עמידר שכחה את עילת הקיום שלה

הדו"ח היה צריך להיפתח כך: "גם השנה לא התקצר התור לדיור ציבורי, אף שהזינוק בשווי הנדל"ן לא פסח על עמידר, וניהול נכון היה יכול להגדיל את מלאי הדירות שברשותה" ■ במקום זאת, המבקר מתעסק בארוחות וג'ובים

מירב מורן
מירב מורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שיכוני עמידר בבית שאן
שיכון של עמידר בבית שאןצילום: יובל טבול

מעשה במבקר המדינה, המגיע ב–1865 לראלי, בירת צפון קרוליינה, ארה"ב. בדיקת המבקר מעלה כי בן אחותו של המושל משתמש ללא תמורה בכיכר העיר כזירה למכירות פומביות של עבדים. נרעש מהגילוי, ממהר המבקר לציין בדו"ח: "מושל צפון קרוליינה מתיר פעילות מסחרית לבני משפחתו בשטח ציבורי ללא מכרז".

צודק המבקר: אם כבר מקצים כיכר עירונית למסחר פרטי, חובה לאפשר זאת לכולם באופן שוויוני. ואולם הכשל הגדול הוא מנהג העבדות — לא העדפת המקורבים והפרטתו של משאב ציבורי. זכויות האדם בצפון קרוליינה לא ישתפרו גם אם דו"ח המבקר יוביל לחלוקה שוויונית של הכיכר בין כל סוחרי העבדים.

יש הטוענים כי אין זה מתפקידו של המבקר לשפוט מדיניות, אך בטווח שבין ביקורת מדיניות לביקורת נהלים יש מקום לביקורת תפעולית שתבחן אם יחידות הממשלה עושות הכל כדי להתקרב ליעדים של שליחותן הרשמית.

היעד של עמידר הוא אספקה ותחזוקה של דיור ציבורי לזכאים, והצלחתה נמדדת בעיקר באורך תור הממתינים לדיור. לכן היה על מבקר המדינה לפתוח את הדו"ח על עמידר ל–2018 במלים הבאות: "אלפי משפחות ובודדים עדיין ממתינים לקורת גג — אף שהזינוק בשווי הנדל"ן לא פסח על נכסי עמידר, וניהול נכון היה יכול להגדיל את מלאי הדירות שברשותה".

לחלופין, אפשר לפתוח את הדו"ח כך: "תור הממתינים לדיור ציבורי לא התקצר, אף שעמידר היא בעלים של 5,000 בניינים בישראל ומחזיקה בזכויות בנייה מפליגות מתוקף תוכניות מאושרות, שיכולות להוביל לבניית דירות רבות במהירות".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

במקום אלה, עוסק דו"ח המבקר בעבירות טכניות: כמה בכירים בעמידר לקחו מהקופה הציבורית אלפי שקלים לטובות הנאה אישיות, וסידרו לחברים שלהם משרות בשכר או הכנסות כספקים. העיסוק הזה הסיח את דעתו של המבקר מפגמים בתפעול השוטף של עמידר, המרחיקים אותה מיעדיה. המבקר לא תהה, למשל, מדוע עמידר קונה דירות במקומות שכבר כיום אין בהם ביקוש לדירות הקיימות שלה. הוא גם לא הציג את העובדה שעמידר משלמת מחירים מופקעים תמורת דירות, ואינה משתמשת בכוחה כרוכשת גדולה כדי לקבל הנחות מקבלנים — וכך להשיג דירות רבות יותר למספר גדול יותר של זכאים לדיור ציבורי.

המבקר גם פשפש ומצא כי למחלקת השיווק של עמידר מונתה עובדת מקורבת לבכיר במחלקה אחרת. זה לא בסדר, אבל הבעיה הגדולה היא בעצם ניפוח תחום השיווק בזמן שעמידר כלל לא זקוקה לשיווק: הרי המוצרים שלה נמצאים בעודף ביקוש כרוני.

חשוב יותר לזהות ולהציג את המקרים שבהם ויתרה עמידר על שימוש ביחידות דיור שהיא מחזיקה במיקומים איכותיים והשכירה אותם למרבה במחיר — במקום להפנות אותן לזכאי הדיור הציבורי, שהיו יכולים ליהנות בזכותן מנגישות גבוהה יותר להזדמנויות כלכליות וחברתיות ואף להגדיל את סיכוייהם להיחלץ ממעגל העוני והמצוקה.

בכל המקרים האלה לא עסק מבקר המדינה, יוסף שפירא, בבואו לכתוב את הדו"ח על עמידר — אף שזו העילה היחידה לקיומה של החברה הממשלתית המחזיקה ברובו ככולו של הדיור הציבורי במדינת ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker