600 מיליון שקל מחפשים מנכ"לים שמוכנים לקבל סיוע בחינם

הקרן הממשלתית מעגלים מסייעת למעסיקים לפתור את מצוקתם של עובדים מבוגרים במקצועות שוחקים ■ מדי שנה מקצה הקרן 40 מיליון 
שקל למימון הכשרות מקצועיות לעובדים ו-20 מיליון שקל למימון פרישה מוקדמת ■ יו"ר הקרן: "כל המנכ"לים שאלו אותנו איפה המלכוד"

אורן מג'ר
אורן מג'ר

כל עובד כמעט מכיר את הימים שבהם הוא פשוט לא רוצה ללכת לעבודה, את הקושי לחזור מחופשה בחזרה לשגרת העבודה, או את הדיכאון הקל המלווה את תחילתו של שבוע עבודה חדש. כמעט כל עובד יהיה מוכן בשלב זה או אחר בחייו התעסוקתיים להיות מוגדר עובד שחוק.

עם זאת, לפי הגדרתה של המדינה יש בישראל רק כ-130 אלף עובדים הנחשבים לעובדים בעבודות שוחקות. אלה עבודות שהמרכיב הפיסי בהן דומיננטי - למשל כאלה שדורשות סחיבה ממושכת של משאות כבדים או עבודה ממושכת בעמידה או בתנאי אקלים קשים ‏(לרשימה המלאה של הקריטריונים, ראו תרשים).

בעיית העובדים במקצועות שוחקים מתעצמת והולכת ככל שהם מתבגרים, והקושי הפיסי מכביד והולך. הבעיה החריפה במיוחד עם תיקון חוק גיל הפרישה שהתקבל ב-2004: גיל הפרישה הועלה בקרב גברים מ-65 ל-67 ובקרב נשים מ-60 ל-62 ‏(ואמור לעלות בהדרגה ל-64‏).

כדי לפתור את הבעיה הוחלט בממשלה להקים את קרן מעגלים, שתפקידה יהיה למצוא פתרונות לעובדים במקצועות השוחקים. אף שההחלטה על הקמת הקרן התקבלה כבר ב-2004, סחבת של שמונה שנים עיכבה את הקמתה, שהושלמה רק ב-2012 בתמיכת ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. יעדי הקרן הם להכשיר, לשדרג ולהסב כ-4,400 עובדים מדי שנה ולסייע לכ-200 מהם לצאת לפרישה מוקדמת עם דמי קיום חודשיים.

בראש קרן מעגלים עומדת יפה ויגודסקי, לשעבר מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית, ולרשותה תקציב נדיב של 600 מיליון שקל לתקופה של עשר שנים. הקרן פועלת בשלושה מסלולים: הכשרה מקצועית, שדרוג בתוך החברה והסבה מקצועית. מדי שנה מוקצים 40 מיליון שקל למימון הכשרות מקצועיות לעובדים ו-20 מיליון שקל למימון פרישה מוקדמת.

כיום יש לקרן כ-1,000 עובדים בשלבים שונים של הכשרה, שמרביתם מיועדים להשתלב מחדש בארגון שבו עבדו קודם לכן. רק 15% עוברים הסבה מלאה למקצוע אחר ולעבודה בארגון אחר. עד סוף השנה מקווים בקרן להגיע לכ-2,000 עובדים שיעברו הכשרות, ובשנה לאחר מכן - ל-4,000. את מסלולי ההכשרה וההסבה מתאימים בקרן לצורכי המעסיקים.

"הפנייה שלנו היא למעסיקים ולא לעובדים", מסבירה ויגודסקי. "הם בונים את התוכנית לפי הצרכים שלהם ולפי רצונות העובד. המנדט שלנו הוא להכשיר עובד כל עוד הוא נמצא בארגון ולפני שהוא מפוטר. למעשה, אנחנו תופסים את העובדים רגע לפני שהם עוברים לטיפול שירות התעסוקה", אומרת ויגודסקי, "והפתרונות לעובדים נתפרים בהתאם למבנה המיוחד של כל ארגון".

"העובדים מקבלים תחושה שהם שווים"

ברוב הפרויקטים עד כה, מנסה הקרן יחד עם המעסיק, ליצור לעובד ערך כך שייקלט מחדש בארגון בתפקיד אחר. כך למשל, נהגי דן ואגד בגיל 50 ומעלה, עוברים קורס בוחני רכב שבלעדיו הם היו יוצאים לפנסיה מוקדמת; חדרניות ברשת מלונות ישרוטל עוברות הסבה לקוסמטיקאיות, שלאחריה יוכלו לעבוד במכוני הספא של בתי המלון. לדברי ויגודסקי, "עבור חלק מהעובדים בתוכניות ההכשרה, זו היציאה הראשונה בחיים להכשרה כלשהי. הם מקבלים הסעות והמעסיק לא מקזז להם שעות עבודה עבור ההכשרה, וכך הם מקבלים תחושה שהם שווים, שדואגים להם ושמעוניינים שימשיכו לעבוד".

זה שהעובד השחוק שמח להכשרה, זה ברור, אבל מה האינטרס של המעסיק לשלב עובד מבוגר בתפקיד חדש בחברה?

"סקר שערכנו דווקא גילה שיש התאמה בין רצון העובד למעסיק: שניהם רוצים שהעובד יישאר בארגון - העובדים מפני שזה מקור פרנסתם והמנהל בשל נאמנות העובד - הוא מבין שלא ימצא עובד צעיר לתחומים האלה עם אותה רמת נאמנות".

מדוע אין בקריטריונים התייחסות לשחיקה מנטלית? הרי עובד יכול לחוש שחיקה בכל מקצוע.

"השחיקה המנטלית לא ניתנת להוכחה אובייקטיבית. שחיקה פיסית ברורה ללא ספק ובטח אצל בני ובנות 50 פלוס. שותפי הקרן החליטו ובצדק לטפל בעובדים שבדרך כלל לא נשלחים להכשרות ולהסבות מאחר שלא רוצים לוותר עליהם בקווי הייצור".

מה הנזק שמסבה העבודה השוחקת למשק? אפשר בכלל למדוד את זה?

"הנזק הוא כפול: ירידה בפיריון, שנובעת מכך שהעובד שחוק אבל נשאר בעבודתו כי אין לו הרבה סיכוי למצוא, בגילו ועם השכלתו, עבודה אחרת. מצד שני אם עובד פורש מוקדם מהעבודה הוא הופך לנטל כלכלי וחברתי על המדינה".

בחינת שמות החברות שכבר נהנות מסיוע הקרן, ובהן אסם, שטראוס, חיפה כימיקלים, תעשיות אבן וסיד, מלון המלך דוד, ישרוטל, דן ורימונים, מעלה את התחושה שהקרן היא מעין 'קופה קטנה' של התאחדות התעשיינים וההסתדרות שמסייעת דווקא לחברות החזקות והגדולות במשק להכשיר עובדים במימון המדינה.

"הלכנו קודם כל לשחקנים הגדולים במשק כי חשבנו שאחרי שהחברות הגדולות יהיו בפנים גם העסקים האחרים יבינו שמדובר בתוכניות רציניות ויצטרפו. אני קוראת לעסקים קטנים ובינוניים לפנות אלינו. יש לנו פתרונות גם לעסק של עשרה אנשים ברמת העובד הבודד", אומרת ויגודסקי.

"חוץ מזה, זה לא סוד שבמפעלים ובארגונים הפרטיים אין השקעה מיותרת בעובדים. אם יש הכשרות הן ניתנות לעובדים עם השכלה רחבה ממוקדת יותר, צעירים יותר, לא לעובדים ברצפת הייצור", אומרת ויגודסקי. "בקבוצת האוכלוסייה הזו התעשיינים משקיעים פחות. מצער שככל שמדובר בעובדי התחתית - הם האחרונים שמקבלים תמיכה והכשרה".

החברות החזקות משתתפות בעלות הקורסים?

"העסקים לא משתתפים בעלות הישירה של ההכשרה. אבל יש להם עלויות אחרות: הם משחררים את העובדים מוקדם יותר למשל, משלמים להם משכורת גם כשהם בהכשרה ועוד. אגב, גילינו במהלך הדרך שבישראל לא מאמינים במושג שנקרא חינם. מה שהרג אותנו בהתחלה הוא הסקפטיות: אנשים אמרו 'לא יכול להיות שהמדינה תורמת לאזרחיה. כל המנכ"לים שאלו אותנו איפה המלכוד'".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ