תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הרגשתי שיש לי את הפתרון בידיים": סיפורו של יזם בנייה בן 22

לכתבה

יזם הבנייה האקולוגית, ניצן איסרוביץ', מסביר על הפלאים שאפשר לעשות באמצעות בנייה מחומרים טבעיים ועל יתרונותיה ■ הוא מספר כיצד סייע לשקם בתים שנהרסו ברעידת האדמה בנפאל ב–2015 ועל תחושות השליחות והסיפוק

18תגובות

הסיפור הזה מתחיל לפני שמחירי הנדל"ן בישראל הרקיעו לממדים שאנו מכירים אותם כיום. לפני יותר מעשור, ניצן איסרוביץ', כיום בן 32, ביקר חבר בקיבוץ לוטן בערבה. "ראיתי שם כל מיני מבנים מוזרים. בתים שנראים כאילו הם לקוחים מאיזה מסע בזמן, עיצובים עתיקים ועגולים בצבעי בוץ. זה דבר שנראה חריג לעירוני כמוני שהורגל לאפרוריות של הבטון. כששאלתי מה זה, סיפרו לי שזו בנייה מבוץ", הוא אומר.

"התלהבתי מאוד", ממשיך איסרוביץ'. "פניתי למי שבנה את המבנים האלה, ואמרתי: 'אני מוכן לעבוד. מתי מתחילים?' הוא השיב שאינם מחפשים עובדים, ושאם אני רוצה הם מעבירים קורסים שמלמדים כיצד לבנות בשיטה הזאת. החלטתי מיד שאני חייב ללמוד את הטכניקה הזאת, ונרשמתי לקורס הקרוב".

אבל הקורס לא הספיק לאיסרוביץ', וחצי שנה אחריו הגיעה לאוזניו שמועה שהמורים בקורס רוצים לבנות שכונה בשיטה שהם מלמדים, לתלמידים שבאים לעבור את הקורסים. "התקשרתי מיד למדריך שלי כדי להגיד שאני מוכן לבוא לעבוד. הוא אמר לי שיש מספיק עובדים, אבל אותי זה לא עניין. הרגשתי כמיהה פנימית בלתי־מוסברת לעסוק בתחום. לא ויתרתי, התעקשתי, ואמרתי לו: 'אני בא לעבוד'. אחרי יומיים הוא התקשר ואמר שמישהו ביטל, ושאני מוזמן לבוא. ככה התחלתי להתנסות בפרויקט הבנייה בבוץ הרשמי הראשון שלי". מאז איסרוביץ' הוא יזם ואומן בנייה אקולוגית, הפועל בישראל ובחו"ל.

מגמת הבנייה האקולוגית התחילה בסוף שנות ה–70, עם הרצון לחזור לטבע בכלל ובתחום הבנייה בפרט. המשמעות של בנייה אקולוגית היא שימוש בחומרים טבעיים שבהם היו בונים לפני 100 שנה. לשם כך התחילו לפתח את טכניקות בקליפורניה, ומשם זה התגלגל לקיבוץ לוטן, לדברי איסרוביץ'.

היה לך רקע בבנייה?

"לפני הקורס לא היה לי קשר לבנייה. הסתובבתי באזור ים המלח, הסתקרנתי מאוד מאורח החיים הפשוט של הבדואים שחיו שם. זה קסם לי. רציתי אורח חיים כזה — שקט, נטול רעשים של עיר, במדבר, קרוב לטבע ולפשטות. אחרי שרעיתי צאן והכנתי גבינות במשך שנה, הבנתי שזה פחות מתאים לי. כשהגעתי ללוטן, הייתי פתוח להתנסות הזאת. חיים פשוטים בטבע, בקהילה, בבית שהוא כולו תוצר של חשיבה ויצירתיות של מי שבנה אותו, ולרוב גם גר בו. כשראיתי מה אפשר לעשות באמצעות בנייה מבוץ, הבנתי שזה שאני רוצה ללמוד את זה".

ניצן איסרוביץ'
jonathan h. lee \\ conscious impa

הוא מוסיף כי אחרי הקורס עשה לילות כימים בשיטוטים ברשת כדי למצוא כל מידע על בנייה אקולוגית. "הזמנתי ספרים והפכתי אותם לתנ"ך שלי", הוא אומר.

העבודות הראשונות שלו בתחום הגיעו מצד מבקרים שהגיעו ללוטן, ורצו מבנים כמו שראו שם. איסרוביץ' הצטרף לשניים מחבריו, ויחד הם בנו בתים לאותם מבקרים. לדבריו, "כל עבודה הביאה עבודה נוספת. אנשים התלהבו ואמרו 'אנחנו גם רוצים כזה'. התגלגלנו מפה לאוזן". נקודת המפנה הגדולה של איסרוביץ' היתה כשפגש את ירון פרידלנד, מומחה לתכנון, לבנייה טבעית ולשימור. "חברתי אליו לפרויקט שבו זכיתי להתמקצע בפועל. למדתי את תחום השימור והאדמה. מאומנות זה נהפך למקצוע".

עם הזמן איסרוביץ' השתתף בפרויקטים בישראל, הקים מבני ציבור ובתים פרטיים ויצר עבודות אומנות לגני ילדים. "רציתי לקחת את העבודה למקום מסחרי יותר, וחברתי לגיא ראובני כשותף פעיל בחברת אקו־ארט המתמחה בבנייה ובאספקת חומרי בנייה טבעיים", הוא אומר.

"חלקים בחומה הסינית עשויים מאדמה דחוסה"

מרבית הטכניקות המסורתיות שבהן משתמש איסרוביץ' מגיעות מבריטניה, מאפריקה וספציפית ממרוקו. "בנייה בחומרים טבעיים היתה קיימת מאז ומעולם, ומה שאנחנו מכירים כיום כבנייה בבטון זה משהו חדש יחסית, מ–100 השנים האחרונות. מאז ומתמיד בנו מחומרי גלם טבעיים, מאדמה, מקש ומאבן — ובעיקר מהחומרים המצויים באזור הבנייה — מה שהפחית את העלויות. הבנייה כיום מהירה ויציבה יותר. אפשר לבנות לגובה ובמהירות. ברגע שהתחילו להקים בניינים גבוהים, הבטון נמצא כחומר המתאים, מכיוון שהוא מתמסר לטכניקות של יציקה. כך הוא נהפך לחומר הנפוץ בבנייה. אבל הוא לאו דווקא המומלץ ביותר".

"לחומרים הטבעיים יש יתרונות רבים: הם ידידותיים לסביבה ואינם עוברים עיבוד. בדרך כלל הם מגיעים מהאזור שבו הוקם המבנה, כך שזו בנייה חסכונית מבחינת שינוע ומציאת חומרי גלם. אלה חומרים שמתכלים ומתחדשים. אני חותך וקוצץ, וזה תמיד גדל עוד פעם. אני לא משחית או מכחיד" ניצן איסרוביץ'

הצוות של ניצן איסרוביץ' משקם בתים לאחר רעידת האדמה בנפאל, באמצעות בנייה אקולוגית
jonathan h. lee \\ conscious impa

למה?

"לחומרים הטבעיים יש יתרונות רבים: הם ידידותיים מאוד לסביבה, ואינם עוברים כל עיבוד. בדרך כלל הם מגיעים מהאזור שבו הוקם המבנה, כך שזו בנייה חסכונית מבחינת שינוע ומציאת חומרי גלם. אלה חומרים שמתכלים ומתחדשים. אני חותך וקוצץ, וזה תמיד גדל עוד פעם. אני לא משחית או מכחיד. בשונה, למשל, מכרייה של שיש".

ואכן, נתוני המועצה לבנייה ירוקה מראים כי כ–50% מחומרי הגלם העולמית מופנים לבניית מבנים, ובהמשך 30%–40% מהאנרגיה בעולם נצרכת על ידי אותם מבנים.

איסרוביץ' מסביר: "אם יש באזור המון עצי דובדבן, סביר להניח שהם יהיו מרכיב מרכזי בבנייה שלי. כך גם לגבי שיטות הבנייה. כל מקום פיתח את השיטה הייחודית לו, בהתאם לחומרי הגלם שהיו זמינים בעבורו. במדבריות של מרוקו אי־אפשר היה להשיג עץ, אז בנו בעיקר באדמה. באירופה, באזורים שבהם היה שפע של עץ ואבן — אלה היו המרכיבים העיקריים בבנייה. כך נוצר בבנייה משהו שלא חוטא לאופי המקום, גם מבחינת החומרים וגם מבחינת האסתטיקה — החומרים בבנייה מתאימים לסביבה. ההסתכלות בבנייה האקולוגית היא הוליסטית יותר. תמיד בודקים מה חומר הגלם הזמין ביותר לבנייה ומה הצורך של מי שישתמש במבנה".

כיצד הבנייה האקולוגית מגיבה למזג האוויר ולאיתני הטבע?

"ראשית, אנחנו משתדלים להשתמש בכמה שפחות חומרים אורגניים, בעיקר עצים, מכיוון שהם הראשונים להגיב למים במקרה של גשם, ואף עלולים לפתח ריקבון. מרבית התערובות שמהן מיוצרים הבלוקים או לבני הבנייה עשויים מתערובות של חרסית שהורטבה ויובשה בדחיסה, וכך נוצר משטח עמיד לנוזלים ולמשקל רב. החומרים נבדקים במעבדה, ואפשר אף לבסס על החומרים האלה בנייה לגובה. במבנים באיראן ואפילו במקטעים מהחומה הסינית שעומדת כבר אלפי שנים נעשה שימוש באדמה דחוסה. המבנה דורש תחזוקה כמו כל מבנה אחר. מבחינת טכניקת ההרמה לגובה והיציקה של הקירות, השלבים הם שונים".

להציל אנשים שכל מה שנותר להם זו ערימת לבנים

הצוות של ניצן איסרוביץ' משקם בתים לאחר רעידת האדמה בנפאל, באמצעות בנייה אקולוגית
jonathan h. lee \\ conscious impa

באפריל 2015, שנים רבות לאחר שאיסרוביץ' התחיל ללכלך את ידיו בבוץ מבנייה מרובה בפרויקטים בישראל, פקד רעש אדמה גדול את נפאל. "באותה תקופה הייתי בהודו. אחרי שעבדתי כמה שנים בישראל, הייתי חייב להתאוורר קצת. רעידת האדמה בנפאל פגשה אותי בעודי בעיר ורנאסי. הרגשנו את אותותיה עד שם, ואף ראינו שההרס עצום. כשהבנתי שמקור הרעש רחוק מאתנו כ–2,000 ק"מ, הדימיון התחיל לעבוד. חשבתי שאם אנחנו הרגשנו את הרעש הזה עד ורנאסי, והוא גרם להרס בממדים אדירים, מי יודע מה קורה בנפאל.

"בת הזוג שלי אז, מאיה, נסעה לנפאל כדי לבדוק כיצד היא יכולה לעזור למקומיים, אבל אני הייתי חייב לחזור לפרויקטים שהתחילו להיבנות בישראל. כשחזרתי מאיה יצרה אתי קשר, וסיפרה לי מה שרבים מהאנשים שם מנותקים ממים, ושרוב הבתים הרוסים והחורף מתקרב. הבנתי שאני צריך לנסוע לשם עם כל הידע שיש לי בבנייה ובחומרים טבעיים כדי לראות איך אני יכול לעזור. כשהגעתי לקטמנדו בנפאל, נגלה לעיני מחזה מחריד: ערימות מבולגנות של הריסות שהיו פעם בתים של אנשים. בתים שלמים פשוט קרסו".

איסרוביץ' הבין כי הרעש אמנם היה בקטמנדו, אך הנזק הרציני יותר היה בכפרים שמסביב כתוצאה מגלי ההדף. הוא הצטרף לארגונים שפעלו באזורים האלה. הוא מצא שיש להם ידע וניסיון בסיוע למדינות עולם שלישי, אך אין להם שום ידע בבנייה ובשיקום בתים, שהוא מהחשובים באירועים כאלה.

בית בוץ
Andy Alpern / tziloom.com

"כשראיתי את כל האנשים האלה, שהדבר היחיד שנשאר להם מהבית הוא ערימת לבנים, המשמעות של בית התחזקה אצלי מאוד. הבנתי שמה שהאנשים בכפרים האלה צריכים הוא אוכל ובגדים לטווח הקצר, אך יותר מכל, בטווח הארוך, הם זקוקים לבית שאבד להם. הרגשתי שיש לי את הפתרון בידיים. הבנתי שהם צריכים מישהו שיעזור להם וילמד אותם איך לשוב לחיים נורמליים.

"הרגשתי שמה שלמדתי עד אותו רגע בנושא חייב לעבור הלאה לאנשים שפגשתי בנפאל. פניתי לארגון שעבדתי אתו, הצעתי להוביל את פרויקט שיקום הקהילה המקומית והכשרה של מבנים באזור האסון של טאקורה מבחינה טכנית, וקיבלתי תשובה חיובית. מכיוון שהארגון עובד עם המון מתנדבים, ביקשתי מהם סיוע בכוח עבודה. המוני מתנדבים מרחבי העולם התחילו לזרום לפרויקט מאירופה, אוסטרליה, ארה"ב וישראל".

איך המקומיים קיבלו אתכם?

"בהתחלה בחשש גדול מאוד, לצד התרגשות אדירה. כל פעם שהגיע ארגון סיוע זר, הגברים הגיעו בגישה של 'או, הנה, עכשיו אפשר להרוויח הרבה כסף ולא לעבוד'. ואילו הנשים היו מגיעות ואומרות 'וואו, עכשיו הילדים ילמדו אנגלית, יתמכו בנו ונוכל ללמוד מהם דברים חדשים'. היה מעניין לראות את הציפיות, החלומות, ובעיקר התקוות שהם תלו בנו".

איך הצלחתם לגשר על פערי השפה והתרבות?

"המקומיים שידעו אנגלית היו המתרגמים והגשר בין המקומיים לבין המתנדבים. החלטנו להתמקם בכפר אחד ספציפית, מפני שקיבלנו הזמנה מאחד מראשי הכפר. בנינו שם מחנה למגורי המתנדבים, מטבח, סלון, מקלחות, מקום לאוהלים ואף אזור ליוגה. זה נראה ממש כמו פסטיבל שאנטי בלב הג'ונגל".

בית בוץ
Andy Alpern / tziloom.com
בית בוץ
Andy Alpern / tziloom.com

מקומיים ומתנדבים עובדים בשיתוף פעולה

איסרוביץ' מספר על אחת החוויות המשמעותיות שלקח מהפרויקט בנפאל — סיפורה של אחת הנשים בכפר שבו עבד. "אנשי הכפר אמרו שאם אנחנו לא מסוגלים לבנות 300 בתים, הם מעדיפים שלא נבנה אפילו בית אחד. הסיבה היתה השאיפה לשוויון בין כל אנשי הכפר. מכיוון שלא היתה לנו יכולת לעמוד בפרויקט כזה בזמן קצר המוגבל, הצענו לקהילה לבנות מבנים קולקטיביים שישרתו את כולם כמו בתי ספר.

"עם התקדמות הפרויקטים האלה השתוקקנו לבנות בית מגורים, שיש בו יותר אפשרויות עיצוב. בסופו של דבר ראשי הקהילה הסכימו שנבנה בית בעבור אלמנה וילדיה הקטנים. הגענו לכפר ההרוס, שבו מרבית האנשים גרים בפחונים. כשאמרנו לאלמנה שהיא נבחרה, היא אמרה: 'אתם המלאכים שלי. נשלחתם מאלוהים'.

"המפגש עמה ריגש אותי מאוד. הבנתי שבהשקעה של כמה חודשים אני משנה למישהו את החיים. הבנתי גם שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים.

"אחד מהפרויקטים שעשינו היה בניית קואופרטיב לנשות הכפר. אבל היה לנו תנאי מהותי — המתנדבים אינם בונים את הבתים בעבור המקומיים לבד. המקומיים משתתפים ולוקחים חלק בתהליך היצירה. כך היה גם בבניית הקואופרטיב. בכל יום הגיעו נשים אחרות שבאו לעזור, למדו ויצקו קירות של אדמה דחוסה. החוויה היתה מדהימה ומעצימה. בפרויקט בנפאל היה משהו מאוד אנושי והדדי. מין שותפות שמחברת לבבות ומקרבת בין בני אדם".

בעקבות הפרויקט בנפאל הכיר איסרוביץ' מתנדבים מיוון, שקישרו בינו לבין צוות אדריכלים מקומיים לצורך בניית בית ספר. לדבריו, "העבודה שלי היא בראש ובראשונה להגשים לאנשים חלומות שקשורים בבנייה. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל בית זה הכל".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות