מסר מהעבר: עליות הגג בניו יורק מלאות אוצרות ישנים - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מסר מהעבר: עליות הגג בניו יורק מלאות אוצרות ישנים

במבניה הישנים של העיר ניו יורק מוצאים לפעמים שרידים מרתקים ותזכורות מהעבר, המעלים באוב עידנים קדומים וחיים של אחרים

תגובות

>> עבור תושבי ניו יורק הנמשכים לבתים ולדירות ישנים, התזכורת לכך שהם אינם הראשונים שמתגוררים בביתם עשויה להיות מרגשת. אם זה היה תלוי בהם, הם היו אוסרים על פינוי מחסנים או עליות גג.

"יש חלום של אנשים שקונים בית ישן למצוא דברים שאחרים הותירו מאחור", אומר כריס קרואסלינג, מתכנת מחשבים שמצא במרתף ביתו הוויקטוריאני בפלטבוש, ברוקלין, אוצר של עלונים, כרטיסים וגזירי עיתון מהיריד הבינלאומי של 1939.

"סימנים מדורות קודמים אורבים בפינות בלתי צפויות, כמו ציורי מערות שמספקים רמזים לגבי התושבים הקודמים", אמר ריצ'רד רבינוביץ', נשיא אמריקן היסטורי וורקשופ. "ממצאים אלה מקבלים חשיבות במיוחד בעיר כמו ניו יורק, שבה תמיד יש תחושה שאנו פוסעים בעקבות קודמינו".

ניו יורק, שבה שיעור גדול של תושבים גרים בבניינים שנבנו לפני עשרות שנים, עשירה במיוחד בתזכורות מהעבר. לפי סקר של רשם האוכלוסין מ-2008, 85% מתושבי העיר גרים במבנים שנבנו לפני 1970, לעומת 42% בארה"ב כולה. יתרה מזאת, 39% מתושבי ניו יורק מתגוררים במבנים שהוקמו לפני 1930 ו-17% במבנים מלפני 1920. למרבית מזלם של הניו יורקרים, מצבם של בתים אלה אינו כה גרוע כפי שניתן היה לצפות.

התזכורות להיסטוריה של המבנה עשויות להיות זניחות - דואר זבל ואפילו חבילות שהגיעו ליעדן אחרי שהדיירים הקודמים עזבו. לעתים התזכורות הן עגומות, כמו חורי קליעים בחלונות שמזכירים את ההיסטוריה האלימה יותר של העיר, ולעתים התזכורות הן פריטים שנשכחו כשהבעלים הקודם עזב, כמו מסמכים מצהיבים בכספת במרתף.

ניו יורק טיימס

לעתים קשה להסביר מדוע פריט מסוים הושאר מאחור, ולעתים ההסבר נראה ברור, כמו במקרה של אן מרי סלמרי, שעברה לדירה בבית בבעלות משותפת במוריי היל במנהטן לפני שבע שנים. "כשקניתי את הדירה", אמרה סלמרי, מתווכת נדל"ן בקבוצת קורקורן, "הבעלים הקודמים השאירו כמה פריטים מוזרים, כמו ביצת בת יענה מטופשת שמוצבת על מעמד מיוחד. לא יכולתי אפילו לדמיין למה הם החזיקו את זה מלכתחילה".

ואולם סלמרי שמרה על הביצה, שמוצבת על המדף שלה. "זה לא שאני אוהבת את זה כל כך, אלא אני מתקשה לזרוק את זה", היא אמרה.

האגרטל שמצא דון מקלאוד, ספרן משפטי, כששכר דירה ברחוב אליזבת, היה מסקרן לא פחות. "ב-1980, כשעברתי לדירה ישנה ברובע האיטלקי", סיפר מקלאוד, "מצאתי פסל קרמיקה של מריה הקדושה שהיה גם אגרטל לסידורי פרחים של הלוויות. הדייר הקודם היה איטלקי קשיש שמת בדירה. לי אישית אין נטיות דתיות, אבל לא היה לי לב לזרוק את מריה".

לפני שלוש שנים, כשמקלאוד וחברתו, ליסה קירנס, עברו לפרויקט סיוורד פארק, מריה התלוותה אליהם. כיום היא מונחת על דלפק במטבח, ובמקום פרחים מעטרים אביזרי מטבח את תלתליה הזהובים.

ואם יש ביכולתן של התזכורות להעלות באוב את זוהר עידן העבר, הרי שחדר ההלבשה בבית הדו-קומתי של קתרין הפבורן ברחוב איסט 49 ממחיש זאת היטב. "כשהבית נמכר ב-2004, הוא היה זקוק לשיפוץ נרחב", אמרה איילין רוברט, מתווכת הנדל"ן שטיפלה במכירה מטעם קורקורן. "ואולם חדר ההלבשה נותר, והוא היה פשוט זוהר. לא נותר אף בקבוק בושם אחד ואף שפתון בודד, אבל היה אפשר לדמיין אותה יושבת שם ומתכוננת ליציאה. הבית היה ריק, אבל החדר נראה כאילו הזמן לא יכול לו".

הבית נקנה כנכס להשקעה ומוצע להשכרה. טרודי שלכטר, מתווך באלימן שמייצג את הבעלים החדש בבלעדיות, מסכים עם רוברט על איכויות חדר ההלבשה. "הוא שמר על הזוהר, על הקסם המקורי ועל הדגש על הפרטים", אמר שלכטר.

תזכורת מרגשת

במהלך שיפוצים שערכה בבית דו-קומתי שרכשה, מצאה אן קרמר, סופרת, אוסף של חוברות תווים מהמאה ה-19. "שברנו קירות", סיפרה קרמר, "ובתוך אחד הקירות מצאנו חבילה של דפי תווים לשירים פופולריים. הדפים היו במצב מתפורר ובלתי שמיש, אך שימשו תזכורת מרגשת לעידן שבו בני משפחה וחברים היו מתכנסים סביב פסנתר לערב של בידור חי". חוברות התווים, שחלקן יוצרו בצרפת, היו מרהיבות, והשירים לוו באיורים מוקפדים.

"הן היו מקסימות", אמרה קרמר, שעם בעלה הסופר קורט אנדרסן גרה במקום זה 21 שנה. "הן נתנו לי הרגשה שאנשים נהנו בבית הזה, שבחדרים גרו אנשים מאושרים והקירות הידהדו בשיר".

ויש גם רגעים מפתיעים מסוג שונה. מרסיה שונזייט, עורכת ומרצה בקולג', התגוררה בדירה בבית משותף ברחוב ווסט 79 עד שנת 1952, וכשהיתה בת 11 משפחתה עברה דירה. כשחזרה לאחר 20 שנה לשיעור בשיטת למאז עם אליזבת בינג, מומחית ידועת שם ללידה טבעית, חיכתה לה תגלית מפתיעה במקום.

"זיהיתי את הכתובת, כמובן", סיפרה שונזייט. "אבל רק שהגעתי הבנתי שהיא גרה בדירה הישנה שלי. חדר האמבט נותר בדיוק כפי שהיה בעבר. על מכסה השירותים נותרה אפילו מדבקה של ברבור ורוד ושחור שהדבקתי שם כשהייתי ילדה קטנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#