הזוג הצעיר חשב שמצא בית מושלם במושב - אחרי מה שקרה בלילה, הם דרשו את הצ'קים וברחו

הצעירים חולמים על בית קרקע בכפר - ובמושבים גורפים מיליארדי שקלים ■ כשחלום הבית עם הגינה פוגש לול ואזבסט: למגורים במושב יש לא רק יתרונות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרוייקט נדלן בעמק חפר
צילום: נמרוד גליקמן
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו

דירת 3 החדרים במושב סתריה נפלה על חני ועומר (שמות בדויים) מהשמים. לאחר שבועות ארוכים של חיפושים מתישים אחר דירה שתתאים לצורכיהם באחד המושבים באזור, מצאו את הנכס, שכלל גם גינה שממנה יכלו ליהנות שני הכלבים גדולי הממדים שלהם, וחשוב מכך - במחיר נוח.

ואולם בביקורם הראשון בבית לא יכלו שלא לשים לב לצורתו המשונה המאורכת, שאינה דומה לאף דירה שבה גרו בעבר.

"זה היה מבנה ארוך ובלי סלון. לא מבנה סטנדרטי לבית", משחזרת חני. "חלל הכניסה הכיל מטבח וחדר אוכל, וממנו יצא מסדרון אל חדר נוסף, ומשם היתה הכניסה לחדר שלישי". למרות המבנה הלא שגרתי, החליטו השניים כי היתרונות במקום, השקט והירוק גוברים על החסרונות, ועברו להתגורר בו.

הסיבה לצורה המוזרה של הבית התבהרה בשיחה עם בעל הבית, שציין בפניהם כי המבנה שימש כמה שנים לפני כן לגידול עופות ועבר הסבה למגורים.

עוד התברר לשניים כי מספר השכנים הקרובים גדול ממה ששיערו בתחילה. בשטח הנחלה התגוררו לא פחות מארבעה משקי בית נוספים מלבדם, כלומר חמש יחידות דיור בסך הכל, כולן במגורים להשכרה. אלה כללו את בית הנחלה המרכזי והוותיק, בית נוסף שנבנה בסמוך לו, הלול לשעבר שהוסב למגורים ושני קרוואנים שהוצבו במקום על ידי בעל הנחלה, שבעצמו התגורר בגוש דן. כל המבנים הושכרו במחירים שנעו בין 2,000 ל–4,000 שקל, ושימשו עסק השכרה שהניב רווח נאה בהחלט לבעליו.

המבנה שבו התגוררו חני ועומר אינו חריג. אלפים כמוהו פזורים במאות יישובים כפריים, הן באזורי הביקוש הנפרשים מאשדוד ועד לכרמל והרי ירושלים, והן ביישובי הפריפריה. בכל אלה מתקיים שוק השכרת דירות שוקק - ופיראטי.

השוק כולל מספר עצום של נכסים שנבנו ללא היתר, או שנבנו בהיתר אך לא לצורך מגורים, ולפיכך באופן רשמי הם אינם נספרים בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או מינהל התכנון. הסכומים המשולמים עבור השכרתם, לעומת זאת, ממשיים לחלוטין, ומסתכמים במאות מיליוני שקלים מדי שנה, אם לא במיליארדים.

מבנה שהוסב למגורים במושב בשרוןצילום: נמרוד גליקמן

סכנה בטיחותית לשוכרים

לאווירת ההפקרות השוררת בתחום יש קורבנות. על כך מלמד המקרה של גיא ושיר (שמות בדויים). "אחרי חיפושים ממושכים באזור המרכז אחר בית צמוד קרקע שיתאים לתקציב שלנו, מצאנו בית במושב יציץ (בקרבת רחובות, נ"ב)", מספר גיא. "הבית היה יפה וחדש. את החצר שלנו תחמה גדר עץ, שמעבר לה היה מתחם עם בריכה ושולחן סנוקר. בעל הבית אמר שהבריכה היא לשימוש פרטי של המשפחה שלו, בעיקר בסופי השבוע. זה לא היה נראה לנו מחשיד או בעייתי. חתמנו על חוזה ועברנו לבית. יומיים לאחר מכן היתה בבריכה מסיבת רווקות עד השעות המאוחרות של הלילה, עם מוזיקה חזקה".

בשיחות שערכו למחרת גיא ושיר עם השכנים, הם הבינו כי הארוע לא היה חריג, והבית ששכרו סמוך למעין גן אירועים בלב המושב. "הבנו שמדובר בעסק ושהמתחם מושכר באופן קבוע לאירועים ומסיבות. מיד דרשנו את הצ'קים בחזרה, ומאחר שעדיין לא פתחנו את רוב הארגזים פינינו את הבית. ועדיין, היו לנו הוצאות על הובלה הלוך וחזור וקנינו ריהוט שמתאים לדירה. זו היתה חוויה מאוד לא נעימה".

אף שהשוק הזה בנוי ברובו על התעלמות מחוקי התכנון והבנייה ומחוזי החכירה שעליהם חתומים היישובים החקלאיים מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), זהו סוג העבירות שלאיש אין כוונה לאכוף - לא לרמ"י, ובוודאי שלא למועצות האזוריות, המשמשות רשויות התכנון במקום.

על פניו, נראה שמדובר בעסקה מהסוג שבו כולם לכאורה מרוויחים: בעלי הנחלות זוכים במקור הכנסה קבוע ונאה, שעשוי להגיע ל–10, 15 ואף 20 אלף שקל בחודש; השוכרים נהנים מהיצע של יחידות דיור באווירה כפרית, בין שדות מוריקים ופרדסים; וברמה הכללית יותר, שוק הדיור כולו יוצא נשכר מהגידול בהיצע.

ביקוש לדירות מסוג זה קיים ללא ספק. למגורים במושב יש יתרונות רבים, כפי שמתארת חני: "היתרון המרכזי זה השקט והקרבה לטבע. ילדים יכולים לגדול באווירה משוחררת ולהסתובב חופשי - ברגל או באופניים. אפשר להסתובב עם הכלבה לא קשורה, ולא צריך לדאוג שתידרס".

תשובות דומות לגבי יתרונות החיים במושב קיבלנו מצעירים נוספים שעמם שוחחנו. סאלי, צעירה המתגוררת בבית של 2.5 חדרים במושב נווה אילן שבהרי ירושלים, אומרת כי מלבד היתרונות שבסביבה הירוקה והשקטה, גם המחירים נמוכים בהרבה מאלה של הבירה, מקום מגוריה הקודם. "בעוד שבמושב אני משלמת על דירה חדשה ומשופצת 3,000 שקל בחודש ועוד 100 שקל מסי מושב, בירושלים לא מצאתי גם דירות 2 חדרים בפחות מ–3,500 שקל. כך שגם שדרגתי את איכות החיים וגם חסכתי כסף", היא אומרת.

החסרונות המרכזיים ידועים גם הם. ההסתמכות ההכרחית על רכב פרטי עבור כל יציאה מהבית כמעט מלבד צרכנייה, תוארו על ידי כלל הנשאלים כמינוס העיקרי של מקום מגוריהם.

עמק חפרצילום: נמרוד גליקמן

האמנם זהו החיסרון המרכזי היחיד? משיחות עם מספר רב של גורמים המעורבים בשוק השכירות במושבים, ובהם בעלי בתים, דיירים, מתווכים ומי שאמורים להיות הרגולטורים - ראשי מועצות אזוריות ואנשי רמ"י, עולה תמונה שלפיה חוסר ההסדרה של השוק גם הוא חיסרון בפני עצמו, עד כדי סכנה ממשית לחייהם של המתגוררים בנכסים הלא מוסדרים.

ראש המועצה האזורית לב השרון, עמיר ריטוב, אמר כי יחידות דיור נטולות היתר בנייה הן נטולות כל פיקוח, כולל כזה שיבטיח בטיחות מינימלית. "בנושאי פיקוח זה הכל או כלום", הוא מבהיר. "ביחידה שנבנית בהיתר בודקים הכל - מערכת החשמל, עמידה בתנאי כיבוי אש וכן הלאה. ביחידה שנבנתה ללא היתר לא בודקים כלום".

זהירות: אזבסט

עדויות על יחידות דיור שהתנאים השוררים בהן כמו לקוחים מתקופה אחרת יש למכביר. כך, למשל, בכמה וכמה מהמקרים תוארו המבנים המוצעים להשכרה כבעלי גגות אזבסט, חומר שכיום כבר מוכר כמסרטן ושעלול לגרום לבעיות נשימה חמורות.

רועי מיכאלוב, סטודנט לתואר הנדסאי בניין במכללת רופין, יוכל ללמוד לא מעט על התחום שבו הוא מתעתד לעסוק באמצעות המבנה שבו הוא מתגורר, בלב פרדס תפוזים סיניים במושב כפר מונש הצמוד למכללה. המבקר בדירה הנאה עשוי לחשוב כי מדובר בדירת 4 חדרים שנבנתה לא מזמן. ואולם בפועל זהו צמד מכולות שחוברו להן יחד. על הפסטורליות של המקום אי אפשר להתווכח. גם לא על דמי השכירות החודשיים הנוחים - 1,300 שקל בלבד. אך הגג עשוי אזבסט, שהשימוש בו צפוי לצאת מהחוק ב–2020.

לא רחוק ממנו, עדיין בכפר מונש, אחד החברים הפך מבנה ששימש עד לפני כמה שנים כבית אריזה ליחידת דיור נוספת. לדברי מיכאלוב, זהו המצב בקרב רבים מחבריו הסטודנטים המתגוררים בשכירות, גם במושבים הסמוכים בית הלוי ונורדיה.

"הרבה סטודנטים מחפשים דירות במושבים, והביקוש עולה בהרבה על ההיצע", אומר מיכאלוב. "במכללת רופין לומדים 8,000 סטודנטים, ואנשים רוצים לגור קרוב. מכפר מונש אני הולך ברגל. למושבניקים ברור שכל יחידה שתוצע להשכרה, וכמעט שלא משנה באיזה מצב היא, תושכר מיד".

לשטוף כלים בחדר השירותים

ככלל, ציבור הסטודנטים מסתמן כקליינט המרכזי למה שעבור רבים ייראה כפתרונות דיור מפוקפקים למדי במרחב הכפרי. השילוב בין המספר הרב של מוסדות ההשכלה הגבוהה באזורים כפריים, כמו מכללות תל חי, הגליל המערבי, עמק הירדן וספיר, לבין יכולתם הכספית המוגבלת של הסטודנטים ומוכנותם להסתפק בתנאי מחיה בסיסיים במיוחד, הופך את מצבו של מיכאלוב לנפוץ למדי.

בקיבוצים כפר גלעדי ונאות מרדכי שבצפון, שפופולריים בקרב סטודנטים ממכללת תל חי, קיימים מתחמי השכרה בעלי מספר רב של יחידות דיור עם גגות אזבסט, ובנאות מרדכי נעדרות חלק מהדירות מטבחים, ושטיפת הכלים נעשית בכיור השירותים. לפי סיפור קיצוני שסיפר סטודנט במקום, באחד ממושבי הסביבה הוסב לול לשש יחידות דיור, נעדרות מפסק פחת (האחראי לניתוק זרם החשמל במקרה של קצר חשמלי), מה שעלול להמיט אסון.

עמק חפר צילום: נמרוד גליקמן

"כל סטודנט שמגיע לכאן מפנטז על מגורים בסביבה ירוקה ליד הנחל", מספר סטודנט מהצפון שביקש להישאר בעילום שם. "התוצאה היא תפוסה של 100%, ועל כל יחידה שמתפנה יש כמה קופצים. יש קיבוצים שמנצלים את זה ומקפיצים את המחיר מתי שבא להם".

לצד הקיבוצים שנוהגים כך, יש גם קיבוצים שנוהגים בצורה הפוכה לחלוטין. כך למשל, באחרונה חתמה אגודת הסטודנטים של מכללת תל חי עם קיבוץ משגב עם על אמנה המזכירה מאוד את תנאי "חוק השכירות ההוגנת" שניסחה ח"כ סתיו שפיר, שהממשלה נמנעת מלקדם. האמנה מגדירה מהי דירה ראויה למגורים, וכוללת סעיף שלפיו בכל שנות התואר יוכל הסטודנט המתגורר להאריך את חוזהו באותו המחיר.

בנוסף לכך, השיגה האגודה הנחה גורפת של 300 שקל בשכר הדירה בקיבוץ, בתמורה לביצוע מטלות שונות שדרש הקיבוץ, רובן בעלי אופי קהילתי־חברתי. בין היתר שיפצו הסטודנטים חנות של חברת קיבוץ קשישה, עישבו וניקו מצפה מוזנח והחזירו אותו לשימוש, וכן שיפצו גינות ושבילים. גם עם קיבוץ שמיר נחתם הסכם דומה (לכתבה המלאה).

"בבתי המשפט יושבים רחמנים בני רחמנים"

מבחינת החוק, שוק ההשכרה הכפרי עובר כיום על שני סוגים של חוקים. הראשון הוא לא ממש חוק, כי אם תנאים חוזיים שעליהם חתומים בעלי הנחלות מול רשות מקרקעי ישראל, שהיא למעשה בעלת הקרקע הרשמית. לפי חוזי החכירה, בעלי הנחלות מחויבים להתגורר בנחלה, וכלל המתגוררים בנחלה מחויבים להיות בני עד שלושה דורות של אותה המשפחה, במה שמכונה "רצף בינדורי". כלומר, מגוריו של כל דייר קבע בנחלה שאינו נמנה עם בני המשפחה הוא עבירה על תנאי החוזה.

סוג החוקים השני שעליו עוברים המשכירים הוא חוקי התכנון והבנייה. אלה אינם מאפשרים יותר משלוש יחידות דיור בחלקת המגורים של הנחלה, ובטח שאינם מאפשרים את הקמתן של יחידות דיור בחלקה החקלאית, תוך הסבתן של מיני מבנים כמו לולים ומחסנים לצורך מגורים. כל אלה הם עבירות של בנייה ללא היתר, שימושים חורגים וכן הלאה.

בעוד שעל אכיפת תנאי החכירה אחראית רמ"י, על אכיפת חוקי התכנון והבנייה אחראית הוועדה המקומית, המשויכת למועצה האזורית. גם אלה וגם אלה, כאמור, כמעט שלעולם אינם נאכפים. גורם ברמ"י לא הסתיר את העובדה כי מניעת השכרת יחידות דיור בלתי חוקיות בנחלות המושבים אינה מצויה בראש סדר העדיפויות של הרשות: "את מאמצי האכיפה שלנו אנחנו מכוונים לשימושים המסחריים בקרקעות החקלאיות, כמו תעשייה מזהמת, אחסנה ומסחר".

עם זאת, לדבריו, בעלי נחלות שיגדישו את הסאה עד כדי הפסקת מגורים בנחלתם והפיכתה לעסק השכרה לכל דבר ועניין, מסתכנים בתביעה בהיקף של מיליוני שקלים. "במקרים כאלה הרשות עשויה להגיש תביעה על תשלום של דמי שימוש בנחלה עד שבע שנים אחורה. לא מדובר מבחינתנו בעבירה פלילית, אלא בסנקציה כספית. תביעה כזאת עשויה להיות מכה כואבת מאוד".

אך המושבניקים יכולים להיות רגועים. לפי דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר, גם תביעות מסוג זה כמעט שלעולם אינן מוגשות, ומאות תיקי תביעה תקועים בצנרת, לעתים למעלה מעשור.

לדברי ריטוב, יו"ר מועצת לב השרון, שגם בה פורח שוק ההשכרות הבלתי חוקיות, "ההשכרות בתוך המשקים הן ברוב המקרים לא חוקיות, אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא. יש בקרב החקלאים אנשים בלי פנסיות ועם בעיות כלכליות כאלה ואחרות, שזקוקים ליחידות הללו כמקור הכנסה.

"גם מבחינתי כראש רשות הנושא בעייתי. היחידות הלא חוקיות לא משלמות לי היטל השבחה או הוצאות פיתוח. קשה לתכנן ולממן מספר מספק של גנים ובתי ספר".

אם זה בעייתי כל כך, מדוע המועצות כמעט לעולם אינן מבצעות פעולות אכיפה?

"יש גם יש פעולות אכיפה. אני לא יכול להיות אחראי לדימוי שיצא לנו. הבעיה המרכזית היא בתי המשפט. שם יושבים רחמנים בני רחמנים. נותנים לבעל הנכס שהות להסדיר מבחינה תכנונית את הנכס, אף שאין שום תוכנית שבה הנכס יוכל אי פעם להיות מוסדר. אבל נותנים לו עוד זמן ליהנות מהעבירה. אנחנו מגישים תביעות נגד עבריינים, ואנשים מקבלים קנסות כבדים".

ריטוב מוסיף כי עמדת מרכז המועצות האזוריות שוללת את תופעת הפרבור במסגרת הבנייה למגורים ולעסקים ביישובים הכפריים. הוא מציג לראיה את התנגדות המרכז ליוזמה שיצאה דווקא ממשרד האוצר, ולפיה פרויקטי דיור להשכרה של המדינה יופעלו גם בקיבוצים ומושבים. "התנגדנו לזה. אמרנו שלפרויקטים כאלה יש מקום בעיר, לא בכפר", הוא אומר.

גם יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים, עו"ד עמית יפרח, אמר: "אנו מתנגדים להכנסת מבנים יבילים (קרוואנים) ללא אישור של מוסדות התכנון, ואנו מתנגדים לשימוש במבנים חקלאיים לצורך מגורים ללא אישור של מוסדות התכנון לשימוש חורג. התשתית הקיימת במושב מתוכננת בהיבט של מבני הציבור ומבחינת תשתית לכמות מסוימת של בתי אב שקיימת בתב"ע של היישוב. ברגע שקיימים מבנים נוספים ואוכלוסייה נוספת שצורכת שירותי חינוך, נוצר עומס לא מתוכנן שהיישוב לעתים מתקשה לעמוד בו".

יפרח מוסיף כי "יש גם רובד קהילתי, שהוא נדבך משמעותי ביישובים קטנים. בנחלות ובבתים בהרחבה קיימת ועדת קבלה, שהיא מנגנון המווסת את הכניסה והיציאה של אוכלוסייה ובודקת את התאמתה לקהילה. אוכלוסיית השוכרים (שלעתים נשארים שנים רבות במושב ) בעצם נכנסת למושב ללא שום מנגנון קבלה ובחינה, מה שיכול ליצור בעיות פנימיות לא פשוטות".

2,500–4,000 שקל בחודש ליחידת דיור

למרות הדברים הברורים שאומרים ריטוב ויפרח, אי אפשר להתחמק מהמסקנה שיחסה של הנהגת החקלאים לסוגיה אינו כה שלילי כפי שהשניים מתארים. הדבר בא לידי ביטוי בהעלמת עין כמעט גורפת מעבירות הבנייה והשימושים החורגים בתחום. לכולם ברור כי זהו מקור הכנסה משמעותי עבור אלפי משקי בית, וכן עבור עשרות קיבוצים המחזיקים מאגרי דיור להשכרה.

בשיחה שערכנו עם חבר מושב מבוקש להשכרה באזור עמק חפר, שבעצמו מחזיק מזה 15 שנה יחידות דיור להשכרה מושבי האזור - כפר ויתקין, מכמורת וביתן אהרון - רוויים במאות יחידות דיור להשכרה, ומחזה של ארבע וחמש יחידות דיור בנחלה אחת אינו חריג. "יש לנו רשימת המתנה. כבר 10 שנים לא חיפשנו דייר", הוא מעיד. "שני סטודנטים שגרים ביחידות שלנו, אחד בשנה א' והשני בשנה ב' מתוך שלוש שנים, יודעים כל אחד כבר למי הוא מעביר את הדירה כשהוא עוזב".

לגבי רמת המחירים, הוא מספר: "אני לא מכיר יחידה אצלנו, ותהיה הקטנה ביותר, שמושכרת בפחות מ–2,500 שקל. אני לא חושב שזה מקור ההכנסה המרכזי של חברי המושב, אבל זה מקור הכנסה רציני. יחידות של חדר או שניים מושכרת ב–2,500–4,000 שקל, ואם יש ארבע כאלה אז זה מגיע לסכומים נכבדים".

לשאלה אם ועדת התכנון של המועצה האזורית עמק חפר מערימה קשיים על המשכירים, משיב חבר המושב: "את המועצה לא מעניין שום דבר כל עוד משלמים לה ארנונה. כל דירה קטנה כזאת משלמת מסים. המועצה עוקבת באדיקות אחר הבנייה, בין היתר בתצלומי אוויר, כדי לוודא שכולם משלמים ארנונה".

לדברי חבר המושב, לא תמיד זה היה המצב. "קו פרשת המים היה המשבר בענף החקלאות, שפרץ בשנות ה–80", הוא מספר. "המשבר הכלכלי, שבו החקלאות הפסיקה לשמש מקור פרנסה מרכזי להרבה משפחות, לווה גם במשבר ערכי. עד אז הרוב המכריע של חברי המושבים שמר על הכללים, אבל הסכר נפרץ במהירות, ואנשים החלו לחפש מקורות פרנסה חדשים. בתחילת הדרך נצמדו המושבניקים להשכרת הבנייה המוסדרת. כשזוג ההורים הקשישים הלכו לעולמם, היו משכירים את הבית שלהם, אך לא חלפו שנים רבות עד שלבתי הנחלה הוותיקים הצטרפו מבנים נוספים".

התהליך התעצם, לדבריו, בעקבות שני אירועים נוספים שקרו בעקבותיו. הראשון היה הוראות שעה שנחקקו בראשית שנות ה–90 על ידי שר השיכון דאז, אריק שרון. ההוראות התירו הסבה באופן זמני של מבנים חקלאיים כמו לולים, בתי אימון אפרוחים ומחסנים ליחידות דיור לשם השכרתם הארעית לעולים חדשים. אף שלדבריו עולים כמעט שלא השתמשו בפתרונות אלה, ואף שהיתה זו הוראת שעה לכמה שנים בלבד, הרי שרבים מהמבנים שכבר שופצו והוכשרו כיחידות דיור נותרו כאלה.

התהליך השני, לדבריו, הוא פרישת רשת המכללות האקדמיות לאורכם ולרוחבם של האזורים הכפריים. "זה היה כמו לשפוך בנזין על השוק הזה. רק באזור שלנו יש את מכללת רופין, מכללת וינגייט והמכללה הימית מכמורת. לכאורה יש להם היצע דירות להשכרה בנתניה, אבל כמעט אף אחד מהסטודנטים לא רוצה לגור שם. "כולם יעדיפו קרוואן מצ'וקמק במושב או חדרון בקיבוץ".

מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "נושא האכיפה נגד שימושים חורגים בקרקעות חקלאיות נמצא על סדר יומה של החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל. כאשר במקרי קיצון  של שימושים  חורגים המפרים חשופים לתביעות ואף לביטול חוזי החכירה  ביחס לקרקע המופרת. שיטת העבודה היא על פי תוכנית בה נסרקים באופן שיטתי ובהתאם לתוכנית עבודה יישובים במיגזר החקלאי וההפרות מועברות לטיפול משפטי, התהליך לעיתים מסורבל אך פסה"ד המתקבלים משמעותיים.

ביישובים חקלאיים בהם הפעילות הלא חקלאית נוגדת החוזה היא ביחס הפרה גבוה במיוחד מתבצעת תקיפה העבירה בצורה משולבת בשיטת 'השולחן העגול' פעילות בה משתתפים נציגי כלל יחידות האכיפה האזרחיות והפליליות ובסיוע יחידת מתפ"א והפרקליטות, בפעולות אלו נאכפים חוקים רבים באבחת פעולה אחת, בשנה האחרונה פעלה רמ"י בשיטה זו ביישובים בן זכאי, שדה עוזיה, אחיסמך ועוד ובקרוב תורחב הפעולה ליישובים נוספים.

ראוי לציין כי החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל מונה לפי התקן 60 מפקחים בלבד, המופקדים על כלל אדמות המדינה ברחבי הארץ, בדגש על מניעת פלישות של מסיגי גבול. נחישותם של המפקחים מובילה לכ- 900 פינויים של עברייני מקרקעין מאדמות המדינה, להריסה של למעלה מאלף מבנים בלתי חוקיים ולהחזרת עשרות אלפי דונמים שנגזלו מהציבור אל מאגר הקרקעות הציבורי, מדי שנה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום