אמנות בשירות העיר: בת ים ממשיכה ליהנות מאתרים שהוקמו לכבוד הביאנלה - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אמנות בשירות העיר: בת ים ממשיכה ליהנות מאתרים שהוקמו לכבוד הביאנלה

המתחמים החדשים, שעוצבו במסגרת האירוע שנערך בעיר לפני חצי שנה, ממשיכים לשרת את תושבי העיר גם כיום

תגובות

היינו לקראת סוף הסיור בבת ים וכבר צילמנו כמה פעמים את אוצרות הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני, סיגל ברניר ופרופ' יעל מוריה, באתרים שהוקמו במסגרת הביאנאלה לפני כחצי שנה. אבל כשהגענו למבנה תעשייתי חצי הרוס שקירותיו הפנימיים נצבעו בצהוב עליז, החליט הצלם שזו תפאורה מושלמת ולכן על האוצרות להצטלם שוב.

המבנה המדובר בהחלט בולט לעין, במרחק לא גדול מקבוצת שיכונים. די ברור שלפני שזכה לטיפול של אדריכל הנוף אמיר לוטן, במסגרת הביאנלה שהתקיימה בעיר בחג סוכות האחרון, היה המבנה מטרד לא נעים. הצבע העליז, הגינון הלא שגרתי וגבעות אספלט שבתוכן משולבת צמחייה יצרו במקום תחושה חדשה. החורבה שקיבלה את השם "עבודה זרה" הפכה למקום מזמין, מרחב נעים שברניר ומוריה מספרות שתושבי השכונה שמחים לבלות בו.

מטרת הסיור בבת ים היתה לבדוק את ההשפעה לטווח ארוך של הביאנלה על העיר. הביאנלה בבת ים היא פרויקט רב משתתפים שאוצרות ברניר ומוריה והתקיים בפעם השנייה. הנושא של הביאנלה היה "הזדמנות", והיא התמקדה בתהליכי שינוי מתמשכים בעיר. לא כל הפרויקטים הפכו למוקדי משיכה בעיר אבל מספר לא מבוטל איפשרו ניצנים של שינוי. מבחינתן של מוריה וברניר הניצנים הללו הם הגרעין לעבודה על הביאנלה הבאה של 2012.

וקנין עופר

מבחינת מיתוג העיר ברור למה פרנסיה מעוניינים להשקיע במימון הביאנלה. אין כמו ארומה של תרבות כדי לתרום לשיפור האטרקטיביות של עיר, שבמשך שנים נחשב ללא מושכת - כפי שיכולה להעיד השכנה חולון. אבל מה באמת נשאר אחר כך לתושבים? האם האתרים שטופלו ממשיכים לשמשם?

ברניר, חוקרת תרבות ומרצה בבצלאל, מדגישה שהביאנלה בסוכות היתה רק חגיגת פתיחה, והעיר ממשיכה לטפח את האתרים: "כשהתחלנו לבחור את העבודות לביאנלה, בחרנו כמה עבודות זמניות להגדיל את הרושם, אבל מראש רוב העבודות נבחרו בזכות היכולת שלהן להישאר לפרק זמן משמעותי. מדובר הרי בכספי ציבור - יותר מ-10 מיליון שקל שהושקעו בטיפול בסביבה".

מוריה, אדריכלית נוף ושותפה במשרד אדריכלות הנוף מוריה סקלי, מדגישה שמקומות שנבחרו לטיפול היו כאלה שההשפעה שלהם מתפשטת על מרחבים גדולים. דוגמה מוצלחת לכך היא החורבה הצהובה המדוברת, שנמצאת בקרבת משטח דשא (שנשתל במסגרת הביאנלה) ומגרש משחקים, שגם בצוהרי היום באמצע השבוע היה פעיל.

מפגש עם הים

במובנים רבים, כחצי שנה אחרי, אפשר לראות ניצנים של שינוי בעיר. הרבה מהפרויקטים של הביאנלה התרכזו באזור הטיילת, והציעו מפגש חדש של העיר והים. בפרויקט "הדרך אל הים" של דרמן ורבקל אדריכלות זכתה הישיבה מול הים לטיפול מעניין באמצעות שולחנות וספסלים, שנעים על ציר וכן משטח שמכיל בתוכו כיסאות שיזוף. גם כיום המקום מושך אליו את המבקרים בטיילת, למרות שלא הצלחנו לשלוף את הכיסאות במשטח.

TheMarker

"לא באנו לברוא מרחבים יפים אלא ללמוד על ההתנהגות העירונית של התושבים והעירייה במרחב. הביאנלה ייצרה מערכת של מרחבים טובים לעיר שהיום העירייה לקחה על עצמה את המשך הטיפול בהם. העירייה לומדת להתמודד עם שטחים ציבוריים מסוגים שונים", מסבירה ברניר.

השטחים שעברו שינוי בעקבות הביאנלה הם בהחלט מגוונים. גן הפרפרים נמצא במשולש כבישים ומשתרע על שטח די גדול, ביחס לגינות עירוניות. קשה להאמין שהמרחב המרכזי הזה היה, עד לפני הביאנלה, משטח מוזנח ששימש בעיקר לחניה לא מוסדרת. כיום הצמחייה שנשתלה במקום לפני הביאנלה כבר מלבלבת. המתכננים של הגן, משרד וינשטין-ועדיה אדריכלים ומשרד מוריה סקלי אדריכלות נוף, בחרו בצמחייה, שנועדה למשוך פרפרים למקום. אחרי הביאנלה שתלה העירייה במקום גם דשא.

מוריה מציינת שהדשא נשתל על פי בקשת התושבים, והיא עצמה מביעה הסתייגות מכך: "מבחינתם של אנשים רבים ירוק שווה דשא. הדשא הוא סמן של טיפוח, שאנשים רוצים לראות, אבל לדעתי מדובר במה שהם רגילים לרצות. הדשא הוא סמל סטטוס. לדעתי דווקא הצמחייה המקומית מתאימה יותר. כאדריכלי נוף אנחנו צריכים לרענן את המרחב הציבורי ולא להישאר רק עם הדשא, שהוא סמן של מה שאני מכנה הפוליטיקה של הטיפוח".

אחת הסוגיות שטופלו בביאנלה היא גינון מתחת לבנייני מגורים. בפרויקט שזכה לשם "(ב)לי גדר", שיזמו האדריכליות אירית גזין ומיכל שרייבר גלבנדרוף, לכאורה הדיירים ויתרו על השטח הפרטי ששייך להם ונתנו לעירייה ולמתכננים "לחדור" לפרטיות שלהם. בפועל הדיירים הרוויחו מרחב מטופח, במקום שטח אדמה חשוף שמאפיין את רוב מבני המגורים הוותיקים.

הטיפול לא נעצר מתחת לבית אלא גולש לכיוון הרחוב וגם לחצר האחורית ויוצר רחבה מטופחת ואינטימית בין מספר מבנים. "הדיירים הסכימו לתת את השטח מתחת לבניין תמורת התחייבות של העירייה לטפח אותו", מסבירה ברניר ומוסיפה שלא כל הדיירים הסכימו תחילה, אבל חלק מהמתנגדים ביקשו להצטרף לאחר שהעבודות בוצעו בחלק מהבניינים.

ברניר מסבירה כי פרויקטים מסוג זה צריכים תמיד להתגבר על מכשולים בדמות התנגדויות ואי אמון: "יש הרבה חשדנות וקשה לפרוץ מעבר לקיים ולמובן מאליו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#