צפו במצגות: כך גורפים רווחים משימור מבנים - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צפו במצגות: כך גורפים רווחים משימור מבנים

תשעה סיפורים של התחדשות עירונית של מבנים היסטוריים ומתחמים מוזנחים

2תגובות

המושבה הגרמנית בחיפה

ניחוח אירופי בעיר התחתית

מיקום: העיר התחתית בחיפה

שנת הקמה: 1869

שנת שיפוץ: החל ב-1996

יזם: עיריית חיפה

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: המושבה הגרמנית בחיפה, המשתרעת לאורך שדרות בן גוריון, הוקמה בשנת 1869 על ידי אגודת הטמפלרים. תחילה עסקו תושבי המושבה בחקלאות, אך עד מהרה החלו הטמפלרים להקים בעיר בתי חרושת קטנים, בתי מלאכה, חנויות ובתי מלון. בשנת 1944 גורשו הטמפלרים מהארץ והמושבה נידונה להזנחה של עשרות שנים.

בתי המושבה הייחודיים לא שומרו והשדרות לא פותחו, בעיקר משום שתושבי העיר העדיפו לגור במעלה הכרמל ולא בעיר התחתית, והייחוד האדריכלי שבמקום עדיין לא זכה להערכה. הסביבה התאפיינה במגורים ברמה ירודה, בבתי מלאכה ומוסכים מלוכלכים ובהזנחה כללית. בסוף שנות ה-80 יזמה העירייה "תוכנית שלד", שנועדה לשמר את אופי המושבה הגרמנית וקבעה שימושים מעורבים לעסקים הכוללים בתי קפה, מסעדות, מלונאות ומגורים. על בסיס תוכנית השלד התחיל תהליך הכנת תוכניות סטטוטוריות לשמונה מתחמי תכנון, שכוללים את כל אזור המושבה הגרמנית.

בשנת 1996 אושרה תוכנית "פיתוח שטחים להולכי רגל לאורך שדרות בן גוריון". התוכנית בוצעה באמצעות החברה הכלכלית של עיריית חיפה, תוך שיתוף פעולה בין עיריית חיפה, החברה הממשלתית לתיירות ומינהל מקרקעי ישראל. באותו זמן הוקמה "מינהלת המושבה הגרמנית", אשר פעלה לראשונה לביצוע פרויקט שיקום עירוני בשיתוף עם דיירי המקום, שעמם נחתמו הסכמים שאיפשרו בין היתר את הפיתוח והטיפול בחזיתות המבנים.

בשנת 1999 הסתיימה מלאכת השיפוץ ושימור ציר המושבה. התפישה האדריכלית של פרויקט השיקום התייחסה ברגישות למורשת ההיסטורית, במטרה ליצור שילוב ומיזוג בין הקונטקסט והאקלים המקומיים לבין התרבות והתפישה האורבאנית של המתיישבים הטמפלרים. על מנת להפוך את שדרות בן גוריון לציר תיירות ייחודי, הורחבו המדרכות לאורך השדרה, חזיתות המבנים נחשפו ושוקמו ולאורך שני צדי הרחוב הוקמו טיילות וכיכרות.

חומרי הבנייה והפרטים האדריכליים שומרים על הרוח ההיסטורית של המקום, תוך התאמה לצרכים עכשוויים של הרחוב כמרכז תיירותי ותרבותי. הבתים עברו הסבה למבני פנאי ובילוי הכוללים כיום מסעדות, גלריות ומרכז מבקרים. נשתלו וטופחו גינות וחצרות, המזכירות את גני הבוסתן ההיסטוריים. עבודות השימור והפיתוח יצרו שדרה רחבה ופתוחה המאפשרת תצפית רצופה לים מצד אחד ולהר הכרמל מהצד השני.

העירייה פועלת בשנים האחרונות לקידום הקמת פרויקטים תיירותיים בציר המושבה, בהם מלון "קולוני" שנפתח באחרונה. מדובר במבנה מ-1905, שהוקם כמלון "אפינגר" ונהפך ברבות השנים לבית אבות סיעודי. באחרונה שופץ ושוקם המבנה ההיסטורי, שחזר לייעודו המקורי ונהפך למלון בוטיק.

בימים אלה גם מוקם מלון נצב"א על השטח ששימש בעבר התחנה המרכזית של חיפה. מלון שלישי המקודם במושבה הגרמנית הוא "מלון שומכאר", שיוקם בפינת רחוב הגנים ולוחמי הגטאות. המלון יוקם במבנה מתחילת שנות ה-30 המיועד לשימור. בחלקה העליון של המושבה ברחוב הגפן פינת בן גוריון מתוכננת הקמתו של מרכז תיירותי גדול שיכלול מלון וחניון תת קרקעי.

מתחם הנמל בחיפה

הסטודנטים יורדים לעיר התחתית

מיקום: העיר התחתית בחיפה, בין בית המכס לממגורות דגן

שנת הקמה: שנות ה-30

שנת שיפוץ: החל ב-2007

יזם: עיריית חיפה

אדריכל: משרד אדריכלים משה צור

אדריכל נוף: חווה ברקן

תכנון תנועה: משרד דאל

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: בשנת 1922 בדק שר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, היכן כדאי להקים נמל מים עמוק ומודרני בישראל, וחיפה נבחרה כאתר הנמל. לשם העמקת הנמל הוצא חול מהים, שאותו ערמו במים הרדודים הסמוכים לחוף ויצרו רצועה מיובשת.

הממשלה הבריטית חילקה את השטח המיובש לרצועות קרקע, כאשר הקרובה ביותר לקו הרציפים והמים נמסרה למינהלת הנמל דאז, ושימשה לבניית מחסנים ומסילת ברזל. רצועה נוספת נמסרה לנציב הבריטי, שהעביר בשנת 1948 את הזכויות לעיריה על מנת שתשתמש בה לבנייה, מסחר, אחסנה ודיור.

הרחוב הראשי במתחם המיובש נקרא תחילה רחוב קינג ג'ורג', נהפך לאחר מכן ל"דרך המלכים", ומאז קום המדינה נהפך לרחוב העצמאות. את חזיתו האחידה תיכנן האדריכל הבריטי הולידיי.

המבנים במקום נבנו על ידי אנשים שחכרו את השטח והתחייבו לסיים בנייה של שלוש קומות ראשונות עד 1937 ושלוש נוספות עד 1942. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, הוטלה מגבלה על שימוש בחומרי הבנייה, וכך לא הספיקו כל בעלי הבתים לעמוד בהתחייבותם.

לאחר קום המדינה נהפך האזור למע"ר של חיפה והיה למרכז שוקק חיים, שסבב סביב הפעילות הנמלית שכללה באותם ימים אוניות נוסעים ומטענים, וכן משרדי ממשלה, מינהל מקרקעי ישראל, טאבו, משרד האוצר ומס הכנסה שמצאו גם הם את מקומם במע"ר.

בשנות ה-70 החלה תזוזה מזרחה של הפעילות הנמלית וכן החלו תמורות בפעילות עורף הנמל, והאזור התרוקן מהפעילות הנמלית שנלוותה לו. מצבו הפיזי של המתחם הלך והידרדר, תוצאה של הזנחה רבת שנים, בנייני קריית הממשלה ובתי המשפט שהוקמו בשנות ה-90 הביאו לנטישה המונית של משרדים, ורבים מבנייני העיר התחתית התרוקנו.

עם היבחרו לראשות העירייה, החל יונה יהב לקדם את החייאת העיר התחתית, ובעיקר שיקום ושיפוץ של מתחם בצורת אליפסה, שאורכו קילומטר ורוחבו 150 מטר - התחום בין בית המכס במזרח וממגורות דגון ותחנת הרכבת במערב, ובין דרך העצמאות לגדר של נמל חיפה. המטרה היתה להקים מתחם מחודש, המשלב מעונות סטודנטים, קמפוסים של פקולטות ומכללות, מגורים, בתי קפה, מסעדות, גלריות וחנויות המספקות את צורכי הסטודנטים.

לב הפרויקט הוא רחוב הנמל, שבו חודשו והוסדרו התשתיות התת קרקעיות, המדרכות הורחבו ורוצפו באבנים משתלבות, הוסדרה תאורת רחוב שהותאמה לאופי האזור, בוצע גינון והוקמו כיכרות. צעדים אלה הפכו את המקום למתחם שבו הסטודנטים יכולים להסתובב בביטחה גם בשעות הלילה.

דרך העצמאות (הציר המרכזי בעיר התחתית של חיפה, שמזרים את רוב התחבורה שעוברת דרך העיר בכיוון צפון-דרום) עבר גם הוא שיפוץ יסודי שכלל החלפת תשתיות בעלות של 60 מיליון שקל, בשיתוף עם משרד התחבורה. במרכז הרחוב הוקמה מנהרת התשתיות הארוכה בארץ אליה הוכנסו כל התשתיות התת קרקעיות לרבות חשמל, ניקוז ותקשורת ומעליה הושלמה תשתית המטרונית (אוטובוס רב-קיבולת), שתהווה כלי תחבורה עיקרי להסעת המונים מהפריפריה לקמפוס הנמל.

העבודה בשניים מהמבנים במתחם הושלמה ואלו מאוכלסים כבר בסטודנטים עד אפס מקום. האזור, שהיה עד לא מזמן שטח מסחרי זנוח ואפל, נהפך למתחם סטודנטיאלי תוסס ושוקק חיים שבו מתגוררים כבר עתה כ-600 סטודנטים ב-7 מעונות. שני מבנים נוספים נמצאים בשלבי עבודה מתקדמים. הפעילות העירונית במרחב הציבורי הביאה להתעוררות נדל"נית ערה שהעלתה כבר עתה את ערך הנכסים במקום במאות אחוזים.

יזמים פרטיים הקימו מכללות ומבקשים להרחיבן. אחרים הקימו מעונות סטודנטים, מסעדות, גלריות פאבים, וברחוב הנמל 40 החלו העבודות להקמת מלון בוטיק חדש.

 

פרויקט פינוי-בינוי בשיכון סלע בראשל"צ

עוברים מיד לדירה החדשה

מיקום: המתחם כלוא בין הרחובות גבעתי, גוש עציון, עטרות, נהריים וחי"ש בשיכון סלע בראשון לציון

שנת הקמה: 1950

שנות שיפוץ: 2010-2020

השקעה: 1.25 מיליארד שקל

יזם: חברת האחים דוניץ

אדריכל: משרד פייגין אדריכלים

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: מתחם ותיק הכולל 49 בנייני רכבת ישנים ו-280 דירות. כמו פרויקטים רבים אחרים, שמטרתם להביא להתחדשות עירונית, גם הדרך בפרויקט זה לא היתה פשוטה. בשיכון סלע יושבו בשנות ה-50 עולים במעברות, ואחר כך הועברו לשיכונים.לפני כשמונה שנים, החלו יזמים שונים לקדם מול הדיירים פרויקט פינוי-בינוי במתחם, שאף זכה לתמיכתו של משרד השיכון, אך הפרויקט לא הצליח להמריא. רק ב-2006, כאשר חברת האחים דוניץ רכשה קרקע בחלק מהמתחם ב-7 מיליון דולר, היא הצליחה לקדם את הפרויקט מול הדיירים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

על פי התוכנית, במקום הבניינים הישנים ייבנו 14 מגדלים של 25-30 קומות עם 1,400 דירות חדשות. לפרויקט הוגשו התנגדויות רבות מצד תושבי השכונות הסמוכות, המתגוררים בבתים צמודי קרקע, אך בנובמבר 2009 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה את התוכנית.

הייחוד של הפרויקט ביחס לפרויקטי פינוי-בינוי אחרים הוא שדיירי הבניינים הישנים לא ייאלצו להתגורר בשכירות במהלך תקופת הבנייה, אלא יעברו ישר לבניין החדש. הפרויקט ייבנה בשלבים כאשר המגדל הראשון כבר מתנשא כיום לגובה של 30 קומות, ובקרוב צפויים הדיירים הראשונים להיכנס אליו. רק אחר כך הבניין הישן שבו התגוררו ייהרס.

הפרויקט נקרא קריית האמנים מאחר שבשטח הצמוד לפרויקט המגורים, מתכוונת העיריה לאשר בקרוב את הקמת בית אמני ראשון לציון החדש, שישרת את תושבי העיר העוסקים באמנות. המבנה יכיל גלריות, סטודיו לעבודה ובית קפה.

שוק אברבנאל ברחובות

מורשת ודיור בר-השגה

מיקום: שכונת שעריים ברחובות

שנת הקמה: שנות ה-60

השקעה: עשרות מיליוני שקלים

יזם: עיריית רחובות

אדריכל פרויקט המגורים: משרד דליה לפידות אדריכלים

אדריכל מרכז המורשת: משרד גיל יעקב ומיכל אדריכלים

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: שוק אברבנאל נמצא בטבורה של שכונת שעריים, בין הרחובות אברבנאל ובר כוכבא, על שטח של כ-2.2 דונם. השוק הוקם בתחילת שנות ה-60, ועם השנים חלקים ממנו נרכשו על ידי תושבי השכונה, שהפעילו בו סוגים שונים של מסחר קמעוני. כיום נשארה חנות אחת בשוק, 'איטליז בדיחי', שם דבר בשכונת שעריים.

כבר לפני שני עשורים, לאחר שרבים מבעלי החנויות הלכו לעולמם, השוק הלך והתרוקן, ונהפך לאתר מוזנח. בסוף שנות ה-90, החלה עיריית רחובות, בעלת הקרקע, בהליך פינוי בעלי החנויות.

לפני כעשר שנים הגתה עיריית רחובות רעיון להקים במקום בית מורשת ומוזיאון ליהודי תימן ושבטי ישראל. כדי לממן את המרכז, הוחלט להקים בצדו שני מגדלי מגורים, שיכללו 54 דירות שיימכרו לצעירי רחובות, במסגרת פרויקט לדיור בר-השגה. העירייה החלה לקדם את הפרויקט שנקרא "פרויקט המוזיאון", וביוני 2010 התוכנית קיבלה תוקף. לפי התוכנית, הפרויקט יכלול דירות בנות 3.5-5 חדרים בשטחים של 98-125 מ"ר, שיימכרו במחירים הנמוכים בשיעור של 15%-20% ממחיר השוק.

פרויקט המגורים מקודם על ידי העיריה באמצעות חברת ה.ל.ר לפיתוח רחובות. בימים אלה פועלת העיריה כדי לפנות את הדייר האחרון במתחם, ובהמשך תבצע מכרז לבחירת קבלן מבצע. מיד לאחר מכן תחל בשיווק הדירות לצעירי העיר.

"הפרויקט הזה הוצג לעירייה לראשונה לפני כ-11 שנה", מסביר הממונה על הנכסים בעיריית רחובות והאחראי על המורשת בעיריה, חנניה קורש, "ציינו בפני העיריה כי שכונת שעריים בת כ-100 שנה ולצעירי השכונה אין דירות על אף שהיו מעוניינים מאוד להישאר בה. הקמת המוזיאון, לצד פרויקט המגורים, משקפת פסיפס תרבותי של כל העליות, והשאיפה היא להקים מרכז מרשים בסגנון של סוזן דלאל בתל אביב".

מדרון יפו

הר האשפה שנהפך לפארק

מיקום: מנמל יפו בצפון ועד לחוף גבעת עלייה בדרום

שנת שיפוץ: 2006-2009

השקעה: 60 מיליון שקל

יזם: עיריית תל אביב

אדריכל: משרד ברוידא-מעוז אדריכלות נוף

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: פרויקט פארק מדרון יפו הוא אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של שיקום ומיחזור של אתר פסולת שנעשה בישראל עד כה. 1.275 מיליון טונות פסולת הבניין שפונו מהמקום עברו תהליך מיחזור והועברו לשימוש בפרויקטי תשתית ברחבי המדינה ואף בבניית הפארק עצמו.

הרי הפסולת שהיו במקום בעבר הגיעו לגובה של כ-15 מטר. האתר מוקם על גבי קטע מהים שיובש לצורך כך. בשנת 1988 נסגר האתר והעיריה הפסיקה לשפוך במקום פסולת, אך פעילות בלתי חוקית של שפיכת פסולת נמשכה. עד 2004 מדרון יפו היה מפגע סביבתי, חזותי ונופי וסימל בעבור תושבי שכונת עג'מי ביפו הזנחה וקיפוח. הגבעה הרסה למעשה את קו הים המקורי, מנעה גישה אל החוף מתושבי השכונה וחסמה את דרך הגישה מצפון לדרום לאורך קו החוף. באתר פרצו שריפות מדי פעם, והמדרונות בחלק הדרומי גלשו לים וזיהמו אותו.

הפרויקט שעליו החליט ראש העירייה רון חולדאי נועד להחזיר את חוף הים לתושבי יפו ולהקים עבור הציבור פארק חופי, שבוצע על ידי אגף שיפור פני העיר (שפ"ע) בעיריה באמצעות חברת עזרה וביצרון.

הפרויקט הוקם לאחר הליך שיתוף הציבור. במסגרתו, הונמך הר הפסולת על מנת ליצור מדרון מתון המאפשר צפייה אל הים, הוקמה טיילת לאורך החוף, הכוללת שביל אופניים, והוכשר חוף ים הכולל דק מעץ לדייג ותצפית. כמו כן, נפתחו שלושה צירים ירוקים המקשרים את השכונה אל הפארק, והוכנו רחבות תצפית, אזורי פעילות ספורט ונופש, אזורי גינון ומדשאות.

בית העיריה הישן של תל אביב

קלאסיקה ברחוב ביאליק

מיקום: רחוב ביאליק 27

שנת הקמה: 1924

שנת שיפוץ: 2008

השקעה: 5 מיליון דולר

יזם: עיריית תל אביב

אדריכל: משרד אפרת קובלסקי אדריכלים

עיצוב פנים: אדריכל מאירה קובלסקי בשיתוף אדריכל דן חסון

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: בית העיריה הישן של תל אביב ברחוב ביאליק, הסמוך לביתו של המשורר חיים נחמן ביאליק, נבנה ביוזמה פרטית של משפחת סקורה בשנת 1924. המשפחה ביקשה להקים בעיר העברית הראשונה בית מלון, שתוכנן על ידי אדריכל משה צ'רנר. ב-1925 הוא נפתח, אך הביקוש לתיירות בשנים האלה היה דל.

במקביל החלה תל אביב להתפתח ובית העיריה בשדרות רוטשילד לא הספיק לכל המחלקות העירוניות. ראש העיריה, מאיר דיזנגוף, ביקש לבנות בניין חדש, אך עד להקמתו נבחר ב-1925 המלון של משפחת סקורה לשמש באופן זמני את העיריה ואת לשכת ראש העיר. המצב הכלכלי של העיר הצעירה באותם ימים לא איפשר לבנות את בית העיריה החדש, ודיזנגוף הורה על רכישת המלון תמורת סכום לא ידוע בשנת 1928.

במהלך השנים שימש בית העיריה כמה תכליות, ואפילו בתי המשפט של תל אביב פעלו בקומת הקרקע. בשנת 1965, חנכה העיריה את משרדיה החדשים ברחוב אבן גבירול, ובית העיריה הישן נותר ריק. ב-1972 עשו בחלקו שימוש לטובת מוזיאון תולדות העיר ואגף ועדי שכונות של העיריה גם פעל שם.

ב-2006, לקראת חגיגות 100 שנה לייסוד העיר, החליטה העיריה להחזיר עטרה ליושנה ופירסמה מכרז אדריכלים לשימור ושיפוץ המבנה. המשרד שזכה היה אפרת קובלסקי, וב-2008 החלו עבודות השיפוץ של המעטפת החיצונית ופנים הבניין. כדי להגדיל את השטח הבנוי נוסף בחלקו האחורי אגף חדש בצורת קופסה אפורה.

בבית העיריה נפתח מוזיאון לתרבות אורבנית תל אביבית בניהול האוצרת איילת ביתן שלונסקי וספרייה, ומתקיימות בו תערוכות הנוגעות להיסטוריה של העיר ופעילויות תרבות לילדים. בנוסף, שוחזרה לשכתו המקורית של דיזנגוף, והיא משמשת לשכה ייצוגית של ראש העיר המכהן.

המלון הסקוטי בטבריה

החלום של ד"ר טוראנס

מיקום: טבריה

שנת הקמה: יוני 2004

שנת שיפוץ: 1999-2004

השקעה: 18 מיליון דולר

יזם: הכנסייה הסקוטית

אדריכל: ד"ר עדנה ישי-ווילסון

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: המלון הסקוטי בטבריה, נמצא במתחם היסטורי בן 150 שנה ובו 15 דונם. המבנה הוקם על ידי הכנסייה הסקוטית כבית חולים במאה ה-19. בראש בית החולים עמד ד"ר דיוויד ואט טוראנס, רופא-מנתח סקוטי, שראה שליחות במקצוע הרפואה ובטיפול בחולים בארץ הקודש.

ד"ר טוראנס הגיע לראשונה לטבריה בשנת 1884 בראש משלחת של הכנסייה הסקוטית, והמצב התברואתי והבריאותי הקשה ששרר באזור הניע אותו לפעולה. בינואר 1894 נחנך בית החולים. ד"ר טוראנס עבד וניהל את בית החולים וגם נסע וטיפל בתושבי האזור, לרבות בתושבי צפת.

בשנות פעילותו במקום, ד"ר טוראנס איבד ארבעה מילדיו, ובזו אחר זו את שתי נשותיו. למרות אסונות אלה, קשיים מול השלטונות הטורקיים, מלחמת העולם הראשונה שלא פסחה על מקום זה ותאונת דרכים קשה שעבר, הוא המשיך בעקשנות לטפל באלפי חולים עד פטירתו בשנת 1923. בנו, ד"ר הרברט טוראנס, הצטרף לאביו בשנת 1921 והמשיך לעבוד בבית החולים עד לפרישתו בשנת 1953. ד"ר דיוויד ואט טוראנס קבור עם שאר בני המשפחה שנפטרו בטבריה בחלקות קבר הצמודות לבריכת המלון.

בית החולים המשיך בפעילותו כבית יולדות עד שנת 1959, ולאחר סגירתו הוסב לבית הארחה. ב-1999, הכנסייה הסקוטית החליטה להסב את בית ההארחה למלון בוטיק יוקרתי. במקום הוקם בית מבנה המשלב מבני בזלת מהמאה ה-19 עם מבנה מודרני. במלון 50 חדרים, הצופים לכינרת ולהרי הגולן, מתוכם 16 חדרים עתיקים משוחזרים מסוף המאה ה-19.

מלון כנען ספא בצפת

שריד מנדטורי בצפת

מיקום: הר כנען, צפת

שנת הקמה: 1942

שנות שיפוץ: 1958 ו-1998

השקעה: מעל 60 מיליון שקל

יזם: קופת חולים מאוחדת

אדריכל: משרד מילוסלבסקי אדריכלים

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: מלון כנען ספא שעל הר כנען בצפת נבנה בשנת 1942 על ידי המשטרה הבריטית. במקור, הוא שימש לבית ספר לשוטרים, והיה בנוי בשני מבנים: מבנה ראשי ששימש את מגורי הקצינים ואת משרדי המפקדה, ובניין נוסף ששימש מרכז תרבותי ובית קולנוע. בין המבנים היה מאהל ששימש למגורי השוטרים.

לאחר קום המדינה קנתה את המקום ג'ני גרוסינגר, שהחזיקה רשת של בתי מלון בארצות הברית, ואולם היא לא הקימה בית מלון במקום. במקום זאת, היא נתנה את המבנה לקופת החולים של הציונים הכלליים (לימים קופת חולים מאוחדת), שהפעילה שם בית הבראה.

ב-1958 עבר בית ההבראה את השיפוץ הראשון כשאת הניהול שלו קיבל שמואל פרל, בן למשפחת מלונאים צפתית. השיפוץ כלל בנייה של מבנה ששימש חדר אוכל של בית ההבראה, וקישר בין שני המבנים שהיו קיימים עוד מימי בית הספר לשוטרים.

בית ההבראה פעל באותה מתכונת עד 1990, אז ביקשה קופת חולים לאומית ממשרד מילוסלבסקי אדריכלים לתכנן בית מלון חדש. במקום מלון בן 40 חדרים קטנים, שלא עמדו בתקן המינימלי של גודל החדרים שמכתיב משרד התיירות, נבנה מלון בן 125 חדרים עם שש קומות, מרכז ספא, בריכה, חדר כושר וחמאם טורקי. תהליך התכנון נמשך כמה שנים, בהן תוכניות המלון החדש שונו כמה פעמים. רק ב-1998 הוא נפתח לקהל הרחב במתכונתו הנוכחית.

דבר נוסף שכדאי לדעת על המלון הוא שהוא יושב על מגרש בשטח 16 דונם, כאשר בפינה הצפונית שלו קבורה אישה אנגליה בשם שרה לוי, שהיתה הבעלים המקוריים של הר כנען.

 

בית ילין

"סיפור ציוני גדול"

מיקום: מוצא

שנת הקמה: 1890

שנת שיפוץ: 2005-2009

השקעה: כ-2.5 מיליון שקל

יזם: המועצה לשימור אתרים בירושלים

היסטוריה של הנכס ותהליך השיפוץ: בית ילין הוקם בשנת 1890 במוצא, בתקופת ראשית ההתיישבות מחוץ לחומות ירושלים.

משפחת ילין היתה בין המשפחות הראשונות שהגיעו למוצא כדי להקים במקום התיישבות יהודית. את הקרקעות קנה אבי המשפחה דוד ילין יחד עם שאול יהודה מערביי הכפר קולוניה, ומיד לאחר מכן החל בהקמת מלון על אם הדרך לירושלים. כשנתיים לאחר הקנייה נפטרו הרוכשים, והטיפול במקום עבר לידי בנו של דוד, יהושע ילין, שבנה במקום חאן, שלימים נהפך לבית כנסת, וכן את ביתו, שם התגורר עד למותו בשנת 1924.

ביתו של יהושע ילין נבנה בשטח של כ-100 מ"ר. בפינה הדרומית של הבית היה גרם מדרגות דרכו ניתן לטפס אל גג, שעליו נבנה חדרון קטן בשטח של כ-10 מ"ר. לאחר מותו של יהושע הושכר הבית, אך הוא ננטש בשנות ה-60 של המאה שעברה.

משפחת ילין שלחה ענפים עמוקים במדינה. בנו של יהושע, דוד, נהפך למורה נודע וחוקר הלשון העברית, וייסד יחד עם אליעזר בן יהודה את "ועד הלשון העברית" (כיום האקדמיה ללשון עברית). בנו של דוד, אליעזר, היה אדריכל שנישא לתלמה ילין, צ'לנית בעלת שם עולמי, שעל שמה נקרא בית הספר לאמנויות בגבעתיים.

עבודות השימור בבית נעשו לאחר שנים רבות של הזנחה, בהן המבנה נפגע מוונדליזם. את העבודות החלה המועצה לשימור אתרים ב-2005 בשיתוף עם נכדיהם של תלמה ואליעזר לוין - מתכננת השימור תלמה ורדי, ועזר ישראלי שהופקד על הביצוע. בשימור סייעו תורמים שונים ובהם ליאונרד קאהן ו-USA-JNF (קק"ל ארה"ב).

במהלך פעולות השימור נחשפו אתרים נוספים, שעבודות השימור עליהם נעשות בימים אלה. כאלו הם מבנה עתיק, בור מים עמוק ורפת הנמצאת בקומת המרתף. הבית ששומר משמש כיום מרכז מבקרים לסיפור תולדות ההתיישבות ועבודות החקלאות בהר במחצית המאה ה-19 ואילך.

"הבית הזה הוא בית קטן עם סיפור ענק", מסביר מנכ"ל העמותה לשימור אתרים, עמרי שלמון, "אל המבנה התוודענו דרך בני משפחת ילין, והעבודות במקום החלו כדי להגשים חלום אישי, אך זה נהפך לסיפור ציוני גדול".

 

>> רחובות הערים בישראל גדושים בהזדמנויות שמצפות למי שיידע לנצל אותן. הזדמנויות אלה יכולות להיות מבנים היסטוריים מרהיבים, הנחבאים מאחורי שכבות עבות של אבק, או פשוט מיקומים מעולים במרכזי הערים שמסיבות שונות נותרו עזובים ומוזנחים.

מכשולים רבים עומדים בפני מי שרוצה לממש את הפוטנציאל המגולם במתחמים מיושנים ומוזנחים. ראשית, לעתים ישנם דיירים ותיקים, שנמצאים במקום ומסרבים לקבל את השינויים המוצעים, ולפעמים ישנן התנגדויות מצד תושבים של שכונות סמוכות.

כמו כן, יש לזכור כי עלויות השימור גבוהות מאוד לעתים, הרבה מעבר לעלויות בנייה רגילות, בשל הצורך לשמור על הצביון המקורי של המקום ולהשתמש בחומרי בנייה מיוחדים ויקרים. עם זאת, השוק או תושבי העיר יודעים להעריך את המאמצים המושקעים, ולאתרים אלה יש במקרים רבים קסם שלא מאפיין בנייה רגילה. לכן, ההשקעה הגדולה עשויה להתגלות כמשתלמת מבחינת מחירי הדירות או הפופולריות של המתחם בקרב התושבים.

עיריות זריזות ויזמים נמרצים שידעו לזהות את הפוטנציאל של מקומות אלה, לגייס את המשאבים הדרושים לשיפוצם ושיקומם ולקדם תוכניות מתאימות - הצליחו לשפר מאוד הן את תדמית האתרים והערים הן את תזרים המזומנים. בחלק מהמקומות שומרו ושופצו מבנים והוקמו בהם מבני ציבור ואתרי בילוי. במקרים אחרים, השטח נוקה, והוקמו פרויקטים גדולים שתרמו לחידוש פני המקום.

בחרנו בתשעה סיפורים של פרויקטי התחדשות עירונית מעניינים, המראים היטב כיצד יוזמות מוצלחות יכולות להזרים דם חדש למקומות שאיש לא היה מעוניין בהם קודם או להניב רווח כלכלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#