דימה - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דימה

תגובות

>> כשהמתנתי בבית הקפה לפגישה עם דימה בקשר להשכרת הדירה עבורו נזכרתי בתקופה בה התגוררתי בשכירות, סטודנט זר בטקסס בראשית שנות השבעים. "כיצד מסתדרים כאן", שאלתי ישראלי ששהה שם כבר שנתיים. "לך לקנות את המצרכים ב'אלפרדס' בסופשבוע", זרק ולא פירש.

אלפרדס היתה המעדנייה הטובה בעיר ונועדה לבעלי כיסים עמוקים. בסופי שבוע איפשר בעליה היהודי לסטודנטים ישראלים לעבוד ליד הקופה כדי שירוויחו לקיומם. מדי סופשבוע נהרו לחנות הנהדרת עשרות הסטודנטים הישראלים שלמדו באוניברסיטה המקומית לקניית מצרכים. באותה עת חשבון של 25 דולר היה סכום לא מבוטל, והקופאי הישראלי התורן, שזיהה את עמיתיו מהמולדת, ידע להפוך את החשבון במחי לחיצת מקש על גבי הקופה הרושמת ל-2.5 דולר. ככה מסתדרים.

בינתיים הגיע דימה והתיישב לידי. שאלתי אותו איך הוא מסתדר וכיצד יפרע את דמי השכירות ונעניתי "ברוך השם". על פי היכרותי את דימה, הוא אינו מכיר את השם ואם נדקדק - מתחת לחגורתו אינו מבני ישראל הנימולים. הוא הגיע יחד עם העולים מרוסיה, אך אינו יהודי.

לדימה, בן 37, ארבעה ילדים - שתי בנות בגילאי העשרה המתגוררות עם אשתו הראשונה בכפר סבא, ושני בנים המתגוררים עם אשתו השנייה בקריית אתא.

דימה התקשר אלי כדי לשכור דירה. כך הסתבר לי שהוא באהבה גדולה עם אנה, בת 21, גבעול בלונדי שהגיע משדות החיטה של אוקראינה, והוא זקוק לקן עבור שניהם. לגמתי קפה, וביקשתי שוב מדימה שיסביר לי איך הוא מסתדר. שהרי ידוע כי ילידי הארץ שאינם אשפי היי-טק נחנקים בערך ב-15 לכל חודש, גם אם אין להם ארבעה ילדים ושתי נשים לכלכל.

דימה אומר לי "מסתדרים". רציתי להבין כיצד יעמוד בתשלומי דמי השכירות לדירה. "תראה", אומר לי דימה, "אני מחזיק שתי משפחות ועוד אהבה גדולה, שלשמור עליה עולה לי הרבה. את ענייני האישות שלי הסדרתי כך: גידלתי זקן, לבשתי ציציות מתחת לחולצה וחבשתי כיפה גדולה. הגעתי לרבנות וסיפרתי לרבנים שאני לא עובד, חוזר בתשובה ולומד בישיבת "פחד יצחק" בחברון, וכך הרבנים פסקו מזונות מינימום.

"דלק אני ממלא ברמלה בתחנה שבה עובד חבר מהעיר שלי. אני מביא לו פיתה עם שווארמה מאסא, והוא ממלא לי מכל מלא ב-20 שקל. יש לו מגנט לסובב את שעון הדלק".

"ממה אתה חי דימה", אני שואל אותו שוב. "יש לי עסקים, חדר מלח, מכון מסג'ים, שותפות במוניות. ברוך השם מרוויח הרבה", השיב. "אבל איך אתה מסתדר עם מס הכנסה?", אני שואל אותו. כאן הקדירו פניו, ולרגע חששתי שפגעתי בפרטיותו.

"תראה, מס הכנסה זה בעיה. הרוב שם ממוצא עיראקי, רואי חשבון, ואין לי דיבור איתם. לא מצאתי שם אף אחד מהעיר שלי. הזמינו אותי לשם, שאלתי את אבא שלי מה לעשות והוא נתן לי עצה: 'תעשה מה שאני הייתי עושה כשהזמינו אותי לחקירה בימים האדומים ההם'.

"בקיצור בארוחת בוקר ביום המיועד לפגישה עם פקיד השומה, לעסתי ראש שום שלם עד שכמעט נחנקתי, שתיתי שתי כוסיות וודקה לשטוף את השום, לבשתי מכנסיים קצרים וחולצת חאקי של הצבא והלכתי למשרדים. אחרי 20 דקות הייתי בחוץ. התפשרו אתי אחרי שפתחתי את הפה בפעם הראשונה, והסירחון התפשט בחדר הקטן. הפקיד כמעט התעלף. עכשיו אתה כבר מוכן להשכיר לי את הדירה?", שאל דימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#