לגרש את השכנים או לחיות איתם? הכל התחיל בדירה חדשה ב-726 אלף שקל

מה שהיה בעבר סיפור ירושלמי בלבד התפתח לקרב על צביון ערים ושכונות ברחבי הארץ ■ העלייה הצפויה באוכלוסייה, בעיקר של החרדים, עלולה להחריף את הסכסוכים: "כל עוד אין מערכת מוסדרת של שכונות נפרדות לחרדים בערים, המתח יגבר" ■ פרויקט הצפיפות

חיצונית
צילום: אמיל סלמן
שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה

מתחם "כפר ילדים", ברובע גבעת המורה שבעפולה, הוא אחד האתרים המפורסמים בעיר הצפונית. בשנות המנדט פעל שם בית יתומים, ומקום המדינה עד תחילת שנות ה–90 שכן במקום בסיס צה"ל. במהלך השנים ננטש המתחם ומשך אליו סקרנים ומחפשי הרפתקאות.

לפני כשנה וחצי פורסם מכרז לבניית כ–300 יחידות דיור במקום. י', תושב העיר, למד על כך כאשר שוטט במקרה בבני ברק וראה שלט פרסום לקניית דירות דווקא בעפולה, הנמצאת במרחק של 100 ק"מ, שם אפשר לקנות דירה ב–726 אלף שקל. כשהתקשר למספר שהופיע בשלט התברר לו שהבנייה תהיה לחרדים בלבד. "כיום גרות בגבעת המורה 300 משפחות חרדיות, וצפויות להגיע 300 משפחות חרדיות נוספות", הסבירה לו נציגת חברת הבנייה.

הגילוי הזה הסעיר תושבים חילונים בעפולה, שאירגנו הפגנות והפעילו לחץ תקשורתי, עד שהמכרז בוטל. הוא יצא לדרך שוב באחרונה. מבחינת העירייה, מדובר במכרז פתוח לכלל הציבור, שאותו מנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ואולם הפעילים החילונים עדיין מודאגים בשל פרסומים באתרי אינטרנט חרדיים, המתייחסים אל המקום כשכונה לציבור שלהם. החשש שלהם גבר לאחר שבתחילת דצמבר התברר שהזוכה במכרז היא קבוצת מנוס מירושלים, שבונה שכונות חרדיות גם בבית שמש וגם ברובע הר יונה החרדי בעיר נוף הגליל. החברה זכתה בכל ארבעת המתחמים שהוצעו, ובאחד מהם המחיר היה גבוה ב–4 מיליון שקל מהמחיר בהצעה השנייה.

"העובדה שהחברה הזו, שיש לה ניסיון בבנייה בשכונות חרדית, שמה הרבה כסף במכרז הזה, מעוררת סימני שאלה. זה לא מקום עם ביקוש רב", אומר דימה ברוק, תושב עפולה ופעיל חילוני בעיר. "מלבד גבעת המורה, גם בעפולה עילית יש קהילה חרדית גדולה, שבה גני ילדים ובתי ספר, ששימשו בעבר את החילונים ועברו לידיים שלה. משפחות חילוניות בורחות משם ועוברות לשכונות אחרות בעיר. אני חושש ממה שיקרה פה, לא עוד 20 או 30 שנה, אלא כבר בעוד חמש שנים. כולם בעפולה גדלנו ביחד, דתיים וחילוניים. אבל כשמגיעות 300 משפחות חרדיות מבני ברק, שכונה שלמה, זה יוצר מציאות אחרת ועלול לשנות את אופיה של העיר". מחברת מנוס נמסר בתגובה: "אנחנו מתכוונים להקים פרויקט יוקרה למשפרי דיור מאזור העמק והסביבה. הפרויקט מיועד לכל מי שידו משגת".

החשש שמתאר ברוק אינו סיפור מקומי בלבד. בעשור האחרון צצים ברחבי הארץ מאבקים מקומיים בין חרדים ללא חרדים על צביון הערים. אם בעבר מאבקי חילונים־חרדים היו נחלת ירושלים בלבד, במקומות כמו רמות או כביש בר אילן, הרי שכיום הקמת שכונות חרדיות מציתה סכסוכים גם במקומות כמו ערד, אשדוד, רחובות, קרית ביאליק וטבריה. ב–2050, כשישראל תמנה כ–16 מיליון איש, סביר להניח שעימותים מסוג זה ייהפכו לשכיחים אף יותר, משום שהציבור החרדי צומח בקצב מהיר משאר האוכלוסייה.

"במהלך שנות ה–80 עלה מספר הילדים למשפחה בחברה החרדית ב–1, כשבשנות ה–90 נוסף 0.5 ילד בממוצע", אומר הכלכלן פרופ' דן בן־דוד מאוניברסיטת תל אביב, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי. "ב–2003 הושפעו החרדים מהקיצוצים בתקופת התוכנית הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו, אז קצב הילודה ירד קצת, אבל אחרי שהבטחת ההכנסה לאברכים חזרה, הם שוב חצו את רף שבעת הילדים לכל משפחה".

צילום: דניאל צ'צ'יק

"קצב הילודה ירד בעקבות תוכנית הקיצוצים של נתניהו ב-2003, אבל אחרי שהבטחת ההכנסה לאברכים חזרה, הם שוב חצו את רף שבעת הילדים לכל משפחה"

פרופ' בן־דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי

לדברי ד"ר שוקי פרידמן, חוקר החברה החרדית וסגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי, יש לשים לב להבדלים הקיימים בתוך החברה החרדית: "האשכנזים שמרנים ומסתגרים יותר, ולכן מעדיפים לחיות בקהילה סגורה", הוא מסביר. "החרדים הספרדים יכולים לגור בשכונה מעורבת. הגידול הדמוגרפי בקרב החרדים האשכנזים גבוה יותר מאשר אצל החרדים הספרדים. בעתיד יהיו יותר חרדים אשכנזים שמרנים מאשר חרדים ספרדים. זה משמעותי בכל הנוגע לחיים משותפים במקומות שהם קווי תפר בין ציבור כללי וחרדי ובערים מעורבות, שבהן צריך להכריע יחד איך נראים החיים בעיר כזו".

אחת השאלות המרכזיות של העוסקים בתחום התכנון היא מה נכון יותר: בניית שכונות חרדיות בתוך ערים חילוניות, או בניית ערים נפרדות לחרדים, כמו שנעשה במקרה של מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד. החלטה ברוח זו קיבלו באחרונה שרת הפנים איילת שקד ושר השיכון זאב אלקין — לבטל את ההקמה המתוכננת של רובע חרדי גדול בקרית גת ולתכנן את הקמתה של העיר החרדית כסיף שבנגב. החלטה זו אינה סוף פסוק, בין היתר משום שגורמי מקצוע במשרד האוצר וגם במשרדי ממשלה אחרים סבורים שנכון יותר לבנות שכונות חרדיות בערים כלליות, כדי לשלב את החרדים בחברה הכללית ולא לגרום להסתגרות ולהתבדלות, שפירושן פגיעה כלכלית בציבור החרדי ומכאן גם בחברה כולה.

מבחינת החרדים, ההעדפה ברורה. "האוכלוסייה החרדית היתה מעדיפה לגור עם רוב חרדי", אומר ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל המכון החרדי למחקרי מדיניות. "92% מהמשפחות החרדיות אמרו את זה במחקרים שנערכו. שני־שלישים מהמשפחות היו מעדיפות לגור ביישוב שהוא כולו חרדי. השיקול הראשון בבחירת מקום מגורים אצל החרדים הוא איפה יש קהילה חרדית משמעותית, השיקול השני הוא מחיר, ורק השיקול השלישי מתמקד בתעסוקה. לא רק החילונים לא שבעי רצון מכך שהעיר שלהם מתחרדת, גם להפך — החרדים מעדיפים לגור בערים חרדיות".

לדברי פרידמן, הנהגת הציבור החרדי מעדיפה שהקהל החרדי יגור בערים מעורבות. "מנהיגי החרדים לוחצים שהתכנון יהיה שכונות בתוך ערים, משום שהם לא מסוגלים להחזיק עיר. כשמדובר בערים שלמות ששיעור העובדים בהם נמוך, רמת ההכנסה נמוכה, וכולם חיים מתחת לקו העוני, ברור שזו אפשרות פחות עדיפה".

בית שמש כמשל

בשטח נוצרת מציאות שבה זוגות צעירים חרדים רוכשים דירות להשקעה ומתגוררים בשכירות בריכוזים חרדיים גדולים בבני ברק, בירושלים ובאשדוד, כך עלה ממחקר על שוק הדיור החרדי שפירסם ב–2020 רגב עם גבריאל גדרון, במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. כשהמשפחות יגדלו, סביר להניח שהן יעברו להתגורר בדירות שקנו, מה שמסמן את הפריפריה כמוקד התחרדות. "הנהירה הגדולה אל ביתר עילית ומודיעין עילית התרחשה לפני 20–25 שנה, וכבר מוצו שם כל עתודות הקרקע", מסביר רגב. "לכן מודל נפוץ אצל זוגות חרדים צעירים הוא קניית דירות להשקעה בערי הפריפריה בדרום ובצפון, כדי לתקוע יתד בשוק הנדל"ן. להערכתי, בעוד חמש שנים יהיו ערי הפיתוח מוקד לעימותים חריפים בין הציבור החילוני שמתגורר שם כיום לציבור חרדי. המדינה צריכה למצוא כבר עכשיו סל של פתרונות, הכוללים גם ערים לציבור החרדי וגם שכונות בתוך ערים כלליות".

צילום: Nir Slakman

"החרדים מבינים שהם צריכים לעלות לגובה בגלל משאב הקרקע היקר. המדינה יכולה ליצור תמריץ, יחד עם חברות המעליות ומכון התקנים, כדי לחשוב איך מוצאים פתרון טכנולוגי לנושא"

בנצי ראקוב, יזם וחוקר אורבניות במכון החרדי למחקרי מדיניות

סוגיה נוספת שעלולה לגרום למתיחות היא הבנייה: במשך שנים נמנעו חרדים מלגור בבניינים גבוהים, מנהג שהתקבע אף יותר, לאחר שב–2009 יצא פסק הלכה של המנהיג החרדי המנוח הרב אלישיב, שקבע שאסור לחרדים להשתמש במעליות שבת. פסק זה מכתיב בנייה של בניינים בני חמש קומות בלבד, בעוד שבערים כלליות בונים בניינים בני 20 קומות ויותר.

בית שמש ממחישה את התהליך הזה. עד תחילת שנות ה–90 היא היתה עיירת פיתוח עם מרכז קטן. ב–20 השנים האחרונות נבנו סביב המרכז הזה שכונות ענקיות, המכסות גבעות ירוקות שלמות. גופים ירוקים שניסו להתריע על כך בשלב התכנון נכשלו במאבק. לדברי אברהם שקד, נציג הארגונים הסביבתיים בוועדת התכנון במחוז ירושלים, כשתוכננה הרחבת בית שמש בתחילת שנות ה–90, היא יועדה להיות העיר השנייה בחשיבותה במטרופולין ירושלים, שתקלוט את גלי העלייה ממדינות בריה"מ לשעבר. רק בסוף אותו עשור, בהתערבות פוליטיקאים חרדים ששלטו במשרד הפנים, יועדה העיר לחרדים, והתכנון השתנה בהתאם — לבנייני דירות נמוכים. "כשראינו את התוכניות המפורטות, הבחנו שהצפיפות נמוכה — 10 או 12 יחידות לדונם בלבד, תוך שבתוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) הצפיפות היא 24 יחידות דיור", מספר שקד. "האדריכלים שתיכננו את התוכניות אמרו לנו שזו לא בנייה עירונית. הם גם הסבירו שאצל החרדים צריך יותר מבני ציבור, כי הם מפולגים לקבוצות שונות, שלכל אחת מהן בית כנסת וישיבה משלה".

צילום: איל גרניט

"השיקול הראשון בבחירת מקום מגורים אצל החרדים הוא איפה יש קהילה חרדית משמעותית, השיקול השני הוא מחיר, ורק השיקול השלישי מתמקד בתעסוקה"

ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל המכון החרדי למחקרי מדיניות

מנגד, לדברי בנצי ראקוב, יזם וחוקר אורבניות במכון החרדי למחקרי מדיניות, שעבד בעיריית בית שמש, ניתן למצוא פתרונות טכנולוגיים לבעיית מעלית השבת במאמץ משותף. "החרדים מבינים שהם צריכים לעלות לגובה בגלל משאב הקרקע היקר. כיום רואים בבית שמש בניינים בני תשע קומות ובירושלים 10–11 קומות. המדינה יכולה ליצור תמריץ, יחד עם חברות המעליות ומכון התקנים, כדי לחשוב איך מוצאים פתרון טכנולוגי לדבר הזה. ברגע שיימצא הפתרון הטכנולוגי־הלכתי, יהיה ביקוש מטורף למעליות שבת בציבור החרדי ובציבור הדתי".

לדבריו, מעורבות גדולה יותר של המדינה בתכנון לטווח ארוך תסייע להקל את החיכוכים בין חרדים לחילונים. "המתיחות בין חילונים לחרדים היא פועל יוצא של היעדר תכנון מראש עבור חרדים. כל עוד לא תהיה מערכת מוסדרת וברורה של שכונות נפרדות בתוך ערים, המתח הזה יגבר. כשלא בונים לחרדים, הם זולגים לשכונות ותיקות, שבהן הדיור זול יותר. בית שמש, שבה נבנו מראש שכונות גדולות עם תשתיות מתאימות לחרדים, היא מודל נכון, אך לצערי ראשי ערים שמונעים מבורות מתנגדים אליו. בית שמש קפאה במשך 60 שנה, ואחרי הקמת השכונות החרדיות פורחים בה קניונים ואזורי מסחר. כוח הקנייה החרדי מזין כלכלה מעגלית, שמיטיבה עם כלל נותני השירותים בעיר".

מרחב לא שיפוטי

עיר שיכולה אולי להעיד על מה שצפוי לקרות ליחסי חילונים-חרדים בישראל היא חריש. תחילה תוכננה העיר כחרדית, ולכן רוב הבנייה בה תוכננה לגובה של ארבע־חמש קומות בלבד. בעיות משפטיות במכרזים הראשונים, שהעלו חשד לאי־תקינות ולתיאום מחירים מצד קבלנים שניגשו אליהם, לצד מאבק של ציבור חילוני שהתקומם על הייעוד החרדי של העיר, הביאו לכך שבחריש גרים כיום חילונים, דתיים וחרדים זה לצד זה. התהליכים החברתיים בעיר עדיין בהתהוות, וקשה לומר מה יהיה אופיה בעתיד. "בחריש יש דירות רבות להשקעה שקנו חרדים, ההערכה שלי היא שהיא תהיה ברובה עיר חרדית. עוד לא נפל הפור שם", אומר רגב.

עד אז, בחריש מנסים להפוך את המגורים המשותפים של חילונים וחרדים לחלק מהמיתוג שלה, בעידודו של ראש העיר חובש הכיפה יצחק קשת. למרות זאת, בשכונת "בצוותא" בעיר מתחולל בשנה האחרונה עימות חרדי־חילוני על רקע כניסתן של כמה משפחות מתולדות אהרן, חסידות אנטי־ציונית קיצונית שמרכזה בירושלים, שהסבו דירות מגורים לבתי כנסת ולישיבות. מבחינתן, עיריית חריש לא דאגה לתשתיות של מבני דת, ולכן נעשה שימוש לא חוקי בלית ברירה.

צילום: דודו בכר

"האשכנזים שמרנים ומסתגרים יותר, בעוד החרדים הספרדים יכולים לגור בשכונה מעורבת. הגידול הדמוגרפי בקרב החרדים האשכנזים גבוה יותר מאצל הספרדים"

ד"ר שוקי פרידמן, סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי

למרות המתח, נותרת סגנית ראש העיר שני גרינברג אופטימית. "לדעתי, הסיפור של תולדות אהרן, שהם בסך הכל 10 או 15 משפחות בשכונה של 1,500 משפחות, הוא סיפור של בנייה לא חוקית ולא של מאבקי חילונים־חרדים". לדברי גרינברג, שבדירתה הקודמת בחריש התגוררה באותו בניין עם משפחות חרדיות, מגורים משותפים של חילונים עם חרדים אפשריים לא רק באותה עיר, אלא גם באותה שכונה ואפילו באותו בניין.

"השאלה היא אם אתה מתעקש לגרש את השכנים או שאתה מוכן לנסות לחיות איתם. כשגרתי בשכנות למשפחה חרדית, הם לא ניסו לשנות אותי ואני לא ניסיתי לשנות אותם. מצד שני, נכון שהחרדים שמגיעים לחריש הם סוג אחר של חרדים. חריש מאפשרת להם מרחב לא שיפוטי, ולדעתי היא פתרון טוב לחרדים שאין להם בעיה להתערות באוכלוסייה הכללית".

מה שגרינברג רואה ברמה המקומית, נכון כנראה גם ברמה הארצית. מגורים משותפים מחייבים לא רק סובלנות של חילונים כלפי חרדים, אלא מיתון ההקצנה בחברה החרדית והחשדנות מצד החברה החילונית. לדברי בן־דוד, ברמה המעשית הצעד הנדרש הוא עלייה ברמת השכלה אצל הציבור החרדי, באמצעות לימודי ליבה. "ככל שהחרדים יהיו יותר משכילים וידאגו יותר לפרנסתם, שיעורי הילודה בקרבם יצטמצמו".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"