"אנחנו מחפשים 'חורים שחורים' בערים, יש לנו כסף - ואנחנו לא מחפשים רווח ממכירת דירות״

אבישי קימלדורף, שותף בקרן ריאליטי ומהנדס עיריית חדרה לשעבר, לא רואה בעייתיות במעברים מהמגזר הציבורי לפרטי, מסביר איפה הכשלים בשוק הדיור כיום וחוזר ליום שבו קרסו המרפסות בחדרה

שלומית צור
שלומית צור
שלומית צור
שלומית צור

את הטלפון שקיבל אבישי קימלדורף בלילה של 24 בדצמבר 2013 הוא משוכנע שלא ישכח לעולם. "שומע? תקפוץ לרחוב נחל פרת, כנראה שנפלה פה מרפסת", בישר הקול מעבר לקו. קימלדורף, אז מהנדס עיריית חדרה, לא העלה על דעתו שאותו אירוע — שבמסגרתו קרסו מרפסות בפרויקט חדש של חברת גינדי השקעות — יכתיב חודשים של עבודה באגף ההנדסה בעירייה וייזכר כאחד האירועים המכוננים שפקדו את ענף הנדל"ן באותן שנים.
"למעשה, קרסו אז שלוש מרפסות באחד משני בנייני המגורים, שבועיים בלבד אחרי שהמבנה קיבל טופס 4", הוא נזכר. "הבניין שבו קרסו המרפסות עדיין לא אוכלס ואף אחד לא נפגע, אבל לא ידענו אם הבעיה שהיתה בבניין שבו התרחשה הקריסה קיימת גם בבניין השני, ולכן חתמתי על צו פינוי של 32 משפחות שגרו בבניין השני. בחנו כמה חלופות, כולל חלופה של הריסת הבניינים ומצאנו שהוכנסו פחות ברזלים ממה שהיה צריך, אך המהנדסים של הפרויקט חתמו על טופס 4 ועל סמך חתימתם אני חתמתי על אכלוס הבניין. המהנדס ישראל דוד הכין בזמנו דו"ח שקבע שצריך לבחון את החוזק של הבניינים, ובמשך חצי שנה הביאו חביות של מים שעמדו שבועיים בכל דירה, ובדקו אם יש שקיעה של כל אחת מהרצפות והתקרות בבניין. הבניין חוזק והדיירים שגרו בינתיים בדיור חלופי שמימנה החברה חזרו ברובם לדירות. זו היתה תקופה של המון ישיבות, כולל ישיבות גישור בין הדיירים לגינדי השקעות — והמערכה המשפטית התנהלה נגד גורמי הביצוע בפרויקט".

תגובות