חופים לעשירים: המדינה מתכננת להקים תשע מרינות חדשות לאורך חופי ישראל

תוכנית חדשה, המקודמת בחודשים האחרונים ביוזמת רשות הספנות והנמלים, מבקשת להקים בשנים הקרובות תשע מרינות חדשות לאורך רצועת החוף של ישראל. המרינות יגדילו את מספר נקודות העגינה בישראל מכ-2,900 כיום - לקיבולת של בין 10,000 ל-13 אלף בעתיד. התוכנית מגובשת במסגרת תוכנית המתאר הארצית למעגנות (תמ"א 13/ב/3). במסגרת התוכנית מתעתדת המדינה להרחיב את מקומות העגינה במרינות הקיימות כיום בתל אביב, הרצליה, עכו, אשדוד, אשקלון - ולהקים מרינות חדשות בראשון לציון, נהריה, עכו, קרית ים, חדרה, תל אביב ונתניה.

התוכנית רחבת ההיקף, המצויה בימים אלה בהליכי תכנון ראשוניים, מבקשת לייצר שימושים נרחבים לאורך חופי הרחצה - לא רק לטובת עגינת כלי שיט בבעלות פרטית, אלא גם לטובת עגינה של כלי שיט לצורכי תיירות, הקמת מרכזי ספורט ימיים והקמת מספנות ושטחי אחסון שישמשו את כלי השיט במרינות החדשות. אחת מהנחות המוצא של התוכנית החדשה נשענת על הנתון, לפיו בישראל יש כבר כיום ביקוש כבוש לנקודות עגינה, בהיקף משמעותי של כ-1,500 כלי שיט - שמביא לכך שבעלי יאכטות רבים נאלצים לעגון בחו"ל, בשל חוסר במקומות עגינה בישראל.

הנחת המוצא הזאת מצטרפת לתחזיות הגידול הטבעי ל-2040, הצפוי להשפיע על הביקוש בכלי שיט - גם לצרכים פרטיים וגם לצורכי תיירות וספורט. על פי ההערכות, ב-2040 כ-10 מיליון תושבים - שיהיו כ-70% מאוכלוסיית המדינה - יתגוררו בטווח של עד 25 ק"מ מהחוף.

החשש: יצירת לחץ נדל"ני על החופים

אלא שהתמ"א החדשה זוכה כבר כעת לביקורת חריפה מצד המשרד להגנת הסביבה, שסבור כי יש לצמצם את מספר המרינות החדשות; ומתנגד נחרצות להקמת מרינות בראשון לציון, עכו, חוף קרית ים־קרית חיים, וכן להרחבת המרינה הקיימת בתל אביב, מחשש להרס בלתי־הפיך של רצועות החוף באזורים אלה. בין השאר, מציינים במשרד כי המרינות החדשות יעודדו פיתוח נדל"ני מסיבי לאורך החופים, וכי הן יצריכו הקמת שוברי גלים חדשים ומערכי הגנה על מצוקים, יהרסו בחלקם הגדול את חופי הרחצה המועטים העומדים לרשות הציבור - וישרתו בעיקר את האוכלוסייה האמידה במדינה, על חשבון כלל הציבור.

בחוות הדעת של היחידה הארצית להגנה על הסביבה הימית, שנשלחה לאחרונה לצוות ההיגוי של התוכנית והגיעה לידי TheMarker, נכתב כי "אורך רצועת חוף הים של ישראל הוא כ-196 ק"מ - קצר מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם ובים התיכון בפרט, וביחס לגודל האוכלוסייה המתגוררת לאורכו. מבלי להתחשב באורך החוף שנתפס לאורך השנים על ידי תשתיות, מתקנים הנדסיים ושימושים אחרים, נותרו פחות מ-2.5 ס"מ בממוצע לכל תושב. חופי הרחצה מהווים מקום נופש ובילוי הפתוח לכל האזרחים מכל המעמדות ובכך מהווה מקום שבו 'כולם שווים' - עניים כעשירים. חוף רחצה משמש ציבור גדול יותר מאשר מעגנה".

אחת התופעות המרכזיות שמהן חוששים אנשי המקצוע במשרד, היא יצירת לחץ נדל"ני על אזורי החופים, שיגררו לא רק פגיעה ברצועת החוף - אלא גם הקמה של פרויקטים רבים לאורכן, כמו למשל מלונות ושטחי מסחר שישרתו את ציבור משתמשי המרינות החדשות. בנוסף, במשרד סבורים כי תחזית הביקוש לכלי שיט המוקצים לצורכי תיירות בתוכנית - תחזית המוערכת בכ-250 מקומות עגינה לעומת 60 מקומות בלבד כיום - מוגזמות ושגויות. "ישראל אינה יעד אטרקטיבי לתיירות יאכטות כי אין בה איים, מפרצים ומפרצונים כמו ביוון, או טורקיה", ציינו בחוות הדעת.

עוד נטען בחוות הדעת כי יש לצמצם גם את מספר מקומות העגינה המוקצות בתמ"א החדשה לטובת כלי שיט להשכרה, ונמתחת ביקורת על הנחת הביקוש הכבוש שבבסיס התוכנית. "להבנתנו, חלק לא מבוטל מבעלי כלי השיט שעוגנים בחו"ל עושים זאת בגלל האטרקטיביות התיירותית הקיימת בסביבת מיקום העגינה שלהם, הרצון שלהם לא לבזבז ימים של שיט מישראל עד להגעה ליעדים אטרקטיביים אלה ומחיר העגינה. לאור המחסור בחופים בישראל יש דווקא להגביל את מקומות העגינה הפרטיים", נכתב.

גם בחברה להגנת הטבע מתנגדים לתוכנית המתאר החדשה. בחברה מסרו כי "אין שום סיבה בעולם להקים מרינות חדשות לקומץ של עשירים - על חשבון החופים הציבוריים, השייכים לכולנו. חופי הים אינם עומדים למכירה לכל המרבה במחיר. אם יש צורך אמיתי לתת מענה לגידול במספר היאכטות, אפשר להרחיב מעגנות קיימות ולהתבסס על מבנים ימיים קיימים, אך לא להקים חדשות".

מקומות עגינה חדשים

תוכנית המתאר הארצית החדשה כוללת את הרחבת הקיבולת של המרינות הקיימות כיום - חלקן באופן משמעותי. כך למשל, המרינה בהרצליה, המיועדת כיום ל-756 מקומות עגינה, תורחב על פי התוכנית ל-810 מקומות - ותקבל תוספת של 100 מקומות לאחסנת כלים קטנים. את מעגנת שביט, במורד הקישון בחיפה, המיועדת לכ-360 מקומות עגינה, ניתן להרחיב על פי התוכנית בעוד 400-200 מקומות; וכך גם בנוגע למעגנת נמל עכו, המיועדת לכ-130 מקומות, שתוכל על פי התוכנית החדשה להתרחב בעוד 400-300 מקומות. אם המרינה הקיימת בעכו לא תורחב, מציעה התוכנית להקים מעגנה נוספת בדרום עכו, כדי לעמוד בביקושי השיט באזור.

אלא שחלק הארי של התוכנית כולל מספר רב של אתרים אפשריים להקמת מעגנות חדשות. אחד המוקדים החדשים הללו הוא בראשון לציון, שם מציעה תוכנית המתאר החדשה להקים מעגנה עירונית גדולה בחופה הדרומי, שבה יוכלו לעגון 1,000-700 כלי שיט. המעגנה תכלול לצדה גם מספנה ומרכז חינוך ותרבות ימית, לצד אפשרות להקמת שטחי אחסנה.

בתל אביב מציעה התוכנית אפשרות לפיתוח כמה אזורי מעגנות נוספות, חלקם כבר מצויים בהליכי תכנון: המרכזית שבהם היא המעגנה העירונית הגדולה של אזור שדה דב ורידינג, שנדונה כבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב ושטחה הימי הוא כ-60 דונם, לצד כ-100 דונם נוספים ביבשה, שיוכלו לשרת מקומות עגינה של עד כ-1,000 כלי שיט. שטח זה מסומן כבר מבחינה תכנונית כמעגנה, והוא מהווה חלק מתוכנית רובע שדה דב, שבמסגרתו צפוי להתפנות שדה התעופה לטובת הקמתו של רובע מגורים נרחב ובו כ-16 אלף יחידות דיור חדשות.

שטח המרינה החדשה ממוקם ממערב לרדינג, באזור ששימש בעבר את חברת החשמל לפריקת פחם. על פי תוכנית המתאר החדשה, צפוי המתחם לכלול גם מספנה, מרכז חינוך ותרבות ימית ומתקני אחסנה. עוד מוצע לפתח מרינה נוספת באזור המים הרדודים של נמל תל אביב, שבה יוכלו לעגון 150-100 כלי שיט קטנים.

עוד בתוכנית: הקמת מרינה גדולה מול חוף ארגמן בנתניה שתוכל להכיל כ-1,000 מקומות לכלי שיט, לצד אזור אחסנה יבשה, מספנה, מרכז חינוך ותרבות ימית. תוכנית דומה, בהיקף של כ-1,000 מקומות לעגינת כלי שיט, מוצעת בחופי חדרה. בחיפה, מציעה תוכנית המתאר את הקמתה של מעגנה חדשה באזור בת גלים, שתוכל גם היא לאפשר את עגינתם של 1,000-700 כלי שיט, לצד שטחי אחסון, מרכז חינוך ותרבות ימית ומספנה. מקום נוסף שמוצע להקמת מעגנה הוא חוף קרית ים, שם ניתן על פי התוכנית להקים מעגנה בינונית עד גדולה בהיקף של 700 עד 1,000 מקומות.

תוכנית נוספת מקודמת בחופה הדרומי של עכו - אם יוחלט שלא להרחיב את המרינה הקיימת. במצב זה מציעה התוכנית מעגנה שתאפשר עגינת 500 כלי שיט, שגם לצדה יוקמו מרכזי חינוך ימי, מספנה ואזור אחסנה. מעגנה קטנה עד בינונית מתוכננת גם בחופה של נהריה, שם יוכלו לעגון 700-500 כלי שיט, לצד מתקנים נלווים.

"הרס חופי ראשון לציון ובת ים"

מעבר להערותיה העקרוניות של היחידה לשמירה על הסביבה החופית, כעת דורשים במשרד להגנת הסביבה להוציא מהתמ"א החדשה כמה מיקומים - בשל החשש לפגיעה בלתי־הפיכה בחופים. ברשימה זו בולט קו החוף בראשון לציון. כך נכתב בחוות הדעת: "צפויות להיות השפעות מורפולוגיות וסביבתיות משמעותיות, בכלל זה הרס חופי ראשון לציון ובת ים. כמו כן, בראשון לציון, העיר החמישית בגודלה בישראל, יש בקושי ק"מ חוף אחד. אם מערכת הביטחון תפנה את האזור - ראוי שיהיה שם חוף רחצה ולא מעגנה".

מקום נוסף שבו אין להקים מרינה, לדעת גורמי המקצוע הסביבתיים, הוא עכו דרום, לגבי אזור זה נכתב בחוות הדעת כי הוא מאופיין במים רדודים וכי הקמת מרינה עשויה לגרום לניתוק הסירקולציה מקווי זרימת המים של מפרץ חיפה - מהלך שעשוי להביא לסתימת מפרץ עכו בחול ולפגיעה ברכזי הכורכר המרוחקים כ-800 מטר מערבה מהחוף, בשל הקמתו של שובר גלים חדש במקום.

המלצה דומה ניתנה גם בקשר לתוכנית להקמת מרינה באזור חוף קרית ים־קרית חיים, שלהערכת גורמי המקצוע צפויה לשבש את משטר הסעת החול ולהרוס את חופי קרית ים ורפאל, לצד פגיעה ברכסי הכורכר גם באזור זה. "בנוסף, תוכנית המתאר של קרית ים, שהוחלט לאשרה באוגוסט, קבעה שלאור המחסור בשטחים ציבוריים פתוחים בעיר רצועת החוף תהיה השלמה למחסור. מעגנה תפגע במתן מענה לצורך בשטחים פתוחים", נכתב.

הרחבת המרינה הקיימת בתל אביב גם היא בעייתית, מסיבות דומות של הימצאות רכס כורכר בסמוך לה ובשל מערכות ייחודיות המהוות אתר צלילה יחיד במינו באזור הקיימות בחוף. באזורים אחרים, מדגישה חוות הדעת כי תחום החיפוש שקובעת התוכנית רחב מדי - בעיקר בחופי נהריה ובחדרה, בין היתר בשל תוכניות מגורים משמעותיות באזור והצורך בחופי רחצה לטובת הציבור שיתגורר בהן.

"תחום החיפוש בחדרה גדול מדי, יש להתרחק משפך נחל חדרה ולבחון את השימוש של מעגנה חדשה, אל מול הצורך בחופי רחצה עבור שכונה בת 10,000 תושבים המתוכננת בעורף ועבור תושבי חדרה בכלל", נטען. במשרד להגנת הסביבה מציינים כי אם תקודם מרינה חדשה מצפון לנמל חדרה עבור צורכי חקלאות ימית, יש לקחת בחשבון מקום עגינה לסירה באורך 24 מטר, עבור טיפול באירועי שפך שמן לים - בשל הסמיכות לאסדת הקידוח לווויתן.

בעיות נוספות מתעוררות גם סביב הקמת המרינה מול חוף ארגמן בנתניה - שם מעריכים גורמי המקצוע כי הקמתה תגרור נזקים סביבתיים בחוף הצמוד לשמורת האירוסים, שממילא צר מאוד כיום. במקרה שתוקם מרינה בנתניה, תיאלץ המדינה להקים שוברי גלים נוספים דרומית אליה, שמטרתם הגנה על המצוק - אך אלה צפויים לשנות את צביונו הטבעי של החוף באזור.

בחוות הדעת הסביבתית הובע חשש גם מהעובדה כי כמעט בכל המרינות החדשות מציעה התוכנית להקים גם שטחי אחסנה יבשה, שמטרתם שמירה על ציוד בעלי הסירות, על חשבון שטחי חוף. בתוכנית נכתב בהקשר זה כי "שטח זה חוסך בעלויות רבות הכרוכות בתחזוקה שוטפת של הסירה, שאותם היו נאלצים בעלי הסירות לערוך בתדירות גבוהה יותר במידה שסירות אלו היו עוגנות במים ולא במתקן עצמו". כך, בעוד כלי שיט קטנים יכולים להסתפק במלגזה לצורך הרמתם, הרי שכלי שיט גדולים זקוקים גם למתקן הרמה גדול שתופס שטחי קרקע נרחבים יותר.

"לא יבוטלו חופי רחצה הפתוחים לציבור"

ממינהל התכנון נמסר בתגובה: "מינהל התכנון רואה בחופים נחלת הכלל ועיקרון זה יעמוד בבסיסה של תוכנית המתאר החדשה למעגנות. התוכנית נמצאת בשלבי תכנון מוקדמים שבהם נבחנים בשלב זה ההיצע הקיים והביקושים העתידיים ל-2040. עמדת המינהל, כפי שהוצגה בדיונים השונים, קבעה כי לא יינתן מענה לכלל הביקושים למקומות עגינה וכי מעגנות חדשות ימוקמו רק בתחום יישוב עירוני וכי לא יבוטלו חופי רחצה הפתוחים לציבור הרחב.

"הנתונים שהובאו בכתבה, עדיין לא הוצגו בפני הגורמים המקצועיים המלווים את התוכנית, ובכל מקרה החלטה על כמות המעגנות הנדרשת ומקומן ייקבע על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. לפני גיבוש ההמלצות, ייערך מפגש שבו יוכל הציבור לשמוע את הממצאים ולהביע עמדתו".