאירועי חברות מתבטלים, אלא שמחלקות משאבי האנוש נמנעות מלתכנן אירועים עתידיים, כי האווירה לא מתאימה. בסוף השבוע הוזמנתי לתקלט בבר בתל אביב, אבל לא הגיעו אנשים אז אפילו לא עליתי לנגן. אמנם קיבלתי תשלום, אבל תחשבו על העסק: היו לו רק ההוצאות, בלי רווחים. עיתוי הלחימה רע לכל מי שעוסק באירועים ובמוסיקה. זו אמורה להיות תקופת השיא של העסק, אבל בגלל הלחימה זה לא המצב. אומרים 'העורף חזק', אך כמה עוד הוא יוכל להחזיק מעמד? ככל שנפגע הכיס, כך קשה להיות חזקים".

"לא שווה לנסוע 
כל יום לתל אביב"

ציון ביטון, שיפוצניק משדרות, עובד ב–20% מהיקף העבודה הרגיל שלו. "הירידה בפעילות התחילה עוד לפני מבצע צוק איתן, כאשר נחטפו שלושת הנערים. כבר אז לא יכולתי להביא פועלים מהשטחים לעזור לי בעבודה, כי הם פחדו שיפגעו בהם כנקמה", הוא מספר.

ביטון מעיד כי אינו מצליח לעמוד בלוח הזמנים להשלמת עבודות השיפוץ. "באמצע העבודה יש אינסוף אזעקות וריצות לממ"דים, קשה לי להתרכז בגלל המשפחה, וכל זה מקשה מאוד על העבודה", הוא אומר. לדבריו, לקוחות מקבלים הכל בהבנה. "הם נותנים לי להבין שלא יתבעו אותי בשל האיחורים בביצוע העבודה. מצד שני, אני לא מעז לבקש מקדמות תשלום. אם המבצע לא ייגמר בתוך כמה ימים, המצב שלי יהיה קשה ואני לא רואה איך אשלם במועד את החובות שלי לרשויות המס ולספקים".

ציון ביטוןצילום: אליהו הרשקוביץ

שקלת לבצע עבודות מחוץ לעוטף עזה, למשל באזור תל אביב?

"עיקר העבודה שלי הוא בין שדרות לנתיבות. שם מכירים אותי ושם אני יכול להתחרות בהצלחה בקבלי שיפוצים אחרים. לא שווה לי לנסוע בכל יום לתל אביב בשביל פרויקט של 50 אלף שקל".

ליאת מנדל, צלמת של כנסים, אירועים משפחתיים, משרדי יח"צ וחברות הפקה, מספרת על ירידה של כ–30% בפעילותה. לדבריה, כנסים מקצועיים שעמדו להתקיים בתקופת המבצע בעזה נדחו לאוגוסט ולספטמבר. עם זאת, אירועים משפחתיים כמו בר מצווה או חגיגה לרגל לידת תינוק מתקיימים במועד המקורי, והדבר מאזן קצת את הירידה בהכנסות.

צילום: ליאת מנדל

"להיות פרילנסר בתקופת מלחמה הוא דבר מאוד לא פשוט", אומרת מנדל. "אין לך הביטחון היחסי שיש לשכיר, ואינך יודע מה יילד יום מבחינה כלכלית. אבל אני משתדלת לקבל את המצב כנתון שיש לחיות עמו. הכנתי לעצמי רזרבה כספית לתקופה הזאת של שפל בהכנסות. מזל שלא שמתי את כל הביצים בסל אחד, ואני מצלמת במגוון של אירועים".

"הצגה מול 
אולם חצי ריק"

עו"ד רפי בוקר מבאר שבע עוסק בתחום המשפט המסחרי ומייצג בעיקר חייבים ופושטי רגל. לדבריו, חלה ירידה של 10% במספר התיקים החדשים שהוא מעורב בהם. "נכון שלאנשים אין בדיוק ראש להתעסק עכשיו בתביעות או בהתגוננות מפניהן, כי מה שמעסיק אותם באמת הם הילדים בבית, אבל הירידה במספר התיקים נובעת לא רק מהלחימה בעזה אלא גם משתי סיבות נוספות: חופשת הקיץ ופגרת בתי המשפט. אילו פרצה הלחימה בחורף, כשהמשק בשיא פעילותו, הבעיה היתה קשה יותר. כרגע אני כאילו במצב של חופשה, אבל אם הלחימה תימשך עוד, תיווצר בעיה".

ערן איווניר, שחקן תיאטרון, משחק בימים אלה בהצגה "דרושה עוזרת" בתיאטרון של ציפי מייזלר ושלמה צח. הוא מתוסכל מכך שעקב המצב הביטחוני כמעט כל ההצגות בוטלו, במיוחד אלה שאמורות היו להתקיים בראשון לציון ודרומה. "מופעים במרכז הארץ ובצפונה, שאינם מבוטלים, מתקיימים בפני קהל שממלא שליש עד חצי אולם. אם מדובר מחזה שהוא דרמה זה לא נורא, אבל כשההצגה היא קומדיה, יש הבדל בין צחוק של 600 צופים לצחוק שמשמיעים 200 צופים. זה יוצר אווירה מביכה".

איווניר מספר שכפרילנסר, ביטול ההצגות משפיע עליו ישירות. "זו ממש מכה, פתאום הלך חודש עבודה. זה לא רק תשעת הימים שעברו מאז פרוץ הלחימה, אלא גם התקופה הקרובה. חברות מזמינות אותנו לקיים הצגות בפני העובדים חודשיים מראש — וכעת כלום. למזלי, רעייתי שכירה, עם משכורת שנכנסת במועדים קבועים, וזה עוזר. וכן, לעתים אני חושב שמוטב שאהפוך לשכיר, אבל בתחום התיאטרון, המעסיקים מעדיפים להעסיק פרילנסרים. למה? כי יש שבועות, ולפעמים חודשים, שבהם אין הצגות, אז זול להם יותר להעסיק אותנו במעמד הזה ולשלם לנו לפי הצגה, ולא באופן קבוע. הייתי מצפה שאחרי המלחמה המדינה תתחשב בפגיעה שהיא מנת חלקם של שחקני התיאטרון העצמאים ותמצא דרך לפצות אותנו בתחום המיסוי ותשלומי הביטוח הלאומי".

"הפרילנסר חי באי ביטחון קיצוני"

"פרילנסר הוא עצמאי העובד כתף אל כתב עם שכיר, בדרך כלל לתקופה מסויימת. כדי לקבל תגמול על עבודתו, האיש מגיש חשבונית", אומר מנכ"ל לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים, מוטי שפירא, המעריך שמספר העצמאים והפרילנסרים בישראל מגיע ל-350 אלף איש.

לדבריו, פרילנסרים מועסקים בישראל כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, החל מיועצים הנדסיים, דרך אמנים, אנשי מכירות ועובדי מיחשוב ועד לגרפיקאים, צלמים וכן רופאים ופסיותרפיסטים בקופות החולים.

"לצורך קבלת הפיצוי מהמדינה על נזקי המלחמה, הפרילנסרים חייבים להוכיח לרשויות המס מהו אובדן הרווחים שלהם לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, וזה מהלך מסובך", אומר שפירא. "אבל הבעיה העיקרית היא חוסר הביטחון התהומי שבו נמצא הפרילנסר. הוא מעולם אינו יודע מה תהיה הכנסתו לטווח בינוני או ארוך, ולעתים גם לטווח קצר, כי הכל תלוי בהיקף הפרויקטים שהוא יקבל לידיו. הם במאבק תמידי להתפרנס ומשוללי כל הגנה באמצעות חוקי העבודה. ימי המחלה והחופשה שהם נוטלים הם על חשבונם. זהו אי ביטחון קיצוני. יש מקום להסדיר את מעמדם, מכיוון שיותר ויותר אנשים עובדים בצורת העסקה זו והבעיה רק תחמיר, אם לא יתמודדו עמה כבר עכשיו".

ערן איוונירצילום: אפיק גבאי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום