איך מחזירים חוב של מאות אלפי שקלים כשלא נשאר כסף? מגשימים חלומות

גלית בנגלס, בעליה של חברת הפקות באזז טלוויזיה שהפיקה סדרות תיעודיות מוכרות נקלעה לקשיים והותירה מאות אלפי שקלים של חובות ■ כעת היא מנסה להחזיר אותם באמצעות מה שהיא מכנה 'כלכלה חברתית' - סיוע בהגשמת חלומות ותיווך בין שירותים ומוצרים לנושים

אורן מג'ר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בחודש שעבר החליטו הבעלים של חברת ההפקות באזז טלוויזיה, גלית בנגלס ועידו צוקרמן, להרים ידיים. חובות של מאות אלפי שקלים שהלכו והצטברו ומעט מדי פרויקטים עתידיים בצנרת גרמו להם להבין שהחברה שהקימו לפני 12 וחצי שנים הגיעה לסוף דרכה. השניים הם דמויות מוכרות ומוערכות בתעשייה, ובמשך השנים החברה הפיקה סדרות תיעודיות שזכו לתהודה ובהן "בטבעת זו" עם גלית גוטמן, "הקשר הישראלי" של בן כספית, "ואקום" בהנחיית גל גבאי, לצד הפקת קמפיינים שונים ועוד.  

ברוח התקופה, פרסמה בנגלס פוסט בפייסבוק שעדכן את החברים והשותפים הרבים: "אלו היו השבועיים הקשים בחיי, מהרגע שהגעתי, יחד עם עידו שותפי, להבנה שאין עוד אפשרות לנהל את באזז טלוויזיה וההבטחות לקבלת כספים ועבודות לא מתממשות ולא ניתן עוד בתנאים שנוצרו להמשיך להתפרנס ולפרנס בכבוד, החלטנו להודיע על סגירתה של באזז.

"יצאתי למסע לא פשוט, מסע של פרידה מחברים, יוצרים, אנשי צוות, ספקים, קולגות ולקוחות שליוו אותנו בנאמנות לאורך השנים. לא קל להודות שהחברה שאותה הקמת והנקת מנפשך הגיעה לסיום דרכה, שחלום שחלמת הסתיים. אך כמו בחלומות, לפעמים צריכים להכיר במציאות רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

גלית בנגלסצילום: באדיבות באזז טלוויזיה

"בכל פעם ששאלו אותי מה שלומי ועניתי שאני סוגרת את החברה אותה הקמתי לפני 12 שנה - אני נשברת ופורצת בבכי. הדמעות זורמות ללא הפסק". הפוסט הפך לויראלי ושותף מאות פעמים. גם התגובות של הגולשים, שחלקם עבדו עם החברה לאורך שנים רבות, היו תומכות בדרך כלל.

בנגלס מאשימה את מצבו של שוק התקשורת: "היו שנים טובות היו פחות טובות, ועכשיו זו תקופה לא טובה. תנאי התשלום בתעשייה הם שוטף 120 יום מהגשת המוצר הראשוני. מקבלים הזמנות מהיום למחר, אתה עושה פיילוטים על חשבונך שלא תמיד מצליחים, וגם כאשר קונים ממך סדרה זה לא מכסה את העלות, כי התקציבים ירדו. עלות פרק בסדרה תיעודית עומד על 400-450 אלף שקל אבל גופי התקשורת מוכנים לשלם 300-350 אלף שקל. אי אפשר לשרוד בתקציב כזה, אתה עובד ומפסיד כסף.

"כאשר תמחרתי גבוה יותר - לא קיבלתי את העבודה. גם נושא הזכויות על היצירה בעייתי. היו צריכים להיכנס עכשיו כל מיני פרויקטים מגופי שידור, וכל מקרה לגופו תקוע. קיווינו שהמשרד 'יתגלגל' ושיגיעו פרויקטים רווחים יותר, אבל בדיעבד זו היתה טעות כי הגדלנו לעצמנו את הבור".

צוקרמן אמר כי כי "שלושים שנה שאני נותן עבודה לעשרות אנשים. יש לי תחושה מאוד קשה מהמצב שנקלענו אליו, זו סיטואציה מאוד לא פשוטה. המשרד הריץ מאות פרויקטים, פרנסנו אנשים והיינו בית יצירה ולא בית הפקה. אבל השוק הפך לשוק שונה מזה שבו התחלתי לפעול מבחינת ההתנהלות, וירד כוחם של המפיקים העצמאים והיוצרים שמעורבים ביצירה".

ברקע הדברים, פרילנסרים לשעבר שעבדו עבור החברה מספרים כי החברה נהגה לשלם תעריפים נמוכים במיוחד וכי הניהול המקצועי היה רופף לעתים. לעומת זאת, גורמים אחרים בתעשייה מספרים כי החברה נהגה להתקשר עם פרילנסרים וספקים לתקופות ארוכות, טיפחה אותם, וסיפקה להם ביטחון תעסוקתי.

מלבד הכאב הפרטי, נותר כאב מוחשי מאוד בדמות חובות לספקים, בהם פרילנסרים שונים בתחומי היצירה והעריכה, חובות לספקי שירותים כגון סוכנויות ניצבים ושחקנים לתחנת המוניות עמם עבדו ולבנקים שהלוו להם כסף. פרילנסרים שעבדו עם החברה מדברים בשבחם של צוקרמן ובנגלס ומתארים אותם כאנשי מקצוע מובילים בתחומם ובעלי יחסי אנוש מצוינים, אולם פרילנסרים להם חייבת החברה כסף מתארגנים להגיש תביעה משפטית בניסיון לגבות את שכרם.

למרות שהחברה עדיין פועלת באופן רשמי, בעליה מסבירים כי אין ברשותם מקורות כספיים לממן אותה. בנגלס, אם לשני ילדים, מסבירה כי באופן אישי נותרה ללא נכסים ויכולת להחזיר את החובות הללו: "את כספי הפנסיה שלי משכנתי, אין לי דירה בבעלותי והרכב ממושכן. בגלל שהייתי בעלת שליטה בחברה לא מגיע לי דמי אבטלה. בחודשים הקרובים המשפחה תעזור לי להתפרנס. אני רוצה לצאת מהמשבר בכבוד".

גלית בנגלס ועידו צוקרמןצילום: באדיבות באזז טלוויזיה

במקרים רבים בעלי עסקים שמגיעים למצב הזה, ואינם יכולים או רוצים לשלם את החובות, בוחרים באחד משני כיווני פעולה אפשריים. חלקם נעלמים, לא עונים לטלפון ואפילו עוברים דירה או עוזבים את הארץ במטרה להשתחרר מהלחץ ומדרישות הנושים. אחרים מסתמכים על העובדה כי כאשר מדובר בחברה בע"מ, החובות הם של החברה - לא של האדם הפרטי. הם פונים לבית המשפט כדי שיכריז עליה כחדלת פירעון וממשיכים בחייהם משוחררים מהחובות.

בנגלס החליטה לפעול בדרך אחרת: להתייצב מול הנושים, ולהציע להם רעיון יצירתי ומפתיע: החזר חובות באמצעות סחר חליפין או סיוע בהגשמת חלומות. לדבריה, "בשבועיים האחרונים נפגשתי עם כל האנשים שאני חייבת להם כסף, ואמרתי להם שאין לי יכולת לשלם להם. בתמורה, בתור מפיקה, יש לי משאבים רבים: יכולות הפקה עצומות המשולבות עם אמביציה בלתי ניתנת לעצירה ליישר את ההדורים, אז הצעתי שאני אנסה להשיג להם דברים שווי ערך, או להגשים חלום, רוחני או חומרי".

איך זה פועל?

"הרעיון מבוסס על  הסיפור 'דג הזהב', סיפור ילדות קסום שגדלתי עליו, על דג שמגשים משאלות. אני רוצה ללכת אחורה בזמן, למה שאני קוראת לו כלכלה חברתית. למשל הייתי חייבת לעורך מסוים 7,000 שקל. חברה שלי נתנה לי במתנה קורס הילינג ששוויו אלפי שקלים, והעורך הסכים לקבל את הקורס במקום החוב. במקום החוב שהיה לי לחברת הניצבים Take2 נתתי כרטיסים להופעות של 'מה קשור' ואומנים נוספים".

שותפה של בנגלס, עידו צוקרמן, מעורב בסגירת החברה אבל לדבריה אינו חלק מהיוזמה. "הוא מתעסק בסגירת החבר ומנסה למצוא פתרונות אחרים. הוא שותף מדהים והיחסים בינינו טובים". היא לא חושבת שמדובר באיסוף תרומות או סוג של עסקות סחר חליפין: "אני מציעה לאנשים הרבה יותר מסחר חליפין. למשל, אם אדם מסוים רוצה להגשים חלום, אפילו שאני לא חייבת לו כסף, אני יכולה לעזור לו והוא בתמורה ייתן לי משהו שישמש אותי לסגור חוב של מישהו אחר".

אילו תגובות קיבלת עד כה מהנושים?

"התגובות משתנות בהתאם לאדם. יש כאלה שהסתכלו עלי במבט נרגש, אמרו לי תודה רבה והסכימו להצטרף ל'דג הזהב' כי הם כבר נתקלו בחברות שפשטו רגל שלא שילמו להם כלום. היו אנשים שפשוט מחקו לי את החוב, אמרו לי 'השפע מצוי בחיינו, שיהיה לך בהצלחה'. יש כאלה שאמרו לא מעניין אותי 'דג הזהב' אני רוצה כסף, ויש כאלו ששלחו לי מכתב מעורך דין.

דרושה יצירת אומנות בשווי 160 אלף שקל

נכון לסוף שנת 2013 בלשכה להוצאה לפועל רשומים למעלה משני מליון וחצי תיקים פתוחים, מעל ארבע מאות אלף תיקים נפתחו רק בשנה החולפת: 60% מהם עבור תובענות שונות, 23% עבור אי כיבוד המחאות ושטרות, 12% עבור קיום פסקי דין והשאר עבור משכנתה, אי תשלום מזונות ואיחוד תיקים.  

התאורן ניר רחמין מספר כי החברה חייבת לו 4,500 שקל עבור פרסומת: "זה סיפור עצוב, ובדרך כלל כשחברות פושטות רגל הן נעלמות. לכן אני מעריך את מה שהם עושים. בנגלס הסבירה לי על מיזם 'דג הזהב', ושאלה האם יש משהו שאני רוצה. אמרתי לה שאני רוצה קורס שחייה מסוים, ועכשיו נראה אם היא תוכל להשיג את זה. סך הכל אני שמח מהכוונה הטובה, התנהגות לא ישראלית טיפוסית".

לדניל בורובין, גם הוא תאורן במקצועו, חייבת החברה כמה אלפי שקלים עבור עבודה בפרויקט בתחום פרסום. לדבריו, הוא ויתר על 'הגשמת החלום' שהוצעה לו כדי לא להחמיר את מצבם: "זה מאוד מצער שחברה קורסת אחרי 12 שנה. אני בוכה איתם. כולנו קולגות. זה מעשה נדיב ונדיר שחברה שנקלעה למצב הזה מנסה למצוא פתרון. כל הכבוד, אני מוריד את הכובע בפניהם".

דודי שמיר, מנכ"ל סוכנות השחקנים  Take2 לו היתה חייבת בנגלס סכום קטן יחסית של שלושת אלפים שקל, הסכים לקבל כרטיסים להופעות במקום החוב: "היא התעקשה שנעשה פגישה, והיה מרגש. לא הייתי רוצה להיות במקומה. ברגע שהיא באה עם רצון טוב הגבתי באופן חיובי. אני לא יודע איך הייתי נוהג אם החוב היה עומד על חמישים או מאה אלף שקל , אבל אני אומר לעצמי בלב שמזל שכך. את הכסף כבר שילמתי מכיסי לשחקנים, אז את הכרטיסים להופעות אני אחלק כבונוסים ומתנות למיוצגים שלי. זה לא עניין גדול, אבל יותר טוב מכלום".

גלית בנגלסצילום: באדיבות באזז טלוויזיה

קרה לך בעבר שלקוחות נותרו חייבים כסף?

"אנחנו עשרות שנים במקצוע ונתקלנו במקרים שונים מסוג זה. בעסקים זה קורה, אין מה לעשות. ברגע שהיא באה עם הצעה חיובית זה כבר שיפור, כי רוב האנשים נעלמים. היה לנו סיפור עם מפיק שפשט רגל בסכום גדול, הפעלנו עורכי דין והוצאה לפועל ולא הצלחנו לקבל כלום, כי בסוף אתה אחרון בתור לקבל את הכסף אחרי הבנקים. אני מכיר את בנגלס הרבה שנים וברור לי שזה מגיע ממקום טוב, שתוכל לישון טוב בלילה".

לחברת סברס, העוסקת בתחום הפקת מופעים, ייצוג אומנים, פרסום ועוד הייתה חייבת באזז טלוויזיה סכום גדול עוד יותר, כ-20 אלף שקל. גיל אוליאמפרל, הבעלים של הקבוצה לא מכוון אצבע מאשימה: "אין פה אשמה, התעשייה פשוט חולה. אמרתי לגלית שהופתעתי שהם הצליחו להחזיק את הראש מעל המים בשנים האחרונות. זו תעשייה שאתה מקבל הרבה הבטחות, ובסוף דברים לא קורים".

כדי לעזור לחברה, הוא מחק את החוב, ואף תרם 400-500 כרטיסים שתוכל להיעזר בהם: "אני מכיר אותה שנים,  ואני מעריך אנשים שלא בורחים מהחובות שלהם. אני גם מקווה לחשוב שאני לא עושה משהו שאחרים לא היו עושים. בנוסף, אני עובר איתה על ספקים שהיא חייבת להם כסף, ואני בודק אם אני יכול לקחת אותם לפרויקטים אחרים שהם לא היו מקבלים אחרת, ובצורה זו לעזור להחזיר באופן עקיף את החוב".

רשימת הבקשות שהציגו בפניה האנשים והגופים להם היא חייבת כסף מגוונת מאוד: "סוכן שחקנים מסוים ביקש שאשיג לו יצירת אומנות של אמן ישראלי מוביל כלשהו -  מגרשוני ועד ניר הוד - בשווי של 160,000 שקל. אני גם מחפשת כרטיסי טיסה, שוברי אירוח בבתי מלון, שוברים לרשתות מזון, פלזמות, מוצרי חשמל, מקרר תעשייתי, מכשירי סלולר, עצים לגינה בהקמה, קורס שחייה אתגרי, קורס גמילה מגלוטן ורופא שיניים שיבצע השתלות".

בינתיים היא צברה שורה ארוכה של הטבות לפיצוי: "צופית גרנט, נימרוד הראל, לינוי בר גפן ויובל אברמוביץ' מוכנים לתת לי הופעה או הרצאה מלאה שלהם. כך למשל אני יכולה לתת אותה לבית מלון, שבתמורה ייתן לי שוברי אירוח לפרילנסרים שהחברה חייבת להם כסף. בנוסף, קיבלתי שעות של ייעוץ משפטי ,חבילות קידום באינטרנט, שירותי בניית תוכניות עסקיות, מספר ארוחות ביקב, שרותי ייעוץ אסטרטגי, גישור, טיסה בשמי הארץ, טיפול בגרינברג, שירותי עיצוב גרפי. קיבלתי גם 500 כרטיסים להופעות של אמנים מובילים כמו 'מה קשור' מחברת סברס הפקות, וקורס הכנה לפסיכומטרי".

זה לא קצת תמים, שלא לומר מעליב, להציע הגשמת חלום למי שאמור לקבל כסף עבור עבודתו?

"אני מסבירה להם שבאמת אין לי כל דרך אחרת לשלם להם, ואני בכל זאת לא רוצה לברוח מהחובות. מי שרצה לקחת דברים פיזיים מהמשרד כבר לקח, לא נשאר שם כלום בעל ערך. הם אמנם יכולים לפנות לבתי המשפט אבל זו דרך ארוכה ובסופו של דבר הם לא יקבלו כסף כי יש הגנה של חברה בע"מ. אחד מעורכי הדין שפגשתי אמר לי שמה שקרה לנו מאוד נפוץ, שאחד משלושה בעלי עסק פושט רגל, ובאמת קיבלתי הרבה פניות מעסקים קטנים ששמעו על הדרך היצירתית שלי, וסיפרו לי שכאשר הם פשטו רגל הם מאוד התביישו, בניגוד אלי שאני בחרתי לא להתחבא. אני מקווה לסגור מאה אחוז מהחובות אל מול כולם".

מה לגבי החובות הבנקים? גם הם יכולים להיות חלק מ"דג הזהב"?

"בנקים לא יכולים להיות חלק מזה. זה בסדר, מבחינתי הבנקים הם חלק לגיטימי מהנושים. לא ביקשתי מהם תספורת, ביקשתי שהם יפרשו את החוב להרבה שנים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker