דרושה תל אביב שנייה: למה אין בערי ישראל אווירה אורבנית אמיתית? - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרושה תל אביב שנייה: למה אין בערי ישראל אווירה אורבנית אמיתית?

ירושלים מסוכסכת מדי, חיפה הררית ופתח תקוה פרברית. אז היכן תוכל להיוולד סצינה עירונית בועטת שתספק אלטרנטיבה לצעירי העיר הגדולה?

109תגובות

לא משנה אם מתייחסים למחאת הנדל"ן הנוכחית כמחאה של סטודנטים מפונקים או כמחאה חברתית אמיתית, בכל מקרה ברור שהסיבה שהמוחים רוצים כל כך להישאר בתל אביב קשורה לאיכות העירונית של העיר. הרי אף אדם שפוי בדעתו לא ירצה לחיות בתל אביב בשביל מזג האוויר ביולי-אוגוסט או בגלל איכות הדירות.

החיים התל אביביים מושכים כל כך בגלל החיות והאווירה האורבנית. מה זאת אומרת עירוניות? הרי לא מדובר רק במספר האנשים שמשלמים ארנונה. "מבחינת המתכננים זו שאלת מיליון הדולר. מהות העירוניות היא חמקמקה. יש הגדרות של גיאוגרפים שנשענות על זיהוי של עוצמה כלכלית וריכוז של אנשים, אבל הן לא באמת מגדירות מהות של עיר", טוענת פרופ' רחל קלוש מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, ומוסיפה ש"אפשר לבנות בתים גבוהים אבל זו לא תהיה עיר. בכדי ליצור עירוניות צריך אינטנסיביות הטרוגנית ואנונימית, וגם תפישה שמקדמת יזמות - לא רק כלכלית, אלא גם תרבותית וחברתית".

על פי האדריכל הילל שוקן, הבעלים של משרד שוקן אדריכלים, האינטנסיביות שעליה מדברת קלוש היא תוצר של מפגשים אקראיים בין בני אדם: "עירוניות מוצלחת היא כזו שמאפשרת כמה שיותר מפגשים לא מתוכננים, שמתקיימים בדרך כלל במרחב הציבורי. התנאי להרבה מפגשים הוא גודל האוכלוסייה ביחס לשטח העומד לרשותה. נדרשת צפיפות מינימלית, שמתחתיה לא יתקיימו חיים עירוניים משמעותיים. מעל צפיפות מסוימת יש סיכוי להתפתחות חיים כאלה".

הסיבה ששוקן מדגיש את הסיכוי, אבל לא מבטיח שום דבר, קשורה לאופציות האחרות שלכאורה היו צריכות להציע חיים עירוניים בישראל - ערים כמו ירושלים, באר שבע, חיפה או ערי הלוויין של תל אביב הן גדולות מספיק מבחינת אוכלוסייתן, אבל אף אחת מהן לא מצליחה לקיים כיום עירוניות נחשקת כמו של תל אביב.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

"יש עירוניות במידה מסוימת ברחוב הראשי של כפר סבא או רעננה, ואפילו קצת ברחוב הראשי של הרצליה, אבל באופן גורף היא לא מתקיימת בשום מקום כמו בתל אביב", טוען שוקן, שמאמין כי שורש הבעיה טמון בתיאוריות התכנון הערים המודרניסטיות - "ערים בישראל תוכננו על פי התיאוריות של לה קורבוזיה, שבין השאר נועדו לשרת את אמצעי התחבורה המודרניסטי, המכונית. הציעו בערים אלה להחליף את הרחובות בפארקים מתמשכים עם מגדלים בתוכם - תפישה שלא יוצרת עיר - ועדיין מתכננים על פיה בישראל".

במובנים רבים, לצעירים שהחליטו לחנות בשדרות רוטשילד אין באמת אלטרנטיבה. נכון, הם יכולים לחיות בראשון לציון או אפילו בבנימינה ולבוא לעבודה/לימודים בכל יום ברכבת או באוטו פרטי, אבל בשביל לחיות וליהנות מעיר ומחוויה עירונית אמיתית אין להם אפשרות אחרת פרט לתל אביב. אז למה תל אביב נהפכה לאופציה עירונית האמיתית היחידה בישראל?

פטור מבעיות היסטוריות

פרופ' זאב דרוקמן, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל, מסביר שכבר מראשיתה של תל אביב דימו אותה לניו יורק. "היא תמיד נתפשה כמקום גדול, ובגלל שירושלים כבר היתה קיימת, תל אביב היתה פטורה משאלות היסטוריות או אידיאולוגיות והוגיה היו עסוקים בעיקר ביצירה של עיר, ששייכת למחנה האזרחי ושהמרחב הציבורי שלה נתפש ככזה שכל אחד יכול לנכס אותו, באופן רעיוני, לעצמו - כי הוא שייך לכולם".

ד"ר יגאל צ'רני מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה בחיפה מזכיר שישראל היא מדינה קטנה מבחינת השטח, מה שמקשה על התפתחות אלטרנטיבה: "תל אביב מיצבה את עצמה כעיר ראשית עם מוסדות תרבות ומוסדות פיננסיים. המרחקים בישראל לא מצדיקים קיום של כמה ערים מרכזיות. הרי בשביל פעילות וחיות עירונית, צריך מסה קריטית".

קל לשכוח שהמשיכה שתל אביב מייצרת בעשור האחרון לא תמיד התקיימה. בשנות השמונים היתה הגירה שלילית מתל אביב, ורק התערבות עירונית ואפילו ממשלתית עזרה להחיות את העיר מחדש. אבל צ'רני מדגיש ש"כל התפקודים והשימושים לא עזבו את תל אביב גם כשהאוכלוסייה עזבה. הדומיננטיות התרבותית והכלכלית נשארה גם בסוף שנות השמונים".

לדעתה של ד"ר טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, תל אביב נהפכה לסמל היחיד לעירוניות בישראל בגלל התכנון הלא אורבני של השכונות החדשות בערי ישראל. חתוקה מסבירה כי שכונות המוקמות כיום בישראל נבנות בצפיפות גבוהה, מתוכננות על פי תפישות פרבריות, וקהל היעד שלהן הוא משפחות. מודלים אלה, אומרת חתוקה, יוצרים סביבות סטטיות, בניגוד לסביבות העירוניות הדינמיות. גם השכונות הצפוניות של תל אביב, לדבריה, מתוכננות באותו האופן.

כדוגמה לאותן סביבות נותנת חתוקה את שכונת "נאות אשלים" בראשון לציון: "אין כמעט אנשים ברחוב וכל השכונה בנויה מסביב לפארק. כל העיר בנויה בועות בועות, שנמצאות בעיר גדולה שקוראים לה ראשון לציון".

התובנות של חתוקה נשענות על תהליך מיפוי שמקיימת המעבדה שלה ברחבי הארץ, שמטרתו לבנות מודל תכנוני לשכונה שמייצרת עירוניות. חתוקה חושבת שמאבק הצעירים ברוטשילד הוא מאבק מגוחך כיוון שהוא יוצא נגד מחירי הדיור במרכז תל אביב, בזמן שבדרום העיר יש מצאי דירות במחירים נמוכים בהרבה.

חתוקה, המתגוררת בדרום העיר, מצהירה ש"לא רואים את הצעירים מגיעים בהמוניהם. כל הצעירים שמחפשים עירוניות מוזמנים לצ'לנוב ולנוה שאנן, שהם אזורים סופר-עירוניים.

"אני הייתי שמחה לראות את כל הצעירים האלה מתגוררים גם בסביבות אחרות. בת ים היא סביבה עירונית למשל שיש בה יוזמות לפיתוח של עירוניות והיא חלופה מצוינת. לא צריך להוריד את המחירים במרכז העיר, אלא צריך לדאוג לאלטרנטיבות בשולי העיר".

ערי הלוויין

כשמחירי הדיור במנהטן זינקו, התחילו להתרומם כחלופות שכונות שנמצאות "מעבר לגשרים", כלומר לא במנהטן אלא בברוקלין לדוגמה. עליית המחירים דחקה לשכונות אלה אוכלוסייה צעירה וטרנדית, וכיום יש ניו יורקרים שנשבעים שזו ניו יורק האמיתית, ולא מנהטן העשירה.

הדוגמה הבולטת ביותר היא שכונת וויליאמסבורג בברוקלין שהתגלתה בתחילת שנות ה-90 על ידי אמנים, שהצטרפו לקהילות האיטלקית והפולנית שכבר חיו בשכונה. עם השנים נפתחו במקום מסעדות, ברים וחנויות, והשכונה נהפכה למרכז בילוי ואמנות.

המקרה של וויליאמסבורג מעלה תהיות האם העירוניות התל אביבית תתחיל לזלוג לערי הלוויין המקיפות אותה. האם פתח תקוה או גבעתיים יפתחו סצינה אורבנית שוקקת? קלוש מאמינה ש"בת ים מתרוממת לא רק מבחינת המחירים. זה גם מתחיל לקרות בגבעתיים. אבל צריך לזכור שיש בעיה קשה של נגישות. הרי ברוקלין ארוגה בתוך העיר - רק צריך לקחת רכבת תחתית ומגיעים בקלות לכל מקום - אבל אם צריך להחליף שלושה אוטובוסים כמו בישראל, אז יש לנו בעיה".

דרוקמן לעומת זאת מתקשה לראות בערים הללו חלופה לתל אביב. "בתל אביב, בכל מקום יש עירוב שימושים. לעומת זאת פתח תקוה היא מקום חד-ממדי, כמו גבעתיים, רמת גן והרצליה. אלו מקומות שאנשים רק גרים בהם. בתל אביב, הערבוב של מגורים, חנויות ומקומות בילוי מספק אפשרויות בחירה ויוצר מקום מרובה פנים, חי ומושך".

חיפה

כבר שנים שפרנסי חיפה מבכים את ההתעלמות מעירם, ומאשימים את התקשורת בהתמקדות במדינת תל אביב. לא משנה אם התקשורת אשמה או לא, אי אפשר להתעלם מכך שחיפה, למרות גודלה והאוכלוסייה הרבה שהיא משרתת, לא הצליחה ליהפך לחלופה עירונית אמיתית לתל אביב.

בשנים האחרונות משקיעה חיפה בתוכניות רבות באזור הנמל, בבת גלים ובשכונת הדר, אבל התוכניות הללו עדיין לא יצרו שינוי מגמה. צ'רני טוען בחיוך ש"תמיד שואלים מה הבעיה של חיפה - והתשובה היא תל אביב. חיפה נמצאת במרחק של פחות מ-100 ק"מ מתל אביב וקשה להפוך אותה לחלופה, שכן ניתן להגיע להצגה טובה בשעה נסיעה".

קלוש מאמינה שלגיאוגרפיה של חיפה יש חלק משמעותי באי הפיכתה לאזור עם סצינה עירונית. "קשה מאוד לייצר עירוניות בסביבות קיצוניות מבחינה גיאוגרפית. הרי שיטוט הוא חלק מהחוויה העירונית, ובחיפה מסובך לשוטט. שיטוט מאפשר גילוי, הכרה ומפגשים אקראיים. אפילו בסן פרנסיסקו המקומות המוצלחים לא נמצאים על ההר".

עם זאת, קלוש מאמינה שניצני ההתחדשות העירונית שנראים בחיפה, בעיקר בעיר התחתית, בבת גלים ובהדר, עוד ייהפכו לסביבות עירוניות מעניינות: "צריך לזכור שתהליכים של התעוררות שכונות נמשכים שנים. יש באזורים האלו מרקם מוצלח, הם קרובים לים ולרכבת, והזליגה מתל אביב עשויה להגיע גם אליהם".

ירושלים

עם כל הכבוד לתל אביב, ירושלים היתה כאן קודם. מרכז העיר שלה היה במשך שנים מקום עירוני ותוסס, אבל התחיל לגווע. בניגוד לחיפה ובאר שבע, ירושלים לא יכולה להתלונן על חוסר מרכזיות או הזנחה מבחינת תשומת הלב.

בשנתיים האחרונות התחיל באזז סביב התעוררות עירונית בירושלים, אך התעוררות זו מתמקדת כיום בעיקר באזור שוק מחנה יהודה, ומי שיסתובב במרכז הישן יגלה חנויות לא אטרקטיביות וסביבה לא מושכת במיוחד. דרוקמן טוען ש"ירושלים היא עיר בקונפליקט, שסועה בקווי תפר שאמנם הופכים אותה למעניינת, אבל קוטעים כל הזמן את הרצף העירוני. עבור אדם צעיר, שרוצה לקיים את עצמו באופן חופשי בעיר, ירושלים מייצרת גבולות גלויים וסמויים. ירושלים היא לא מקום ששייך לתושביו, וכל שאלה תכנונית נהפכת בה לשאלה קיומית כמעט".

לדברי שוקן, "בירושלים יש עירוניות יוצאת מהכלל במרכז המנדטורי, אבל העיר חולה במחלות אחרות. אחת מהן היא המחלה הפוליטית-מדינית והשנייה היא תוצר של העוול התכנוני מאז מלחמת ששת הימים - כדי לכבוש את השטח נבנו שכונות מרוחקות ממרכז העיר הוותיק, ולכן המרכז התרוקן ממגורים".

באר שבע

באר שבע היא בירת של הנגב. נכון, לא האזור העשיר ביותר בישראל, אבל עדיין אזור שמשרת אוכלוסייה רבה שחלקה הגדול מרוחק מאוד מתל אביב. במשך שנות קיומה היתה באר שבע כר פורה לניסיונות אדריכליים, ובכירי האדריכלים הישראלים - אברהם יסקי, אמנון אלכסנדרוני, זאב רכטר, רם כרמי ואחרים - תיכננו ובנו בה.

לדעת דרוקמן, דווקא מעורבות זו של בכירי האדריכלים בישראל הזיקה לעיר: "באר שבע תוכננה על ידי הממסד, היא לא התפתחה באופן טבעי. פרט לאזור הטורקי במרכז העיר הישן, אין אפילו רחוב אחד שאפשר לשוטט בו - רק כבישים ובניינים ליד כבישים. אפילו האוניברסיטה מכונסת בעצמה, ולא תורמת לחיים העירוניים. באר שבע צריכה שכבה נוספת בין הבניינים כדי להפוך לרקמה רציפה - לעיר".

גיבוי לדעתו של דרוקמן ניצן למצוא בספר "באר שבע - צמיחתה של עיר" מאת ד"ר הדס שדר. לדברי שדר, "הבנייה הציבורית בצורת שכונות שכונות החלישה את העיר: כיוון שבכל פעם נבנתה שכונה כיחידה שלמה אחת, מרבית השכונות אינן מקושרות זו לזו. הן מהוות יחידות סגורות, והחיים מתרחשים בתוכן פנימה. העיר כתוצאה מכך יוצאת נפסדת".

שוקן מאמין שמבחינת הגודל יש בבאר שבע פוטנציאל לקיום של חיים עירוניים, אבל היא תוכננה באופן שמונע שימוש במרחב הציבורי: "יש בבאר שבע שכונות מנותקות ועודף עצום של מרחב ציבורי שנצבע בתוכניות בירוק יפה. בפועל הירוק היפה נהפך בנגב לצהבהב זרוע שקיות ניילון שמתעופפות ברוח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#