חובטים ונהנים

בקייטנת הטניס הילדים לומדים שהאויב הכי גרוע הוא הם עצמם

אביבית שיין
אביבית שיין

כשהגעתי למרכז הטניס ברמת השרון הייתי נרגשת. אני שונאת ספורט אך אוהבת טניס, מפני שטניס הוא בעצם משחק. נכון שכדי לשחק אותו עושים ספורט, אבל זו רק הדרך - לא המטרה. ציפיתי לפגוש ילדים עם רקטות, כדורים צהובים עפים לכל הכיוונים, הרבה צעקות וצחוק. ובכן, טעיתי. "איפה כל ילדי הקייטנה?" שאלתי את שעיה אזר, מנהל המרכז. לקח לנו קצת זמן להבין זה את זו - מתברר שהמינוח שהשתמשתי בו פשוט לא נכון. לא הגעתי לקייטנה - הגעתי למחנה אימונים. הילדים בדיוק ישבו לאכול ארוחת עשר בצל וממש לא השתוללו. טוב, אולי הם תשושים. מחנה האימונים שלהם כולל משחקי טניס - הרבה טניס - בזוגות, ביחידים או בקבוצות. ילדים בכל הרמות ובגילי שש עד 15 מחולקים לקבוצות על פי רמתם ומתאמנים.

אז מה גורם לילדים לוותר על אופציות הבילוי בחופש ולקבל בכזו השלמה, שלא לומר שמחה, את אגלי הזיעה? מה מניע אותם להזיע במגרש, ללמוד על תזונה ולעשות כושר, במקום לראות טלוויזיה או להכין כדורי שוקולד, למשל, שתי פעילויות מופלאות שאפשר לבצע בחלל ממוזג?

אולי זה המוטו המפורסם מסדרת הטלוויזיה המפוארת משנות ה-80, "תהילה" ("רוצים תהילה? ובכן, לתהילה יש מחיר, וכאן אתם מתחילים לשלם - בזיעה"), ואולי ילדים פשוט סובלים פחות מחום. המחנה נמשך 12 יום, אבל שלוש פעמים במהלך המחנה הילדים מקבלים חצי יום בבריכה, "שייהנו קצת". בהחלט מגיע להם. פרט לטניס, מקבלים הילדים כל מה שספורטאי מקצועי צריך. הם מתאמנים בחדר כושר, נהנים מהרצאות על תזונה, והלהיט של המחנה - יש להם מאמנים מנטליים.

המאמנים המנטליים עוזרים לילדים לנצח את הקושי הפסיכולוגי שכרוך במשחק. כפי שהסביר לי אחד המדריכים, האויב הכי גדול של שחקן הטניס הוא עצמו. מחשבות על כישלון, פחדים וחוסר ביטחון מונעים ממנו לבצע את החבטה המושלמת. הילדים במחנה כבר יודעים את זה ומתכוננים.

באחת הקבוצות שמשחקות יש בערך עשרה ילדים בני עשר, מתוכם ילדה אחת. אף אחד מהבנים לא ממש רוצה לשחק עמה, אבל אותה זה רחוק מלעניין. "אבא שלי תמיד מוסר לי ככה", היא צועקת לילדון שמשחק מולה, והוא משיב "מה אכפת לי. תזרקי כבר. את לא זורקת טוב". היא דווקא חובטת מצוין. המדריך, שמסתכל על הילדים ומחפש כישרונות, מסביר לי שיש לה את זה. מבחינתי, לכל אחד מהילדים שמצליחים בחום הזה לחבוט בכדור, יש את זה. בקורס האימון המנטלי הם היו מקבלים אצלי 100. לפחות.

לילדים יש דעות מגוונות על טניס, הם מעדיפים את רוג'ר פדרר על פני השני (מודה, אני לא זוכרת את שמו). יש להם העדפות לגבי סוגי החבטות, והם יודעים לספור את הנקודות. אזר מסביר שכדי לשרוד את המחנה, צריך להיות מכוון מטרה ושאפתן. "זה שאמא או אבא דוחפים זה לא מספיק, זה קשה". כששאלתי את הילדים מה הם מנסים להשיג באימונים הקשים האלה, אחד הילדים שאל: "את עובדת עלינו? זה כיף חיים".

בחזרה לעמוד הקודם

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"