"חששתי מפרוטקשן - בסוף קיבלתי דרישת תשלום מאיגוד לשכות המסחר" - עושים עסק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חששתי מפרוטקשן - בסוף קיבלתי דרישת תשלום מאיגוד לשכות המסחר"

חוק מ-1957 מאפשר לאיגוד לשכות המסחר לגבות מבעלי עסקים בענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטוני אלפי שקלים בשנה ■ בעלי עסק שלא שמעו על החוק ולא שילמו, נתבעים לשלם עבור שבע השנים האחרונות

117תגובות

ההיכרות של רונן אשר, שותף בעסק משפחתי סיטוני ליבוא נעליים, עם איגוד לשכות המסחר תל אביב־יפו התחילה לפני כשנה, וברגל שמאל: שיחת טלפון שקיבל מנציגי האיגוד הבהירה כי עליו לשלם באופן רטרואקטיבי 19 אלף שקל עבור דמי טיפול ארגוני - מ–2006 עד 2012, או שייתבע בבית משפט.

אשר הופתע: "הקמנו את העסק ב–1988 ועד כה לא ידעתי שיש ארגון כזה. לא פניתי אליהם ולא נעזרתי בהם. החוצפה גדולה במיוחד כי הם דורשים תשלום על שנים שכבר סגורות במס הכנסה. רואה החשבון הסביר לי שהם דרשו תשלום עבור שבע השנים האחרונות כי זה המקסימום שהחוק מתיר להם לגבות".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

דעה // רני רהב מאבד שליטה

ענת לוין נענתה להצעת שלמה אליהו: תמונה לתפקיד מנכ"לית מגדל

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר
מיכל פתאל

תביעת התשלום שהפתיעה את אשר נובעת מהסכם קיבוצי כללי שנחתם בין איגוד לשכות המסחר תל אביב־יפו לבין הסתדרות העובדים, ומצו הרחבה שהותקן בעקבותיו. על פי חוק הסכמים קיבוציים, רשאי האיגוד לגבות דמי טיפול ארגוני מאחר שהוא צד להסכם קיבוצי ענפי שנחתם בינו לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות הפקידים.

על פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז 1957, ובהתאם לתקנות הסכמים קיבוציים, תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים התשל"ז 1977, כל עסק מחויב לשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעסיקים בהתקיים התנאים המצוינים בחוק. בצו ההרחבה מפורטים 240 ענפים שצריכים לשלם, בהם אופטיקה, אלקטרוניקה, חומרי טקסטיל, חומרי הדברה, מוצרי ילדים ותינוקות וסוכני משקאות חריפים.

איגוד לשכות המסחר אינו הארגון היחיד שרשאי לעשות זאת. על פי החוק, ארגוני מעבידים - כמו איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים והתאחדות המלונאים - זכאים לקבל דמי טיפול ארגוניים מקצועיים ממעסיק הפועל באותו ענף, גם אם אותו מעסיק אינו חבר בארגון. כך למשל, בצו ההרחבה מפורט כי כל יבואן, יצואן או סיטונאי באזור תל אביב והערים סמוכות, מחויב לשלם דמי טיפול לאיגוד לשכות המסחר - אם אינו חבר בארגון. כדי שצו ההרחבה ייכנס לתוקף דרושה בין היתר חתימתו של שר הכלכלה (לשעבר התמ"ת).

לכאורה, צו ההרחבה אמור להתחדש אחת לכמה שנים ולשקף את התמורות שחלות בענפים השונים ואת המשא ומתן שנערך בין איגוד המעסיקים להסתדרות. ואולם צו ההרחבה הרלוונטי עודכן בפעם האחרונה ב–1987, והשר שחתום עליו הוא שר הכלכלה והעבודה לשעבר משה קצב.

על שקט תעשייתי צריך לשלם

ההיגיון שעומד מאחורי צו ההרחבה הוא מניעת תופעת "הטרמפיסט החופשי": ארגוני מעבידים פועלים ליצירת "שקט תעשייתי" לבעלי עסקים בענפים שונים, ומסדירים מול ההסתדרות את תנאי העבודה, גובה התשלום לעובדים והתנאים הסוציאליים, שמהם נהנים גם מי שאינו חבר בארגון המעבידים. לפיכך, נקבע כי ארגון המעבידים (ארגון שבו מאוגדים מקומות עבודה המעסיקים עובדים, א.מ) רשאי לתבוע מהם לשלם לו עד מחצית מדמי החבר שהוא גובה מבעלי עסקים שהסכימו להיות חברים בו. כלומר, 0.5% משכר העובדים שאינם בני משפחה.

בניסיון להמתיק את רוע הגזרה פנה אשר לעזרה לעו"ד גיא הרשוקביץ, המתמחה במתן ליווי משפטי לעסקים, והגיע לפשרה: אשר ישלם לאיגוד לשכות המסחר בתל אביב־יפו כ–9,000 שקל כולל מע"מ - שיכללו גם את דמי הטיפול ל–2013 - פחות ממחצית סכום התביעה המקורי.

ואולם אשר נותר כעוס: "התחושה היא שסתם זרקתי כסף. נגיד שיש לי בעיה - אני אמור לפנות אליהם? למי לפנות? באיזה נושא? אחרי שהושגה הפשרה ושילמתי, אף אחד לא טרח להתקשר ולהסביר אילו שירותים הם מציעים. בציניות אני אומר שאפילו לא קיבלתי כרטיס חבר מועדון. עשקו אותי ונעלמו".

ניסיון גבייה 
גם מקמעונאים

עופר וקנין

בעוד שאין ויכוח כי העסק של אשר כלול בצו ההרחבה והביקורת היא על דרך התנהלות האיגוד, במקרה של אבי וולברג, בעל עסק קמעוני מתל אביב למכירת ציוד מחשבים ללקוחות פרטיים ועסקיים, עולה השאלה אם תביעת האיגוד לתשלום אינה חורגת מצו ההרחבה. "התקשרה אלי נציגת שירות עשרות פעמים ודרשה שאשלם", הוא מספר. "שאלתי אם אני נכלל בצו ההרחבה וביקשתי שתשלח לי מסמך רשמי, היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל שאם לא אשלם היא תעביר את זה למחלקה המשפטית. היא אפילו הוסיפה: 'חבל, זה יעלה לך הרבה כסף'".

באחד המיילים שקיבל מהנציגה (שמה המלא ופרטי המייל שמורים במערכת) ניסתה לשכנע אותו להצטרף כחבר: "אשמח אם תקבלו החלטה לגבי הצטרפות ללשכה. כולם כבר הצטרפו, נותרתם שני העסקים האחרונים שעדיין לא קיבלו החלטה, ואני קצת לחוצה מכיוון שאני מטפלת בכם רק עד יום חמישי הזה. שלחתי שנית את שירותי הלשכה להתרשמותכם, אשמח להסביר לכם בהרחבה על כל מחלקה ומחלקה אצלנו, במטרה שתנצלו את שירותי הלשכה", נכתב.

וולברג רחוק מלהשתכנע: "מדובר בעשרות אלפי שקלים למשך הרבה שנים. כבעל עסק אני מצפה להרוויח מכל הוצאה שיש לי, אבל במקרה הזה מה שאני לא אעשה, אני אפסיד כסף - בין אם אשלם להם ובין אם אגיש כתב הגנה בבית משפט. זה מטריף אותי. שילמת פעם אחת - זה לכל החיים. אני מעסיק עשרה עובדים, וזה הרבה כסף עבורם".

הרשקוביץ, שמייצג גם את וולברג, הפנה את תשומת לב האיגוד כי הצו לא חל על קמעונאים ואף הצביע על פסיקות קודמות של בית הדין לעבודה, הגוף המוסמך לדון בנושא: "מצאנו כי בית המשפט קבע שוב ושוב כי הצו חל אך ורק על עובדים ומעסיקים ביבוא, ביצוא, במסחר בסיטונות, ומשלא צוין בצו מפורשות כי הוא חל על תחום המסחר הקמעוני, אין להרחיב את תחולתו מעבר למה שצוין לו במפורש".

באיגוד לשכות המסחר לא התרשמו מהטענה, והעבירו את הטיפול למשרדו של עו"ד דוד בכור, המשמש עורך דין חיצוני של איגוד לשכות המסחר. בכור ענה בלקוניות כי "מרשתי דוחה את הנטען במכתבך. בנסיבות אלה נראה כי אין מנוס מהגשת תביעה מתאימה. בטוחני כי טענות מרשתך יתבררו במסגרת ההליך המשפטי".

לדעתו של הרשקוביץ, מדובר בניסיון ליצירת לחץ על בעל העסק: "בפסיקות קודמות נקבע כי נטל ההוכחה לתכולת צו הרחבה על העסק רובץ על כתפי הנתבעת. לי זה נראה כמו שיטת פעולה של איגוד חזק מאוד, שמנצל את כוח המיקוח שלו. אנחנו טוענים שמדובר בחוסר תום לב, ניסיון להתעשר על גבם של עסקים שגם ככה נחנקים ומתקשים לשרוד".

דניאל בר און

"אין כל חדש 
בגביית דמי טיפול"

באיגוד לשכות המסחר סירבו למסור כמה עסקים משלמים דמי טיפול על בסיס שנתי ומה חלקם בהכנסות הארגון. על פי נתונים שפורסמו בעבר, בלשכה חברים כ–5,000 עסקים המשלמים דמי חבר מרצונם. על פי אומדנים של גורמים שונים, תקציב איגוד לשכות המסחר הוא 20–30 מיליון שקל בשנה, ועובדים בו כ–70 עובדים.

על פי החוק, איגוד לשכות המסחר רשאי לגבות דמי טיפול באזור תל אביב והערים השכנות (לשכות נוספות פזורות ברחבי הארץ). על פי הערכת חברת BdiCoface, ב–2011 פעלו באזור תל אביב והמרכז כ–102.4 אלפי חברות ועסקים, רובם קטנים. מאחר שעל פי נתוני הלמ"ס רק מחצית מכלל העסקים הקטנים בישראל מעסיקים עובדים, וענפי המסחר מהווים רוב משמעותי בקרב העסקים, פוטנציאל העסקים שהאיגוד יכול לפנות אליהם בתביעה לתשלום דמי טיפול הוא כמה עשרות אלפים. ניתן להעריך כי בפועל האיגוד מצליח לגבות דמי טיפול מאלפי עסקים בשנה.

באיגוד אומרים כי "אין כל חדש בגביית דמי טיפול ארגוני מעסקים בישראל, על ידי ארגוני מעסיקים. מוסד זה קיים עשרות שנים, וכל ארגוני המעסיקים בישראל משתמשים בו. הפעולה נעשית על פי הדין ועל פי החלטות בתי המשפט. אין זה מס עקיף. כל העסקים בישראל המשויכים לארגוני מעסיקים, דוגמת התאחדות התעשיינים, התאחדות בוני ישראל והתאחדות בעלי המלאכה, משלמים דמי טיפול ארגוני.

"מפעם לפעם, עסק שאינו מרוצה מכך שהוא נדרש לשלם דמי טיפול ארגוני מוסר מידע לא שלם לתקשורת, כאילו הטיפול בעניינו לא נעשה על פי דפוסי עבודה מסודרים והוגנים".

באיגוד מוסרים עוד, כי "המחוקק העניק זכות חוקית לארגון המעסיקים שהוא צד להסכם קיבוצי שהורחב בצו הרחבה, את הזכות לגבות דמי טיפול ארגוני ממי שבוחר שלא להיות חבר בארגון מעסיקים. המחוקק ביקש למנוע תופעה של עסקים הנהנים מפירות פעולתם של ארגון המעסיקים וחבריו ללא השתתפותם בנשיאת הנטל.

"שנים רבות לשכת המסחר לא גבתה דמי טיפול ארגוני. לפני כשלוש שנים החליטה הלשכה לשנות את מדיניותה וזאת במשולב עם גיבוש מדיניות של משרד הכלכלה (תמ"ת) בנושא.

"כל עסק אשר על פי הדין חייב בתשלום דמי טיפול ארגוני ללשכת המסחר, מקבל הזדמנות מלאה להצטרף כחבר ומוסבר לו בהרחבה היתרונות בחברות בלשכת המסחר, וגם הודעה נאותה שאם לא יצטרף יחויב בתשלום דמי טיפול ארגוני. זאת ועוד, הלשכה מקפידה, מעבר לדרישות החוק, לגבות דמי טיפול ארגוני רק מאותם ענפי משק שהיא פעילה בהגנה על האינטרסים שלהם. בין היתר, הלשכה פועלת במטרה לסייע ולהגן על העסקים בתחומי המיסוי, דיני העבודה, ההגנה על הסביבה, מגמות הפליליזציה בתחום הניהול העסקי ומבול חוקי הצרכנות. לשכת המסחר מעסיקה לא פחות מעשרה עורכי דין שעיקר עבודתם הוא טיפול מול הרגולטור הישראלי, והם משקיעים עבודה רבה בכל תחום הרגולציה מול משרדי הממשלה".

האיגוד סירב לבקשת TheMarker לפרט מה הבסיס המשפטי לתביעת התשלום מוולברג. בנוסף, בקשתנו לקבלת פרטים על האיגוד, כגון מחזור שנתי, מספר מועסקים או מקבלי המשכורות הגבוהות נענו בשלילה: "אין אנו סבורים שזהו עניין הנוגע למי שאינו חבר בלשכת המסחר. הלשכה אינה גוף ממלכתי והיא אינה מקבלת תקציבים ממקורות ממשלתיים או מקורות אחרים. לשכת המסחר היא גוף דמוקרטי הפועל על פי תקנון מפורט ומסודר והיא מממנת את פעילותה לטובת החברים מגביית דמי חבר ודמי טיפול ארגוני".

"גיבשנו רפורמה, 
אבל היא תקועה"

מי שאמור לפקח על גביית דמי הטיפול הוא משרד הכלכלה. עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה, מסביר כי ניסיונות של המשרד להסדיר את הנושא נכשלו: "לפני כמה שנים עמדתי בראש ועדה שעסקה בנושא. מצד אחד לא רצינו שיווצר מצב שבעלי עסקים יהפכו 'לטרמפיסטים חופשיים', אז החלטנו שעליהם בכל זאת לשלם דמי טיפול לארגון המעסיקים, כי הארגון מייצג אותם מול מוסדות השלטון, מייצר שקט תעשייתי, מסדיר נורמות ויחסי עבודה.

"אם, למשל, עובד בבית דפוס, שיש בו עשרה עובדים, מבקש העלאה בשכר, המעסיק מפנה אותו להסכם קיבוצי בענף ומשלם לו לפי הדרגה והשכר שנקבע. זה יוצר שקט תעשייתי שכולם נהנים ממנו. בנוסף הארגון מעניק טיפול מקצועי.

"מצד שני, ברגע שיש צו הרחבה, לארגון המעסיקים שגובה את דמי הטיפול במשך שנים אין תמריץ לחדש הסכמים. גם התקנות הקיימות לא מחייבות את הארגונים לתת שירותים למי שמשלם דמי טיפול.

"חשבנו שיהיה נכון לתת פטורים למעסיקים שנמצאים במשבר או למעסיקים זעירים של עד שבעה עובדים. בסופו של דבר קבענו בתקנות החדשות הנחות גדולות למעסיק של עד חמישה עובדים, כך שישלם דמי טיפול לפי שכר מינימום, כלומר 200 שקל בשנה לכל עובד. עוד החלטנו, כי חובת התשלום על מעסיק תהיה רק למשך שבע שנים, ואם לא יתחדש ההסכם הקיבוצי אי אפשר יהיה להמשיך ולגבות דמי טיפול. המטרה בסעיף זה היתה להתניע מחדש את מערכת יחסי העבודה שקפאה.

"בענף הניקיון יש הסכם קיבוצי מ–1979 שעדיין מדבר בלירות, יש לו צו הרחבה מ–1980 והוא עדיין בתוקף. זה אבסורד.

"סעיף נוסף שביקשנו להכניס הוא שכל ארגון מעסיקים יצטרך לקבל ממשרד הכלכלה כתב הכרה שיבטיח שלא תהיה התפרעות בדרך התנהלות הארגון, שהוא יהיה חייב לפרט באתר האינטרנט מהם השירותים שהוא מספק. לצערי כיום הארגונים לא חייבים לפרסם באתרי האינטרנט את הפרטים האלה".

הוועדה אמנם סיימה את עבודתה ב–2006, ומאז כיהנו במשרד התמ"ת השרים אהוד אולמרט, אלי ישי, בנימין בן אליעזר, שלום שמחון ונפתלי בנט, ששינה את שמו של המשרד למשרד הכלכלה - אך גם שינוי זה לא הצליח לקדם את התקנות, שנתקעו לדברי יצחקי בוועדת העבודה בכנסת. "יש ארגונים שיש להם אינטרסים שונים והיו ויכוחים בינם לבין עצמם. גם חברי כנסת התנגדו. אני מקווה שהתקנות שקבענו ייכנסו לתוקף, ויחליפו את התקנות הארכאיות, כי ללא ספק התקנות הישנות לא טובות. אם הן לא יוחלפו יבוא מישהו ויפנה לבג"ץ לבטלן. בעבר הנושא הגיע לפתחו של בג"ץ, אבל הוא דחה את העתירות בטענה שיש הצעה לתקנות חדשות".

בינתיים וולברג מתכונן לקבל את יומו בבית המשפט: "בבית המשפט אני אוציא את דו"ח הלקוחות שלי, שאיגוד לשכות המסחר ייראו שאני לא מייבא, לא מייצא ולא מוכר בסיטונות. מהיום שזה התחיל לא ישנתי לילות רבים ואפילו הגעתי עם התקף לב לבית חולים, עברתי שני צינתורים. אני חושב ש–99% מהסיבה לכך זה הם. מאז שהקמתי את העסק, אחד הפחדים שלי היה מפרוטקשן. גמלה בלבי ההחלטה שאיך שדבר כזה קורה, למחרת אני סוגר את העסק והולך הביתה. צחוק הגורל הוא שקיבלתי דרישה לתשלום מאיגוד המסחר. בתחושה שלי זה די דומה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#