שכונה בשבוע "התאהבנו בעיר, אבל אין כאן עבודה"

אוריה שכטר עברה עם משפחתה לחריש לפני כשלוש שנים. בתחילה התגוררו בדירה שבבעלותם בשכונת הפרחים (לשעבר המגף), אך באחרונה מכרו אותה ועברו להתגורר בשכירות בשכונת החורש (לשעבר הפרסה), תוך שהם מחפשים דירה אחרת לרכישה בעיר. אכלוס חריש החל ב–2016 והיא ממוקמת בוואדי ערה, בסמוך למחלף עירון ולפרדס חנה־כרכור. היישוב צפוי לכלול 5,700 יחידות דיור בבנייה נמוכה יחסית של עד שמונה קומות.

"רכשנו את הבית — דירת 5 חדרים — ב–1.2 מיליון שקל, ומכרנו אותו ב–1.5 מיליון שקל. כיום אנחנו גרים בשכירות ומשלמים 2,700 שקל בחודש לדירת 5 חדרים, ומעוניינים לרכוש דירת קרקע עם גינה שתתאים יותר לצרכינו".

"חריש היא הזדמנות טובה לזוגות צעירים. הגענו לפה דרך אחי, שמתגורר בעיר, והציע לנו לבוא ולהתרשם. עשינו סיבוב והתאהבנו. הבנו שאנחנו יכולים לקדם את עצמנו בלי להגדיל את המשכנתא בצורה משמעותית. אני עובדת בקיסריה ומגיעה לעבודה עם כלי רכב פרטי. הנסיעה אורכת כ–20 דקות, ואם יש פקקים, היא יכולה להגיע לחצי שעה.

"אנחנו גרים מול יער ורואים אותו מהחלון, זה מדהים. כמעט בכל שכונה יש גן משחקים קרוב, במרחק הליכה. יש פה סניפים של כל קופות החולים, יש סניף גדול של שופרסל ועוד סניפים קטנים יותר כמעט בכל רחוב. יש בשכונה בית ספר יסודי, עשרות גנים, תיכון למגזר החילוני ומגוון רחב של חוגים לילדים. בית הספר אמנם נמצא במרחק הליכה, אבל המועצה מספקת הסעה לתלמידים, כי העיר עדיין נמצאת בבנייה ויש פה פועלים שמסתובבים".

"אמנם מחירי הדיור והשכירות יחסית נמוכים, אבל כל המעטפת מסביב — בתי הספר, גנים וחוגים — עולה הרבה יותר בהשוואה לערים אחרות. אי־אפשר להסתדר פה בלי מכונית פרטית. יש אוטובוס שעובר פעם בשעה לתל אביב ולחיפה ואוטובוס נוסף שמגיע לתחנות הרכבת של בנימינה וחדרה, אבל הם לא נוחים. אם אני צריכה להגיע לקיסריה בתחבורה ציבורית, זה דורש ממני להחליף שני קווי אוטובוסים לכל כיוון, וזה יכול לקחת גם יותר משעה.

"מבחינת החינוך אמנם יש מגמת השתפרות, אבל בית הספר נפתח לפני שלוש שנים, המורים באים והולכים, לא תמיד מזדהים עם הצוות ועם המנהלת וזה יוצר תנודות, ולפעמים זה גורם לטלטלה לילדים. חסר גם תיכון למגזר הדתי, אם כי מדברים על זה שיפתחו אחד בעוד שנה־שנתיים.

"בחריש אין יותר מדי אפשרויות תעסוקה, יש פה רק עסקים מקומיים קטנים. כיום אין לאנשים הזדמנות לעבוד בצורה מכובדת, לדעתי זה המכשול היחיד שקיים כיום בעיר. כשעברנו לחריש, חיפשתי מקום עבודה זה היה קשה. זה היה אחד השיקולים שהובילו אותי לעבוד כעצמאית בנוסף על העבודה כשכירה".

להשתתפות במדור: nadlanthemarker@gmail.com