רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

3,600 שקל לדירת 19 מ"ר: האנשים שגרים בדירה זעירה

לכתבה
הדירה של אלירן בכרם התימניםעופר וקנין

הדרישה לדירות קטנות גוברת - אבל עקב חוסר כדאיות כלכלית בונים מעט כאלה. הפתרון: דירות מחולקות, מחסנים וחדרי אשפה "שמוסבים לדירות" ■ דיירים מספרים על הצפיפות, השימושים הרבים שיכולים להיות לכיסא והיחסים הקרובים מדי עם השכנים

142תגובות

גיל הנישואים המטפס, מספר מקרי הגירושים הגדל, העלייה במספר המשפחות יחידניות והארכת תוחלת החיים הביאו למספר לא מבוטל של משקי בית המחפשים דירות קטנות. מעבר לכך, מרכזי התעסוקה, המסחר והתרבות הנמצאים בערים הגדולות מושכים אליהן תושבים, ובהם עובדים, תיירים ואנשי עסקים המגיעים לתקופות קצרות. כך, הצפיפות בערים גוברת ועמה הצורך בפתרונות הולמים לשינויים.

למרות הדרישה לדירות קטנות, מספר התחלות הבנייה של דירות 3 חדרים ופחות ב–2016–2017 לא הסתכם ביותר מ–10%. השפל חל ב–2011 — רק 4.9% מהדירות שבנייתן הסתיימה היו בנות 3 חדרים, לפני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הסיבה לכך פשוטה: עבור שטח גדול יותר — הקבלנים מקבלים תמורה רבה יותר ומשקיעים פחות עבודה. לכן, הסבירות להאצת בנייה של דירות קטנות ביוזמת השוק הפרטי פוחתת.

גם הרשויות המקומיות בישראל אינן אוהבות את רעיון הדירות הקטנות ומתחמי הדיור הצפופים. הרשויות גובות ארנונה לפי גודל, ולכן דירת 3 חדרים מכניסה פחות מדירות גן ופנטהאוז גדולות. כמו כן, בערים מבינים שככל שהדירות קטנות יותר, כך הצורך בהענקת שירותים מחוץ לבית גדל, כמו גם הצורך בתשתיות למשקי הבית הרבים יותר. לצד זאת, קיים גם החשש של העיריות מפני הזנחה של המבנים המוחזקים על ידי בעלים רבים, ולכן הן מעודדות את יזמים הבונים דירות קטנות רבות להשאירן בבעלות אחת.

את המחסור בדירות קטנות ממלאים בעלי דירות ומשקיעים קטנים שזיהו את הצורך ואת התמורה האפשרית ויצרו פתרונות מפוקפקים ומיידים, בעיקר באמצעות פיצול דירות, לעתים רבות בניגוד לחוק. כמו כן, הם "הסבו" מחסנים, חדר כביסה, חדר אשפה ומרפסות ל"דירות קטנות". כך נוצרו "דירות" שבהן כדי להדליק את הדוד למים החמים צריך לצאת מחוץ לדירה, כדי לפתוח את הדלת צריך לקפל את המיטה, וכדי להשתמש בשירותים צריך לצאת למסדרון המשותף. העיריות אולי מנסות לאכוף את הבעיה, אך לא ביתר שאת.

דירה מפוצלת בתל אביב
אסף עברון

האדריכלית אורית מילבאואר-אייל, ממשרד מילבאואר אדריכלים, עוסקת בימים אלה בתכנון ופיתוח כמה מתחמי דיור עם רוב של דירות קטנות בתל אביב, בכפר סבא וברחובות. מילבאואר-אייל מעידה כי בעוד אנשים וקהילות מעידים על הצורך בדירות קטנות, התוכניות העירוניות אינן מעודדות במיוחד בנייה מסוג זה. "היזמים עובדים לפי תוכנית בניין העיר (התב"ע) התקפה ולא לפי מה שרוצים, וכיום אין הרבה תב"עות המאפשרות דירות קטנות בגודל 25–35 מ"ר, אלא יותר לכיוון ממוצע של 80 מ"ר".

לדברי מילבאואר-אייל, שטחי הציבור שיש לכל עיר הם הפתרונות כיום של הקצאת קרקעות לטובת מתחמים של יחידות דיור קטנות. אבל לפי התב"עות אפשר לבנות בהן מעונות סטודנטים או מבני דיור מוגן.

לא רק הכדאיות הכלכלית וועדות התכנון מקשות על הקמת דירות קטנות. חוק התכנון והבנייה קובע סטנדרט המבקש לשמור על איכות חייהם של אזרחים, ולצדו אושר לפני שנה גם חוק שכירות הוגנת, השואף לשמור על הדיירים וגם על המעקפים שנוצרו כדי לחמוק מרשויות המס דרך הדירות המאולתרות. שני החוקים יצרו סטנדרט לדירה ראויה למגורים ולבנייה.

כך למשל, חלל של סלון ומטבח צריך להיות 18 מ"ר לפחות, חדר רחצה עם כיור ושירותים נפרדים מוסיפים עוד כמה מ"ר, ואם מחליטים כי צריך ממ"ד, גודלו המינימלי הוא 9 מ"ר — כך מגיעים לדירה ששטחה לא יורד מ–35 מ"ר. בנוסף, כיום חוק שכירות הוגנת מגדיר תנאי בסיס לדירות המוצעות להשכרה, שלפיהם אי אפשר להשכיר דירה שאינה כוללת מערכת חשמל או תאורה, שאין בה פתחי אוורור וחלונות או דלת כניסה ראשית הניתנת לנעילה.

לפיכך, יש צורך ביצירת מנגנון ביורוקרטי חדיש ותמריצים שיעודדו את היזמים לבנות בקטן – אך כחוק. רק כך יוכלו לשלב ולהטמיע את הדירות הקטנות במגוון של שכונות ואזורים.

רק לאחרונה הודיעה WeWork כי היא מקדמת יחד עם קבוצת עזריאלי הקמת מתחם מגורים משותפים לפי מודל WeLive, במתחם עזריאלי טאון בסמוך לפרויקט מידאטאון, ועיריית תל אביב מצידה הודיעה כי תפעל לקדם הקלות והתאמות רגולטוריות כדי לאפשר את התקדמות הפרויקט - בכפוף לעתודות הקרקע ההולכות ומצטמצמות בעיר.

מתוך מתחם WeLive בניו יורק
בלומברג

כניסתם מבשרת על מענה ממשי, אך לא בהכרח על הוזלת מחירים בעבור דירות קטנות, דווקא בשל עלויות תחזוקה גבוהה והישענות על שירותים נוספים, כמו חדרי אירוח, כביסה ופעילויות.

מלבד יוזמות של חברות פרטיות, בעולם מודלים של דיור שיתופי מגיעות גם דרך יוזמות פרטיות של קהילות קטנות וקואופרטיבים והם הולכים וצוברים תאוצה, כשהערים הגדולות הן בעלות אינטרס בליווי תהליכים כאלו.

"אנחנו פועלים היום כדי ללמוד ולקדם יוזמות של דירות קטנות ודיור שיתופי, לצד שמירה על מגוון הדירות ותמהיל האוכלוסייה בכל שכונה בעיר", מסבירה חדוה פיניש, מהיחידה לתכנון אסטרטגי במנהל ההנדסה של עיריית תל אביב. "היום בכל תוכנית ותוכנית אנחנו פועלים בכפוף לכרטיס השכונה ובודקים מה קיים, מה בתכנון, מה בהיגוי ומה היעדים. כך לוקחים בחשבון את הצרכים של מגוון האוכלוסיות שצריכים להיות בשכונה ומנסם לייצר מגוון בכל בניין. נכון שפלורנטין היא לא רמת אביב, אבל עדיין לא נכון שיהיו דירות סטודיו רק בפלורנטין, וברמת אביב רק דירות גדולות ולמשפחות. גם שם יש מבוגרים שכבר לא צריכים את הדירות הגדולות שבהם הבדידות צועקת מכל החדרים, וצריך לאפשר להם ולסטודנטים דירות מצומצמות יותר שעונות לצרכים שלהם – מבלי לנתק אותם מהאזור שבו התבגרו".

הצורך בדירות מהסוג הזה בולט בעיקר במרכזי הערים הגדולות – בארץ - בתל אביב, חיפה וירושלים, בעולם – במנהטן, הונג-קונג וברלין. בפריפריה דירות מהסוג הזה יצדיקו את עצמן רק אם ישמרו על מיקום כדאי, ליד תחנות רכבת, קמפוסים ואוניברסיטאות או פארקי תעסוקה. לדברי מילבאואר-אייל, המתכננים ערים גם למגמות סוציולוגיות אנתרופולוגיות של קהילות גאוגרפיות שמבקשות להחיות את מארג הקשרים ביניהם, הדבר מתחזק עוד יותר ככל שהבית קטן – והציפייה היא שהשכונה, הספסל הציבורי והמתנ"ס יחפו על כך, ויהוו המשך ישיר לסלון ולחדר הילדים.

"השקעתי כ–10,000 שקל בעיצוב ובמראה של הדירה"

אלירן (35), כרם התימנים בת"א | 3,600 שקל ל–19 מ"ר

הדירה של אלירן בכרם התימנים
עופר וקנין
עופר וקנין

"רציתי לחיות במרכז תל אביב, והבנתי שאני יכול לעשות את זה בסכום מוגבל, בעיקר מכיוון שאני משלם גם משכנתא לדירה גדולה שרכשתי ברחובות ונמצאת בבנייה. כל עוד אני רווק, אין סיבה שאעבור אליה, ואני מאמין שאשכיר אותה", מסביר אלירן (שם בדוי).

"מבחינתי, השיקול היה הראשון היה המיקום. גרתי בעבר ברמת גן, גבעתיים ורמת אביב, שזה מבחינתי רק ליד. רציתי להיות בלב, לחוות את תל אביב מבפנים. אחר כך היה עניין המחיר. אני משלם היום בערך 10,000 שקל בחודש עבור מגורים (השכרה, חשבונות ומשכנתא). בהתחלה חיפשתי דירה עם שותף, כדי להוריד עלויות, אבל הבנתי שאני צריך דירה לבד בגילי.

הדירה של אלירן בכרם התימנים
עופר וקנין
הדירה של אלירן בכרם התימנים
עופר וקנין

"ככה הגעתי לכרם. שיפצתי את הדירה בעצמי. הגובה מהרצפה לתקרה הוא 3.74 מטרים, וזה איפשר לחלק את החלל נכון יותר. הפתרונות שיצרתי, כמו קובייה שעליה אני ישן, גורמים אולי להרים גבה ברגע הראשון שנכנסים, אבל הדירה לא נראית מוזנחת אף שהיא לא משופצת. להפך — השקעתי הרבה בעיצוב ובנראות של הדירה, כ–10,000 שקל. נכון, יכולתי להשיג באותו סכום השקעה דירה גדולה מעט יותר, אבל היא היתה נראית אחרת לגמרי.

"אני אוהב את מה שיצרתי כאן, אבל ההתאמות למחיה בדירה קטנה עולות כסף. היה לי כסף נזיל להשקיע. הכל בר ניתוק, ואוכל להעביר את הדברים לדירה הבאה או למכור.

הדירה של אלירן בכרם התימנים
עופר וקנין

"ויתרתי על ארונות סטנדרטיים כדי לחסוך מקום. כל מה שנוהגים להסתיר — אצלי חשוף. זה מצריך ממני להיות נורא מסודר ונורא רגיש לכל פריט. נורא מהר נעשה בלאגן, וכל דבר רואים. יש לי שני חלונות ענקיים הפונים לרחוב, והדירה היא כמו מיצג לתיירים שעוברים, לכן אני צריך להיות נורא מסודר וחסכוני. יש אצל ההורים שלי עכשיו חדר וחצי עם ארגזים של ציוד וריהוט מהדירות הגדולות שלי, ציוד של בית שלם. גיליתי שלא באמת צריך את כל המוצרים שהיו לי. ממש רציתי לקחת אתי ספרים ולקחתי, אבל ויתרתי על כלי מטבח עודפים, בגדים שתרמתי, ציוד לטיולים שאני משתמש בו רק פעם בשנה וריהוט מיותר.

"מאז שעברתי לכאן אני פחות מארח בבית, אבל משתמש הרבה בחצר המשותפת, וזה גורם לי להיות יותר בקשר עם השכנים. זה חלק ממגמה כללית של שיתופיות, שלא קורית רק בחללי עבודה משותפים בתשלום. אנחנו חולקים מכונת כביסה, ובערים צפופות כמו הונג קונג רואים שאנשים מוותרים על יותר ויותר מ"ר ורק ישנים בבתים שלהם. אפילו מטבחים אין. רק מיטה, מקלחת ומחשב. כל הצרכים האחרים יצאו החוצה".

"זה כמו טרק בשטח: צריך לשרוד עם המינימום"

עדי (33) ומתן (34), מגדל פלורנטין בת"א | 3,700 שקל ל–38 מ"ר

מתן: "עדי גרה בדירה הזאת חמש שנים, ואני הצטרפתי אליה לפני שנה. מהר מאוד הבנתי שזה אומר לוותר על המון דברים. אוסף נעלי הסניקרס שלי נכחד. אתה צריך לחשוב באופן יצירתי, וממש לעבוד בזה. אני בן אדם שחשוב לו המרחב שלו והרגשה של קלילות, אז המלה פונקציונליות מקבלת משמעות עמוקה. אתה קולט איך אתה משחק עם הדבר הכי קטן בבית, ואיכות חיים שלך ממש משתפרת".

עדי ומתן. גרים יחד בדירת 38 מ"ר: "יש בבניין 170 דירות. מרגישים מאוד את השכנים"
עופר וקנין

עדי: "יש לנו שני חתולים. יום אחד סובבתי את קופסאות החול שלהם, וחל שיפור של ממש באיכות החיים שלנו. הרבה פחות בלאגן. הרגשנו שאני צריכה לקבל פרס נובל לתכנון. התפישה שסיגלנו היא שאי אפשר להכניס משהו הביתה בלי שמשהו ייצא. מספיק ששידה קטנה נכנסת ונוצרת מתיחות גדולה בבית. הקירות סוגרים עלינו והאוויר נעשה דחוס.

"לפעמים זה קשה כשצריך את הפינה שלך, ואז או שיוצאים מהבית או שמסתגרים בחדר השינה, אבל גם הוא קטן ויש בו חלון שפונה לסלון. קשה מאוד לריב בדירה כזאת. זה גורם לנו לנסות להתחשב אחד בשני, כי אין ברירה. זה מחשל את הזוגיות מצד אחד, אבל יש יותר דברים לריב עליהם מצד שני.

"אנחנו למשל מקבלים עיתון, וגם אם אתה רוצה לקרוא משהו מחר, חייבים היום לזרוק, מפני שאין מקום לציוד מיותר. זה או אני או העיתון. הבית מתבלגן נורא בקלות.

"זה קצת כמו טרק בשטח: נותנים לך את תנאי מינימום, ואת צריכה לשרוד. תוך שנה אתה קולט שעם גפרור, פחית קולה ויתד אתה יכול לחיות כמו מלך. יש לנו מטבח קטנטן, ואנחנו חייבים לעבוד יחד על משטח הכנה של 50 ס"מ. כשאנחנו רואים מטבח סטנדרטי עכשיו זה נראה כמו ממלכה. אנחנו אוהבים לבשל ולארח, והחצר מצילה אותנו בעניין הזה. יש לי חברה שגרה בבית של שתי קומות, ואנחנו עדיין הבית הכי המארח. זה עניין של אופי וגישה, ופחות עניין של מרחב".

מתן: "יש לדירה המון יתרונות: הבניין חדש והמחיר נמוך, ויש חדר כושר. הארנונה ממש מצחיקה, משהו כמו 120 שקל לחודשיים. אנחנו חוסכים כ–4,000 שקל לחודש. אנחנו משתמשים גם בחדר כביסה וזה נורא נוח, יש גם חדר אופניים וחניון. זה יתרונות ממש מובהקים. המיקום והקהילתיות בשכונה הם מהותיים עבורנו. הגודל הקטן נהפך לנסבל בזכות סביבה שמפצה על החוסרים".

עדי: "שכנים? יש פה 170 דירות, ובהן כל החברה הישראלית. מצד אחד פלורנטין זה מקום שבו הקהילתיות בשכונה מאוד נוכחת וחשובה לנו, אבל לחלוק קומה עם עוד 40 משפחות זה לא קל ומשפיע על איכות החיים. מרגישים מאוד את השכנים. יש קבוצת פייסבוק של רוב הדיירים במתחם ותמיד נעזרים ומבקשים דברים".

מתן: "בסופי שבוע שומעים מכל מקום מרפסת מוזיקה אחרת וזה מדליק. קצת כמו השיכונים של פעם: אתה חייב להיות אחד בתחת של השני. מול המגמות של הבידול והניכור בחברה הישראלית — פה הקבוצות מתחברות בעל כורחן. זה משהו שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים לשמר גם בדירה הבאה. החלום הישראלי זה בית צמוד קרקע או פנטהאוז, ופה מרוויחים משהו כזה. אנחנו מדמיינים את עצמנו חוזרים עוד 50 שנה לדירה קטנה בלב העיר. אבא של עדי כבר מתכנן על הדירה הזאת כשנעזוב".

"הדלת בחדר השינה לא נסגרת - אז מה?"

עדן (28), גבעתיים | 3,000 שקל ל–22 מ"ר

"נפרדתי מבן זוג אחרי שחיינו יחד כמה שנים. דירה מחולקת היתה הפתרון, מפני שלחזור להורים או לשותפים פשוט לא בא בחשבון. הייתי מוכנה שהדלת של חדר השינה לא תיסגר עד הסוף מכיוון שהמיטה גדולה מדי, לוותר על המקרר הגדול והבישולים, לשייף חלק מידית הכניסה לבית כדי שהדלת לא תיתקע במקרר — אבל להרוויח את הפרטיות שלי", מספרת עדן, שבחרה להישאר בשם בדוי מכיוון שהדירה שבה היא גרה מחולקת באופן לא חוקי.

הדירה של עדן בגבעתיים
גילי מלינצקי

"גם התקציב והמיקום שיחקו תפקיד. אם הייתי גרה בפריפריה, לא הייתי רואה סיבה לוותר על המרחב. אבל כשהמיקום חשוב לך והקרבה לעבודה ולמרכז — את מוכנה לוותר על כמה מ"ר. עם זאת, עניין האירוח נעשה רגיש. מצוקת המקום עוד נסבלת, אבל אירוח עם קירות גבס זה אולי החלק הכי קשה. השכנים סובלים: ריחות של עישונים, זבל ובישולים מתפשטים נורא מהר. אני למשל לא סובלת ריח של מרק עוף, וכשהשכן שלי מכין אותו זה כאילו הוא יושב לי בסלון.

"בדירה מחולקת השכנים צריכים להיות הרבה יותר מתואמים אחד לשני. כשמישהו הולך לישון ואתה מארח, אתה צריך להתחשב בזה שהקירות דקים ושומעים אותך. השכן הוא חצי שותף. אם השכנה נכנסת ב–4 בבוקר, אני שומעת.

"בחנוכה אירחתי חמישה חברים. הכרית נהפכה לכיסא והחנוכייה נפלה כשמישהו זז וכמעט שרפה את הבית. בדירה הזאת הכל צריך להיות במקום. קשה לי שאין פינת אוכל ותנור ויש משבצת אחת שמשמשת גם לייבוש כלים, גם לכיריים, גם לטוסטר אובן וגם להכנת ארוחת הערב. הרבה מהבגדים העפתי להורים שלי. יש חפצים שנהפכים לרב־שימושיים: סל כביסה הוא גם ארונית שמניחים עליה דברים, הכיסא הוא גם מתלה וגם שולחן ללפטופ, והחלל שמתחת למיטה נהפך לעוד ארון.

"היתרון הוא שהניקיון נעשה פשוט וכייפי. זה קצת כמו מקלחת מגבונים של אנשים בטיול — רק על דירה. הסדר לעומת זאת חשוב מאוד. כשאני נכנסת הביתה יש לי רבע שעה של נוהל התארגנות כדי שיהיה לי נעים".

"לא התביישתי להביא את חברה שלי לדירה - אבל היא לא מוכנה לגור בה"

דני (30), הצפון הישן בת"א | 4,000 שקל ל–20 מ"ר

"הדירה שאני מתגורר בה בעצם נולדה כתוצאה מחיבור בין שני בניינים שעברו תמ"א 38, ולכן הכניסה אליה היא נפרדת. זה לא מחסן, אבל היא כאילו לא שייכת לאף אחד מהבניינים. היא נבנתה בין עמודי הבניין. הכניסה היא לסלון, שהוא מרווח יחסית, ואף מאפשר ספת שני מושבים, כורסה, שולחן ושתי שידות. גם המקרר נמצא בסלון, כי אין לו מקום במטבח", מתאר דני (שם בדוי).

"המטבח, באורך חמש מרצפות, נמצא שלוש מדרגות למטה, ויש בו כיור וטוסטר אובן. כיריים זאת פריווילגיה, ואני לא ממש צריך את זה, מפני שאני אוכל הרבה בחוץ. מהמטבח נפתחת הדלת לשירותים ולמקלחת. ארון הבגדים נמצא מתחת למיטה המוגבהת.

"האזור היה לי חשוב, בעיקר הקרבה לים. המחיר בעיני סביר, ואפילו טוב ביחס לדירות ליחיד. בעל הדירה רוצה להעלות עכשיו את המחיר ל–4,600 שקל, אבל אני עובר לגור עם חברה שלי. ממש לא התביישתי להביא אותה לכאן, אבל היא לא מוכנה לחשוב על לגור כאן. האמת שגם אני ידעתי שזה משהו זמני. חייתי כמה שנים בדירות השותפים שעלו לי עד 3,000 שקל, אבל נמאס לי".

>>>ומה המצב בעולם? זה מה שקורה בניו יורק

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סקירה יומית של שוק הנדל"ן ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות