לא לחשוש לצופף את הערים

ועדות התכנון המיוחדות מייצרות עוד ועוד שכונות פרווריות חוץ עירוניות, ומינהל התכנון מתאמץ להגדיל את המלאי התכנוני על חשבון שטחים פתוחים מחוץ לערים. חייבים לשנות כיוון

חיימי שניידר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ברצלונה. במרכז העיר הצפיפות היא כ– 45 אלף נפש לקמ"ר
ברצלונהצילום: בלומברג
חיימי שניידר

ב–20 השנה הבאות ייבנו בישראל כמיליון דירות חדשות. פתרון לכמות בנייה כזאת חייב להיות הכנה של מלאי תכנוני כפול של כ–2 מיליון דירות (בהנחה של 50% מימוש).

ככל שהמלאי התכנוני הזה יהיה מחוץ לערים, הבנויות בצפיפות של כ–15 דירות לדונם, ובהנחה ששטחי המגרשים למגורים מהווים עד 20% מסך השטחים הנדרש — יהיה צורך בבנייה מחדש של כ–500 קמ"ר, בערך פי עשרה משטחה של תל אביב. ברור שאין באפשרותה של ישראל לבנות ב–20 שנה הקרובות עשר ערים חדשות או להרחיב את הערים הקיימות בכמות דירות כזאת, אף שאלה הן מגמות התכנון הקיימות בפועל.

ועדות התכנון המיוחדות (הוותמ"לים) מייצרות עוד ועוד שכונות פרווריות חוץ עירוניות, ומינהל התכנון מתאמץ להגדיל את המלאי התכנוני על חשבון שטחים פתוחים מחוץ לערים. כדי לעמוד ביעד וגם לשמור על איכויות חיים ועל מחירים סבירים — אין ברירה אלא לאתר את חלקו הגדול של המלאי התכנוני הנדרש בעיקר במרחבי היישובים הקיימים, ולצופף עוד יותר את הבנייה.

חייבים להפנים כי האפשרויות הן המשך הבנייה הפרוורית עם התשתיות היקרות ועל חשבון השטחים הפתוחים — או ציפוף והתמקדות בהתחדשות עירונית על כל מרכיביה. רק כדי לסבר את האוזן, אלה נתוני הצפיפות בישראל לעומת ערים מוכרות בעולם: בתל אביב הצפיפות היא כ–8,500 נפש לקמ"ר; בנתניה — כ–7,500 נפש לקמ"ר; ובראשון לציון — כ–4,500 נפש לקמ"ר. לעומתן, במרכז ברצלונה הצפיפות היא כ–45 אלף נפש לקמ"ר; במנהטן כ–25 אלף נפש לקמ"ר, בפריז כ–20 אלף נפש לקמ"ר, במרכז לונדון כ–10,000 נפש לקמ"ר — ואפילו בז'נווה הפסטורלית הצפיפות היא יותר מ–11 אלף נפש לקמ"ר.

ערים אלה מוכיחות כי צפיפות אינה מילת גנאי, כמקובל אצלנו. ויתרה מכך, למרות משאבי הקרקע המצומצמים, מתברר כי הערים הישראליות דלילות מאוד לעומת ערים מוצלחות וידועות בעולם. לא רק שציפוף בישראל אפשרי — הוא אחד התנאים לערים מצליחות המספקות איכויות רבות לתושביהן. לצפיפות יש מכפילי ערך איכותיים ולא רק כמותיים.

הדרישה למלאי תכנוני בכמויות עצומות בישראל צריכה להיות מנוע צמיחה ולהוות שינוי תפישות תכנוניות. העלאת הציפוף ל–10–15 אלף נפש לקמ"ר, ואף יותר בערים הגדולות — צריכה להיות מלווה בתהליך אמיתי של התחדשות עירונית, שכולל את כל המרכיבים ואת כל התשתיות, ולא רק את מבני המגורים. חייבים לשנות את המגמה הקיימת, שרואה בריבוי דירות את חזות הכל ובמקום זאת לבסס את הגברת הציפוף העירוני על חידוש ושדרוג המרחב הציבורי, התשתיות, שילוב תחבורה ציבורית ועירוב שימושים, שיקצרו את טווחי התנועה וההליכה ויעצימו את הרווחה.

יש בישראל אלפי מבני חינוך שנבנו לפני עשרות רבות של שנים, ולא רק שהם מתפוררים — הם גם אינם עומדים בסטנדרטים עכשוויים של חינוך, תכנון ובנייה. החובה לבנותם מחדש היא גם הזדמנות.

ניתן להגדיל באופן ניכר את השטחים של מבני הציבור על ידי שימוש גורף בתכסית קומות הקרקע של בנייני המגורים ומבני תעסוקה לייעודים ציבורים, כולל שימושי מסחר. ניתן גם לבנות דירות מגורים בקומות הגבוהות בשטחים שמיועדים כיום למבני ציבור ולמסחר ותעסוקה. עירוב השימושים בייעודי הקרקע חייב להחליף את ההפרדה המקובלת כיום, כשלכל יחידת שטח מוגדרת יש ייעוד אחד. ככל שנרבה בעירוב שימושים, נקטין את הצורך בשימוש בתחבורה ממונעת. כך או אחרת עלינו לעבור בדחיפות לשימוש בתחבורה ציבורית בתוך היישובים וביניהם, תוך הכפלתה ושילושה — מפני שאין ברירה אחרת.

הממשלה חייבת לשנות כיוון. התחדשות עירונית אינה רק תמ"א 38 ופינוי־בינוי. הרשויות המקומיות צריכות לקדם תוכניות ששמות את הדגש על התחדשות עירונית, ולהגביר באופן ניכר את יעדי הציפוף, במקביל לשיפור התשתיות והמרחב הציבורי ותוך עירוב שימושים ומעבר חד לשימוש בתחבורה ציבורית. זאת, בלי לוותר על ריאות ירוקות בעיר ומחוצה לה. מעשה כזה הוא הכרח המציאות, שצופה קדימה לשנים הקרובות.

הכותב הוא חבר הנהלת עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"