האם המוחות הטובים בעולם יצליחו לתכנן בית ב-300 דולר? - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם המוחות הטובים בעולם יצליחו לתכנן בית ב-300 דולר?

פרויקט שאפתני מנסה לגייס את החשיבה העסקית למציאת פתרון לבעיית הדיור לעניים בעולם המתפתח

12תגובות

פרדיריך אנגלס כתב ב"מצבו של מעמד העובדים באנגליה" ב-1844, כי עם התרחבות משכנות העוני של מנצ'סטר, מחוז איינג'ל מידאו ראוי יותר לשם "גיהינום על פני האדמה". כיום, אפשר למצוא אזורים של תופת ארצית בכל רחבי העולם המתפתח - מהפאוולות בברזיל ועד לבקתות השאנטי של אפריקה. ב-2010 חישב האו"ם כי כ-827 מיליון איש בעולם חיים בשכונות עוני - קרוב לאוכלוסיית העולם כולה בזמנו של אנגלס - וצפה כי המספר יוכפל עד 2030.

בשנה שעברה הציבו ויג'יי גובינדרז'ן מבית הספר לעסקים טאק במכללת דארטמות וכריסטיאן סרקר, מומחה לשיווק, אתגר בפני קוראי בלוג "הרווארד ביזנס ריוויו": מדוע לא לעשות שימוש בחשיבה העסקית המתקדמת בעולם למציאת פתרון לבעיית הדיור לעניים? מדוע לא להחליף את הבקתות שהופכות את חייהם של אנשים כה רבים לסיוט, העשויות מבוץ וקרטון ועלולות לקרוס או להתלקח במהירות, למבנים עמידים יותר?

השניים התוו כמה עקרונות פשוטים: הבית צריך להיות בנוי מחומרים שמופקים בייצור נרחב וקשיחים מספיק כדי להגן על תושביו מפני עולם עוין; עליו להיות מצויד במתקנים הבסיסיים לחיים מתורבתים, כולל מסנני מים ופאנלים סולריים; עליו להיות "בר-שדרוג", כדי שמשפחות יוכלו להסב את הבית לצרכיהן; ועליו להיות בעלות של פחות מ-300 דולר.

גובינדרז'ן מודה כי הבחירה ביעד של 300 דולר הוא סוג של גימיק, אך טוען שיש בו היגיון מסוים. מחמוד יוניס, מייסד גרמין בנק, חישב כי ערכו הממוצע של בית של אנשים שזה עתה נחלצו מקו העוני הוא 370 דולר. טטה מוטורס המחישה גם היא את הערך של הצבת סכום מוגדר: החברה היתה מתקשה ליצור את הרכב טטה ננו אם היתה שואפת רק לייצר מכונית "זולה" ולא מציבה יעד של מכונית בכ-2,200 דולר.

הגימיק עשה את העבודה. הבלוג הוצף בתגובות חיוביות רבות כל כך עד שנוצר צורך באתר המוקדש לפרויקט - 300house.com - שמשך יותר מ-900 בעלי עניין ויועצים מרחבי העולם. ב-20 באפריל השיק גובינדרז'ן תחרות ובה הזמין את הציבור להגיש תוכניות לאב טיפוס של בית.

מדוע רשומת בלוג פשוטה יצרה פיצוץ יצירתי כה עז? הסיבה היא ש"חדשנות חסכנית" - האמנות של הפחתה משמעותית בעלות המוצרים תוך שמירה על איכות טובה - היא אחד הנושאים החמים בימים אלה. הרעיון של גובינדרז'ן הוא רב עוצמה משום שהוא מתייחס לבתים כמערכת שלמה שמספקת אור, אוורור וסניטציה שחסרים בבתים העניים, ותסייע למנוע את הבעיות השכיחות הנוכחיות: התפשטות מחלות (עקב סניטציה או אוורור לוקים בחסר), הנצחת העוני (משום שלילדים אין אפילו מנורה ללמוד תחתיה) ותחושת חוסר ביטחון כללית (משום שהבתים קטנים ודליקים).

חדשנים נוספים מנסים למצוא פתרון לבעיה המורכבת הזאת. האביטט פור היומניטי, חברה ללא כוונות רווח, בונה מבנים עמידים מבמבוק בנפאל; איידיאלב, חברת ייעוץ, נמצאת על סף השקת בית ב-2,500 דולר שייוצר בייצור נרחב בבתי חרושת, יימכר בערכות ויכלול פריצות דרך באוורור, תאורה וסניטציה; פיליפס מייצרת תנור בישול זול, צ'ולהה, שמפריד את הפיח שהורג 1.6 מיליון איש מדי שנה בעולם; סולר אלקטריק לייט פאנד מוכיחה גם היא שאפשר לספק למשפחות עניות חשמל סולארי בעלות לא גבוהה יותר משל שימוש בנפט או בנרות.

רווחים ובעיות אחרות

חדשנים אלה, בדומה להוגי "בית ב-300 דולר", חייבים לפתור שלוש בעיות עצומות כדי להצליח: עליהם לשכנע חברות גדולות שהן יכולות להרוויח כסף מבתים זולים, משום שרק בעזרת יתרונות הגודל שלהן ניתן להגיע למחיר היעד; עליהם ליצור גישה רחבה למיקרו-הלוואות: 300 דולר הם השקעה אדירה למשפחה שמתקיימת מדולר או שניים ליום; והם צריכים להתגבר על העובדה שלמרבית דיירי שכונות העוני אין בעלות מוכחת על קרקע - ולכן אין טעם להציע לאנשים לקנות בתים זולים אם אין בבעלותם שטח עבורם.

פתרון בעיות אלה ידרוש מידה רבה של עבודה משותפת בין גורמים שלא תמיד מסתדרים ביניהם: חברות וארגונים ללא כוונות רווח, מעצבים וממשלות בעולם המתפתח. עם זאת, הדבר המרגש לגבי העולם המתפתח כרגע הוא התחושה הרווחת שגם את הבעיות הקשות ביותר אפשר לפתור.

דוגמה אופטימית לכך אפשר למצוא בהיסטוריה הלא רחוקה: בסוף שנות ה-40, לאחר שחזרו החיילים האמריקאים לביתם בארה"ב ממלחמת העולם השנייה והקימו משפחות, חברת לויט אנד סונס החלה לבנות את "ערי לויט", שהיו למעשה ערים שהוקמו בייצור המוני. הבנייה היתה בקצב של 30 בתים ביום, והיא נשענה על ייצור המוני של הרכיבים בבתי חרושת, שינוע שלהם על משאיות לאתרי הבנייה והרכבתם על ידי אנשי מקצוע.

חלק מהממשלות בעולם המתפתח מתחילות להבין שביטחון דיור הוא הדרך היחידה להתמודד עם שכונות העוני הגדלות ללא סוף, וחברות גדולות, שניצבות בפני השווקים השבעים של המערב, מוצאות עניין הולך וגובר ב"עושר שבתחתית הפירמידה". ביל גרוס מאיידיאלב סבור כי השוק לבתים זולים יכול להגיע להיקף של לפחות 420 מיליארד דולר. אך השווי האמיתי שלו גבוה בהרבה: למנוע מכדור הארץ להפוך למה שמייק דייויס, מהעגמומיים שבחסידי מרקס ואנגלס, כינה "עולם של משכנות עוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#