אחרי 3 חודשים ו-300 אלף שקל - אי אפשר היה להכיר את הבית

את מיכל הכרתי כשהחלטתי להעביר את הילד "המיוחד" שלי לגן בעיר אחרת, שבו משלבים ילדים עם צרכים מיוחדים. לימים היא ביקשה ממני לעצב את ביתה.

אי אפשר היה להתעלם מהרקע שממנו היא הגיעה: מהאמא שהגיעה ארצה מהולנד אף שאינה יהודייה, ומהאבא שאיבד את משפחתו במלחמה, עלה לישראל, והקים סדנה להדפסים אמנותיים בעין הוד.

מיכל סיפרה שאביה הדפיס לאמנים ידועים, ובהם מרסל ינקו, נחום גוטמן, מרדכי ארדון ויוסל ברגנר. היא הוסיפה שגם הוא היה צייר, שאהב לצייר חפצים ישנים, ותיארה גם כיצד אהב לאסוף עתיקות, צעצועים, ספרים וכלים. אבל בבית שבו התגוררה לפני השיפוץ, שהיה מוקף גינה ושטחו היה 140 מ"ר, לא היה זכר להיסטוריה המשפחתית.

כשיצאנו לדרך היא תיארה בפני את הרצונות ואת הצרכים שלה כאמא לשתי בנות. דיברנו על הסגנון שאליו היא מתחברת, ועמדנו על הדברים שחשובים לה. אז היא גם סיפרה לי כי יש לה ארגזים ישנים מאביה, הנמצאים באחד החדרים. רק בהמשך נגלה עד כמה החפצים בהם חיוניים לעיצוב.

יצאנו לדרך עם שיפוץ שארך שלושה חודשים. החזית האחורית נפתחה לגינה הקיימת, הפרופילים בבית הוחלפו לפרופילים בלגיים מברזל דק בצבע שחור, מה שפתח את החלל אל הגינה העשירה בצמחייה, ונתן תחושה של אינסוף מצד אחד ואינטימיות מצד שני.

בכניסה לבית היו שתי מרפסות שירות. אחת מהן היתה מקורה, היא שימשה חדר כביסה, ונהפכה בשיפוץ לחדר שירותים ולפינת שטיפת ידיים. המרפסת השנייה ניצבה במקביל לקיר הסלון, ובמסגרת השיפוץ, שברנו את הקיר המפריד, סגרנו את המרפסת, והכנסנו אותה לחלל הסלון כפינת עבודה. יצרנו בחלל הזה גם נישה עם ארון מתאים. לצד הנישה פתחנו חלון המכניס אור טבעי ישיר לשולחן הכתיבה.

המטבח הורחב ותוכנן מחדש בהתאם לצרכים של אנשי הבית. גם החלון במטבח הורחב, והותקן גם בו פרופיל בלגי דק בצבע שחור.

פלטת הצבעים שנבחרה היתה בגוונים של אופוויט־אפרפר לרהיטים ולקירות, עם ריצפת פרקט מאלון טבעי ומרצפות בטון בצבע נייטרלי, שבחלקן שולבו שטיחי מרצפות. הוספנו נגיעות צבע באביזרים ובפריטים, וגם בריהוט המודרני המחבר את העבר וההווה.

לקראת סוף השיפוץ, כשהקשר בינינו התחזק, פתחנו את הארגזים הישנים — וגילינו בהם אוצרות: תמונות וחפצים שעברו מדור לדור והסתתרו במשך שנים. הפריטים יקרי הערך הוצאו מהארגזים, פוזרו במקומות שונים בבית, והוסיפו לו קצת היסטוריה ונשמה.

הכותבת היא מעצבת פנים, הבעלים של סטודיו לעיצוב פנים מירי דנקנר גרף