יש דירות שכחלון צריך לתת בחינם

שר האוצר מתכנן למכור אלפי דירות ממלאי הדיור הציבורי לדייריהן, אך עושה זאת באופן שגוי ■ מהדירות בפריפריה צריך להיפטר, אפילו בחינם - ולהשאיר במלאי את הדירות באזורי הביקוש

מירב מורן
מירב מורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שיכון עמידר בבית שאן
שיכון עמידר בבית שאן. יש צורך בתכנון המאפשר התפתחות טבעית של העירצילום: יובל טבול
מירב מורן
מירב מורן

כששר האוצר, משה כחלון, מתכנן למכור 10,000 דירות ממלאי הדיור הציבורי, הוא יורה לכיוון נכון — אבל אם הוא רוצה לפגוע בול במטרה, הוא צריך עוד תיקון קטן. כרגע בכוונתו למכור את הדירות לפי מפתח הוותק הרגיל: דיירים שחיים בדירה יותר מ–20 שנה יקבלו את זכות הקנייה במחיר מופחת. זאת טעות. המפתח צריך להיות גיאוגרפי — יש מקומות שבהם צריך לתת את הדירות בחינם, ויש מקומות שעדיף לשמור על הדירות במלאי.

עילת הקיום של הדיור הציבורי היא סיוע לחלש, בשאיפה להפוך אותו לפחות נזקק: החלשים מקבלים בזול מוצר חיוני ויקר, בתקווה שהדבר ייתן להם דחיפה והזדמנות לצאת לחיים עצמאיים. במלאי הציבורי בישראל יש עשרות אלפי דירות שפזורות בכל רחבי הארץ, אך רבות מהן נמצאות באזורים שלא יסייעו בהשגת מטרה זו. מגורים בקרית שמונה, בבית שאן, בטבריה ובאופקים, למשל, יתקשו להגדיל את ההזדמנויות הכלכליות והחברתיות של הזכאים. לאדם בעל אמצעים קשה להסתדר בפריפריה לא מונגשת עם פעילות כלכלית דלילה, לא כל שכן לאדם עני ומוחלש, או מי שסובל ממגבלות גופניות המצמצמות מראש את האפשרויות החברתיות והתעסוקתיות שלו.

המתנגדים למהלך של כחלון טוענים כי יש מחסור בדירות בבעלות ממשלתית, ושהביקוש להן גואה. אין פלא. אמנם יש דירות שיסייעו לדייריהן להתקדם, ויש כאלה שלא יסייעו, אבל כל סוג של דיור הוא יקר. מי לא רוצה דירה בחינם? אפילו חצי חינם הולך, במיוחד אם אפשר לגור בה כל החיים, כמו בדיור הציבורי בישראל. אין וכנראה לא יהיה תקדים למצב שבו מלאי דיור ציבורי "מספיק", כי מי שקיבל את ההטבה יעשה הכל כדי להמשיך ולהחזיק בה, אפילו כשמחוץ לדלת עומדים אחיו, הנזקקים החדשים.

אצלנו מחכות כמה אלפי משפחות והארץ רועשת, אבל גם בניו יורק — שבה הדיור ציבורי מהווה כ–8% מכל מלאי הדירות בעיר — יש 400 אלף משפחות שעומדות בתור לדיור מסובסד. העיריות של וינה וציריך התחייבו בשנים האחרונות להגדיל את מלאי הדיור הציבורי כך שלא יפחת מרבע מכל הדירות בעיר, בתקווה לצמצם את תור הממתינים. זהו תעתוע. גם בהן, כמו בישראל, השאיפה הזאת חסרת סיכוי. הביקוש לדיור בזול הוא אינסופי, ואף מלאי חדש לא ידביק אותו.

הגדלת המלאי נדחפת בכוחות חזקים יותר ממצוקת הנזקקים: העוצמה הנובעת מהשליטה באוצר הדירות שלא צריך לקנות. ככל שיש יותר דירות, יש יותר אמצעים להיטיב עם יותר פרטים ולהגדיל את קהל החייבים טובה. זהו כוח עצום. לכן בכל העולם, גם אם מסתמן עודף זמני, מגמישים מיד את הקריטריונים, מגדילים את מעגל הביקוש, יוצרים משבר של מחסור, ומצדיקים שוב את הדרישה להגדלת המלאי — וחוזר חלילה. כך גם מנגנון הניהול צומח, יש עוד משרות וג'ובים, ויותר ויותר כספים שאפשר לפזר בין קבלני תחזוקה ומתווכים. לכן גם בארץ, בד בבד עם המהלך שיוזם כחלון, יש גורמים שימשיכו לדחוף להגדלת מלאי הדיור. גם הם מבינים בדיוק את העוצמה הפוליטית שגלומה בו, ויודעים שכל הגדלה תעצים את כוחם יותר, גם אם בדרך טובת הנזקקים נדחקת לשוליים, כי קונים למלאי דירות שלא ישפרו להם את הסיכויים להתקדם.

המהלך של כחלון הוא הזדמנות להחזיר את הדיור הציבורי למטרתו המקורית — הקלה זמנית לנזקק, שתוציא אותו ממעגל הסעד והעוני. לשם כך צריך לעשות שני דברים: מצד אחד להעביר, גם בחינם, את הדירות בפריפריה למי שגר בהן, ובכך לתת לנזקק נכס שהוא בבחינת הון התחלתי. ומצד שני, להשאיר במלאי את הדירות באזורי הביקוש: ערי גוש דן, ירושלים וחיפה. עם כל ההזדמנויות שיש בערים אלה, יש סיכוי מסוים שהזכאים יתקדמו לעצמאות כלכלית, יגורו בדיור הציבורי כפתרון זמני, ויפנו אותו עם הזמן לנזקקים אחרים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב