פרויקט הפינוי־בינוי הגדול בהיסטוריה: 5,000 בניינים ייהרסו - לאן יילכו מיליון בני אדם?

חזון שאפתני של ראש העיר מוסקווה או שחיתות ובצע כסף?

.
אודי שישון
בניין חרושצ'בקה במוסקווה. ידועים בין השאר בחדרי המדרגות הקודרים, מערכות החשמל והמים הבעייתיות וצנרות הביוב הנוטות להיסתם
.
אודי שישון

טרנד ההתחדשות העירונית בישראל, שבו במקרים מסוימים יש הריסה של מבני מגורים ובנייה של אחרים במקומם, מוסיף לשוק בכל שנה כמה אלפי יחידות דיור ונתפש כאחד מהפתרונות ההכרחיים למשבר הדיור. ואולם עיר אחת באירופה מעניקה להתלהבות המקומית את הפרופורציה הראויה: לפי מגה־תוכנית שמקדמת בימים אלה עיריית מוסקווה, יותר מ-5,000 בנייני מגורים עתידים להיהרס, תוך העתקתם של כמיליון בני אדם למגדלים רבי־קומות באזורים שונים של העיר. למעשה, זהו פרויקט הפינוי־בינוי הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית.

אלא שהחזון השאפתני של ראש העיר, סרגיי סוביאנין, מעורר זעם ומחאה ציבורית נרחבת מצד רבים מהתושבים, שאיש מהם אינו יודע מתי ייאלץ לפנות את ביתו והיכן יימצא מקום מגוריו החדש. לדברי הרשויות, הם צפויים לקבל התראה של 60 יום לפני הריסת ביתם - ללא כל זכות ערעור. 

אך מעבר לכך, התושבים בטוחים כי שחיתות ובצע כסף הם שמניעים את מקבלי ההחלטות בקידום התוכנית, ולא - כפי שהעירייה מתארת את המהלך - הכרח אמיתי להיפטר מהמבנים הסובייטים הישנים והמתפוררים. לראיה הם מצביעים על כך שברשימת הבתים המיועדים להריסה, שפורסמה לפני שבועות ספורים, יש אלפי בניינים באיכות בנייה טובה שאין כל הצדקה להריסתם, ובהם מבנים בעלי ערך היסטורי.

טענה נוספת היא שהתוכנית, שמשך ביצועה מוערך לכל הפחות ב–15 שנה ועלותה נאמדת בעשרות מיליארדי דולרים, רק תחמיר את מצבה של העיר: כבר כיום מוסקווה סובלת מאכלוס יתר, חסרה תשתיות אזרחיות קריטיות כמו בתי ספר ובתי חולים, ומתקשה בהכלת התנועה הכבדה בכבישים ובאספקת חשמל לבתים.

צילום: בלומברג

אבל העירייה נחושה בדעתה להוציא את התוכנית לפועל כבר השנה, ומועדי הביצוע הספציפיים לכל שכונה צפויים להתפרסם בחודש הבא. אף שלמאבק התושבים אין סיכוי של ממש להביא לביטול התוכנית, עצם ההתנגדות האזרחית במדינה עם מורשת אוטוריטרית מפוארת כמו רוסיה מעוררת עניין בעולם כולו.

בלי בידוד מהקור

לפחות ברמה ההצהרתית, המבנים שעל הכוונת של העירייה הם החרושצ'בקי (Khrushchevki) — בנייני דירות כעורים בני חמש קומות, שהוקמו בסוף שנות ה–50 ובתחילת שנות ה–60, והיו לסמלם של פרוורי העיר. הם קרויים על שם המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית דאז, ניקיטה חרושצ'וב, אך בפי רבים הם מכונים בלעג גם "חרושובי" — הלְחם של השם עם המלה הרוסית לסלאמס. הם ידועים בין השאר בזכות חדרי המדרגות הקודרים, מערכות החשמל והמים הבעייתיות וצנרות הביוב הנוטות להיסתם. ואמנם, מרבית החרושצ'בקי הוקמו כפתרון דיור זמני בלבד, עד כינונה המלא של חברת המופת הקומוניסטית. מימוש התוכנית צפוי להפוך אותם להיסטוריה, ממש כמו רעיון חברת המופת שהביא להקמתם.

תושבי המבנים המיועדים להריסה חוששים כעת מהמעבר הצפוי להם לאזור לא ידוע — רחוק מזה שגרו בו כל חייהם, מעבודתם, משפחתם ומכריהם. אחרים דואגים מהפסד כספי, ומציינים כי בתיהם חולשים על קרקעות בעלות ערך רב. ואכן, כמעט כל הבתים המיועדים להריסה נמצאים בחלק הפנימי של כביש הטבעת המקיף את העיר, באזור מבוקש ועתיר פוטנציאל.

"מי שדוחף את התוכנית הזאת הם אנשי עסקים ואוליגרכים שרוצים לעשות כסף על הגב שלנו, התושבים. ראש העיר הוא כלי שחמט בידיהם"

אולג אוסמנוב, 58, מוזיקאי ומחנך המתגורר כל חייו במתחם של מבני חרושצ'בקי
שיכונים סובייטים במוסקבה
שיכונים סובייטים במוסקבהצילום: Andrei Makhonin / TASS / Getty I

"רבים קנו את בתיהם בשכונה במודע ומתוך כוונה לחיות בחלק השליו והירוק של העיר, ולטייל עם ילדיהם בין עצים ולא בין מגרשי חניה", אומרת ולריה ואזנובה, 28, שנולדה וגדלה בחרושצ'בקה שסבה היה ממקימיו, במחוז הדרום־מזרחי של העיר. היא מספרת על שכונה יפה ושקטה עם בתי מגורים קטנים, מלאה בפרחים וצמודה לפארק עצום ממדים. "הבניין שלנו הוא לא חרושצ'בקי טיפוסי שעשוי מלוחות בטון, אלא בנוי מלבנים ובמצב טוב יותר מרוב הבתים המודרניים", היא מדגישה.

ולריה ואזנובה
ולריה ואזנובהצילום: Daria Fokina

לפי הוראות העירייה, בניינים שאינם ברשימת העירייה יכלו להצטרף אליה באמצעות אסיפה והצבעה של בעלי הדירות. לוואזנובה, כמו לרבים מדיירי המבנים קצובי הזמן, אין ספק שאסיפות אלה הושפעו והוטו על ידי הרשויות. "בהתחלה הבית שלנו לא היה בתוכניות ההריסה, וזו היתה הקלה גדולה. אבל אז כמה מהשכנים הודיעו על כינוס של בעלי הדירות. מי שעמדה מאחורי האירוע הזה היתה שכנה שעובדת בתחנת טלוויזיה ממשלתית, ולכולם ברור שהיא בובה שהופעלה בידי המועצה העירונית. כיצד אפשר לדעת את זה? מפני שבאותו יום ובאותה שעה נערכו ישיבות דומות כמעט בכל הבניינים בשכונה, והזימונים שנשלחו לדיירים היו זהים לאלה שאנחנו קיבלנו.

"המפגש עצמו היה סיוט", מספרת ואזנובה על כנס הדיירים. "אנשים שעד לאותו יום חיו בשכנות טובה נחלקו לשני מחנות אויבים וכמעט אכלו אחד את השני. מה שהפתיע אותי יותר מכל היה הבורות המוחלטת של התומכים בתוכנית בכל מה שקשור לחוק. כששאלתי אותם מה הם חושבים על היעדר הזכות שלנו לבחור דירה חלופית או לפנות לבית המשפט, על ההתראה הקצרה לפני ההריסה או על כך שאין אפילו ערובה שנקבל דירה חדשה בבעלות — הם האשימו אותי בשקרים". בהצבעה שנערכה בסיום המפגש, מספרת ואזנובה, מחנה המתנגדים שאליו השתייכה הפסיד על חודם של שני קולות.

סופיה פצ'ורסקאיה, מהנדסת בניין במקצועה, מתגוררת עם בתה הסטודנטית אף היא במבנה המיועד להריסה במחוז הדרום־מזרחי של העיר. לדבריה, היא עודכנה על הכללת ביתה ברשימות באמצעות sms שקיבלה מהעירייה. כמי שבקיאה בתחום הבינוי, היא מספרת כי נחרדה לראות את מפרט הבנייה הדל במגדלים המתוכננים, הכולל למשל תקרות נמוכות בהשוואה לאלה שבביתה הקיים, וקירות דקים שספק אם יוכלו לספק בידוד מהקור שבחוץ.

"ברוסיה הקרה, בכל הליך בינוי של מגורים יש דרישת סף לחשיפת הדירות לשמש. בגושי הבניינים שיוקמו בצפיפות, הדרישה הזאת לא תוכל להתקיים — ולכן פשוט ביטלו אותה"

סופיה פצ'ורסקאיה, המתגוררת במבנה המיועד להריסה
"רבים קנו את בתיהם בחלק השליו של העיר, כדי לטייל עם ילדיהם בין עצים ולא בין מגרשי חניה"
"רבים קנו את בתיהם בחלק השליו של העיר, כדי לטייל עם ילדיהם בין עצים ולא בין מגרשי חניה"צילום: Andrei Makhonin / TASS / Getty I

לדבריה, הרשויות דאגו לשנות את החוק העירוני אד הוק כדי להתאימו לתוכניותיהן: "ברוסיה הקרה, בכל הליך בינוי של מגורים יש דרישת סף לחשיפת הדירות לשמש. בגושי הבניינים החדשים שייבנו בצפיפות הדרישה הזאת לא תוכל להתקיים — ולכן פשוט ביטלו אותה". פצ'ורסקאיה, שעבדה בעבר במשרד מהנדסים בארה"ב, מוסיפה כי רבות מחברות ההנדסה המעורבות בפרויקט מתמחות בכלל בעיצוב משרדים, ומעולם לא עיצבו דירה למגורים.

"לחתוך למתנגדים את הידיים"

הצורך בשיפור סטנדרט הבנייה במוסקווה אינו שנוי במחלוקת. תחת ראש העיר הקודם הוסרו כבר כ–1,700 מבני חרושצ'בקי, וגם כיום רבים מדיירי המבנים האלה יהיו שמחים לעבור לדירות מודרניות יותר. אלא שהתוכנית הנוכחית, והגדולה מכולן, מריחה ככזאת המקדמת אינטרסים כלכליים של הדרגים הגבוהים בעירייה, תוך פגיעה של ממש בזכויות הקניין של התושבים.

מאז נבחר לראשות העיר ב–2010, הנהיג סוביאנין שינויים רחבים בתשתיות העיר, לרוב תוך התחשבות מועטה בדעת הקהל. אמנם כמה מהפרויקטים זכו לתמיכה רחבה, אך אחרים — כמו סלילת כבישים מואצת שחצתה שכונות והפרידה אותן מפארקים סמוכים — השאירה מוסקוואים רבים בתחושה חמוצה, אם כי לא מספיק בשביל לצאת לרחובות. התוכנית הנוכחית הביאה את מורת הרוח הציבורית לדרגה אחרת לגמרי.

צילום: בלומברג

"מי שדוחף את התוכנית הזאת הם אנשי עסקים ואוליגרכים שרוצים לעשות כסף על הגב שלנו, התושבים. ראש העיר הוא כלי שחמט בידיהם", אומר אולג אוסמנוב, 58, מוזיקאי ומחנך המתגורר כל חייו במתחם של מבני חרושצ'בקי בפרווריה המערביים של העיר. חוסר האונים הביא את אוסמנוב, כמו עוד מספר לא מבוטל של פעילים במאבק, להחלטה לרוץ בראש רשימה עצמאית בבחירות למועצת העירייה שנערכות החודש. לדבריו, קיים כוח אלקטורלי מספיק כדי להכניסו למועצה, גם אם השלטונות מנסים לדכא אותו. "האנשים מבינים שהיזמים רוצים בטובתם שלהם — והתושבים אינם מעניינים אותם".

"העירייה מנסה להציג אותנו כמיעוט שולי ופרובוקטיבי שאפשר וצריך להתעלם ממנו", מספרת ואזנובה על תחושת הרדיפה של המתנגדים לתוכנית. "כשסגנית ראש העיר, אנסטסיה ראקובה, אמרה על אלה שרוצים לשמור על הבתים שלהם כי 'צריך לחתוך להם את הידיים', אתה מבין שהעירייה אינה מייצגת אותנו, התושבים. אבל כשאתה גר ברוסיה, בשלב מסוים אתה מתרגל לעובדה ששום דבר טוב לא בא מהשלטונות".

"חלק משגרת החיים שלי הוא לשחות כל בוקר בנהר שליד הבית. ככה אני שומר על המראה הצעיר שלי", אומר אוסמנוב, שחושש יותר מכל מהרחקתו הכפויה מהטבע המקיף אותו כיום. "עכשיו העירייה רוצה לסגור אותי במגדל מרוחק, ללא שטחים ירוקים, באזור ששימש פעם מפעל תעשייתי או צבאי".

פצ'ורסקאיה מבכה את התוכנית ואומרת כי "מה שקורה כאן זה אסון. התוכנית להעביר מיליון וחצי איש מביתם כדי לבנות מגדלים היא פשוט דבר מטורף".

"אני מבינה שכל דבר צריך להשתנות בשלב מסוים", אומרת ואזנובה בהשלמה מלנכולית. "אבל לראות את השכונה שבה גדלתי משתנה באופן כזה גורם לי דיכאון וחוסר תקווה. הבולדוזרים של העירייה הולכים להרוס את העיר שאני מכירה ואוהבת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker