מגזוז לקפה: סיפורו של הקיוסק הראשון בת"א

בתחילת המאה הקודמת נפתח בתל אביב הקיוסק הראשון, ובעקבות הצלחתו קמו נוספים. עם השנים המוצרים שהציעו המוכרים השתנו - אבל הקיוסקים שמרו על תפקידם האמיתי עד היום: מקום מפגש לתושבי האזור

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הקיוסק הראשון בתל אביב, בשדרות רוטשילד
הקיוסק הראשון בתל אביב, בשדרות רוטשילדצילום: אייל טואג
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

ביולי 1909 פנה עקיבא וייס, ממייסדי אחוזת בית שנהפכה לימים לתל אביב, לחברי ועד אחוזת בית בבקשה להיתר בנייה חריג — הקמת אוהל למכירת גזוז. הבקשה עוררה תרעומת סביב השאלה אם יש לאפשר מכירת משקאות אלכוהוליים בקיוסק. הוועד החליט לאפשר מכירת משקאות קלים בלבד, והתיר להקים מבנה בשדרות רוטשילד (לפני שהוקמו), בין הרחובת הרצל ונחלת בנימין. מידותיו היו שני מטר על שני מטר, ומעליו היה פנס הרחוב העירוני הראשון, קירותיו היו מעץ, הגג כיפת מתכת וצורתו משושה.

הקיוסק השני הוקם ממש לא רחוק, בצומת רוטשילד־אלנבי, והשלישי הוקם לפי ההערכות ב–1920 על רחוב לילינבלום, במיקום אסטרטגי סמוך לבית הקולנוע הראשון בעיר — קולנוע עדן המיתולוגי בשכונת נוה צדק, שמשך אליו צופים רבים. לפי השמועה, חודשים ספורים לאחר הקמתו, גג המתכת של הקיוסק בלילינבלום עלה באש בגלל ברק שפגע בו. לפי הסיפור, לאחר ששופץ איתרע שוב מזלו של הקיוסק וברק היכה בו פעם נוספת. כך זכה בהקמה מחודשת — הפעם מבטון ועם כולא ברקים.

בימי העלייה הרביעית, שנחשבה בורגנית ומבוססת, נפוצו בתל אביב עוד ועוד קיוסקים, שנהפכו למוקדי מפגש ובילוי לילדי השכונות ולמבוגרים. העלייה הזאת אף כונתה עליית הקיוסקים. בשנות ה–40 התפתח שוק רוכלים שהתחרה במוצרי הקיוסקים ומכר משקאות תוססים, סיגריות, בולים ומגזינים באופן פיראטי. בעקבות זאת, הענף התמסד וקם איגוד בעלי הקיוסקים.

במשך השנים, הקיוסק הראשון הצליח לשמור על פעילות ענפה יחסית, ואף שומר והורחב בעידוד העירייה. לעומתו, הקיוסק בליליינבלום נותר מיותם במשך כמה שנים. הוא נפתח מחדש לפעילות כקיוסק ובית קפה רק באחרונה, בהשקעה של כחצי מיליון שקל רק לשיפוץ. שטחו נשאר 3 מ"ר וצבעיו המקוריים נשמרו. שני הקיוסקים האלה, כמו אחרים בתל אביב, חוזרים לתפקידם מהעבר — נקודות מפגש לתושבי השכונה ולמבקרים.

בעוד היום מוכרים בהם בעיקר קפה ומאפים, בעבר גולת הכותרת היתה הגזוזים הצבעוניים. ס. יזהר מיטיב לתאר בספרו "מקדמות" את הכנת הגזוז כמעשה כשפים: "האיש עם הסינר לוקח בידו זו כוס ארוכה ומבריקה ובידו זו בקבוק קסמים, ומוזג לכוס מידה של עסיס אדום, ירוק או צהוב. הוא מכוון את הכוס אל הברז הנוצץ ומקציף לתוכה בגעש מתפוצץ את זרם הגזוז שלו, מגביה ומוריד את הכוס המתמלאת. בידי אמן הוא מניח את הכוס המלאה. הלקוח הנדהם ומוקסם נעתק מלים, ואפילו שוכח לחפש בכיסו את חצי הגרוש".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על הוצאותיהם אחרי פחות משנה

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008