בג"ץ הכריע: בני הקיבוצים יוכלו לרשום את דירותיהם על שמם - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בג"ץ הכריע: בני הקיבוצים יוכלו לרשום את דירותיהם על שמם

יוכלו להעביר את דירותיהם על שמם בתמורה ל-3.75% משווי הקרקע; אם ירצו למכור את הדירות, יצטרכו לשלם 33% משווי הקרקע; בקיבוצים מאוכזבים - ההחלטה אינה ניתנת ליישום

23תגובות

>> בהרכב של שבעה שופטים אישר אתמול בג"ץ החלטות של מועצת מקרקעי ישראל, שמסדירות את זכויות הבעלות של בני הקיבוצים והמושבים על דירותיהם - בתמורה ל-3.75% מערך הקרקע שעליה הן נמצאות במקרה שירצו לעגן את הרישום, ובתמורה ל-33% משווי הקרקע במידה שירצו למוכרן לאחרים. כמו כן, אישרו השופטים קיום פעילות מסחרית בנחלות החקלאיות של המושבים, אם כי ביטלו את האפשרות להשכיר את הפעילות הזו.

מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל ירון ביבי אמר לאחר מתן פסק הדין כי "גם אני הרגשתי לא נעים עם זה, שאנשים שגרים 50 ו-70 שנה בקיבוץ לא יכולים לרשום את הדירות שלהם על שמם. אחת הטענות העיקריות שהוטחו בנו היתה שאנחנו מתייחסים לבני הקיבוצים כאל אריסים. לא היתה לנו תשובה לזה, וזה היה באמת נורא. אני שמח שסוף סוף יש לנו תשובה טובה לעניין. אנשים יוכלו לרשום את הדירה על שמם, לקחת משכנתאות ולהתנהל כמו כל בעל דירה אחר במדינה".

כמה שאלות עמדו לנגד בג"ץ, שרובן קשורות לקיבוצים: מצד אחד של המתרס עמדו בני הקיבוצים שטענו שזכויותיהם ההיסטוריות בבניית ובפיתוח הקרקעות מקנות להם אפשרות לקבל בעלות על הדירות שלהם בדמי חכירה מינימליים. מצד שני עמדה האגודה לצדק חלוקתי שטענה כי אין להעביר קרקעות מדינה על שמם של בני הקיבוצים משום שהדבר מנוגד לעיקרון של צדק חלוקתי.

גיל אליהו

שאלות אחרות היו, כמה יצטרכו לשלם חברי הקיבוץ כדי לקבל את הבעלות על שטחים אלה. לפי החלטה 979 של המינהל, על הקיבוץ לשלם למינהל 3.75% מערך הקרקע כדי לשייך באופן חלקי חלקת מגורים עם זכויות בנייה של 160 מ"ר. ואולם במקרה שבו רוצים למכור את הבית, יידרש בן הקיבוץ להשלים את התשלום ל-33% משווי הקרקע.

השופטת עדנה ארבל, שעמדה בראש חבר השופטים, הוסיפה כי "בצד זה עמדנו על עבודת האדמה ועיבוד הקרקע שבוצעו לאורך שנים על ידי בעלי הזכויות בנחלה, שיצרו אצלם ציפיות בנוגע להמשך החזקתם קרקע. בשקלול נתונים אלה, נראה ששיעור של 33% מערך הקרקע שעבורו נרכשות מלוא הזכויות בחלקת המגורים, לוקח בחשבון גם את ההיבטים החלוקתיים, ובכלל זה את היקף התשלומים, היקף השירותים והיקף ההנחות שניתנו בכל מגזר, וכן שיקולים חלוקתיים רחבים יותר".

במקביל, אישרו השופטים לבני המושבים לפצל את חלקת המגורים שלהם. כיום ניתן להקים על חלקת המגורים שלוש יחידות דיור (אחת שלהם ועוד שתיים נוספות) ולשכן בהן את המשפחה. על פי ההחלטה, יוכלו המושבניקים למכור שתי דירות לגורמים אחרים.

ואולם בית המשפט החליט להתערב בהחלטה אחרת של המינהל, שמספרה 1101, הקשורה דווקא למושבים. החלטה זו מעגנת את זכויות המושבניקים להקים בנחלות שלהם עסקים לא חקלאיים שמכונים פל"ח (פעילות לא חקלאית), ואחד מסעיפיה איפשר להם להשכיר את הפעילות הזו לגורמים אחרים.

בג"ץ ביטל את הסעיף הזה, והותיר על כנו רק את ההחלטה לאפשר לחקלאים עצמם להקים בנחלתם פעילות לא חקלאית. "הירידה ברווחיות העיסוק החקלאי, וקשיי הפרנסה שבהם נתקלו החוכרים במושבים, הביאו את המועצה (מועצת מקרקעי ישראל; א"מ) לאורך השנים להגמשת הזיקה שבין הקרקע בנחלה לבין העיבוד החקלאי, ולפתיחת פתח מוגבל לעיסוק בלתי חקלאי. ואולם השימוש בקרקע החקלאית לצורך תעסוקה לא חקלאית הוגבל לחוכר עצמו, כמרכיב משלים לפרנסתו מחקלאות, שלא היה די בה עוד. התרת השימוש הלא חקלאי בקרקע נעשתה בגדר 'רע הכרחי'. היא לא ניתנה לו כדי להרחיב את גדר הכנסותיו מעבר לאלה שבהן יכול היה לזכות כחקלאי, ולא כדי להרחיב את גדר עיסוקיו עד כדי הפיכת אדמתו החקלאית ל'שטח להשכיר' לצורך הקמת מבני מסחר ותעשייה שיושכרו לגורמים עסקיים חיצוניים", נכתב בפסק הדין.

TheMarker

"אני שמח מאוד גם מהפסיקה הזו, משום שהיא מאפשרת לנו לצמצם את החיכוך עם הבנייה הלא חוקית במושבים ובקיבוצים", אמר ביבי. "עד היום קיבלנו פסיקות מקלות מאוד מבתי המשפט, שהתחשבו בבעיות הפרנסה של המושבים. מעכשיו הדברים יוסדרו, ונוכל להגיש תביעות כנגד עסקים לא חוקיים בשטחי המושבים, מעמדת כוח גדולה יותר".

ההוראה השנייה שבה התערב בית המשפט מתייחסת לקביעת "היום הקובע" שאחריו מצטרפים חדשים לקיבוצים ייאלצו לשייך את המגרשים שלהם בתנאים נוקשים יותר משנקבע בהחלטה 979. במקור קבעה מועצת מקרקעי ישראל שהתאריך הקבוע הוא 2 בספטמבר 2003; בג"ץ קבע כי התאריך יידחה ל-27 במארס 2007.

"מאיפה יהיה לחברי הקיבוץ הכסף?

היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית עו"ד מיקי דרורי אמר כי "מבחינתנו החלטה 979 בלתי ישימה מאחר שהיא רצופה החלטות שלא ניתן ליישם. באופן אבסורדי, בעיר נדרש חוכר לשלם 3.75% עבור הקרקע, ובקיבוצים 33%? מאיפה יהיה לחברי הקיבוץ את הכסף? כעת חברי הקיבוץ נותרו בלי שום אפשרות לרשום את הבתים על שמם. פסק הדין נתן אישור לקיפוח חברי הקיבוץ לעומת חוכרים עירוניים".

עו"ד רענן הר זהב, שייצג את פורום 15 הערים הגדולות, אמר כי הפורום התנגד להכשרת העסקים על קרקעות המושבים. לדבריו, "פורום ה-15 הביע דאגה כי בעלי עסקים יברחו אל המושבים, שם דמי השכירות מופחתים והארנונה היא אפסית. לשמחתי, הטענה הזו התקבלה על ידי בית המשפט".

הר זהב הוסיף כי "טענה נוספת שהעלנו, נוגעת להחלטה 979. לפני קבלת ההחלטה, המתיישב יכול היה לשכן עצמו ועוד שתי יחידות במושבים. ההחלטה קבעה כי יוכל להשכירן החוצה. יצאנו גם נגד זה. בית המשפט קבע שההחלטה 1101 בלתי סבירה כי לא לקחה בחשבון את פרבור הערים".

מזכ"ל האיחוד החקלאי דודו קוכמן אמר בתגובה כי "לצערי בית המשפט ממשיך בדרכו לתת הרבה סופרלטיבים להתיישבות, מוקיר ומעריך את עסקיהם עוד מהקמת המדינה, אבל כשבא למבחן התוצאה, בית המשפט מתבסס על נתונים לא נכונים, ורואה בתשלום של אנשי ההתיישבות תשלום סמלי במהלך כל השנים".

אמיל סלמן

קוכמן טען כי "בכך עשו דיפרנציאציה בין התשלום שמשלמים הערים על קרקעות מדינה ולכן הם זכאים להוון את הזכויות בשיעור של 3.75% בלבד. בעוד שבקרב המושבים והקיבוצים, הם דורשים היוון של 33%. החלטת בית המשפט תגרום לכך שאנו עתידים לראות שמושבים וקיבוצים, בעיקר באזורי פריפריה, יהוונו את זכויותיהם בשיעור שנקבע, ואילו באזור המרכז הם יתקשו לעשות זאת.

"בנושא התעסוקה, (החלטה 1101), בית המשפט פגע והגביל את חופש העיסוק של המתיישבים. בעצם מצפים מאנשים בני 50-60 להתחיל לעסוק בחקלאות ובתעסוקות שאין להם את הכלים לכך. השכרה לצד שלישי, שבית המשפט ביטל, היתה אמורה לתת פתרון לכך".

איציק בדר, חבר קיבוץ גבעת חיים מאוחד ויו"ר גרנות, הארגון האזורי של הקיבוצים אמר כי החלטת בית המשפט שמשאירה את החלטה 979 על כנה לא נותנת תשובה מתאימה לגידולם ולהתפתחותם של הקיבוצים במתכונת המקובלת על הקיבוצים ולכן העובדה שבית המשפט לא שינה אותה, נתפשת אצלנו כעולם כמנהגו נוהג, וכך יימשך. לא נתייחס להחלטה בעתיד כמו שלא עשינו בעבר".

השמאי שאול ויסמן, לשעבר הממונה על הערכות חקלאיות במשרד החקלאות אמר כי "להגיד לקיבוץ שפועל מאה שנה במקום לקנות את הקרקע שלו זו שערורייה בלתי רגילה. למינהל לא מגיע דבר מכיוון שחלק מהיישובים הוקמו לפני קום המדינה, יש להם חוזי חכירה לדורות רשומים בטאבו וחוזי חכירה לדורות, וכמוהם כבעלים. שווי קרקע ביישובים וקיבוצים הוא תוצאה ישירה של ההשבחות שעשו הקיבוצים עצמם ולא המינהל. התוצאה היא שהמינהל מעוניין למעשה לשים את ידיו על הקרקעות של היישוב הוותיק ואסור לאפשר לו את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#