עיריית תל אביב מסרה מידע שגוי - ותפצה את היזמים - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיריית תל אביב מסרה מידע שגוי - ותפצה את היזמים

עיריית תל אביב עיכבה מתן מידע תכנוני על מבנה ברחוב לילינבלום, וכן מסרה מידע שגוי. בית המשפט פסק פיצוי לטובת בעלי הנכס

תגובות

>> שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, קבע לאחרונה כי עיריית תל אביב תפצה שתי חברות המחזיקות בנכס בעיר, לאחר שמסרה להן מידע תכנוני שגוי. לטענת החברות - הילה ר.ג ייעוץ וניהול השקעות ו-ווסט פאלם ביץ' אינטרנשיונל - המחזיקות בנכס ברחוב לילינבלום 1 פינת פינס 27 בעיר, נגרמו להן נזקים בשל עיכוב של שנים במסירת מידע תכנוני, ואף מסירה של מידע תכנוני שגוי, בנוגע לאפשרויות בנייה על הקרקע.

מדובר בנכס בעל שני אגפים מחוברים זה לזה עם כניסות נפרדות לכל אגף. האחד פונה לרחוב לילינבלום והשני לרחוב פינס. על כל אגף חלה תוכנית בניין עיר שונה. בדצמבר 1999 ניתן היתר לתוספת בנייה על אגף לילינבלום כאשר על אגף פינס ניתן היתר הריסה. החברות ביקשו להגיש תוכנית לשינויים ולממש את יתרת זכויות הבנייה.

לשם כך, הגישו החברות מספר רב של בקשות למידע בקשר לנכס. לטענת החברות, העירייה מסרה פרטים שגויים, שגרמו לעיכובים מיותרים, ואף סירבה לתקן את טעויותיה, דבר שאילץ אותן להזדקק להליכים משפטיים. בכך נגרמו להן עיכובים ונזקים ניכרים במימוש זכויותיהן.

בנוסף טענו החברות כי העירייה הפרה את חובתה לספק מידע נכון ואמין תוך זמן קצוב וסביר, בניגוד להתחייבויותיה כרשות ציבורית. לטענתן, אילולא נהגה העירייה כפי שנהגה, ניתן היה להוציא לפועל את עבודות הבנייה תוך זמן קצר - לפחות 50 חודשים לפני המועד שנקבע לבסוף. החברות דורשות מהעירייה לפצותן בגובה הנזקים שנגרמו להן, שאותם העריכו ב-6.2 מיליון שקל.

לטענת החברות, נמסר להן מידע מטעה על ידי העירייה ב-2002, ולפיו הנכס מיועד לשימור, מה שמנע בנייה על אגף פינס. התובעות טענו כי למעשה תוכנית השימור אינה בתוקף. למרות שהודיעו על כך לעירייה, היא לא ביטלה את הרישום השגוי. רק בעקבות הליכים שנאלצו התובעות לנקוט, נאותה העירייה בסופו של דבר לחזור בה מדרישתה.

"הוכח גם הוכח שנפלו פגמים בהתנהלות העירייה בנוגע למסירת המידע באשר לשימור הנכס", קבע השופט אורנשטיין בהחלטתו. "העירייה התבססה על תוכנית השימור לפיה נאסרה הריסת בניין וכן הכשרת מקומות חניה בחצר אותו הבניין. אלא שתוכנית השימור טרם עברה את כל ההליכים הסטטוטוריים הדרושים ולא קיבלה תוקף הן בעת הגשת הבקשה למידע ואף לא בעת בירור התובענה".

גם אדריכלית העיר, דניאלה פוסק, הודתה כי אכן אגף פינס אינו מיועד לשימור. הליך שהתנהל בוועדת הערר לא הותיר מקום לספק כאשר ועדת הערר קיבלה את טענת התובעות וקבעה כי תוכנית השימור לא חלה על אגף פינס.

לדברי השופט בידי העירייה לא היה הסבר מדוע עמדה על כך שאגף פינס מיועד לשימור ורק באיחור רב, בתיק המידע החמישי מיולי 2003, הוסרה הדרישה מתיק המידע. "המסקנה היא שדרישת העירייה בדבר שימור שגויה, בלתי מבוססת, נעדרת כל אחיזה ולא היה כל מקום לציינה בתיקי המידע", ציין השופט.

מחלוקת נוספת נוגעת לדרישה של העיריה לנטיעת עצים במגרש. מההחלטה עולה כי הצדדים הגיעו לסיכום בפגישה שנערכה באפריל 2003, ולפיו מספר העצים ייקבע לפי מפתח של עץ אחד על כל 50 מ"ר שטח קרקע לא מבונה - כלומר שבעה עצים בלבד. אלא שבדיון בוועדת המשנה לתכנון ובנייה שהתקיים שנה אחר כך, במאי 2004, נקבע כי מקומות החניה במתחם יהיו תת-קרקעיים וכי יינטעו 13 עצים. החברות הגישו ערר על ההחלטה ובינואר 2005 הודיעה העיריה כי הערר התקבל ומספר העצים יצומצם לשבעה. גם בהיבט זה קבע השופט כי העיריה נתנה מידע מוטעה.

עיריית תל אביב הכחישה את המיוחס לה, וטענה כי לא נפל כל דופי בהתנהלותה. לטענתה, קיבלה החלטות במסגרת שיקול דעת המוקנה לה כרשות ועל כן אין לייחס לה רשלנות. העירייה טענה כי התובעות הן שגרמו לעיכובים לאחר שהחליפו מספר רב של אדריכלים וגרמו בכך להתארכות הליכי התכנון. בנוסף טענה העירייה כי התובעות שינו את תכנון הבנייה בנכס פעמים רבות ולכן נדרשו פעם אחר פעם לתיקי מידע חדשים.

השופט קבע כי "גם בנושא השינוי התכנוני שיזמו התובעות מפעם לפעם, אין כדי לנתק את הקשר שבין הרשלנות של העירייה לבין הנזק".

השופט ציין בהחלטה כי נפלו שגיאות במידע שמסרה העיריה לתובעות וכי לא מדובר רק בטעויות בשיקול הדעת או בבעיות שנובעות מייחודיות הנכס. עוד נקבע כי לעיריה ניתנו הזדמנויות לתקן את אותו מידע שגוי תוך זמן סביר, מאז התבקשה על ידי התובעות לעשות כן, אך היא לא נענתה לפניות.

"רשות תכנון חבה חובת זהירות כלפי מקבל השירות וככל שתפר את חובתה זו וייגרם נזק, היא תישא בפיצוי בגינו. גם אם מדובר בטעות בשיקול הדעת במסירת פרט מידע", אמר השופט. "אם לאחר שמתגלית השגגה, מקבל חוות הדעת מסב את תשומת לב הרשות לשגגה ומבקש את תיקונה, אך הרשות עומדת על דעתה באופן שאינו מותיר ברירה ביד המבקש אלא לפנות לערכאות, לא ניתן עוד למחול לרשות על טעותה, שעה שלא השכילה לתקן את הטעות ואילצה את המבקש להידרש להליכים".

השופט קיבל את טענת התובעות וקבע כי העיריה גרמה לעיכוב של שנתיים וארבעה חודשים בסך הכל ועל כך תפצה את התובעות: "הנתבעת התרשלה והפרה את החובה המוטלת עליה מכוח חוק התכנון והבנייה. נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת באשר למידעים שנמסרו לתובעות. זאת הן בשגגות במידעים עצמם והן באיחור במסירת המידעים. כתוצאה מהאמור נדרשו התובעות לפעול לתיקון הטעויות שאינן טעות בשיקול דעת, דבר אשר גרם לעיכוב בקבלת המידע הנכון וכתוצאה מכך לעיכוב בהליכי הבנייה על הנכס. לכן, התובעות זכאיות לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו על ידי התנהלות הנתבעת ככל שהנזק יוכח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#