תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני יכול לצאת ב-6:20 - ולהגיע ב-8:45 לעבודה, זה טירוף, מי מאשר תוכנית כזאת?"

לכתבה
פקק ליד בית ספר. תשתיות התחבורה קורסות תחת נטל התושביםגיל כהן מגן

מאבקים ציבוריים נגד תוכניות בנייה עירוניות קמים בכל הארץ. הנושאים שבוערים לתושבים: צפיפות, פקקי תנועה ופגיעה בשטחים ובמוסדות ציבוריים. אף שבממשלה מנסים לייחס את המאבקים למניעים אישיים וקטנוניים, נראה שברוב המקרים - התושבים מצליחים

113תגובות

"קרית אונו מתנגדת! ראש העיר מצופף את העיר, יוצר בה פקקים - ומוריד לנו את איכות החיים. נילחם במגדליזציה!" זו רוח הדברים בדף הפייסבוק "תושבים לשינוי תוכנית ההתחדשות העירונית ברחבת השקד". אנשי המאבק פועלים לעצירת תוכנית אחת מתוך כמה מיזמי התחדשות עירונית, המקודמים על ציר תנועה מרכזי בעיר, ברחוב לוי אשכול. לטענתם, מקודמים בעיר פרויקטים של עשרות מגדלים רבי־קומות ברצועה של 2 ק"מ שיאכלסו 3,500 משפחות חדשות ויוסיפו 5,000 כלי רכב שיעמיסו על העיר בלי תכנון הולם.

בינתיים במשרדי הממשלה מצהירים כי היא רוצה לתכנן ולבנות, או כדבריו של יו"ר מטה הדיור במשרד האוצר, אביגדור יצחקי, בכנס שנערך לפני כשלושה שבועות: "מצדי שיישבו מיליון דירות על המדף. אנחנו נמשיך לתכנן. לא מעניינות אותי הצעקות על זה שצריך תשתיות קודם - צריך לעבוד במקביל וצריך לתכנן עוד ועוד ועוד".

אבל התושבים אינם מאמינים ב"עבודה במקביל", מכיוון שכבר כיום יש פער מתרחב בין הקצב המואץ של הבנייה לקצב הקמת התשתיות. "בנייה של מגדלים בני 24 קומות בשכונה שבה יש בתי קרקע ובניינים של ארבע קומות לכל היותר, זו פגיעה באיכות החיים של תושבי השכונה הוותיקה רחבת השקד - אפילו יריקה בפנים שלנו", נכתב בדף הפייסבוק. "השכונה תיהפך לצפופה ומוסדות החינוך יישחקו לחלוטין. אולם הרע שברעים הוא התכנון לסלול כביש פנימי בתוך השכונה, שיגרום למעבר של מאות כלי רכב מדי בוקר דרך העיר. בשביל להקפיץ את הילד לבית הספר נצטרך לצאת שעה לפני הצלצול. כל פקקי התנועה יתנקזו לתוך השכונה הוותיקה, שאין בה את התשתיות התחבורתיות המתאימות כדי להתמודד עם מסה כזאת של כלי רכב".

מנשר המאבק מתנוסס על זגוגית המכוניות ברחבי קרית אונו בשישי בצהריים. אצל חלק מהתושבים הוא ילבה את הזעם המתעצם על הרשות המקומית, ואחרים ישליכו את הדף בפח הקרוב. עם זאת, המאבק ודומיו נהפכים לנפוצים יותר ויותר בחודשים האחרונים ומתפשטים ברחבי ישראל. קרית אונו אינה לבד. ביישובים רבים מקודמות תוכניות רחבות ואגרסיביות יותר מבחינת השינויים שהן מבקשות להחיל על הערים. תוכניות מתאר כוללניות מקודמות בערים שונות, וכך גם הסכמי גג המשנים את אופיין של הערים ללא היכר ובזמן קצר, והציבור לא נשאר שקט.

חוף פלמחים. הציבור לא הסכים לוותר עליו
תומר אפלבאום

רוב המאבקים על תכנון עירוני עוסקים בשלושה נושאים: צפיפות ומגדלים; צירי תחבורה ופקקים; ופגיעה בשטחים ציבוריים ובמוסדות חינוך ותרבות. מהלכי התכנון והבינוי מצד הרשויות אינם מתנהלים תמיד בשקיפות ובשיתוף מלא של הציבור, ולכן יותר ויותר תושבים בערים שונות מרימים ראשים ונעמדים מול הרשויות. מעכו בצפון, דרך כפר סבא, חדרה, כוכב יאיר, ירושלים, באר שבע ועד ירוחם - התושבים אינם מוכנים לתת יד לתוכניות, שלהערכתם יפגעו באיכות חייהם וחיי ילדיהם. באחרונה הוקם מטה מאבק כלל ארצי, שמטרתו לאחד את המאבקים תחת קורת אחת, ונקרא מטה המאבק לבינוי שפוי. חברי המטה כוללים מתכננים ופעילי ציבור, ובהם האדריכלית אורנה אנג'ל, אשת הפרסום מירית שקד ברק והאדריכלית נעמה שבתאי־ציזר.

מאבקים עירוניים נתפשים בעיני האזרחים כבעלי השפעה גבוהה יחסית על חייהם, מכיוון שנציגי הציבור נמצאים עמם במגע ישיר יותר, ומשום שהנושא הנידון אינו חומק מעיניהם ואינו תיאורטי - הם חווים אותו יום־יום, בוקר ולילה. המאבק ישפיע על השעה שבה יתעוררו בבוקר כדי להגיע לעבודה, על חוגי ההעשרה של ילדיהם, על הנוף שישתקף מחלונם ועל פסקול חייהם.

המאבקים נולדים מאחורי מסכים, מקבלים לגיטימציה בחדרי המדרגות, צוברים תאוצה בשעות ההמתנה בפקקים בכבישים בדרך לעבודה, ומתפשטים. מפני שחלק מהקבוצות קטנות, מצליחים החברים בהן לשמור על קשרים קרובים ולעבור מהוואטסאפ והפייסבוק גם לחיים האמיתיים. הם מפגינים בשטח, מתאספים מחוץ לוועדות התכנון, ואף מגייסים כסף לטובת ייצוג משפטי במידת הצורך.

אחד הרגעים המכוננים בעבור מאבקי התושבים בישראל התרחש בספטמבר, כשבעקבות התנגדות חריפה של תושבים בהרצליה הוקפאה תוכנית המתאר העירונית, והעירייה קיבלה אותה לתכנון מחדש שיוגש בעוד שנה וחצי. הוועדה המחוזית אישרה את משיכת התוכנית, והטילה על העיר אחריות מחודשת להתאמת התוכנית לשינויים שחלו בעיר, לתשתיות, לתחבורה ולמיזמי התחדשות עירונית. התושבים בהרצליה הפעילו לחץ על נציגי הציבור, והצליחו לעצור בנייה של אלפי דירות, כשהבינו כי התוכנית ממשיכה את הפיתוח המואץ שכבר נעשה בשנים האחרונות, ואינה נותנת מענה מתאים של תשתיות ותחבורה. התושבים טענו כי יש בתוכנית ליקויים חמורים, מפני שהיא מיושנת ואינה קשובה לצורכיהם.

זהו רגע מכונן לא רק בשל ניצחון התושבים, אלא גם מכיוון שמשיכת התוכנית הוכיחה כי חלק ניכר מטענותיהם היה מוצדק גם בעיני הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. כמו כן, ההצלחה הוכיחה כי בניגוד לטענת מבקרי המאבקים, שלפיה ההתנגדויות נובעות משיקולי NIMBY (not in my back yard - לא בחצר האחורית שלי), בהרצליה, כמו גם באזורים רבים אחרים, ההתנגדויות מבוססות על טיעונים תכנוניים צודקים. אין כל קשר בין חוסר מענה מבחינת תשתיות ואי־התחשבות בצורכי האוכלוסייה לבין NIMBY. אף שמובן כי לעתים במקומות מסוימים השתרבבו גם שיקולים אישיים להתנגדויות, נראה שמשקלם ביחס להתנגדויות העקרוניות זעיר.

שלט פינוי-בינוי בקרית אונו. מיזמי פינוי־בינוי מעמיסים על התשתיות
עופר וקנין

זירת המאבק: בנייה צפופה ומגדלים

NIMBY הוא כינוי להתנגדויות לתוכניות על בסיס אישי, המעדיפות אינטרסים אישיים צרים של בעלי דירות על אינטרסים של הציבור הכללי. בשנים האחרונות מתפשטת תופעה הפוכה, שלפיה אנשים תומכים בקידום תוכניות על רקע תועלות אישיות. המקרה הבולט ביותר הוא זה של תמ"א 38 - תוכנית המקנה הטבות כלכליות ניכרות לבעלי הדירות שעליהם היא חלה.

ברמת גן יש דוגמה בולטת. בעלי הבתים תומכים בתמ"א 38, משום שהם רוצים להשביח את נכסיהם; ואילו תושבי האזור האחרים מתלוננים כי תשתיות העיר אינן מותאמות לתוספת כה גדולה של יחידות דיור. התוצאה: מאבקים טעונים בין התושבים.

בכנס שנערך לפני כחודשיים ברמת גן התאספו מאות תושבי העיר, רבים מהם מעורבים כבר שנים במיזמי תמ"א 38 במסלול פינוי־בינוי. הם התלוננו כי העירייה אינה מתווה מדיניות עקבית, וגורמת לסחבת ביורוקרטית ולחוסר ודאות. התושבים מחו מול אנשי עירייה ואנשי מקצוע נגד אופן קידום ומימוש התוכניות.

בעיריית רמת גן עיצבו מדיניות לאישורי תוכניות מכוח תמ"א 38, באמצעות תוכנית שנקראת ג/53. היא צימצמה באופן ניכר את זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38, אך לא את הוויכוחים. משני צדי המתרס - המתנגדים לתמ"א 38 והתומכים בה - מאשימים את העירייה במחדלים בנושא.

בין הדוברים בכנס ברמת גן היתה דניאלה פוסק, רגע לפני שנכנסה לתפקידה כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב. לדברי פוסק, "רמת גן דומה לערים אחרות במרכז שבכולן 75% מהבניינים נבנו לפני 1980, ולכן הם מועמדים להתחדשות. תוכניות עירוניות נעשו באחרונה בשנות ה-60 וה-70, ומאז לא תיכננו באופן מקיף. הביקושים והגידול באוכלוסייה דורשים מהערים כבר כיום להכפיל את עצמן מבחינת גודל האוכלוסייה, אלא שהתושבים אינם רוצים עליהם את התושבים החדשים שמשתקפים מבעד לתוכניות החדשות".

פוסק טענה כי הבעייתיות גוברת כשמתגלה כי בערים הגדולות במרכז יש תשתיות ישנות שאינן יכולות לתת מענה לגידול באוכלוסייה. "המהלך של תמ"א 38 איפשר לפני עשר שנים לחזק בניינים על בסיס תוכניות מתאר משנות ה-60, אבל המדינה והעיריות גילו כי זו קטסטרופה תכנונית. לכן, צריך שתהיה לכל עיר תוכנית מתאר או תוכנית מדיניות התחדשות עירונית ברורה, שתעניק ודאות ליזמים ולתושבים. זה לא חייב לקחת עשר שנים. יש רשויות שעשו תוכניות כאלה בשנה וחצי".

משה אמיטוב מתגורר במרכז רמת גן, ומייצג שני בניינים שחברו ופנו ליזם לטובת תמ"א 38. "הבניינים בני 67 שנה. עבדנו על התוכנית עם נציגים מהעירייה שמונה שנים. מהנדסת העיר אמרה לנו שעלינו לגייס עוד בניינים ולנדב חלל מהפרויקט לטובת גן ציבורי. הסכמנו לכל, אבל עדיין אי־אפשר לצאת לדרך. הפוליטיקאים מבקשים שנסמוך עליהם ושנחכה לתוכנית, ומפזרים הבטחות. אנחנו וההבטחות נהיה פה עוד עשר שנים. אין לנו לאן לברוח. הפוליטיקאים? לא בטוח שיהיו. גם אבן פינה לרכבת שתעבור ברמת גן הניחו כאן לפני 40 שנה —- ואנחנו עדיין מחכים בתחנה".

פינוי בינוי בקריית אונו
עופר וקנין

גם יוסי (שם בדוי), תושב רחוב יואב ברמת גן, הביע זעם: "אנחנו לא יכולים לחכות עוד עשר שנים לתוכנית. אין לנו לאן לברוח והתקרה בינתיים מתפוררת לנו על הראש. אני בן ערובה ברחוב של עצמי. ארבעה בניינים ברחוב הרוסים ובתהליכי בנייה, וביניהם גרים אנשים. הרחוב חסום: אין נכנס ואין יוצא בחלק מהשעות - אין לדעת מתי. משאיות חוסמות את הרחוב כשאני רוצה להסיע את הילדה לבית הספר".

שירלי, המחזיקה דירה בשכונה אך אינה מתגוררת בה, מספרת שהדיירים הגיעו אליה עם מכתב מהעירייה, שבו היא מזהירה כי הבניין נמצא בסכנת קריסה, ולכן יש לעצור את ההתקדמות של תמ"א 38 בבניין. "הדיירים קיבלו מכתב שהם בסיכון, והעירייה שמה לי ברקס. אין לנו שום ודאות או יכולת להבין לפי מה מתנהלים הדברים, ובינתיים אנחנו מתרחקים מפה. גם הדיירים שמוכנים לגור פה יברחו בשלב מסוים - ואנחנו מדברים על המיקום המבוקש בישראל (שיכון ותיקים; ג"מ)".

לדברי עו"ד עמית ארד, תושב רמת גן המייצג בעלי דירות בפרויקטים של התחדשות עירונית, שייסד ועומד בראש קבוצת הפייסבוק "רמת גן מתחדשת", העיר מציגה סיפורים משני צדי המטבע. מצד אחד, בעלי הווילות ודיירי השכונות החדשות יחסית, שרוצים לשמור על התוואי העירוני הנוכחי ולא לפגוע באיכות חייהם; ומצד שני תושבי השכונות הצפופות והבניינים הישנים.

"ברור שיש לי אינטרס כלכלי לקדם מיזמי התחדשות עירונית - משום שאני מייצג בעלי דירות, אבל האינטרס שלי אינו רק כלכלי", מבהיר ארד. "אני רואה את ארבעת ילדי, שהייתי רוצה שיוכלו להרשות לעצמם לקנות דירות באזור שלי, ואני מבין שאם לא יתחילו להאיץ כאן את הבנייה ויאפשרו תוכניות של התחדשות עירונית - זה פשוט לא יקרה. במצב הנוכחי דוחפים את הצעירים ואת מי שאין לו הון עצום לשוליים. ערי הביקוש חייבות לתת מענה לבעיית הדיור ודיור ראוי - לא כפתרון להעלאת ערך הדירות, אלא כאינטרס לאומי".

לדברי ארד, ברמת גן רווחה במשך שנים התחושה שכל התושבים נגד התחדשות עירונית בגלל החשש שהתשתיות לא יעמדו בעומס התושבים שיתווסף לעיר. התפישה, לדבריו, היתה שאנשי המקצוע שצפויים להרוויח מהעסקות יעשו את העבודה בעבור בעלי הדירות.

"כך יצא שבעלי בתי הקרקע מצטיירים כאלה הנלחמים על הבית ועל איכות חייהם, ונוצרה להם תהודה ציבורית גדולה יותר", מסביר ארד. "אבל צריך להבין שבכל אחת מהקבוצות יש קומץ אנשים פעילים הפונים לקהל שלהם בפייסבוק, ושם הם מקבלים גיבוי. המטרה של כולם היא להפעיל לחץ שיגרום למקבלי ההחלטות להסס ולהביא בחשבון את מצב התושבים. אנחנו מנסים להשמיע את הקול של התמיכה ציבורית בהתחדשות עירונית".

כרגע נראה כי ברמת גן אף אחת מהקבוצות אינה מצליחה להטות את הכף אליה. הפוליטיקאים נוקטים עמדה פסיבית וזהירה, במיוחד כשברקע עדיין מהדהדות החקירות עקב מינהל לא תקין בעירייה, ועקב שחרורו באחרונה של ראש העיר לשעבר, צבי בר, שהורשע בקבלת שוחד מקבלנים בסך 2 מיליון שקל. איש אינו רוצה להעלות חשד או שידבק בו רבב, ואיש אינו רוצה להעלות את חמת הבוחרים, החשדנים גם כך.

לטענת ארד, אופן ההתמודדות עם התכנון והבנייה בעיר והליקויים צריך להיות מה שיכריע את הבחירות ברמת גן, ולא שום שיקול פוליטי אחר, ולשם כך הוא פועל. "לקראת הבחירות המוניציפליות צריך להעלות הילוך", מסביר ארד. "אנחנו, כמו קבוצות תושבים אחרות בישראל, מבקשים להגדיל את הפעילות שלנו ולהפעיל לחץ פוליטי כדי להבטיח שהבחירות יסובו סביב נושא התכנון והבנייה, ושהמחויבות של נבחרי הציבור אליו תהיה גבוהה".

מחאת תושבים למען בינוי שפוי ברמת גן
גדי אזולאי

פחד גבהים

הוויכוח על תמ"א 38 ברמת גן דומה לשיח על הקמת מגדלים. זה שנים נדמה כי רוב התושבים מבקשים לעצור את בניית המגדלים מחשש שיביאו עמם צפיפות, עומס על התשתיות העירוניות, ואף יחריבו את איכות החיים. המגדלים גורמים לצפיפות להיתפש כערך שלילי בעיר, ויש הטוענים כי העיר אינה ערוכה להם מבחינת התשתיות. מנגד, נראה שתושבים אחרים מגבירים את קולם וקוראים לחידוש הבניינים הישנים והחלפתם במגדלים של 20 קומות, אם הדבר נדרש כדי למשוך יזמים שיבטיחו פיתוח לשכונה.

ברמת גן, בנוסף לכל הצרות, פועלת קבוצה בשם לוחמי רמת גן וקבוצות נוספות כבר שנים, המנסות לעצור את המגדלים. "בונים לנו מגדלים על הראש בלי להתחשב במרקם החיים הקיים וביכולת של התשתיות לשאת את כל כלי הרכב שיתווספו", טוענים תושבים שנחשפים לתוכניות נקודתיות, שהן מעין טלאים על בורות תכנון פעורים.

המגדלים, המאפיינים את השכונות החדשות, נתפשים כמפלצות שיעמיקו את הניכור בעיר ויפגעו משמעותית ברמת החיים, באופי מוסדות החינוך והתרבות ובשירותים שמקבלים כיום האזרחים מהעירייה. קולות דומים נשמעים גם משכונות בצפון תל אביב שמעבר לדרך רוקח. הטענה היא שמספר התושבים גדל, אך אין היערכות מתאימה לקבל משפחות שיזדקקו לשירותים ותשתיות כמו גשר להולכי רגל שיעבור מעל דרך נמיר, כדי לחצות בבטחה משכונה אחת לאחרת.

בראש טבלת ערי המגדלים למגורים בישראל נמצאות ערים שבהן יש הליכי בנייה מואצים של שכונות חדשות, ובהן פתח תקוה, נתניה, הוד השרון וגני תקוה. בחלקן קיימות התנגדויות מגוונות וברמות שונות להקמה של שכונות מגדלים נוספות. ההתנגדות למגדלים מבטאת פעמים רבות את החשש המוצדק משכונות דוממות - כאלה שבהן מרכזי התרבות, המסחר והתעסוקה של העיר רחוקים מלב השכונה, והן מוקפות כבישים ודרכים ראשיות. כל אלה גורמים להעלאת מספר כלי הרכב, ולניכור בין השכונה לתושביה, שכמעט אינם יוצאים מבתיהם בלי לעבור בחניון. לפיכך, בניית מגדלים נתפשת כסממן להרעה בתנאי השכונה ובאיכות החיים בה וכמלכודת בעבור הדיירים שנאלצים לשלם דמי אחזקה גבוהים, שאינם שווים את התמורה.

אבל תפישה זו אינה חייבת להיות כורח המציאות, ואולי אף ההפך הוא הנכון. צפיפות ועירוב שימושים בשכונות מגורים, תוך שמירה על תמהיל נכון בבנייני המגורים, המשלב נגישות למסחר, תעסוקה, שטחים ציבוריים ומשרדים - יכולים להיות מפתחת להחייאת שכונות. עם זאת, לשם כך, חובה שתהיה התגייסות של העיר לתכנון נכון, שמשתף את התושבים, מביא בחשבון את צורכיהם ומבטיח ראייה לטווח ארוך לכלל הגילים והשכבות.

זירת המאבק: שטחים ומוסדות ציבור

המאבק הבולט ביותר בשנים האחרונות שבו הציבור נאבק על שטח ציבורי היה המאבק על חוף פלמחים. המאבק הדגים כיצד התושבים יכולים להפיל תוכנית שכבר אושרה, ואף להגיע לדיון עם ראש הממשלה, כשהוא מסכים שמשהו אינו מתנהל כשורה.

המאבק בפלמחים התחיל ב-2004 כשצמד יזמים זכו במכרז של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להקמת כפר נופש בחוף, תמורת 8 מיליון שקל בלבד על הקרקע. לפני כן, שונה ייעוד הקרקע, והותאמה תוכנית לטובת בנייה לתיירות. ארגוני הסביבה התרעמו על הבנייה על החוף האחרון שנותר ללא עורף בניינים ברצועה שבין צפון תל אביב לאשדוד. גם מבקר המדינה מצא ליקויים בהליך המכירה, ואחרי כעשור הוכרזה רצועת החוף כגן לאומי.

המאבק למען חוף פלמחים צמח מתוך שילוב כוחות של תושבי נס ציונה והאזור עם עמותות להגנת הסביבה וחברי סיעות ירוקות. היו בו נערים לצד קשישים שחיבתם לים ולטבע איחדה בניהם. הם נאלצו ללמוד את שפת הנדל"ן והאינטרסים מאחורי ההחלטה להפריט את החוף לידיהם של היזמים. בהיותה בת 15 בלבד, עדי לוסטיג היתה מראשי המאבק ונעמדה מול היזמים, הפוליטיקאים והתקשורת. היא וחבריה ישנו על החוף כדי לעכב את החפירות, פיזרו עלונים בעיר והתראיינו לגופי תקשורת, והצליחו לגייס פעילים מבוגרים רבים, ובהם חברי כנסת ופוליטיקאים שיעמדו לצדם במאבק. מקרה פלמחים נגע בנקודה רגישה - חופים שהציבור מרגיש כי הם תחת שליטתו.

מאבק בעל אופי עירוני יותר, שזכה אף הוא לאהדת הציבור, התרחש על רקע המחאה החברתית של 2011. המאבק היה על מבנה בית צעירות מזרחי ברחוב דב הוז במרכז תל אביב. הבניין עמד נטוש 12 שנה, והמוחים יצאו נגד אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שוויתרה על השמשתו לטובת הציבור כפי שיועד לו. המוחים, ובהם דפני ליף, ח"כ דב חנין, אנשי ציבור נוספים ואדריכלים, התפרצו אליו בניגוד לחוק. עוד בסוף אותה השנה הוחלט על השמשתו לצורך חינוך, וב-2014 שופץ המבנה בהשקעה של מיליוני שקלים והורחבו השימושים בו גם בעבור חללי עבודה ופעילויות העשרה לקהילה. הקשר למחאה סייע למאבק להתנהל במהירות וביעילות יחסית ולגרוף את אהדת הציבור.

רחוב יואב ברמת גן
תומר אפלבאום

יש קבוצות פייסבוק החורגות מהמאבק

מאבקים קטנים יותר, שאינם זוכים לסיקור ציבורי, דורשים עקשנות ולעתים אף אובססיביות מצד התושבים, עד כדי פגיעה בחיים האישיים, כמו ויתור על שעות שינה. לעתים מאבק אחד גורר את התושבים למאבקים נוספים ומורכבים יותר.

כך קרה, למשל, לפעילי ירוק במקום בטון, עמותה שנוסדה מוועד שכונת קרית ספר, לאחר שלפני יותר מעשור הצליחה העמותה לבטל תוכנית להקמת מגדלי מגורים על שטחי ציבור - והובילה להקמת הגינה הציבורית פארק קרית ספר. בשנים האחרונות נאבקת העמותה על השימוש המותר למרכזיית בזק הניצבת בשכונה, במפגש הרחובות לינקולן ויהודה הלוי. תוכנית בניין העיר (תב"ע) מגדירה את המבנה לשימוש ציבורי עם הכוונה מיוחדת למבני חינוך ורווחה, אבל העירייה החליטה להתיר ליזם שרכש את המבנה לעשות בו שימוש לטובת תחנת משטרה ודירות סטודנטים. מבט בתוכניות הבנייה חשף כי אלה דירות המכילות ג'קוזי, וספק אם אכן נועדו לסטודנטים.

התושבים טענו כי יש לשמור על הייעוד המקורי באופן שיענה על הצרכים של השכונה, אבל ועדת התכנון המקומית אישרה ליזם לקדם את תוכניותיו, גם אם נראה כי הן עלולות להסב חלק מהמבנה לשימוש מלונאי, ועתה הדיון מתנהל בערכאות המשפטיות.

מובילי המאבק הם זהבה ארזואן, האדריכל עילם טייכר, מיכל ברזל־כהן, אורלי בורגר ועו"ד אדם ידיד. הם משקיעים זמן בתפעול קבוצות ווטסאפ ופייסבוק, בגיוס כספים הנדרשים למאבק, בהובלת מפגשי תושבים, בפניות לעיתונות, בגיוס חברי מועצה ובהגעה לישיבות של ועדות התכנון ולדיונים בבתי משפט. יש המכנים זאת מעורבות גבוהה מדי, הם קוראים לזה אחריות ציבורית.

"התחושה היא שאנחנו צריכים לעצור תפישה שגויה של הרשויות המקומיות ושל רמ"י, שמאמינות שאפשר לעשות בנכסים של הציבור ככל העולה על רוחם בלי לתת דין וחשבון לתושבים", מסבירה ארזואן. "לכן אנחנו נאבקים למען החזרת נכסי הציבור לציבור".

לדבריהם של חברי העמותה, "אלפי התושבים שתורמים מזמנם, מניסיונם ומכספם כדי להגן על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי הם תמצית העניין". ההכרעה הסופית לגבי השימושים במרכזיית בזק ומיקום תחנת המשטרה בהתאם צפויים להתקבל בחודשים הקרובים.

בשכונת גבעת אולגה בחדרה מעורבים פחות אנשי מקצוע, והמאבק נשען על מעורבות גבוהה של התושבים. בחודשים האחרונים התושבים מתרעמים ויוצאים להפגין ברחובות בטענה להזנחה מצד העירייה, ניכוס שטחים ציבוריים לא למטרותיהם לפי חוק, ועומס תחבורתי במחלף ובשכונה. מאות מתושבי השכונה חברים בקבוצות פייסבוק שונות, ובהן בולטת "יחד למען אולגה", המאגדת את התושבים להפגנות בשטח.

"בעלי ההון ימשיכו להתעלל בנו אם נשב בבתים היום וביום הבחירות. אנחנו צריכים להשמיע את הזעקה שלנו. הפוליטיקאים צריכים אותנו", קרא בכעס עובר אורח בסרטון שרץ ברשת מתוך הפגנה שנערכה בסוף החודש שעבר. הוא נקלע להפגנה ומצא את עצמו שופך מדם לבו למיקרופון. החיבור הרגשי לשכונה וההזדהות עם השכנים הם גורם מקרב. בקבוצה מועברים גם מסרים אישיים, ובהם בקשות לסיוע שאינן קשורות למאבק.

אורלי יחזקאל, מנכל"ית המשרד לפיתוח הנגב והגליל לשעבר ותושבת השכונה, משתמשת בעמוד הפייסבוק שלה כדי לעודד ולהניע לפעילות: "אם אתם מרגישים ששיקרו לכם, שהבטיחו לכם הבטחות ובזמן הזה השכונה שלכם דועכת - זה הזמן לקום ולהתאחד כולם כמו אגרוף ולהיאבק למען הצודק והראוי. עזבו את המקלדת, צאו מהבית, מהכורסה הנוחה, ותגיעו למרכז גבעת אולגה, בדיוק איפה שהיזמים רוצים לחסל באופן רשמי את מרכז השכונה. רק ככה נציל את השכונה".

פעילי השכונה החתימו תושבים על עצומה שדורשת מהעירייה לבחון מחדש הקמה של שני בתי חולים סיעודיים זה מול זה בתוך השכונה, כדי לא לגרום לעומסי תנועה. לגבי ניכוס שטחים ציבוריים ליזמים פרטיים בסמוך לחוף הים, הם טוענים שיום אחד התגלה כי הם גודרו לא כחוק. התושבים טוענים כי העירייה מקדמת בלי הליכים של שיתוף הציבור תוכניות של יזמים. לדבריהם, אין תכנון כולל לשכונה, ותשתיות בסיסיות, כמו מרחבים מוגנים ומרכזי מסחר, אינם נבנים זה שנים.

תושבי השכונה מלינים על כך שבשכונה לא נבנים מרכזי תרבות וחוגים לילדים, וטוענים כי העירייה מוכנה "למסור את השכונה ליזמים בקובמינה", לפי פוסטים בקבוצה. הם מבקשים להחיות מרחבים ציבורים ולעודד שכונה פעילה ואיכותית. הם לא רוצים שירחיבו את השכונה עם מגדלים מנותקים שיגדילו את הפערים בין תושבי אולגה לבין השכונות החדשות שנבנות מסביבה.

הפגנה נגד בנייה בחוף פלמחים. צעירים סחפו איתם מבוגרים — והמאבק נשא פרי
דניאל בר-און/גיני

מאבקים של עשירים מצליחים יותר

נתון משותף להרבה מהמאבקים המקומיים הוא אשכול סוציו־אקונומי בינוני ומעלה. כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות, נדרשים אנשים שיכולים להפעיל לחץ על הרשויות באופן אפקטיבי. עו"ד תמר מגדל, שליוותה כמה מאבקים, מסבירה כי לאשכול הסוציו־אקונומי יש השפעה על היכולת לצאת למאבק אזרחי. בקרב השכבות המבוססות יש מודעות שאין בשכבות נמוכות יותר. כמו כן, יש פער באמצעים המסייעים לקדם את המאבק.

"הרבה פעמים בקבוצות המבוססות יש אנשי מקצוע רלוונטיים להנעת המאבק, אדריכל שיכול לכתוב חוות דעת שנוגעת לתכנון או עורך דין שיודע להתעסק בעניינים משפטיים", מסבירה מגדל. "זה מסייע לקידום המאבק. מי שיש לו בשכונה משאבים כאלה - יותר קל לו לפעול. אבל המצב לא בהכרח קל יותר בשכונות בפריפריה. לעתים, רק כשנכנס לתמונה אדם מקצועי המדבר את השפה - ועדת הערר מבינה שהטענות רלוונטיות. לטעון 'הבנייה עושה לי פקקים' זה לא מספיק - אבל יועץ תנועה יכול להגיד את אותו הדבר בשפה מקצועית.

"בדרך כלל, הקושי במאבקים הוא איסוף הכסף למימון הוצאות משפט. כדי לטעון בוועדות הערר ובבתי המשפט, צריך להשיג יועצי תנועה וחוות דעת משפטיות ואדריכליות. אי־אפשר לנצח בהתנגדויות בלי עורכי דין מתאימים ויועצים רלוונטיים". עם זאת, מציינת מגדל: "במאבקים ציבוריים אתה מגלה שיש הרבה הירתמות להתנגדות בשיח ובאווירה, אבל עד הכיס. אנשים אינם ממהרים להוציא כסף, גם אם הנושא בנפשם, ועל זה נופלות חלק מההתנגדויות.

"במקרה אחד שליוויתי בשכונה של תושבים אמידים בבתים צמודי קרקע, ראיתי שעם כל ההתלהבות, אנו לא מצליחים לאסוף כסף - ועצרנו את התהליך. עורכי הדין שנכנסים ללוות את התושבים יודעים שהם יכולים להיכנס לסיפור לא רווחי, מפני שיש הרבה משתנים לא ידועים ושכבות נסתרות לפני שיוצאים לדרך".

כך תצליחו במאבק

לדברי מגדל, מה שיהפוך התארגנות תושבים לקבוצה שתצליח להשפיע הוא כוח מארגן חזק, שיהיה מתווך יציב ושקוף בין אנשי המקצוע לבין הקבוצה. "המארגנים חייבים לתת לתושבים את התחושה שהם חלק מהעניין, לגייס אותם להיות מעורבים בכל ולתת להם את כל המידע. נציגות חזקה היא כזאת שיש לה סבלנות להתעסק עם כל האנשים בשכונה, לגייס את כולם לחתום על ייפוי כוח ולהתחייב לתשלום".

חוסנן של קבוצות כאלה הוא באורך הרוח וביכולת העמידה לאורך זמן במאבקים, תוך שמירה על דריכות, נמרצות וערנות מול התהליכים הביורוקרטיים. האתגר גדול יותר כשמדובר באינטרס ציבורי. בניגוד לצפיפות בשכונה או לפרויקטים של בינוי המשפיעים באופן ישיר ואגרסיבי על איכות החיים, מאבק שכונתי למען גן ילדים, ספרייה קהילתית או גינה ציבורית אינם נוגעים תמיד באופן ישיר לכל המעורבים. הגמלאים אינם דואגים כמו הזוגות הצעירים להקמת גן ילדים, למשל. לעתים, לא כל התושבים רוצים שיקימו להם בית ספר מתחת לבית. הפעילים לוקחים על עצמם במקרים אלה אחריות ציבורית על הכלל, נקלעים לעמדות של מתווכים ומגשרים בין התושבים, והופכים לתיבת טענות שכונתית באופן לא מתגמל.

דוגמה לגישת פעולה אחרת, שנולדה גם היא מהתאגדות אזרחית ומנסה לשמור על נוכחות פעילה בחיי האזרחים, היא של ועד הפעולה להציל את קולנוע עמל. הקבוצה, שפעילה בין היתר בפייסבוק, שואפת להשיב את מבנה בית הקולנוע בכפר סבא, שהוקם על שטח ציבורי, לשימוש ציבורי־תרבותי. המבנה נרכש על ידי יזמים המבקשים לשנות את ייעודו.

הוועד החליט לפעול בנתיבים הביורוקרטיים המקובלים מול הרשויות, הגיש התנגדויות ומנהל מעקב, אך במקביל יזם פעילות קהילתית־תרבותית בשטחי הקולנוע, כדי להמחיש את הצורך של השכונה במבנים שישמשו את הקהילה. שעת סיפור, פיקניקים, מופעים מוזיקליים וירידי יד שנייה סביב המתחם הם רק חלק מהפעילויות שיוזמים החברים. אל ההפעלות מגיעים תושבי השכונה, והפעילים מקדמים את האינטרסים שלהם. בתחילת נובמבר שיתפו אנשי המאבק פעולה עם המחלקה לאדריכלות במכללת אורט כפר סבא, וערכו תערוכה בהיכל התרבות העירוני, שמספרת את קורותיו של בית הקולנוע וקוראת לציבור לא לוותר על המבנה כמוקד בילוי תרבותי במרכז העיר המתחדש.

כמו כן, נראה שיש קשר בין התפרצות מאבקים לאירועים פוליטיים, כמו בחירות אזוריות. "הנה, רק עכשיו ראינו בהרצליה שתוכנית מתאר כוללנית נעצרה עוד לפני שהתושבים נקטו צעדים משפטיים, רק מהחשש של הפוליטיקאים מתוצאות הבחירות", אומרת מגדל. "זאת היתה התארגנות לא פורמלית שהעיתוי שלה היה טוב מאוד לתושבים.

"בהליכי תכנון, התזמון של התנגדויות חשוב: כל עוד התוכנית אינה מופקדת ומצליחה לקום מחאה ציבורית - ההשפעה רבה יותר, ומנסים להתחשב יותר ברצון האזרח. כשמגיעים לשלב ההתנגדויות הפורמליות והתוכניות כבר הופקדו, הכוח של האזרח הפשוט יורד, משום שהשפה שבה הדיון מתנהל משתנה. בנקודה הזאת, נדרש ליווי מקצועי, מכיוון שהתושבים לרוב אינם מבינים את השפה שבה הדברים מתנהלים בוועדות התכנון".

בית צעירות המזרחי בתל אביב. המבנה הנטוש נהפך למרכז קהילתי שוקק
תומר אפלבאום

זירת המאבק: תשתיות תחבורה

התושבים והמתכננים מבינים בהדרגה כי אי־אפשר לדבר על נדל"ן בלי לדבר על תחבורה ציבורית ותשתיות תחבורה מתאימות. השינוי התודעתי אינו נובע ממחקרים, אלא מחוויות של האזרחים שתקועים שעות בפקקי תנועה מדי בוקר וערב בדרך למקום עבודתם ובחזרה. הפקקים, בצירוף מערכי ההסעה ההמוניים בעולם, גורמים ליותר ויותר ישראלים לראות התחבורה הציבורית כפתרון.

בחודש שעבר פורסם ב–TheMarker כי הוועדה לתכנון ולבנייה במחוז מרכז החליטה לעכב את הבנייה בראש העין - שאמורה להכפיל את אוכלוסייתה עד 2020 לפי הסכמי גג, וכבר עכשיו התושבים בעיר מתלוננים על תשתיות. הוועדה עצרה את הבנייה, והתנתה את המשכה ב-13 תנאים. באופן לא מפתיע, כל התנאים נוגעים לתשתיות תחבורה בדרכים המקשרות את העיר ליישובים בסביבתה ולמטרופולין גוש דן.

הוועדה מבקשת להקצות בעיר נתיבים לתחבורה ציבורית ברחובות שלמה המלך, יהודה הלוי, המרץ וקיבוץ גלויות. מחוץ לראש העין היא מבקשת נתיב לאוטובוסים בכביש 444 בקטע המוביל לתחנת הרכבת ראש העין, דרך פתוחה לאוטובוסים בכביש 5 ממזרח למחלף קסם עד כביש 20 (נתיבי איילון) - אחד מנתיבי התנועה הפקוקים בישראל, וכך גם במקטעים נוספים המקשרים בין ראש העין לדרכים מרכזיות.

קבוצה של תושבי ראש העין נרתמו למאבק ומפנים את מחאתם לעירייה במטרה לזרז את פיתוח התשתיות ולטפל במחדלי הניידות הפוגעים באיכות חייהם, ומשפיעים גם על יוקר המחיה. הם טוענים כי העירייה בונה רק מגדלים בלי תשתיות ושירותים הנדרשים לפיתוח המואץ של העיר. "רק מתן עדיפות לתחבורה ציבורית תקדם את העיר", קוראים בעמודי הפייסבוק של ראש העין, כמו "ראש העין מאוחדת" ו"הפרלמנט של ראש העין", שבהן חברים אלפי תושבים.

ראש העיר, שלום בן משה, פירסם באחרונה באתר העירייה כי הוא מקדם מכלול פתרונות תחבורה בניסיון להקל על התושבים, ובהם חיבור ראש העין לרכבת הקלה, סלילת כביש עוקף למחלף קסם, הפעלה מחדש של תחנת רכבת ראש העין דרום וסלילת שבילי אופניים. אבל התושבים סקפטיים, ומרגישים כי אלה הבטחות שניתנו כבר בעבר.

פוליטיקאים וחברי מועצה מיישובים כמו ראש העין, כפר סבא והוד השרון טוענים כי הם סופגים את תלונות הציבור מול האטימות של משרדי התחבורה והאוצר, שאמורים לתת מענה למצוקות התושבים.

כך למשל, במאבק של תושבי פתח תקוה והשכונה כפר סירקין, המתנגדים לבנייה מאסיבית על שטחי המחנה הצבאי שיפונה, בלי שתקום תשתית תחבורה שתעניק מענה לגידול הצפוי באוכלוסייה, ובלי להתחשב בצירים הבעייתיים גם כך ביציאה מפתח תקוה לדרכים בין־עירוניות. גם ראש עיריית פתח תקוה, איציק ברוורמן, נרתם למאבק. הוא הביע לא אחת התנגדות להקמת שכונת ענק בלי פתרון תחבורתי הולם. המאבק אף הגיע לפתחו של בית המשפט, והעירייה נלחמת בהחלטות מטה הדיור וועדות התכנון המחוזיות.

ואולם הממשלה העבירה את התוכנית מהוועדה המחוזית לטיפול הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל), שהוקמה כדי לאשר תוכניות בזריזות. לפיכך, נראה בינתיים כי לא רק שמשרדי הממשלה אינם פועלים כדי לעצור את הגידול בכלי הרכב הפרטיים ולמצוא חלופה אמיתית - הם אף מעודדים אותו. לפי הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, ב–1972 השתמשו 64% מהתושבים בתחבורה ציבורית, ואילו ב–2005 שיעורם ירד ל–30% בלבד. לעומת זאת, מספר כלי הרכב הפרטיים עלה מ–66 כלי רכב ל–1,000 איש ב–1972, ל–383 ב–2016. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנה שעברה היו בישראל 3.24 מיליון כלי רכב (מהם 2.7 מיליון פרטיים), 5% יותר מב–2015.

תושבי קרית ספר בתל אביב נלחמים על השטחים הציבוריים
תומר אפלבאום

"המטרה: שתהיה חלופה איכותית"

מי שבקיא בהתנהלות מול הרשויות ומשרדי הממשלה הם עמותת תחבורה בדרך שלנו - ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל - ואיתי חיים, יו"ר הוועד המנהל ומייסד העמותה. העמותה פועלת מ–2011 ועוסקת בהפצת מידע על תחבורה לנוסעים. היא עורכת מעקב ומחקר אחרי מפעילי תחבורה הציבורית, ומנסה לקדם את זכויות הנוסע ואת מעמד התחבורה הציבורית. העמותה פועלת לקידום חקיקה, שיתוף ציבור ופעילות חינוכית, ומרכזת תלונות ופניות שאותן היא מנסה לפתור בהידברות מול הרשויות.

חיים מספר: "כשהקמנו את תחבורה בדרך שלנו ראינו כי יש פער בין התכנון לבין הצרכים הנקודתיים שעלו מהשטח. היינו שלושה חברה בתחילת 2011, לפני המחאה החברתית, ורצינו לדבר עם מקבלי ההחלטות. ניסינו להשפיע על מקבלי ההחלטות באמצעות לובינג ולא באמצעות מלחמות. הופענו בוועדת טרכטנברג והצענו לחבר בין פריפריה למרכז בקווים ישירים. בוועדה נתנו לנו במה וגם ניסו ליישם כמה מההמלצות.

"המטרה אינה שכולם יסעו באוטובוס אלא שתמיד תהיה חלופה בתחבורה ציבורית איכותית, וכך הפקקים יפחתו. בישראל יש כשל אדיר בתכנון כבר כמעט שני עשורים. העובדים בפארק ההיי־טק הר חוצבים שבירושלים, ובהם אני, מגיעים ממטרופולינים אחרים, מכיוון שהאזור התעסוקה אינו מחובר לשכונות. אין שם עירוב שימושים, ו–20 אלף העובדים שמגיעים ויוצאים משם מדי יום במכוניות נקלעים לפקקים. אני יכול לצאת מפתח תקוה ב–6:20 ולהגיע ב–8:45 לעבודה. זה טירוף. מי מאשר תוכנית תנועה כזאת?"

לדברי חיים, הבנייה בשנים האחרונות איפשרה הקמת שכונות מגדלים עם רחובות צרים וקטנים, חלקם גם חד־כיוונים, המנקזים את התנועה לנתיב יציאה אחד שמקשה מאוד על היציאה מהעיר. "אנשים עומדים תקועים בחניונים, את מרכזי המסחר בונים מחוץ לעיר באופן שמחייב נסיעה במכונית, ומרכזי הערים נטושים וגוססים. אנחנו משלמים מחיר כבד על הפרדת שימושים ועל הזנחת התחבורה הציבורית עד כדי יצירת חוסר אמון בכל מערכות התחבורה הציבורית".

משרד התחבורה אמון על פרישת קווי התחבורה הציבורית והשקעת המשאבים בתשתיות, כמו גם על הגברת התחרות בהפעלת קווים כדי לשפר את השירות והיעילות. נראה כי הוא אינו מצליח לעמוד בדרישה לתפעול התחבורה הציבורית וגם לא בקצב התפתחות הטכנולוגית - מרמת הרב־קו עד פיתוח מסילות תת־קרקעיות ב–2017, וכך נמנע מהתושבים בערים רבות רצף תחבורה ציבורית הגיוני ומענה הולם לצורכיהם.

פקקים בירושלים
אוליבייה פיטוסי

מאבקים קטנים מצליחים יותר

מתברר שברמת המיקרו מעט קל יותר להביא לשינוי. קו שאינו פועל במוצאי שבת, קו שאינו מחבר לבית חולים, הגברת תדירות הקווים למרכזי התעסוקה בשעות הבוקר והערב - אלה בעיות שקל יחסית לפתור. בהתארגנויות נקודתיות נראות תוצאות, אם כי גם כאן, המאבק יכול להיות מתיש וסבוך, במיוחד ביישובים מרוחקים.

נראה שתכנון ארוך טווח, הלוקה בחסר זה שנים, גורם עתה להתעוררות של התושבים. עמותת 15 דקות, ארגון צרכני התחבורה הציבורית בישראל, פועלת במה שהיא מכנה הריק של התחבורה הציבורית בישראל. העמותה הוקמה לפי כשמונה שנים, והיא פועלת למיפוי הצרכים והכשלים בתחבורה הציבורית ובניסיונות לסייע לאזרח הפשוט. בין הצלחותיה: חיבור שכונות שוליים למרכז בערים כמו תל אביב וירושלים, כך שיוכלו לחבר בין אנשים למרכזי תעסוקה ומסחר במהירות, וכן חיבור לקופות חולים ומוסדות חינוך בעבור אוכלוסיות מוחלשות. בנוסף, העמותה מפעילה מוקד פניות ומוקד תביעות קטנות העובדים מול חברות ההיסעים והרשויות המקומיות למען שיפורים שמטרתם לקצר את זמני הנסיעה, ולהביא את המסלולים ליעילות מקסימלית.

עם זאת, התושבים אינם מוכנים תמיד שהרחבת צירי התחבורה הציבורית, שדורשת מסופים ומגבירה את הרעש והזיהום בשכונה, תבוא על חשבונם. חלק מהתארגנויות התושבים דווקא שמות רגליים לרשויות. כך למשל, בנתניה קידמה העירייה מסוף אוטובוסים בשכונת עיר ימים, כדי לבזר את מסופי התחבורה ולהנגיש את הקווים לכלל השכונות. על פניו, זהו מהלך שמשרת את התושבים — הוא חלק מרפורמה שמבקשת העירייה לעשות ועומד בתקני איכות הסביבה.

אבל תושבי עיר ימים התרעמו על כך שהמסוף הגדול יפגע באיכות חייהם. מקורב לתוכנית העיד כי כיום יש בעיר תכנון לקוי שהתושבים מתרעמים עליו מצד אחד, אבל גורמים לשרידותו מצד שני. "התחבורה הציבורית נתפשת בעיני רבים כעזרה לזולת ולא כדבר שבאמת ישמש אותך, אז אתה תומך ברעיון, אבל אין לך כוונה אמיתית לוותר על המכונית שלך או להסכים למשהו שיפגע באיכות חייך", הוא מסביר. לדבריו, גם ראשי מועצות נמנעים במקרים מסוימים לפתוח חזית עם התושבים ולקבל החלטות שלטווח הארוך ישמשו את התושבים, אך יפגעו בסיכוייהם להיבחר במערכת הבחירות הבאה.

זירה נוספת שבה מתרחש מאבק ציבורי היא שבילי האופניים. הנושא צובר תאוצה בשנים האחרונות. ישראל בשביל אופניים היא עמותה שהתארגנה ב–2008, אבל התחילה את פעילותה כבר ב–1995, ומטרתה המקורית היתה לקדם רכיבה על אופניים בתל אביב, ועם הזמן היא התרחבה ליתר חלקי הארץ.

בעמותה מבקשים להפוך את האופניים לכלי תחבורה שמיש יותר, ובכך לתרום לאיכות הסביבה, לעקוף את הפקקים, לשפר את הבריאות ולחסוך בהוצאות על כלי רכב וחניה. העמותה פועלת מול הרשויות המקומיות, הכנסת והממשלה כדי לפתח שבילי אופניים לאזורי תעסוקה, אקדמיה וכדומה, אבל הדרך עוד ארוכה. רבים מהשבילים, בערים שבהן הם בכלל קיימים, מובילים לדרכים ללא מוצא.

באחרונה החליטה עיריית תל אביב, שנחשבת עיר עם שבילים רבים, להקשות על הרוכבים ולקנוס מי שחורג מהשבילים או שומע מוזיקה בעת רכיבה. אתגר נוסף הוא בשילוב האופניים עם התחבורה הציבורית.

התגובות הממשלתיות להתנגדויות הן רבות, אבל נראה כי מה שאמר מנהל רמ"י, עדיאל שמרון, בכנס ארגון קבלני תל אביב־בת ים בחודש שעבר, משקפת נאמנה את עמדת קבינט הדיור: "כולם רוצים שיבנו - אבל לא לידם. אנחנו נחושים ומתמודדים בבתי משפט נגד כל הטענות. יש גופים שאולי הטבע חשוב להם יותר, אבל מרבית המתנגדים והגופים המקומיים נובעים מאינטרסים לא ענייניים או מפני שאנשים אינם רוצים שיתמודדו נגדם על מקומות החניה ברחובות".

רוכבי אופניים בתל אביב
דוברות עיריית תל

"כשמקדמים תוכניות - שיתוף הציבור הוא עניין קריטי"

מבט על מפת הפקקים, מצוקת הדיור והאתגרים שעמם מתמודדות ועדות התכנון, מחזק את הטוענים כי המדינה הפקירה את התכנון לפוליטיקאים בעשורים האחרונים. לא אחת נטען על ידי אנשי נדל"ן ואזרחים כי תוכניות הבינוי מונעות מאינטרסים פוליטיים מיידיים ולא משיקולים תכנוניים ארוכי טווח. לשם קיום הליכי תכנון תקינים, צריך לנהוג בשקיפות ולשתף את הציבור.

"שיתוף הציבור כשמקדמים תוכניות הוא עניין קריטי, אף שלא בכל הרמות מחויבים לכך בחוק", אומרת עו"ד תמר מגדל. "ניסיון לשתף את הציבור מפחית אנטגוניזם ומעלה מצוקות ושאלות שתושבים מתמודדים אתן. הרבה פעמים היכולת להתנגד תלויה בערנות של תושבי הסביבה וליכולת שלהם לתפוס את הדברים בזמן, מפני שהתהליכים לא שקופים מספיק".

הכוונה היא לכך שגם תוכניות שיפוץ תשתיות או שינוי ייעוד לקרקע מפורסמות על לוחות מודעות או שלטים שנעלמים מעיני הציבור, אלא אם יודעים לחפש אותם באתרי העיריות או בוועדות המתאימות של מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). מי שמתבלטת בשקיפות ובפרסום נגיש של התוכנית היא עיריית תל אביב, אך גם אצלה לא תמיד קלה הדרך לפענוח התב"ע למגרש מסוים. בהרבה מקרים נושא מסוים יגיע לידיעת הציבור רק כשנבחרי ציבור יחליטו משיקולים פוליטיים להעביר מידע, או שאדם יגלה בטעות על תוכנית, או בעל אינטרס עסקי שיפרסם את התוכנית.

כיום החוק מאפשר להסתיר מהציבור תוכניות רבות וגדולות בשלביהן המוקדמים. החוק למתחמים מועדפים לדיור שאושר באוגוסט 2014 הורה על הקמת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה, שמטרתה אישור תוכניות נרחבות בלוח זמנים קצר, בלי שהתוכנית תתערב בסבך הוועדות הקיימות. כך למעשה, מבטיחים קיצור זמני עבודה, אבל פחות עיניים חשופות לתוכנית, ויש פחות זמן להיערך להתנגדויות ולהכיר את התוכנית.

הגופים הרשאים להגיש תוכניות לוותמ"ל הם רמ"י, משרד הבינוי והשיכון, החברה הממשלתית לדיור להשכרה, משרד האוצר בפעילותו למען יישובים ערביים ודרוזיים ומקרים חריגים.

"תוכניות של כבישים ומסילות מקודמות לרוב בוותמ"ל, ושם יש פחות התנגדויות של איגודי תושבים. היישובים עצמם מתארגנים", מסבירה מגדל. "יש פחות שכונות שמתארגנות בעצמן מול תוכניות ארציות. העירייה יכולה להביא את הקול בעקבות פניות של תושבים ובשמם, אבל גם פה נדרשת ערנות והפעלת לחץ מצד הציבור וגיוס נבחרי הציבור".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות