העיריות מפתות את הבנקים וחברות ההיי-טק עם הנחות ארנונה גדולות - נדל"ן עסקי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיריות מפתות את הבנקים וחברות ההיי-טק עם הנחות ארנונה גדולות

ההתרחבות במגזרי הפיננסים וההיי-טק מלווה בתנועה של חברות; הערים מנסות למשוך את החברות לתחומן עם הנחות של עשרות אחוזים בארנונה

5תגובות

>> כפי שבעלי דירות ועסקים יודעים היטב, העיריות אינן ששות להתפשר בנוגע למקור המימון העיקרי שלהן - תעריפי הארנונה. גם בעלי עסקים רבים, שאינם יכולים לעבור למקום אחר, משלמים ארנונות גבוהות בלי יכולת מיקוח. עם זאת, במגזרים בהם יש ניידות של חברות בין ערים, העיריות מוצאות עצמן בעמדת חולשה, ולכן מבקשות לתת הנחות מפליגות בארנונה כדי למשוך את העסקים לתחומן.

הבקשות שהגישו השנה העיריות למשרד הפנים להפחתת או העלאת ארנונה שופכות אור על איתנות המשק. בשונה משנים קודמות, ביקשו השנה עיריות גדולות רבות הפחתה לשני סוגי עסקים: תעשייה (כולל, ובעיקר, חברות היי-טק) והמגזר הפיננסי, שכולל את הבנקים וחברות הביטוח. משמעות הבקשות היא שראשי העיריות מזהים התרחבות, גידול ומעברים נדלנ"יים במגזר העסקי, ורוצים לקבל נתח מהפעילות.

הארנונה היא מס עירוני, שמהווה חלק עיקרי מהכנסות הרשויות. היא מחולקת לארנונה למגורים וארנונה למגזר העסקי לפי סיווגים שונים, כשלכל אחד תעריף חיוב אחר: תעשייה, מלאכה, בתי קולנוע, חנויות, בנקים וחברות ביטוח ועוד. סכום החיוב יכול להתגמש והוא משתנה משנה לשנה.

לראשי עיריות, שרוצים להעשיר את הקופה העירונית, קל יותר להטיל את העלויות על המגזר העסקי, שהרי לא מדובר בציבור הבוחרים שלהם. עדות לכך אפשר למצוא בעונתיות של השינוי בארנונה למגורים: בשנתיים שלפני שנת בחירות אין העלאות בארנונה וכל הבקשות להעלאת הארנונה מתנקזות לשנתיים-שלוש שאחרי הבחירות.

הארנונה של המגזר העסקי גבוהה יותר בדרך כלל וגם שיעור הגבייה בה גבוה יותר. כך למשל תעריפי הארנונה למגורים ב-2010 בישראל נעו בין 29.56 שקל ל-102.44 שקל למ"ר. הטווח של הארנונה למשרדים, שירותים ומסחר נע בין 328 שקל למ"ר ועד 1,182 שקל למ"ר.

למגזר העסקי יש פוטנציאל גבוה לגבייה מוגברת של ארנונה, אבל לראשי עיריות יש גם אינטרס למשוך חברות עסקיות לתחום השיפוט שלהן, ולכן הן נוטות לעתים להקל בתשלומי ארנונה של חברות. בנוסף, השירות שנותנת העירייה באזורי תעסוקה זול מזה שהיא מעניקה לשכונות מגורים, שבהן עליה להקים מבני ציבור, בתי כנסת, גני ילדים, בתי ספר, קופות חולים ועוד.

חריגות כל שנה

ראשי עיריות יכולים לעשות הנחות ארנונה נקודתיות ומוגבלות בזמן עבור חברות ומפעלים, בתנאי שאלה נמצאים באזורים מוכי אבטלה. ואולם ההגדרה של "אזור מוכה אבטלה" מקשה מאוד על העיריות לנצל זכות זו. האופציה שנותרת פתוחה עבור עיריות שרוצות להעלות או להוריד את הארנונה, היא להגיש בקשה חריגה לשינוי צו הארנונה.

בכל שנה, החל בחודש מארס, העיריות מגישות את הבקשות למשרד הפנים, ואלו נידונות על ידי הדרג המקצועי של המשרד בשיתוף משרד האוצר, ומאושרות או נדחות עד סוף השנה. להבדיל מהנחות לאזורים מוכי אבטלה שניתנות לתקופה קצובה, השינויים במסגרת צו הארנונה הם לטווח ארוך לכאורה. למה לכאורה? כי בשנה הבאה תמיד יש פתח להגשת בקשה חריגה נוספת.

"יש קווים מנחים של משרד האוצר והפנים לגבי העלאות והורדות החריגות, אלא שהקריטריונים רחבים מאוד והם מאפשרים כמעט הכל", מסביר עו"ד עדי מוסקוביץ, שותף במשרד עוה"ד פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ, המתמחה במיסוי עירוני, אגרות והיטלים.

ניתן היה לחשוב שעיריות יבקשו מדי שנה להפחית את הארנונה למגזר העסקי כדי למשוך חברות לעיר, אך לא כך היה הדבר עד 2011. עם זאת, "ב-2011 העיריות החלו להגיש בקשות רבות להפחתה בארנונה, בעיקר בשתי קטגוריות: תעשייה והיי-טק והמגזר הפיננסי - בנקים וחברות ביטוח", מסביר מוסקוביץ.

הבקשות החריגות של העיריות אינן מידע פתוח לציבור, אך מוסקוביץ ביקש אותן במסגרת חוק חופש המידע. מהבקשות שהוגשו למשרד הפנים ב-2011 נמצא שעיריית תל אביב ביקשה להפחית את התעריף שמשלמות חברות הביטוח בעיר מ-499 שקל למ"ר ל-400 שקל למ"ר - הפחתה של 19%.

בשנים האחרונות נרשמה מגמת יציאה של חברות ביטוח מתל אביב אל ערי המעגל הקרוב כמו פתח תקוה. כך, תל אביב איבדה את רוב חברות הביטוח, שבאופן היסטורי ישבו בעיר. כעת, באמצעות הורדת תעריפי הארנונה למגזר הפיננסים, מנסה העיר הגדולה לשמור על החברות הקיימות ואולי להחזיר את אלה שכבר נטשו.

ראשון לציון ביקשה להפחית את התעריף שמשלמים מפעלים עתירי ידע ובתי תוכנה, מ-94-106 שקל למ"ר (התעריף משתנה בהתאם לשטח הנכס) לכ-47 שקל למ"ר - הפחתה של 52%, שמשמעותה קיטון של 1.23 מיליון שקל בהכנסות העיריה.

כפר סבא ביקשה להקטין את התעריף של חברות ההיי-טק שבתחומה מכ-109 שקל למ"ר לכ-75 שקל למ"ר עבור חברות ששוכרות שטחים של 2,500-5,000 מ"ר, וכ-54 שקל למ"ר עבור חברות גדולות שמתפרשות על פני 5,000-7,000 מ"ר.

מטרתה המוצהרת של כפר סבא, כפי שצוינה בבקשה, היא: "לתמרץ מפעלי תעשייה חדשים בגודל בינוני ומעלה להעתיק את פעילותם לכפר סבא ולהשתוות לאזורי תעשייה בערים הסמוכות. אזור תעשייה מפותח משמעו מקורות תעסוקה רבים, מיצוב עיר גבוה יותר וסיכוי הוגן לתחרות עם ערי הסביבה". עוד מצוין בבקשה כי כיום אין בעיר חברות העונות על הקריטריונים, ומכאן אפשר להבין שהעיר מתכוונת להתחרות על עסקים חדשים.

כפר סבא ביקשה הפחתה משמעותית כדי להיות אטרקטיבית גם למגזר הפיננסי. העיריה ביקשה הפחתה מרמה של כ-1,199 שקל למ"ר לשתי מדרגות תעריף: כ-659 שקל למ"ר עבור חברות בשטח של 2,500-5,000 מ"ר - הנחה של 45%; וכ-400 שקל עבור חברות בשטחים גדולים של יותר מ-5,000 מ"ר - הפחתה של לא פחות מ-66%.

הרצליה ביקשה הפחתה של 33.32% לשטחי היי-טק גדולים, וחולון ביקשה ליצור עבור בתי תוכנה הפחתה מדורגת - החל מהפחתה של 49% בשנה הראשונה ועד 83% בשנה הרביעית.

ירושלים היא דוגמה מצוינת לדרך שבה עיריות משתמשות מצד אחד בכלי הארנונה כדי להתחרות על עסקים כשהן מזהות תחרות, ומצד שני "מכות" את העסקים שאין להם אופציה למעבר. כך מפרידה העירייה בין הנהלות בנקים לסניפי בנקים. לבנקים אין ברירה אלא לפתוח סניפים לשירות הקהל בכל עיר. ירושלים, כמו ערים אחרות, מכירה את הלקוח השבוי שלה וביקשה השנה העלאה של 1.06% בתעריף סניפי הבנק. ההעלאה נראית סמלית בלבד, אך העיריה לא יכולה לבקש מעבר לכך, שכן היא גובה את התעריף המקסימלי שניתן לגבייה - כ-1,199 שקל למ"ר.

מאידך, מבקשת ירושלים ליצור סיווג חדש עבור "משרדי הנהלה ראשית ו/או אזורית של בנק", ששטחו עולה על 100 מ"ר. עבור סיווג זה ביקשה העיריה להפחית את התעריף מכ-1,170 שקל למ"ר ל-840 שקל למ"ר - הפחתה של 28%. העיריה אף מעוניינת להתחרות על מוקדי הטלפון של הבנקים וביקשה ליצור עבורם תעריף נמוך עוד יותר של כ-400 שקל למ"ר. הסיבה היא כמובן החופש של הנהלות הבנקים ומוקדי השירות להתמקם בעיר אחרת.

"לעסקים שאין עליהם תחרות כמו קניונים, שלא יכולים לזוז, או חנויות במרכזי הערים מעלים כל הזמן את הארנונה, בעיקר אם העירייה מזהה שבעלי העסקים אינם תושבי העיר ואינם בעלי זכות הצבעה", מסביר מוסקוביץ.

ראשי העיר מריחים הזדמנות

מה גרם לראשי העיריות לבקש הפחתות בארנונה למגזרי התעשייה והפיננסים דווקא השנה? "ראשי העיר הם הראשונים שיודעים על התעניינות מצד חברות, והם כנראה מזהים ניצנים של צמיחה מואצת בתחומים האלה, כמו גם ייזום והקמה של מפעלים חדשים והרחבה או מעברים של חברות קיימות. גם בריחה של חברות משקפת צמיחה, מכיוון שמדובר במפעלים שגדלים וצריכים לבצע מעבר נדל"ני. ההתנהגות ב-2011 משקפת צמיחה מואצת ופעילות כלכלית גבוהה בשני התחומים האלה", מציין מוסקוביץ.

בתקופות של מיתון כלכלי מעלות העיריות את הארנונה. זה נשמע קצת פרדוקסלי, שדווקא בשעה שהמציאות הכלכלית לוחצת העיריות מקשות עוד יותר, אבל מוסקוביץ מסביר כי לעיריות אין עניין להקל או לעודד צמיחה, אלא לגבות מקסימום ארנונה. בתקופת מיתון חברות עסקיות לא מבצעות מעברים בגלל שלמהלך כזה נלוות עלויות גבוהות, ולכן ברור שהן יישארו במקומן, גם אם תעריף הארנונה שלהן יעלה.

על הפוליטיקה של הארנונה אפשר ללמוד מעוד בקשות ייחודיות לשנה זו. לראשונה כל המבנים והמתקנים הקשורים למתקני מים, בארות שאיבה, ביוב ובריכות טיהור קיבלו התייחסות מיוחדת, לאחר שאלו עברו מהרשויות לתאגידי מים. כשמתקנים אלו היו באחריות העיריה, לא היה לרשות המקומית כל אינטרס לגבות עליהם ארנונה גבוהה, אך כעת המצב השתנה.

כך, השנה אפשר למצוא בבקשה של יבנה סעיף המבקש להעלות את תעריף הארנונה על מאגרי מים ב-2,757%. כרמיאל היתה צנועה יותר וביקשה להעלות את תעריף הארנונה של תחנות שאיבה ומכוני מים ב-276%.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#