הבית ברחוב כרמיה

סיפור מהחיים

דוד מונשיין
דוד מונשיין

>> ב-1971, השנה בה התחלתי להיות מתווך, נהגתי להיכנס מדי פעם לדואר המרכזי ברחוב יפו בירושלים כדי לקנות בולי הכנסה ושטרי חוב. מחוץ לדואר ישב אז קבצן בחליפה מרופטת ומגבעת בורסלינו דהויה. כל פעם שהייתי עובר לידו ונותן לו עשרה גרוש, הוא היה שואל: "מה שלומך, מונשו?". כך הוא נהג לקרוא לי.

כעבור כמה ימים פנה אלי לקוח רציני וביקש שאבדוק לו מי הבעלים של בניין ברחוב המלך ג'ורג', שעל פי השמועה עמד למכירה. הלקוח, אלימלך אלברטל, הגה רעיון לפתוח שם בית מלון קטן. הלכתי למחלקת המדידות ואיתרתי מספרי גוש וחלקה, הוצאתי נסח רישום מהטאבו וקיבלתי את כתובתו של בעל הנכס במס רכוש. בצמוד לכתובת הופיע שמו של עורך דין ניוביץ', מיופה כוחו.

טירוף הנדל"ן בתל אביב ובחיפה. האינטרסנטים והנדל"ניסטיות בשיחה פתוחה

את עו"ד ניוביץ' הכרתי אישית, ועוד באותו יום התייצבתי במשרדו מול הכנסת הישנה. הודעתי לו שיש לי קונה רציני לבניין והוא נקב במחיר. אלימלך אלברטל, שניחן בראייה עסקית ארוכת טווח והריח את הפוטנציאל של הבניין, לא התרגש מסכום העתק שנדרש עבורו והאיץ בי לסגור עניין. ניוביץ' ניסח הסכם וקבע איתנו בראשון בבוקר במשרדו. במוצאי שבת הוא טילפן אלי והודיע שבעל הנכס חולה ולכן הפגישה מועתקת לביתו שברחוב כרמיה במושבה הגרמנית.

הגעתי לשם למחרת יחד עם אלברטל. מעבר לחומה גדולה התגלה בית אבן טמפלרי מפואר על שטח אדמה ענקי אך מוזנח, מכוסה כולו בצמחייה קוצנית.

ניוביץ', שהגיע לפנינו, פתח את הדלת והושיב אותנו בחדר עלוב שבמרכזו שולחן כתיבה טורקי וכיסאות עץ מתקפלים מתוצרת "לכל". אחרי שאלברטל קרא את החוזה וחתם, ניוביץ' ביקש את סליחתנו: "אני ניגש להחתים את בעל הבניין. הוא חולה, יש לו אנגינה, הוא לא יכול לשבת איתנו". כעבור דקה הוא חזר עם החתימה שלו.

הסקרנות אכלה אותי, אז שאלתי איפה השירותים. ניוביץ' הצביע על פרוזדור חשוך. גיששתי את דרכי תוך הצצה חטופה לחדרי הבית, עד שבאחד מהם הבחנתי באדם בחליפה מרופטת ומגבעת בורסלינו דהויה שוכב על מיטת סוכנות מוקפת בשלושה תנורי פרידמן בוערים, כל אחד בצבע אחר. מסביב היו עוד שני תנורים באריזות, ביניהם התנור שלי. מחויך, חזרתי אל ניוביץ' ואלברטל וקיבלתי את דמי התיווך, לשביעות רצונם של שני הצדדים.

בשישי באותו שבוע אני שוב רואה את הקבצן ליד הדואר. הפעם אני נדיב במיוחד ונותן לו חצי לירה. הקבצן מפנה מבט מופתע וממלמל: "תודה רבה, מונשו". ואז אני שואל אותו: "תגיד, יש לך אולי במקרה למכור בית ברחוב כרמיה?". על פניו של האיש צף חיוך ממזרי שטרם ראיתי אצלו קודם. "מונשו", הוא המשיך לחייך, "לא הספיקה לך עסקה אחת השבוע? וחוץ מזה, את הבית הזה אני לא מוכר לכל אחד, זה בית שמתאים לראש ממשלה".

הכותב הוא מתווך נדל"ן ירושלמי, מחבר "אגדות מונשיין"

davidmoonshine@gmail.com

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?