קו-ליבינג - פתרון דיור מהפכני עם יתרונות רבים - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קו-ליבינג - פתרון דיור מהפכני עם יתרונות רבים

תפישת הדיור השיתופי יכולה להתפתח במגוון רחב של מודלים, שיתאימו למגוון רחב של אוכלוסיות - ויהוו פיתרון מגורים נוח וגמיש יותר ■ יזמי נדל"ן ורגולטורים עדיין שבויים בקונספציות של חיים קודמים

7תגובות
On the Money Co Living
Kathy Willens/אי־פי

מירב מורן מציגה במאמרה את הקו-ליבינג כדרך בלתי רצויה של פיתוח נדל"ני. לטענתה, חלק מהדוגמאות נכשלו, בין אם בשל שגיאות בתכנון ובעיצוב, ניהול בעייתי או משום שהעלויות כה גבוהות שהמיזמים נהפכו למלונות.

עם זאת, הקונספט של קו-ליבינג (דיור שיתופי) מציע חווית חיים ייחודית, המתאימה במידה רבה לדינמיקה ולאורח החיים הדיגיטלי של מילניאלז, המחפשים אחר פעילויות, חוויות וחיבוריות במסגרת אורבנית תוססת. הדור הזה מעדיף לייקים וקליקים על לבני בטון.

בניגוד להוריהם ולדורות קודמים, למילניאלז יש ערכים שונים והם לא מחברים סמלי סטטוס לבעלות פרטית ולהצגה של מוצרים. הם מעדיפים גישה למוצרים וחללים במקום בעלות עליהם, עושים שימוש בהם לפי הצורך, צורכים שירותים במקום לרכוש אותם, ומחליפים תמונות זה עם זה, במקום לתלות אותן על הקיר. רבים מהם עובדים כפרילנסרים, מתמודדים עם חוויות כמו רילוקיישן ושינויים בהכנסה, זקוקים לגמישות ורואים נטל בבעלות על נכס או על חובות של משכנתא.

מילניאלז הצטרפו במהרה לכלכלת השיתוף הצומחת במהירות, מה שאיפשר להם גישה נוחה ומהירה לצרכים שלהם, תוך אימוץ אורח חיים צנוע בנכסים. זמן פנוי והכנסה פנויה מוקדשים להנאה מחוויות, לאכילה במסעדות, לאירועי תרבות ומפגשים חברתיים, לפגישות בבתי קפה וברים.

חדש מול ישן

לעומת זאת, יזמי נדל"ן ורגולטורים עדיין שבויים בקונספציות של חיים קודמים, שמטופחים על ידי מתן אשראי ועידוד ממשלתי לבעלות על נכסים ורכוש פרטי, שבו אנשים יכולים להציג לראווה את הכנסתם ומעמדם הכלכלי באמצעות סמלי סטטוס חומריים כמו דירות ומכוניות.

ממשלות אחרי מלחמת העולם השנייה קידמו באופן אקטיבי רכישות כאלה כדי להחיות את הכלכלה מחדש אחרי המלחמה. ואולם למילניאלז יש כאמור תפישת חיים אחרת והם רוצים סגנון חיים אחר. הם משתמשים בנסיעות שיתופיות, בציוד שיתופי ובתשלום על שירותים לפי הצורך. זהו אורח חיים שנקרא לרוב צריכה שיתופית, והוא דרך הרבה יותר יעילה, זולה ובת קיימא לעשות שימוש במשאבים ובחללים מוגבלים. מהו, אם כך, סוג המגורים שלו הם זקוקים?

תפישת הקו-ליבינג היא שיתופיות בדיור, והיא יכולה להתפתח במגוון רחב של מודלים. מירב מורן התמקדה במודל של בניינים גדולים שמוקדשים בלבד ליחידות דיור קטנטנות עם מתקנים שיתופיים בתוך הבניין. דוגמאות לבניינים כאלה אפשר למצוא בפרויקט הקולקטיב בלונדון, אוֹלי בניו יורק ו-WeLive בסיאטל. מיזמים כאלה יכולים לכלול מאות יחידות דיור, לפעול כמו כל נכס מגורים אחר והם לא מחוברים לסביבה החיצונית.

איקאה בחנה באחרונה בסקר את תפישת הקו-ליבינג, ומצאה כי אנשים לא רוצים לחיות בגורד שחקים, אלא מעדיפים קבוצות קטנות של דיירים וחיים משותפים, כל אחד בחדר שינה פרטי ושירותים פרטיים, אבל עם מתקנים משותפים בתוך ומסביב לבניין, לאורך הרחוב, בשכונה, ועם תחבורה ציבורית מצוינת. במחקר שפורסם בבריטניה השנה על ידי חברת הביטוח RSA, צוין כי "קו-ליבינג מציע אפשרויות חדשות, קהילה גדולה יותר, גמישות, תמיכה בקשישים עצמאיים ומהווה פיתרון לבדידות". כך שלא מדובר רק באורח חיים שמותאם במיוחד למילניאלז, אלא לכל האנשים שאין להם משפחה, ובמיוחד לאנשים מבוגרים וכאלה שילדיהם כבר יצאו מהבית, המחפשים חיבור ופעילות במקום תחושת הבידוד של נכסים גדולים בפרברים, או הסביבה הנפרדת של בתי אבות.

חלל מגורים משותף בהונג קונג
בלומברג

כך, קו-ליבינג נהפך לתפישת מגורים המתאימה למרכזי ערים תוססות ולשכונות מתחדשות, כשמרכיבים מסוימים באורח החיים הם חללים פרטיים ליחידים, ומרכיבים אחרים הם חללים משותפים בתוך אזור המגורים, או ברחוב, בבתי קפה, בברים ומסעדות ובכל אירוע חברתי שמתקיים. לכן, ממשלות ועיריות צריכות לאפשר ולקדם כלכלה שיתופית. סיאול ואמסטרדם, למשל, הן מובילות עולמיות בערים שיתופיות.

יעבוד רק במקום הנכון

קו-ליבינג ישגשג רק בקונטקסט מתאים. בנייה של בניין אחד שיתופי בסביבה ללא חיים קהילתיים או חללים ציבוריים אטרקטיביים, סביר שלא תביא להצלחה ולא תהווה תרומה לעירוניות. מיקום טוב יותר לקו-ליבינג יהיה בבניינים ישנים גדולים, במבנים לאורך הרחובות או מעל מרכזים מסחריים קיימים. לכך דרושה גם השקעה ממשלתית ועירונית כדי לספק מתקנים ציבוריים ותשתיות פיזיות וחברתיות מתאימות, עם שבילי אופניים, מדרכות נוחות ובטוחות, אזור ללא נסיעת רכבים, אזורי מסחר פעילים, סביבה נעימה ומקומות לאירועי תרבות ופעילויות קהילתיות.

בכלכלה שיתופית, הגבולות בין הציבורי לפרטי מיטשטשים, בדיוק כמו טשטוש הגבולות בין הצרכנים ליצרנים. לכן אנחנו זקוקים למושגים חדשים, כדי לאפשר לשותפויות פרטיות וציבוריות לפעול בחללים ציבוריים ולבנות בניינים שיוכלו לתרום לקהילה תוססת, בכל שעות היממה. יש לכך סיכונים וחסרונות. מורן מציינת בצדק, שאנשים לרוב בוחרים לחיות עם אנשים כמותם. במקרה כזה, קו-ליבינג עשוי להפוך למסגרת של קהילות מסוגרות, מופרדות ומפלות. זה סיכון שקיים בכל הכלכלה השיתופית, וצריך למצוא לו פתרונות.

הכותבת היא עמיתת מחקר בכירה במכון ירושלים למחקרי מדיניות, ולשעבר סמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#