ההחלטה התמוהה של עיריית ת"א: ויתרה על היטל השבחה בסך 2 מיליון שקל - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההחלטה התמוהה של עיריית ת"א: ויתרה על היטל השבחה בסך 2 מיליון שקל

עו"ד שרכש שני מגרשים ביפו ב–1983 לא דיווח על כך לרשויות המס — והיטל ההשבחה בסך 1,978 שקל שנקבע במועד הרכישה צבר ריבית והתנפח למיליוני שקלים ■ עיריית תל אביב הסכימה לוותר על מרבית הסכום, אך ועדת הערר עצרה את המהלך ■ העירייה: "ויתרנו רק על חלק מהריביות"

9תגובות
יפו פינת הרחובות קדם ושפתי ישנים
מוטי מילרוד

עיריית תל אביב הסכימה לוותר על תשלום היטל השבחה של כ–2.4 מיליון שקל — כך עולה מדיון שקיימה באחרונה ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב, בבקשה לאישור הסדר פשרה. החייב הוא עו"ד עלס דוברונסקי, שרכש כמה נכסים בעיר לפני כ–35 שנה, וחויב כנהוג בהיטל, אך לא דיווח על העסקה לרשויות המס עד 2014.

ההיטל לתשלום עבור הנכסים, שנקבע ב–1983, היה בסכום של 1,978 שקל. ואולם בשל שתי תוכניות להשבחת אותם נכסים צבר הסכום הזה ריביות. כשהעסקה דווחה בסופו של דבר לרשויות המס, התנפח החוב כבר ל–3.19 מיליון שקל. ואולם הוועדה המקומית הסכימה להתפשר עם דוברונסקי על סכום של 810 אלף שקל בלבד.

דוברונסקי רכש מגרשים על חוף הים ביפו — האחד ברחוב קדם והשני ברחוב שפתי ישנים — לצד נכסים נוספים ברחוב בת עמי ותרצה, בקרבת שדרות ירושלים בעיר. המוכרות של נכסים אלה היו שתי אזרחיות צ'ילה, שמינו את עורך הדין לנהל עבורן את הנכסים.

ההסכם לרכישת הנכסים נערך בצ'ילה עם מיופי כוח. דוברונסקי שילם כ–40 אלף דולר בעבור המגרשים — אך העסקה לא סוכמה במסגרת הסכם מכר סטנדרטי. כמו כן, העסקה לא דווחה לוועדה המקומית, כפי שעלה מתביעה משפטית שהגישו האזרחיות מצ'ילה בעקבות העסקה, והתנהלה בבית המשפט העליון עד לפני כמה שנים. לפיכך, הרוכש נמנע מלהסדיר את הרישום על הנכס עד 2014.

"דרכים עקלקלות שבאו להימנע ממסים"

עוד לפני שהעסקות של דוברונסקי הגיעו לבחינתה ולאישורה של ועדת הערר המחוזית, בראשות עו"ד גילת אייל, הגיע התיק ב–2014 לבית המשפט העליון, לאחר שמוכרות הנכס הצ'יליאניות ויורשיהן תבעו את עורך הדין בגין זיוף מסמכי המכירה, מרמה והטעיה. לטענתן, הן אמנם חתמו עמו על הסכם לניהול הנכסים, אך לא על העברת הנכסים לבעלותו. בית המשפט קבע כי גם אם חלו אי־סדרים בהליך, הרי שבוצעה עסקה חוקית בין הצדדים ויש לכבדה.

רק לאחר שהסתיים ההליך המשפטי שקבע את חפותו, פנה דוברונסקי להסדיר את רישום הנכסים על שמו, ואף היה מוכן לשאת על עצמו את היטל ההשבחה. זאת, אף שעל פי רוב מוכר הנכס נושא בתשלום ההיטל. לוועדה המקומית הסביר דוברונסקי כי "לא סבר שישנו חיוב בהיטל השבחה באזור זה, שהיה בשיקום באותה העת". לטענתו, בהסכם המכר לא היתה התייחסות מפורטת לתשלום ההשבחה, אלא היה מדובר בעסקת נטו, ולכן העניין כאילו נשמט מטיפול שני הצדדים.

הוועדה המקומית השתכנעה והסכימה לוותר על מרבית הריביות שהצטברו על החוב, אך דווקא ועדת הערר, שנדרשה לאשר את ההסדר ואת ההפחתה הניכרת בגובה ההיטל — העלתה את השאלה מדוע לא דווחה העסקה במועד קיומה. ועדת הערר ביקרה את הוועדה המקומית על שלא דרשה מענה לשאלה זו וביקשה לראות את פסקי הדין מהעליון כדי להכריע בדבר גובה השומה.

ההחלטה של השופטים אליקים רובינשטיין ויצחק עמית, העמידה בספק את שיקולי הוועדה המקומית, שלא השקיעה בהכנת שיעורי הבית. השופט עמית כתב כי דוברונסקי ביקש "להימנע שלא כדין מתשלום מס בגין העסקה בינו לבין המוכרות. ובכלל, נראה כי חטא בעבירות רבות הקשורות לעסקה, ובין היתר אי־דיווח לרשויות המס, אי־תשלום מס רכישה ומס שבח... ושמא גם חטאו הצדדים כאחד באי־רישום התמורה האמיתית ששולמה".

גם השופט רובינשטיין כתב כי "התמונה שנגלתה עגומה... העסקה ב–1983 היתה טבולה, אם מצד הצדדים יחדיו ואם ובמיוחד מצד המשיב, בדרכים עקלקלות שבאו להימנע ממסים, ועל כן כללו בין השאר הצהרות סותרות במקומות שונים. קשה שלא להביט בתימהון וגם בשאט נפש על כך שעורך דין בישראל יפעל בדרכים אלו".

ועדת הערר, מצדה, קבעה כי לא מדובר בפשרה ראויה וכי לא היתה שום מניעה מצד דוברונסקי לדווח במהלך השנים על העסקה ולשלם את ההיטל. עתה נמשך ההליך והצדדים צפויים לבחון מחדש את גובה ההיטל שיידרש.

"אין חובה חוקית לדווח על ביצוע עסקה"

עו"ד צבי שוב, מומחה בתחום המקרקעין, מסביר כי "החלטת ועדת הערר מלמדת כי אי־הדיווח לעירייה או לוועדה מקומית על ביצוע עסקות עשוי להיות מסוכן, שכן הריבית הנגבית על חוב היטל השבחה בארץ, כולל ההצמדה והפיגורים שהחוק מאפשר לרשות לגבות, עשויה להגיע לסכומים אסטרונומיים. להבדיל ממס שבח, אין חובה חוקית לדווח, אלא רק קיימת אפשרות לרשות לא לתת אישורים להעברה, ואז נתקלים בבעיה".

שוב ציין בנוסף שמקרה זה מלמד כי "הקופה הציבורית עומדת לנגד עיני ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, וגם הפרט וגם הרשות נדרשים לשכנע את הוועדה כי ההסדר משקף את השיקולים הנכונים, וועדת הערר אינה חותמת גומי".

מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב נמסר: "ככל פשרה, מדובר בקניית סיכון מול סיכוי בהתאם להערכת הצדדים את סיכוייהם המשפטיים. במקרה זה, העירייה לא הסכימה לוותר על שום חלק מקרן החוב בהיטל השבחה, אלא רק על חלק מהריביות, מהסיבה שחלק מהחייבים בעסקת המכר הלכו לעולמם ולכן יכולת אפשרות הגבייה מהם כיום, בחלוף כ–35 שנים, קלושים.

"כמו כן, במסגרת מדיניות הוועדה המקומית, במקרים המתאימים היא שוקלת הפחתת ריביות. במסגרת הפשרה הוסכם שתשולם ריבית פיגורים מלאה על השנים שבהן לא דווח כדין על העסקה (2003–2010) וכן ריבית מופחתת על התקופה ממועד הדיווח על העסקה ועד היום. על כל התקופה שבה התנהלו הליכים משפטיים בין העורר (הקונה) למוכרים על עצם תוקפה של עסקת המכר — לא חויבה ריבית, וזאת לפי פסיקות של חלק מוועדות ערר המחוזיות במקרים דומים. בשלב זה בכוונת העירייה להמשיך לנהל את התיק בוועדת הערר".

מדוברונסקי לא התקבלה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#